ד"ר רובין וורן וברי מרשל, פתולוג ורופא אוסטרלים, זוכי פרס נובל מ-2005, ששינו לפני 40 שנה פרדיגמה ותיקה וגרמו להקלת הסבל של חולי אולקוס ברחבי העולם. בדרך לשם מרשל ביצע על עצמו ניסוי מטורף כדי לשכנע את עולם המדע בצדקת דרכו. סיפורה של תגלית מדעית יפה.
 |
ד"ר רובין וורן וברי מרשל |
אולקוס הוא כיב, מעין פצע, ברירית שמצפה את הקיבה או התריסריון שנגרם מחדירת החומצה החזקה שבאיברים הללו. הוא גורם כאב בטן, בחילות והקאות להמוני אנשים ברחבי העולם ועד שנות ה-80 האמינו שסטרס הוא הגורם העיקרי שגורם לאולקוס. וורן שם לב לדבר מעניין בסוף שנות ה-70.
הוא השתמש במיקרוסקופ בהגדלה 1000 על ביופסיות של כיבים ושם לב שיש שם חיידקים, משהו שלפניו אנשים פספסו כשהשתמשו בהגדלה קטנה יותר. זה לא היה ממצא סביר כי מטרת החומצה של הקיבה היא לפרק מיקרובים שחודרים עם האוכל וכך להגן עלינו מזיהום. החיידק שהוא זיהה היה מפותל (תמונה עדכנית).
 |
| Helicobacter pylori |
החיידק כונה Helicobacter pylori והיום אנו יודעים שהוא גורם לאולקוס ולסרטן קיבה. אז לא הכירו אותו בכלל. מרשל התחיל לעבוד עם וורן בתחילת שנות ה-80 והם חשבו שאולי בעצם אולקוס היא מחלה זיהומית הנגרמת ע"י החיידק ולא ע"י סטרס. היה כבר טיפול לאולקוס שטיפל בסימפטום - הפחתת החומציות בקיבה אך המחלה נטתה לחזור לפציינטים בהרבה מקרים. מרשל ווורן עשו ניסוי והשיגו 100 ביופסיות מקיבה. הם גילו שהחיידק שהם זיהו מצוי ב-100% מהכיבים בתריסריון, 77% מהכיבים בקיבה ורק ב-50% מאנשים ללא כיבים. זה נתן כיוון שיש פה משהו. מרשל סיפר שביכולת המיחשובית/סטטיסטית שהיתה לו הוא לקח 100 דוגמאות כי חשב שכך יהיה לו קל לחשב את הסטטיסטיקה 😊.
מרשל מצא בספרות דיווחים עתיקים על שימוש בביסמוט (המתכת) לדיכוי אולקוס. הוא ערך ניסויים וראה שהביסמוט הורג את החיידק בניסויים במבחנה וברקמות. פה רואים איך ביסמוט על צלחת פטרי מדכא את גידול החיידק.
בארי מרשל ניסה לבסס מודל חיה לאולקוס כדי להוכיח את הטענה שהחיידק פתוגן, כלומר מחולל מחלה, ביונקים. זה לא הלך לא. הקהילה המדעית לא האמינה לא. מה גם שמבחינתם כבר ידעו מה גורם לאולקוס (סטרס) ואיך מטפלים בו (תרופות מורידות חומציות). אז מה הקטע שלו עם החיידק הזה??
מרשל טען שמדובר בפתוגן ושאם נוסיף לטיפול המקובל אנטיביוטיקה נוכל לחסל את החיידק ואת המחלה. הוא החליט לא לחכות לאישורים ולקצב שבו עולם המדע משתכנע ופשוט גמר אומר לשתות תרבית של חיידקי הליקובקטר ולראות אם הוא יפתח מחלה. וזה מה שהוא עשה! תוך כמה ימים הוא החל להרגיש רע מאד.
הוא התנפח והקיא במשך כמה ימים. כאן יש טענה שגויה שהוא לקח אנטיביוטיקה וטיפל בעצמו אך האמת היא שהוא החלים לבד לאחר שבועיים. הנה התקציר מהמאמר שלו ב-1985. כמובן שהוא המתנדב הבריא, דבר שהוא לא חשף במקור.
מרשל התחיל לטפל בחולי אולקוס באנטיביוטיקה. הטיפול עזר ותוך 14 יום הם החלימו.
לקח עוד כמה שנים לעולם הרפואה לקבל את התובנות של מרשל ווורן. היום הטיפול המקובל כולל שילוב של אנטיביוטיקה וחומרים שמורידים חומציות.
הם קיבלו פרס נובל בפיזיולוגיה ורפואה ב-2005. בהרצאת הנובל מרשל ציטט יפה את ההיסטוריון דניאל בורסטין: The greatest obstacle to knowledge is not ignorance; it is the illusion of knowledge כי הבעיה הייתה שאנשים חשבו בטעות שהם מבינים כבר את הגורמים לאולקוס.
ארבע נקודות אחרונות מעניינות:
1. איך החיידק שורד את חומציות הקיבה החזקה? הוא מייצר אנזים בשם אוראז (urease) שיוצר לו נישה בסיסית שבה הוא הוא יכול להתחבא (הוא מגביר את ה pH מקומית). למעשה היום מאבחנים אולקוס בין השאר ע"י בדיקת נשיפה שבה בודקים פעילות של אותו אוראז מהחיידק.
2. רוב האנשים נושאים את החיידק אך נותרים אסימפטומטיים. מרשל ווורן כבר ראו ש 50% מהדוגמאות מאנשים בריאים מכילות את החיידק. זה לא לגמרי ברור למה. חלק מזה קשור בגנטיקה של החיידק. כלומר חיידקי H. pylori מסויימים יכולים לייצר רעלנים שיגרמו לכיבים, בעיקר אצל מבוגרים, וגנים שעוזרים לחיידק להתמודד עם התגובה החיסונית.
3. אולקוס יכול להיגרם גם מתרופות מסוג NSAID, למשל אדוויל ו-וולטרן, אצל אנשים מסויימים. במקרים כאלה כמובן שאנטיביוטיקה לא תעזור וצריך להפסיק עם התרופה.
4. החיידק H. pylori שוורן ומרשל גילו הוא גורם סיכון ב 60-85% מסרטני הקיבה, אבל רק 2% מהנשאים שלו יפתחו את הסרטן. גם כאן יש מעורבות של מספר גורמים שמסבירים את זה, כגון היכולת הגנטית התוקפנית של החיידק.
 |
| רובין וורן ובארי מרשל בטקס קבלת פרס נובל ב 2005. וורן בן 85 היום. מרשל בן 71 ופעיל בטוויטר @barjammar |
מרשל וורן בניסיונם לקשר את החיידק לאולקוס ניסו לבסס את "העיקרים של קוך" הקלאסיים במיקרוביולוגיה שפורסמו ע"י רוברט קוך ב-1890. מתוך ויקיפדיה:
כמובן שכמו במקרה ההליקובקטר ובמקרים רבים אחרים (למשל קורונה והמון פתוגנים אחרים) ברור שיש אנשים נשאים לפתוגן שאינם סימפטומטיים למחלה.
(בארי מרשל תיפקד פה כ"אורגניזם בריא" עבור עיקרון מספר 3)
ד"ר אסף לוי - המחלקה למחלות צמחים ומיקרוביולוגיה, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית
פורסם במקור בטוויטר של המחבר
