סופר תירס - יהודית הרלבן

האיחוד האירופי חסם בפעם הראשונה את שעריו בפני מוצו־ שעבר תהליכי הנדסה גנטית.

מדובר באי מתן אישור לחברה הביוטכנולוגית השוויצרית סיבה־גייגי (Ciba-Geigy) לשווק זרעי תירס שעברי שינויים גנטיים.

האם יותר שיווקו התירס המהונדס?

האויב העיקרי של גידולי התירס באירופה הוא נברן התירס האירופי. באופן טבעי אפשר להרעילו  בחלבון המיוצר על ידי חיידק קרקע הנקרא Bacillus thuringiensis.  מדעני החברה השוויצרית בודדו את הגן המקודד לחלבון הרעיל והחדירו אותו לחומר הגנטי של התירס. יחד עם הגן החדירו לתירס גן נוסף המקנה לצמח עמידות בפני קוטל עשבים, המיוצר אף הוא בידי החברה. בדרך זו, שדות שנזרעו בגרעיני התירס המהונדס (סופר־תירס), יהיו נקיים מחרקים ומעשבים כאחד.

מדוע, אם כן, הוחלט לא לתת אישור לסופר־תירס? באופן עקרוני אישור שכזה מחייב חוות דעת של אחת המדינות, במקרה זה צרפת, והעברת המסקנות לשאר המדינות. כאשר נערכה הצבעה בדבר אישור או שלילת המוצר, צרפת נתנה אישור לשווק את המוצר אולם אנגליה, שוודיה, אוסטריה ודנמרק התנגדו. בראש המתנגדות עמדה אנגליה, שהתנגדה בעיקר בגלל גן נוסף שהוחדר לתירס, גן המקנה לצמח כושר עמידות בפני החומר האנטיביוטי אמפיצילין. הסיבה לנוכחותו של גן שלישי זה נעוצה בטכנולוגיה שבה מפרידים בין גרעיני תירס שרכשו את השינוי הגנטי לאלו שלא רכשו אותו. מדענים באנגליה טוענים שעמידות זו בפני אנטיביוטיקה עשויה לעבור לבעלי חיים האוכלים את גרעיני התירס ואולי אף לבני אדם, דבר שימנע שימוש באנטיביוטיקה זו בעתיד.

 ה־DNA המהונדס, כך טוענים המתנגדים, עובר פירוק חלקי במעיים, שם הוא ״נשבר״ לחלקים קטנים, שאחד מהם יכיל את הגן המקנה עמידות לאנטיבייטיקה. חלקיק זה של DNA עשוי להכנס אל חיידקי המעיים ומהם לביוב וכך להגיע לאוכלוסייה גדולה. אותה אוכלוסייה לא תוכל בעתיד לקבל אמפיצילין כחומר אנטיביוטי, כי העמידות של חיידקי המעיים שלה עשויה לעבור גם לאוכלוסיית החיידקים הפתוגניים שבגופה. בתשובה לטיעון זה, ולפי הוראת סוכנות המזון והתרופות האמריקנית (FDA), חיפשה חברת סיבה־גייגי במשך שלוש שנים חלקי גנים של עגבניה ופלפל באלפי אנשים, ולא מצאה דבר. רבים טוענים שהשימוש בתירס המהונדס אינו מאושר בגלל לחצים של קבוצות פוליטיות חזקות, דוגמת ה״ירוקים״ בגרמניה.

שאר ארצות האיחוד נמנעו לחוות עמדה בעניין זה, וההכרעה תתקבל בימים אלה בוועידת השרים של האיחוד האירופי. החברות הביוטכנולוגיות האירופיות טוענות למדיניות מפלה בעניין זה בהשוואה למדינות כמו ארצות הברית וקנדה, שכבר אישרו את המוצר. בהחלט יתכן שגם אם האיחוד ידחה מפניו מוצר זה הוא יקבל אותו בדלת האחורית כמוצר מעובד המיובא ממדינות אלו.

פורסם ב"גליליאו" 17, יולי/אוגוסט 1996

ראשית החיים כחביתית בבוץ - נח ברוש

על־פי הדעה המקובלת, החיים החלו בתוך אוקיאנוס בראשיתי, שהכיל בתוכו את חומרי היסוד הדרושים ליצירת מולקולות ארוכות המסוגלות לשכפל את עצמן, להשתנות ולעבור תהליכי אבולוציה. דארווין היה הראשון, שהגה את רעיון מרק ראשית החיים, שפותח על ידי דורות של חוקרים (ראו: ״כיצד התהוו החיים׳׳, איריס פריי, גליליאו 11). אף שהרעיון מקובל היום, ונשען על בסיס ניסויי נרחב, לא הכול תמימי דעים עמו. אחד המכשולים שעומדים בבסיסו היא העובדה כי מסיסות במים מגבילה את אורך המולקולות הגדולות שיכולות להיווצר. לצורך העברת מידע גנטי זקוק כל גוף חי למולקולות ארוכות המשמשות כ־״ספר״ שבו נכתב הצופן הגנטי של היצור החי.

האם בבוץ כמו זה החלו החיים?..... Pseudopanax, wikimedia commons

ג׳יימס פריס (Ferris) וצוות חוקרים, מהמחלקה לכימיה במוסד הפוליטכני בטרויה שבמדינת ניו־יורק, הצליחו ליצור מולקולות ארוכות יחסית, כאשר הרכיבים הקטנים יותר נוצרו אמנם בתמיסה מימית, אך החיבור למולקולות ארוכות יותר התרחש על גבי משטחי חומר (clay). החוקרים מראים במחקרם כי חלק מחומצות הגרעין - המולקולות הנחוצות לתהליכי ראשית החיים, נוצרות ביעילות גבוהה כאשר התגובה מתרחשת בנוכחות משטחים של חומר מוצק. מכאן מסיקים החוקרים כי ראשית החיים לא הייתה במים אלא בבוץ. תהליך היווצרות מולקולות ארוכות על משטחים מינרליים רטובים במרק הבראשיתי דומה לבישול חביתיות. החביתיות הן תחילה תערובת נוזלית, שיוצק הטבח על המשטח החם של המחבת, והחום גורם לתערובת לאבד נוזלים ולהתקשות. החביתיות של קדם־החיים - אותן שברירי מולקולות שנוצרו בנוזלי הים — ״התיישבו״, כך סבורים החוקרים, על משטח מינרלי בשפת הים והתייבשו בשמש. המגע בין המולקולות למשטח המוצק מגביל את חופש התנועה שלהם ומגדיל את הסיכוי להרכבת מולקולות ארוכות. כאשר השרשרת גדלה מעבר לאורך מסוים, המולקולות החדשות ״נדבקות״ כה חזק למשטח עד כי אין אפשרות להפרידם. כל צירוף של מוקולות נוספות חייב להתחבר על גבי המשטח.

העדויות החדשות של החוקרים מראות כי השלבים הקריטיים של ראשית החיים התרחשו בשלוליות בוציות, כנראה על שפת הים של האוקיאנוסים שכיסו את כדור הארץ במאות מיליוני השנים הראשונות לאחר התמצקות כוכב הלכת שלנו.

פורסם ב"גליליאו" 17, יולי/אוגוסט 1996