איך מטהרים מי ביוב, מה נכנס ומה יוצא ולמה נשפכים לים מיליוני קוב של מים טובים להשקיה. ד"ר יאיר פולקמן, בעל חברה לתכנון מכוני טיהור, מעביר קורס בסיסי בטיהור.
מי הביוב הם פקטור מאוד משמעותי במשק המים משתי סיבות. האחת, חובה לטפל בהם משיקולי בריאות ואיכות סביבה. הסיבה השנייה היא שלאחר שטוהרו, המים המושבים הם כמעט תרופת הפלא למשק המים הישראלי, המשווע לכל טיפה שימושית. כפי שעולה מהריאיון עם דני קריצ׳מן, המשאב הזמין הזה אינו מנוצל מספיק, או ליתר דיוק, מנוצל בדיוק ב־50 אחוז. יאיר פולקמן, ד״ר להנדסה סביבתית ואזרחית והמנכ״ל והבעלים של חברת חג״מ, יסביר לנו תיכף שתהליך הטיהור מספק לא רק מים, אלא גם זבל אורגני לחקלאות ואף גז בישול, שניתן לנצל להפקת חשמל.
 |
| בריכת טיהור באוסטרליה Marcos von Sperling, Wikimedia commons |
חג״מ, אחת החברות הגדולות מסוגה בישראל, היא חברה לתשתיות סביבתיות העוסקת במים, ביוב וניקוז. עיקר התמחותה הוא בטיפול במי ביוב, או במילים אחרות בתכנון מכוני טיהור. בשוק פועלות כמה חברות כאלו, וחג״מ, שמשרדיה ממוקמים במתחם שפיים, היא החברה עם המספר הגדול ביותר של מכוני טיהור בארץ. בין השאר תכננה את מכוני הטיהור בהרצליה, צפת, המכון המשותף לכפר סבא והוד השרון, אשקלון, עומר, נהריה, ואת מכון טיהור קולחי השרון ליד תל מונד, המצוי בימים אלה בשלבי בנייה מתקדמים וישרת את יישובי גוש תל מונד. החברה מעורבת גם במכוני הטיהור של רמת השרון ובמכון שיקום באשדוד. החברה מפעילה באופן שוטף את הפרויקט שתכננה.
עשירית אחוז
כדי שנבין במה בעצם מדובר, ואיך אותם מים שעוזבים את ביתנו במצב צבירה לא כל כך טוב יכולים לאחר מכן להשקות גידולים חקלאיים, ואפילו גידולי מאכל, מסביר ד״ר פולקמן את עקרונות הפעולה של מכוני הטי¬הור. או למעוניינים: כך תכין לך במו ידיך מכון טיהור משלך.
״מה שמוזרם אל המכונים אלו שפכים גו¬למיים, כלומר כל הביוב שמגיע מהעיר. זה אומר המים מהשירותים, המקלחות, התעשייה, בתי חולים, וכל מקום אחר שבו צורכים מים.
70 עד 80 אחוז מהמים שנצרכים מגיעים לבי¬וב, היתר מגיעים לשימושים אחרים, כמו שטי¬פת רצפות, השקיית גינות, שטיפת מכוניות וכדומה. אלו המים באיכות הכי ירודה שיש, והם כוללים חומרים גסים, חול, חומרים אורגנ¬יים, מלחים ומים. המים מהווים 99 אחוז מה¬ביוב, וכל החומרים המזהמים מהווים רק עשי¬רית אחוז. כל מטרתו של מכון הטיהור הוא לט¬פל באותה עשירית אחוז של חומרים מזהמים.
"הטיפול במים אלו מורכב משלושה שלבים. הטיפול המוקדם הוא סינון גושים גדולים, כמו סמרטוטים, חפצים, ניירות, קרשים ועוד. זה נעשה על ידי מסננים מכניים בצורת סורגים. מגרפה מעלה את זה למעלה, מכניסה לדחסן, הדחסן סוחט את המים, ומה שנשאר זו אשפה יבשה שהולכת לאתר אשפה. חלק נוסף של הטיפול המוקדם הוא שיקוע של חול וגרעינים שונים, ששוקעים מהר ואפשר להפריד אותם ולשטוף אותם.
״השלב הבא הוא שיקוע שני של חומרים או¬רגנים. זה נעשה בבריכות גדולות, שבהן עומ¬דים המים זמן ממושך יחסית, כשעתיים לערך, והחומר האורגני שוקע לקרקעית. החומר שש¬קע, הנקרא בוצה, נאסף על ידי מגרפות, וכש¬הוא מוצא החוצה, הוא עובר טיפול נוסף. במים, גם אחרי השיקוע השני, נשאר הרבה חומר אורגני שצריך להרחיק, ואז מגיע השלב השלישי, הנקרא טיפול ביולוגי.
״הטיפול הביולוגי הוא טיפול בנוכחות חמצן, טיפול אירובי, שבו מתפתחים חיידקים. מכניסים אוויר בשיטות שונות (מאווררים או מפוחים), ואז החיידקים הללו מתרבים למושבות שממש ניתן לראות אותן בצורת פתיתים על פני המים. החיידקים אוכלים את החומר האורגני שנותר, ואז המים מועברים שוב לבריכת שיקוע. החלק העליון הופך להיות מים צלולים ולמטה נותרים החיידקים. את החיידקים אוספים ומחזירים שוב לתהליך, ובכר מייעלים אות..
״אחרי בריכות השיקוע השניוני האלו, מי הקולחין צלולים, ברמה שמותרת להשקיה או להזרמה לנחלים. מדובר בינתיים בהשקיה לתעשייה, או למטעים בטפטוף, שבהם המים לא באים במגע ישיר עם הפרי. אם רוצים מים המיועדים להשקיה בלתי מוגבלת, חייבים לעשות טיפול נוסף, שכולל סינון וחיטוי. יש לכך כמה שיטות, כמו כלור, יוניזציה או החדרה לקרקע כפי שנעשה ב'שפדן', מכון הטיהור של גוש דן, שמימיו משמשים להשקיה בנגב. במכון שלנו ברמת השרון יש מערכת סינון וחיטוי כזו״.
אם להשקות, אז למה לא לשתות?
״גם אם זה היה נכון, לא היה כל כך טעם. המדיניות של נציבות המים היום היא להשתמש בקולחין להשקיה, ולשחרר בכך מים טובים לשתייה ולשימושים ביתיים. אבל גם מבחינה בריאותית, בשלב הזה עדיין יש במים חיידקים בריכוז גבוה, והם מסוכנים לשתייה. בכל מקרה, לא הייתי ממליץ לשתות מי קולחין, גם מהסיבה הפסיכולוגית, אבל גם בגלל כל מיני עקבות של חומרים מסוכנים שנותרים בהם. אבל הסינון והחיטוי בהחלט מאפשרים השקיה בלתי מוגבלת״.
חצי נשפך לים
הלקוחות של חג״מ ושל חברות דומות הן הרשויות המקומיות. אלו מחויבות על פי חוק לטהר את מי הביוב שלהן. בריכות החמצון של פעם, שצרכו שטחים עצומים והפיצו ריחות זוועתיים, למעשה כבר אינן חוקיות: רשות שבתחומה מעל עשרת אלפים תושבים מחויבת בהקמת מכון טיהור. את עלות הטיהור גובות הרשויות מהתושבים באמצעות אגרת הביוב, המשולמת יחד עם חשבון המים. את המים המטוהרים מנסות הרשויות למכור לחקלאות, אבל לא תמיד זה עובד.
ד״ר פולקמן: ״באזור השרון יש בעיה. שטחי החקלאות הולכים ומצטמצמים, שטחי הבנייה גדלים, והפרופורציה בין כמות השפכים לבין היקף החקלאות הולכת וגדלה לכיוון של עודף מים. מכון הטיהור של הרצליה, למשל, מזרים כבר 20 שנה קולחין באיכות טובה לים, בכמות של ארבעה מיליון וחצי קוב מדי שנה. לעומת זאת, רק חצי מיליון קוב מנוצלים על ידי חקלאים, בעיקר בקיבוץ גליל ים״.
מהי בכלל תרומת מי הקולחין למשק המים הישראלי?
״כלל הצריכה האזרחית הוא בערך 30 אחוז ממשק המים. 80 אחוז מהם ניתן למחזר, כלומר כ־25 אחוז ממשק המים הישראלי ניתנים למחזור. בפועל, מכיוון שיש עדיין רשויות שלא נוהגות על פי חוק, רק 60 אחוז מזה אכן ממוחזר, ומזה רק ב־50 אחוז נעשה שימוש חקלאי״.
איפה זה קורה?
״פרט לשפדן, יש את פרויקט הקישון באזור חיפה, שם יש שימוש בכמויות משמעותיות של מים לחקלאות״.
ומה שמוזרם לים ולנחלים לא פוגע באיכות הסביבה?
״התקנים היום מאוד מחמירים, ומה שקורה זה אפילו להיפך. המכון בהוד השרון, למשל, מזרים מים מטוהרים לנחל הדס ומשם לירקון, וזה שיפר מאוד את מצבו של הירקון. אפילו הופיעו שם אוכלוסיות חדשות של דגים, ואנשי רשות הירקון מאוד מרוצים״.
כמה מילים על קולחי השרון
מכון הטיהור קולחי השרון, המצוי בימים אלה בשלבי בנייה מתקדמים, ממוקם על אדמות של חברת יכין חקל ליד כלא תל מונד. מכון זה יהיה המכון המקורה היחידי בארץ, מה שאומר שכל המתקנים ואפילו בריכת האגירה יהיו מקורים. הקירוי לא בא למנוע בעיית ריח, מאחר שזו ממילא אינה קיימת. יכין חקל דרשו את הקירוי, כשההסבר לדרישה היא החשש מבעיית יתושים שיפגעו בפרי ההדר. המים המטוהרים מהמכון ישמשו בקיץ את פרדסי יכין חקל, ואילו בחורף יועברו לבריכת אגירה וחלקם יוזרמו לנחל פולג.
קומפוסט וגז בישול
מה עושים עם הפסולת?
״כ־45 אחוז מההשקעות במכון טיהור הן לצורך הטיפול בבוצה. זה אמנם חלק מאוד מזערי מהתוצר, אבל זה מאוד מרוכז, וחוסר טיפול עלול להביא למפגעים של ריח, חיידקים, מכרסמים, יתושים ועוד. השלב הראשון הוא הקטנת נפח הבוצה, כלומר הסמכתה. במכונים גדולים, הטיפול בבוצה נעשה במכלים סגורים, וגם כאן משתתפים בתהליך חיידקים, שמשתמשים בחמצן שבחומר האורגני ומפרקים אותו. לפירוק הזה יש שני תוצרים: האחד הוא קומפוסט, שלאחר ייבוש סופי משמש כחומר דישון לחקלאות, והשני הוא גז מתאן, המוכר כגז בישול.
״בארצות הברית ובאירופה משתמשים בגז הזה להפקת חשמל באמצעות ביו־גנרטור, ובמכון המשותף לכפר סבא והוד השרון אנחנו מפיקים חשמל לצורכי המכון עצמו. המכון המתוכנן באשקלון אמור לכלול ביו־גנרטור כזה, ואני מניח שבעתיד יוקמו ביו־גנרטורים ברוב המכונים.
״במילים אחרות, למכון טיהור שמתוכנן טוב יש שלושה מוצרים: מים מטוהרים, קומפוסט וגז מתאן, ואת שלושתם ניתן לנצל".
ומה עם המים שזורמים ברחובות?
כל בינוי חדש מסב נזק למשק המים, מה שנותן עוד טיעון חשוב לירוקים למיניהם. קריצ׳מן: ״אני אישית מאוד נגד בולמוס הנדל״ן, נגד מה שנקרא 'אלבישך שלמת בטון ומלט'. ככל שיהיה יותר אספלט, יותר בתים, יותר כבישים, יותר שטחי בטון, שטח הקרקע שבו יכולים המים להיספג קטן, פחות מים חודרים לאקוויפרים ויותר מים טובים מגיעים ישירות לים״.
מי שרואה עיר ביום גשם, עם כל המים הזורמים בכבישים, יכול לקבל רושם הפוך דווקא, ואף לכעוס על הבזבוז המשווע בכך שלא מנצלים את מי הגשמים הזורמים ברחובות. הנה, יש כל כך הרבה מים טובים, וכל מה שצריך זה פשוט לאסוף אותם.
קדיצ׳מן ופולקמן, כל אחד בתורו, דואגים להפריך את המחשבה הזאת. קריצ׳מן: ״אגירה מלאכותית של מים היא יקרה. המאגרים שיש לנו כרגע הם טבעיים. לא היה צורך לבנות אותם וכמעט לא צריך לטפל בהם. זה חינם. כך שבכל מקרה, המים האלו יהיו יותר יקרים מהמים שיש לנו מהכנרת והאקוויפרים, מעצם זה שנאלצנו לבנות את מערכת הניקוז ואת המאגרים ולטפל בהם. בפועל, השיטה הזאת היא גם הרבה יותר יקרה מהרבה שיטות אחדות. למשל, הרבה יותר זול להתפיל מי ים״.
פולקמן מסביר את אחת הסיבות לעלות היקרה: ״מערכת הצינורות צריכה להיות כזו שתוביל כמות עצומה של מים בפרקי זמן קצרים, ובמרבית הזמן תישאר ללא ׳תעסוקה׳. לצנרת כזו יש עלות עצומה, וגם לאחר האגירה, למרות שמדובר במי גשמים, עדיין יש לטפל במים על מנת להפכם ראויים לשתייה. פרט לכך, אתה בונה מערכת שלמה של צינורות ובריכות אגירה, שתפעל כל שנה, אבל הצורך בה יתעורר רק אחת לכמה שנים. לכן, אגירת מי נגר עיליים כשיטה, זה דבר לחלוטין לא כלכלי, למעט במקרים בודדים, כמו מאגר למי שטפונות בקצה נחל״.
פורסם באמצע חדרה - 20.5.1999
