הגיריות חיות המחמד של הטבע והשפעתן על בריאות האדם
בעלי החיים ותוצריהם שימשו תמיד כמזון לאדם, עוד בימי אבותינו ההומינידים. ואולם בצד הברכה הרבה שבאספקת רכיבי מזון חיוניים מבעלי החיים לגדילת האדם ופעילותו, קיימים סיכונים גדולים של העברת מחלות. לפני מספר עשורים נראה היה כי הודות למערכות עיקור ופיסטור, קטן הסיכון של העברת מחלות בדרך צריכת מוצריבעלי חיים, אלא שהמציאות שונה ומכשלות מופיעות לעתים מזומנות ומערערות את כל מערכת שרשרת המזון שבין משק החי לאדם: מחלת הפרה המשוגעת בבשר הבקר, מחלת ה-SARS בבשר העוף והסלמונלה בביצים הן דוגמאות עדכניות למחלות ונגעים אחרים העוברים במזון מבעלי החיים לאדם.
החלב ומוצריו מהווים כשמינית מצריכת החלבון וכרבע מצריכת החלבון מהחי על ידי האוכלוסייה בארץ: הריכוזיות הטכנולוגית של שיווק החלב ומוצריו, בצד האפשרות לבקרה מרכזית ופיקוח הדוק, יוצרת סיכונים אדירים להפצת מחלות בקרב כל תושבי המדינה, מחלות העלולות לעבור באמצעות החלב מחיות הבר לחיות הבית ומהן לאדם.
 |
| גירית מצויה (Meles meles) צילום: Peter Trimming, Wikimedia commons |
שחפת אמורה להיות מחלה שאבד עליה הכלח. אבל בתחילת המאה העשרים ואחת עלו על הבמה מחלות ״חדשות״ בעלות ״רייטינג״ גבוה, איידס, אבולה וסארס, ואלו מהוות נושא לדיון ציבורי מתמשך שעוצמתו עולה ויורדת (וראו: קארין לי עובדיה, ענבל גזית, איליה קגן ודינה סילנר - ״מאחורי המסיכה - סיפורו של נגיף הסארס״). מסיבות שונות, בחלקן מוצדקות, התקשורת על כל מרכיביה, עוסקת בשקידה גם במחלות מטבוליות פחותות בהשפעתן הגלובלית אך חשובות לעולם השבע, כגון הרעבה עצמית והשמנת יתר. למרות שהעיסוק בשחפת נשמע מיושן ולא אופנתי, שליש מאוכלוסיית העולם דבקו בו חיידקי השחפת. כלומר, ניתן למצוא בגופם של ה״נגו עים״ נוגדנים ל חיידקי השחפת ורבים מהנחשפים חולים ומתים מהמחלה. בעולם כולו, שחפת היא עדיין הגורם הראשון למוות מבין הזיהומים היחידים של בני אדם בוגרים. השחפת היא אחד מהגורמים הקטלניים הנלווים למחלת האיידס ומגבירים את נזקה ועוצמתה.
העניין המתמשך והגובר בשחפת נובע מחשיבותה כגורם למוות, לסבל ולנזק כלכלי ומכך שיש סימנים שמספר החולים במחלה בכל העולם עולה. עניין זה מסתייע גם במסורת אופנתית. במאה התשע עשרה שחפת היתה הגורם הראשון למות מבוגרים באירופה. באותו זמן ובאותו אזור צמחה הבקטריולוגיה הרפואית והשתיים נקשרו. מאז, נראה כי העיסוק של הבקטריולוג הרפואי בשחפת מטרתו כביכול שמירת מסורת מקצועית ולא כורח ממשי של מערכת הרפואה.
נקודת מפנה עיקרית בהתפתחות הידע הרפואי על המחלה סומנה ב-24 למרס 1882 בהרצאה על זיהוי גורם השחפת מפיו של רוברט קוך (Koch 1910-1843). מאמרו בנושא הופיע מספר שבועות לאחר מכן ובכך הושלם תהליך שהגדיר בבהירות ובחדות את המחלה. תיאורי המחלה קודם לכך אינם מדויקים דיים והעדויות ההיסטוריות־סיפוריות עליה אינם בבחינת ידע ״מדעי״. באותה הרצאה היסטורית נוסחו אז ״הנחות העבודה״, ה״פוסטולטים״, של קוך, כלומר מערכת האקסיומות התורתיות והפעילויות הרפואיות והמעבדתיות הנחוצות, בכדי להוכיח בצורה חד משמעית, חותכת ומשכנעת, את זהות גורם המחלה. כבר קוך חיפש תרופה ייחודית לשחפת ואולי סוג של חיסון שהוא ריפוי מועדף גם בימינו, אך נכשל במשימתו. על החשיבות הרבה של מפעלו ניתן לעמוד מכך שזכה לפרס נובל ברפואה (1905) בשל הישגיו בחקר השחפת.
נכתב כי פול ארליך (Erlich), 1854 עד 1915, פרס נובל 1908, הושפע מהרצאת קוך במאמציו לחיפוש תרופה ייחודית ומיוחדת, גם כנגד חיידק השחפת. אך תרופה זו לא נמצאה והמחלה המשיכה להכות באוכלוסיית אירופה וביתר אוכלוסיית העולם, שנחקרו פחות. בשנת 1952 קיבל סלמן (זלמן) וקסמן (Selman A. Waksman 1973-1888) את פרס נובל בשל בידוד הסטרפטומיצין, התרופה הראשונה היעילה כנגד חיידק השחפת. אך לאחר זמן קצר התברר שחיידק השחפת מפתח עמידות בפני התרופה. גם כיום אחת מהתכונות הבולטות של חיידק השחפת היא התפתחות עמידות כנגד תרופות מצויות ופיתוח מהיר של עמידות בפני תרופות יעילות מתחדשות.
חיידק השחפת פוגע בבני אדם על ידי התפתחותו ברקמות שונות, בעיקר במערכת הנשימה. חדירת חיידקים בודדים למערכת הנשימה העליונה מספיקה להקמת מושבות חיידקים ולהתפתחות האופיינית לשחפת; המחלה גם גורמת לשיעול מתמיד. השיעול מפזר טיפות של תרסיס בגדלים שונים וגם בגודל המתאים ביותר לנשיאת מספר מזערי של חיידקים בודדים ולהעברתו למערכת נשימתו של פונדקאי חדש ומכאן חומרת המחלה. דרך ההדבקה של השחפת שונה מדרך ההדבקה של מרבית המחלות המיקרוביאליות. יש צורך בחדירת כמה אלפי חיידקים בכדי להתיישב באיבר או ברקמה של פונדקאי מזדמן ולגרום לסימני מחלה. סבך של גורמים, שאינם מוכרים לגמרי עד היום,מקובע מכאן ואילך את גורל הפונדקאי.
חיידקי השחפת יכולים להתקיים ״רדומים״, במשך עשרות שנים, בפינה מצומצמת בגוף האדם ולגרום לתופעות פתולוגיות זניחות בלבד. אך המחלה יכולה גם להתפתח במהירות, לגרום לניוון רקמות רבות, לפגיעה בתפקודן ולמוות. מחלה רדומה עשויה להתפרץ לפתע באותה עוצמה של התדבקות חדשה. טרם הופעת הריפוי הכימי התפרצות שחפת פעילה, כמעט תמיד הסתיימה במוות מהמחלה.
בימי קוך היתה השחפת גורם תמותה ראשון במעלה ומתוך כך עניין ראשוני לענות בו גם לרופאים וגם לקהל הרחב, שלא לדבר על חולים ומשפחותיהם.
בתחילת המאה העשרים התחוללה במחלה תופעה, שלמרות מחקר רב, כל גורמיה לא הובנו. השחפת באירופה ובצפון אמריקה החלה לדעוך. בקרב חוקרי המחלה החלה להתפתח אופטימיות זהירה. אבל זו נכזבה בשנים האחרונות של המאה העשרים והראשונות של המאה העשרים ואחת. נראה כי המחלה שבה להכות בבני האדם בעוצמה מתגברת. באתרים שונים בעולם מתפתחים מוקדי מחלה הנגרמים לפעמים על ידי חיידקי שחפת בעלי עמידות גבוהה למגוון רחב של תרופות.
התושבים הקבועים באותם האתרים וכן בני אדם המבקרים בהם עשויים לחלות בשחפת. כאשר הם יוצאים ממוקד זה, שעשוי להיות מחוז בארץ אסיאתית או אפריקאית או שכונה באירופה או בצפון אמריקה, הם מעבירים את המחלה ונוטעים אותה באזורים ״נקיים״ כביכול.
תופעה זו, של שיבת מחלת השחפת, קיימת גם בישראל. הממסד הרפואי הישראלי מודע לכך היטב ונערך לכך.
בעשר השנים האחרונות, מספר החוקרים והמחקרים המתרכזים במחקר השחפת בעולם כולו גובר. כיום בזכות הביולוגיה המולקולרית, מובהרים לנו כמה דברים שלא היו ידועים היטב לקוך, בני דורו ותלמידיהם.
מחלת השחפת בבני אדם וביונקים אחרים נגרמת על ידי חיידקים מקבוצת ה-Mycobacteria קבוצת העל של הסוג Mycobacterium שבתוכו, יש מספר מינים של חיידקים גורמי מחלות בבני אדם.
מבחינה היסטורית מקובל שרוב מקרי השחפת בבני אדם באו מאילוח על ידי חיידקים מהמינים Mycobacterium tuberculosis, ו-M. bovis. כיום מוכרים במערכת שלושה מינים נוספים: M. microti, M. canettii ו-M. africanum, ביחד כחמישה מינים. בתוך חמשת המינים ישנם זנים שונים וגם הגבולות המפרידים בין המינים הללו אינם חדים ומובהקים, כך שנושא הסיווג של חיידקים אלו אינו ברור. שחפת בבני אדם עשויה להיגרם על ידי כל אחת מתת הקבוצות הללו.
בהמשך נעסוק רק בשני המינים היותר מוכרים: M. tuberculosis, ו-M. bovis. מבין שניים אלו הראשון מצוי באופן טבעי בעיקר בבני אדם. המין השני מצוי ביונקים רבים אחרים. מבין חיות הבית הוא מצוי בעיקר בבקר אך נציגיו מבודדים תדירות מאדם ומחיות רבות אחרות. חיידקים מקבוצה זו, M. bovis, עוברים מבעלי חיים לאדם וממנו חזרה לבעלי חיים באופן טבעי, כלומר לא במעבדה ולא בהתערבות של האדם בכל דרך אחרת. החשיבות היחסית של שני המינים בתחלואת בני אדם משתנה בתקופות שונות, באזורים שונים ובאוכלוסיות אדם שונות. מגע מתמיד, ישיר ועקיף, בבקר ובמוצרי חלב מעלה את הסיכוי של אדם להידבק ב-M. bovis.
 |
| חיידקי Mycobacterium tuberculosis במיקרוסקופ אלקטרונים סורק המקור: NIAID |
מידע מצטבר על המערכות הגנטיות של חיידקים מקבוצת M. tuberculosis מלמד, שמעקובות ה-DNA בשרשרות ובמקטעים שונים מייצגות גזעים רבים. במקרים רבים לגזעים אלה קשר הדוק עם קבוצות בני אדם המשמשים בפונדקאים. אלה הם קשרים יציבים הנמשכים גם לאחר הגירת הפונדקאים מהאזור הגיאוגרפי ה״מקורי״. דומה שבכך מוכחים קשרים עתיקים מאוד בין החיידקים לפונדקאים. ממצא זה תואם לממצאים ארכיאולוגיים, באתרים מרוחקים זה מזה ברחבי העולם, המראים כי בני אדם היו נגועים בשחפת במשך תקופות ארוכות מאוד, בוודאי בתקופות הטרום היסטוריות.
שיטות של ביולוגיה מולקולרית שפותחו בכדי ללמוד על המחלה כיום הופנו לאחרונה גם בארץ, למחקרים ארכיאולוגיים בגופות ובעצמות של בני אדם מתקופות היסטוריות ופרהיסטוריות. מוסכם שהשחפת הופיעה לראשונה אולי במהלך תקופת האבן העליונה (Upper Paleolithic Period) ובוודאי הייתה קיימת בתקופ ה שאחריה, ה תקופה הנאוליתית (Neolithic).
בתקופת ביות ראשוני הצמחים וראשוני חיות הבית התקיימה המחלה בבני אדם ביבשת אמריקה ובאסיה. נראה שמנגנון השהות בגוף, ה״תרדמה" התפתח מאז. בדרך כלל כל גורם מחלה אינו משמיד את הפונדקאי במהירות ובשיעור גבוה מאוד. במקרים רבים נראה כי מחלות רבות המתחדשות בצמחים, חיות ובני האדם מגיעות, לאחר תקופת אלימות, לשיווי משקל עם מערכות הפונדקאי ונוצר מצב של חולי מתמשך. זה המצב ״הרצוי״ לגורם המחלה כי השמדה מהירה של הפונדקאי מונעת הפצה יעילה של המחלה. כאשר גורם מחלה אלים משמיד את פונדקאיו הוא עצמו אינו שורד. גם תופעת ה״תרדמה״ עשויה להעיד על קשר עתיק בין חיידקי מחלת השחפת, בכל גווניה, לפונדקאים.
אחת הבעיות העכשוויות בריפוי השחפת היא הגירת אוכלוסיות נשאים ופונדקאים פוטנציאליים מאתר לאתר (״מוקד״) ברחבי העולם במהירות ובשכיחות גבוהה. לעתים קרובות היחידים שבאוכלוסיות מהגרים אלו מצויים במצב פיזיולוגי גרוע - כלומר חסר תזונתי, עייפות מתמדת וחשיפה לזיהומים סביבתיים כאבק וכימיקלים. היחידים נתונים בצפיפות חברתית במרכזים עירוניים שבהם תנאי סביבה ירודים. גורמים סביבתיים אלה מעוררים התפרצויות של שחפת וכאמור שליש מבני האדם נגועים כך או אחרת במחלה.
כיצד מתעוררת, מועברת או מתפתחת מחלת השחפת בבני האדם? מלבד העניין האינטלקטואלי נראה מהאמור לעיל שיש עניין מעשי מאוד במציאת תשובה לשאלה זו. כי אם נבין את דרכי התפתחות והעברת המחלה נוכל גם למונעה.
מאחר שטרם נמצאה תרופה יעילה, כללית ובת קיימא לשחפת, קיימים קשיים בריפוי הכימי של היחיד. אבל לימוד מקורות השחפת, דרכי העברתה והתפרצותה והסקת מסקנות מהלימוד, עשויים לפרוץ דרך למציאת הריפוי היעיל. כרגיל במדעי הטבע לצורך לימוד הבעיה יש צורך בהצבת מודל מעשי. מודל כזה עשוי להיות מערכת ההעברה וההתפתחות של שחפת הנגרמת על ידי חיידקי M. bovis.
הבחירה בדגם ה-M. bovis מתבססת על כך שכבר קיים מידע רב בנושא. M. bovis מצוי בבקר ובאדם, עובר ביניהם ורמת החשיבות שלו כמחלת בני אדם אינה קבועה. משום כך בארצות רבות מושמד בקר הנגוע ב-M. bovis. הנגיעות בבקר מזוהה על ידי הזרקת חלבוני הטוברקולין מתחת לעור והופעת תגובה אופיינית בבקר נגוע. בארצות שונות פותחו בדיקות משלימות אחרות שזכו בהצלחה מועטה.
בכל הארצות בהן יש פיקוח וטרינרי מסודר, ברוב המקרים של נגיעות שחפת בעדר, מושמד בעל החיים או כל העדר ופעילות זאת מתועדת באורח מסודר.
בעבר (כאשר הוכרו רק שתי הקבוצות M. tuberculosis, ו-M. bovis), הגישה הכללית להופעת השחפת בבני האדם (שהופיעה כאמור אי שם בתקופות פרהיסטוריות) הניחה הנחה הגיונית, אך לא מבוססת על ממצאי מעבדה, שה-M. tuberculosis התפתח מה-M. bovis. כלומר, אי מתי, אי שם, סביר שבזמן הביות או מיד לאחריו, קירבה פיזית בין בני אדם ובקר גרמה למעבר חיידקי M. bovis לאדם בתדירות גבוהה. מאלה התפתחו חיידקי ה-M. tuberculosis ונוצרו חיידקים ״חדשים״ כתוצאה של מעבר מגומחה אקולוגית אחת לשנייה.
מהלך זה מעוגן באבות התיאוריה הדרוויניסטית, למרות שדרווין לא עסק בחיידקים. היכולת של M. bovis להתקיים ביונקים רבים ולעבור ביניהם אימתה כביכול את קו ההתפתחות שהוצע.
מחקרים עכשוויים ״העכירו״ את התמונה שהייתה כה ברורה. חקר השינויים במבנה החומר הגנטי בקרב כל חיידקי השחפת מרמז כי ייתכן שבעצם ה תרחשה תופעה הפוכה. כלומר, מה-M. tuberculosis או מקבוצה ארכאית דומה לו, התפתחו בעבר חמש הקבוצות שנזכרו לעיל או מקורותיהם, בין אלה גם ה-M. bovis. ייתכן שההתפתחות הייתה מורכבת וכללה מעברים הלוך וחזור בין חיידקי השחפת של מעקובות חומר גנטי באורכים שונים. אמנם מעברים אלה מתחוללים בחיידקי השחפת בתדירות נמוכה ביותר, אך משך הזמן הרב, בוודאי יותר מעשרת אלפים שנים, מאפיל על התדירות הנמוכה.
חיידקים בודדים של M. tuberculosis עשויים להתפתח בהצלחה למצב אלים לכן, גם מקרה בודד ונדיר מאוד של מעבר חומר תורשתי יכול היה להתפתח בתנאים מתאימים לחיידקים אלימים. לספקות אלה, בדבר מקור חיידקי השחפת, משמעות מעשית. כל חיידקי השחפת מסוכנים באופן פוטנציאלי במידה שווה כי קיימת אפשרות לשינויים גנטיים בכל חיידקי השחפת. חיידקים הנראים אדישים ברגע נתון עשויים להפוך לאלימים תוך זמן קצר. מה גם שהיכולת של החיידקים להתמודד עם תרופות גם היא נגזרת משינויים פוטנציאליים בחומר הגנטי, כך שאותו גזע אלים עשוי להיות גם עמיד בפני תרופות כימיות. ניסיון העבר באשר לאלימותה של השחפת מורה שיש להתכונן למצב כזה.
הספקות באשר להתפתחות הגזעים השונים של חיידקי שחפת לא מבטלים את אפשרות העברת המחלה בכיוונים שונים. מעבר M. bovis בין אדם, חיות הבית ובעלי חיים בטבע עשוי ללמד על העברת כל החיידקים בסוג Mycobacterium בין בני אדם ובעלי חיים. אותו דגם מעבר עשוי ללמד על המעבר בתוך קבוצות שונות של בני אדם ובין הקבוצות. דגם זה יכול גם ללמד על דרכי ההתפרצות של מחלת השחפת באוכלוסיות חדשות.
בשנים האחרונות בארצות רבות בעולם, מניו-זילנד ועד אירלנד וארצות רבות ביניהן, מתחוללת עלייה איטית במספר בני הבקר הנגועים ב-M. bovis. בהרבה מקרים, למרות טיפול קפדני ויקר בבריאות העדרים, לא התחוללה ירידה מצופה במספר היחסי של הבקר הנגוע.
העלייה בתחלואת הבקר התחוללה, ללא כל קשר הגיוני וסביר, במקביל לעלייה העולמית במספר בני האדם החולים בשחפת שמקורה ב-M. tuberculosis ויתר המינים החדשים. כתוצאה מהעלייה בתפוצת השחפת, בנזק הכלכלי ובחששות התברואתיים החלו במספר ארצות לבדוק את נגיעות חיות הבר ב-M. bovis. לא היה זה חיפוש סתמי! עוד בימי קוך ותלמידיו התברר כי חיות הבר שבסביבת האדם נושאות את חיידקי ה-M. bovis ברמות שונות ומשתנות והן שונות מאוד ברגישותן לאילוח מלאכותי בחיידקים גורמי שחפת מהקבוצות שנזכרו לעיל. תוך זמן קצר נמצא כי מבין חיות הבר בבריטניה ואירלנד, נשא עיקרי של M. bovis הן הגיריות המצויות (Meles meles) ובאנגלית badger.
בכל ארץ אחרת גם העדות הראשונית והשטחית לתופעה זו הייתה מביאה לטבח נוראי בגיריות, אבל לא באנגליה. הגירית היא כנראה חיית הבר הטורפת והלוחמנית הגדולה ביותר מבין חיות הברמששרדו בארץ זו וגם חיה נאה. קהל חובבי הטבע האנגלים התגייס להגנת הגיריות וכתוצאה נערכו ועדיין נערכים מחקרים רבים שהוכיחו את אשמת הגיריות והראו שאין זה פשוט לטפל בנושא אם לא רוצים להשמיד אותן כליל. היו מקרים שהשמדה חלקית של הגיריות העלתה את הנגיעות של הבקר בסביבה בחיידקי ה-M. bovis, כנראה בגלל שינויי התנהגות באוכלוסיית הגיריות שהותקפה. בינתיים ובמקביל החלו לחפש M. bovis בחיות הבר בארצות שונות.
בהערת אגב, פתחנו בחיפוש תרופה למחלה חיידקית של בני אדם, הגענו לבקר וממנו לגיריות, מה שמראה עד כמה נסתרות ועקלקלות הן דרכי השחפת.
במחקרים שנערכו באנגליה התחוור כי חיידק ה־M. bovis נפוץ בכל בני משפחת הפריים הקרובים לבקר כגון צבאים ואיילים. במשך הזמן ובארצות נוספות נמצאו חיידקי ה-M. bovis בחיות שונות, גם בקיפודים, בחזירי בר ובחיות טורפות קטנות.
בחלק מהמקרים חיידקי ה-M. bovis עוברים מבעל-חיים למשנהו על ידי אכילת נבלות של חיות שמתו משחפת. גם בקר במרעה אקסטנסיבי, כבאוסטרליה ובחלקים מארצות הברית ואמריקה הלטינית, עשוי לאכול פגרים.
אפשרי גם מג םע מזדמן ממש בין בקר המצוי במרעה לג ירית העוברת בו. מתברר כי עיקר המעבר של החיידקים
מהגיריות לבקר מתבצע על ידי הפרשות. כוח החיות הרב של חיידקים מקבוצה זו מביא לשרידותם בהפרשות בעלי החיים. כידוע לכל מי שגידל כלב זכר, בעלי חיים מסמנים טריטוריה על ידי שתן. חיות רבות נוקטות בשיטת סימון זו וגם הגיריות. כעשרים אחוז מהגיריות הנגועות בשחפת הראו סימני נגיעות גם בשלפוחית השתן. גרוע מכך, באנגליה, משום מה, הגיריות או חלקן בחרו לפעמים בשקתות בקר נמוכות כנקודה להטלת שתן, למה? שאל את הגיריות. אמנם נראה כי בקר אינו נמשך להפרשות הגיריות אך העשב במקומות הסימון גבוה כתוצאה מהזיבול והבקר אוכל את העשב. צלקות שחפתיות במערכת העיכול וצלקות רבות במערכת הנשימה נמצאו בגוויות בקר וגיריות. האבק מהפרשות שהתייבשו הפך לתרסיס בגודל המתאים וניגע את דרכי הנשימה הן של הבקר והן של הגיריות ואולי גם של יונקים נוספים בסביבה, ובהם גם בני אדם.
כל אלו ותרומתם היחסית כגורמים של העברת M. bovis בין בקר ובין בעלי חיים אחרים נחקרים כיום בארצות רבות ובהשקעה כספית לא מבוטלת. חלב טרי שאינו מפוסטר מועבר במיכליות גדולות ממדים בין רפת אחת לרעותה ובדרך זאת לנגע רבות.
למערכת ההפצה נתוסף גורם נדידת העובדים החקלאיים. בארצות שונות פונים מהגרים לעבודות חקלאיות. חלקם
באים מארצות בהן רבה הנגיעות בשחפת מכל ה סוגים. עובדים אלה חיים, בארצות שהגיעו אליהן, בתנאים סביבתיים ירודים ובקרבה יחסית רבה לבקר ולחיות הבר.
ברור שלפנינו מערכת מ שוב מורכבת ובה מעגלים משיקים רבים. ניתן לצמצמה לסכימה הבאה: מעגל חיצוני ובו חיות הבר בסביבה שמופרעת במידה רבה או מועטה על ידי בני אדם. מעגל שני, פנימי הכולל מערכות חקלאיות שבהן בני אדם מכמה קבוצות וחיות בית שונות. בין המעגל השני לראשון קיים מגע רצוף, באינטנסיביות משתנה. במקביל למעגל החקלאי קיימת הסביבה העירונית הניזונה במזון מהחי ובמהגרים רבים מהסביבה החקלאית. מערכת מעגלית זו פועלת כמסגרת עולמית ומקומית.
בתהליכי המשוב שבין המעגלים משתתפים חיידקי השחפת, הגיאולוגיה והצמחייה של הסביבה והאקלים ולפחות שלוש מערכות ביולוגיות משיקות נושאות חיידקי שחפת: חיות בר, חיות בית וקבוצות של בני אדם בעלי רגישות שונה לקבוצות שונות של חיידקים אלה. הכול משפיעים על הכול בדרכים נראות ונסתרות. רוב הנלמד נוגע לאנגליה, אירלנד וניו־זילנד (באחרונה אין גיריות ואת תפקיד מאגר ה-M. bovis ממלאות חיות בר אחרות). ברור שבעתיד יהיה צורך לתרגם את הממצאים מארצות אלו לפעולות מנע באפריקה, אסיה ודרום אמריקה.
באנו ללמוד על ה-M. bovis בכדי להיטיב להבין את בעיית השחפת האנושית המחריפה כיום בעולם. המחלה מתפשטת כתוצאה מפעילות חיידקי ה-Mycobacterium tuberculosis וקרוביהם. החלב, שהוא בין המזונות הנפוצים של האדם עלול להיות גורם הפצה ראשון במעלה. המערכת המסובכת של הנגיעות ב-Mycobacterium bovis המהווה חלק בלבד מכלל הסבך של מחלות האדם מרמזת שהמשימה לא תהיה קלה.
מונחים
Mycobacterium - קבוצת חיידקים גרם חיוביים (קבוצת חיידקים אשר מבנה דופן התא גורם שייצבעו בצביעה סגולה עזה) אווירניים השוכנים ברובם באדמה ובמים, אך יש מהם הגורמים למחלות של אדם ובעלי חיים.
פיסטור חלב - חימום בטמפרטורה ובמשך זמן המבטיחים השמדת חיידקי ה-Mycobacterium.
אבולה - מחלה קטלנית ביותר הנגרמת על ידי נגיף הגורם לשטפי דם בכל הגוף. המחלה זוהתה בסודן ובזאיר בשנת 1978.
גירית מצויה - יונק טורף ממשפחת הסמוריים ובודד בסוגו בתת-משפחת הגיריות (Meiinae). אורכו כ-70 ס׳׳מ. מאופיין בטפריו הארוכים והחזקים ברגליים הקדמיות. הגירית נפוצה באירופה, פרט לצפון סקנדינביה, ובאסיה, עד יפן. בארץ, נפוצה באזור הים-תיכוני.
לקריאה נוספת
Phillips CJC, Foster CRW, Morris PA,Teversond R. The transmission of Mycobacterium bovis infection to cattle. Res Veterinary Sci 2003;74:1-15.
Warren R M, Richardson M, Sampson S L, Van der Spuy G D, Bourn W, Hauman JH, Heersma H, Hide W, Beyers N, Van Helden PD. Molecular evolution of Mycobacterium tuberculosis: phylogenetic reconstruction of clonal expansion, Tuberculosis 2001;81:291-302.
Hirsh AE, Tsolaki AG, DeRiemer K, Feldman MW, Small PM. Stable association between
strains of Mycobacterium tuberculosis and their human host populations. PNAS 2004;101:
4871-4876.
Aparicio JP, Capurro AF, Castillo-Chavez C. Markers of Disease Evolution: The Case of
Tuberculosis. J Theor Biol 2002;215:227-237.
Spigelman M, Matheson C, Greenblatt CL, Donoghue HD. Conformation of the presence of
Mycobacterium tuberculosis complex-specific DNA in three archaeological specimens. Inter J Osteoarcheology 2002;12:393-401
* הטור בעריכת ד״ר יוסף דרור
ד״ר ברוך רוזן הוא מורה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים
פורסם ב"גליליאו", 76, דצמבר 2004
