פרויקט הנשק הביולוגי של סוריה הוא סודי, כמובן, אבל העדויות לקיומו הן רבות. תחקיר ישראל דיפנס, שמבוסס על מקורות גלויים, חושף את היקפו של מאגר הנשק הבילוגי העומד לרשות הנשיא, בשאר אסד. בזמן שהנשק הכימי מפורק על פי ההסכם של סוריה עם מועצת הביטחון, הנשק הביולוגי נותר במחסנים.
נגיף, וירוס, רעלן
ככלל, לוחמה ביולוגית נעשית באמצעות שימוש בחיידקים ונגיפים (וירוסים), כדוגמת אנתרקס, אבולה וסארס, או ברעלנים, כדוגמת בוטוליניום טוקסין או ריצין). נגיפים והרעלנים משמשים כנשק להשמדה המונית. לרוב המדינות המערביות ישנן כיום תוכניות ללוחמה ביולוגית דפנסיבית, קרי, יכולת לשלוט בחיידקים, נגיפים ורעלנים מתוך כוונה לייצר להן תרופה או חיסון. מדינות אלו, כמו גם סוריה, מקבלות סיוע מארגוני בריאות בינלאומיים כמו האו"ם, אולם הן מתחייבות לשימוש אזרחי בלבד.
חלק מהמדינות פיתחו גם תוכניות לוחמה ביולוגית התקפית במטרה לשלוט במחולל המחלה ברמה שתאפשר לפזרו כנשק בצורה יעילה. פעילות זו אסורה על פי אמנת הנשק הביולוגי. בפיתוח לוחמה ביולוגית משתמשים בדרך כלל במיקרואורגניזם טבעיים ואלימים. בעולם ישנם כ-40 מזהמים העלולים לשמש כנשק ביולוגי, אולם רק כמה סוגים בודדים מסוגלים לגרום למספר אבידות גבוה וניתנים לשליטה ברמה גבוהה. ככל הנראה, לסוריה ישנן כיום מספר רב של תוכניות מחקר ללוחמה ביולוגית, והיא שולטת במספר לא מבוטל של מחוללי מחלות ורעלנים. הקטלני שבהם הוא "ריצין" - רעלן המופק מצמח הקיקיון המצוי.
קילוגרם אחד של רעלן מסוג "ריצין" יכול לגרום לנזק זהה לזה שגורמים שמונה טון של חיידקי הגחלת (אנתרקס), שגם אותם מחזיקה סוריה, והם נחשבים לנשק ביולוגי נפוץ יחסית בעולם וקל לייצור. סוריה מחזיקה גם בנגיף "אבעבועות השחורות", שממוקם בראש רשימת המזהמים הקטלניים ביותר. סוריה שמרה על זנים של אבעבועות שחורות מההתפרצות הטבעית האחרונה של המחלה במדינה, בשנת 1972, וכנראה גם קיבלה גירסאות מהונדסות גנטית מצפון קוריאה בשנת 2006. חומרת האבעבועות השחורות אינה רק בקטלניות של הנגיף, אלא גם ביכולת ההדבקה המשנית, אם לא ננקטים האמצעים לבידוד נושא המחלה.
חברות קש
סוריה החלה לפעול להשגת נשק ביולוגי כבר בשנת 1983. לצורך רכישת אמצעים וכלי מחקר היא הקימה מספר מפעלים וחברות קש ביו-רפואיות בבעלות ממשלתית, שרכשו טכנולוגיות לשימוש דואלי ממדינות דוגמת גרמניה, בריטניה, הולנד, צרפת, ארה"ב, מצרים ורוסיה. סוריה רכשה ידע ויכולות טכניות מיקרו-ביולוגיות לצורך שליטה על יכולת התירבות, שמירה על ניקיון ייצוב וריכוז הפתוגן, וכן יכולת לייצר חלקיקים בגודל מיטבי לפיזור יעיל של המזהם. תוכניות הנשק הביולוגי של סוריה פועלות על פי רוב ממתקני מחקר שהם לכאורה "לגיטימיים". רוב המעבדות פועלות במסגרת תעשיית התרופות במדינה. סוריה משתמשת בתעשייה זו ככיסוי לתוכניות הקשורות לפיתוח הנשק הביולוגי, וכיום נחשב ענף התרופות בסוריה לאחד המפותחים ביותר במזרח התיכון.
תעשיית התרופות נמצאת באופן פורמלי תחת פיקוח משרד הבריאות, אולם באופן ישיר מנוהלת על ידי משרד הביטחון הסורי והמודיעין הצבאי. דוגמא לקשר בין תעשיית התרופות לתעשיית הנשק הבילוגי יכול להיות סיפורה של החברה הביו-רפואית "בקסטר", שמכרה בשנות ה-90 של המאה הקודמת ציוד לייצור עירויי נוזלים שיועד עבור הצבא הסורי. הציוד נמכר למפעל "דימאס", שנבנה בעיר חלב בשנות ה-80 של המאה הקודמת על ידי קונסורציום של חברות תרופות צרפתיות, ונשלט ישירות על ידי משרד הגנה הסורי. במהלך שנות ה-90 המפעל הושבת לתקופה מסוימת ככל הנראה לצורך הסבה לייצור נשק כימי וביולוגי. יחד עם חברה נוספת בשם "טאמקו" המפעילה אתר ייצור מרכזי בדמשק, אלה מועסקים במפעלים כ-900 עובדים שאחראים על ייבוא של כימיקלים ותרופות לסוריה. חלק מההשקעות בענף התרופות מגיעות מאיש העסקים הסורי, סאיב נחאס, טייקון מקומי החולש על עסקי גז ומתחזק קשרי מסחר עם לבנון, עיראק ומדינות נוספות, ואף מעמיד לעיתים את עסקיו לשירות המודיעין הסורי.
נחאס תכנן להקים בסוריה את אחד ממפעלי התרופות הגדולים בעולם. אחת מהמדעניות הסוריות הבכירות בסוכנות הסורית למחקרים מדעיים (SSRC) היא ד"ר סוזן וויאש, מומחית לסינתזה כימית וחומרי גלם, הפועלת ממרכז המחקר המרכזי של הסוכנות בדמשק תחת התואר "מומחית להנדסת תרופות". ד"ר וויאש עוסקת, בין היתר, בפיתוח אמצעים להחדרת חומרים כימיים וביולוגיים דרך העור באמצעות זריקות וגם בלעדיהן. המדענית מופיעה לא אחת בכנסים מדעיים לצד אנשים דוגמת ד"ר חאלד אל עזאם המופקד ב-SSRCעל מתקני הנשק הכימי, מדענים ממעבדות הסוכנות הסורית לאנרגיה אטומית ועוד עמיתים ממשרד הבריאות הסורי שאמון על תעשיית הפרמצבטיקה במדינה. הניסיון מתעשיית הנשק הביולוגי העיראקי, שנחשף עם נפילת משטר סדאם חוסיין לפני כשנה, הוכיח כי המוחות מאחורי תוכניות הפיתוח בתחומי לוחמה ביולוגית, הן דווקא נשים ששולטות על ענף המיקרו-ביולוגיה בעולם. הידועות מבניהן הן ד"ר הודא צאלח מהדי, המוכרת בכינוי "ד"ר אנתרקס", שהיתה אחראית לתוכנית הנשק הביולוגי של סדאם חוסיין עד שהסגירה עצמה לידי כוחות הקואליציה במאי 2003.
השנייה, ד"ר ריחאב טהא - מומחית לרעלנים שעמדה בראש תוכניות הנשק הביולוגי במתקן העיראקי ב"סלמאן פאק" ובמתקן "ואל חקום". טהא הוסגרה בשנת 2005 אולם שוחררה מאוחר יותר. עיראק עסקה שנים רבות בפיתוח נשק ביולוגי והקדימה את סוריה בתחום. בין היתר, ייצרה עיראק 8,350 ליטרים של אנטרקס נוזלי, שיכלו להיכנס לאחד ממיכלי התסיסה והאחסון שנרכשו מהמפעלים של רוסיה, וכ-19,000 ליטרים של בוטולינום, שהוא הרעלן החמור ביותר שיוצר בעיראק. מדובר בכמות המשתווה למים בבריכת שחייה סטנדרטית של מלון. בעקבות מלחמת המפרץ השנייה עלה החשש כי הידע שנצבר בעיראק - ובעיקר זה הקשור לבדיקה, חימוש ופיזור נשק ביולוגי - אל סוריה.
שת"פ בינלאומי
תוכניות הלוחמה הביולוגית בסוריה מתבססות על שלוש קטגוריות: מחוללי מחלות בבני אדם, מחוללי מחלות בבעלי חיים ש"הוסבו" לפגיעה בבני אדם, ושורה של רעלנים קטלניים שמופקת בדרך כלל מן הצומח. על כל הינדוס של זן תוקף המחולל מחלות, נדרשת המערכת לייצר חיסון המאפשר להתגונן מפניו, כאשר חלק מהחיסונים כבר קיימים כפועל יוצא מפעילות מערכת הרפואה המונעת בסוריה. כל קטגוריה מטופלת על ידי המכונים והגופים הרלוונטים אליה בשיתוף התעשייה המקומית. בתוכנית הבנויה על מחוללי מחלות בבעלי חיים (דוגמת שפעת העופות ושפעת החזירים) משולבים גם מכונים וטרינאריים שונים. בתוכנית הבנויה על הפקת רעלנים קטלניים מן הצומח (דוגמת ריצין שמבוסס על צמח הקיקיון) משולבים גם מכונים שעוסקים במחקר ובפיתוח טכנולוגיות להנדסה חקלאית והדברה ביולוגית.
בין השנים 2003-2011, סוריה עודדה גידול והפקה של שמן קיק עד לייצור ממוצע של 1,400 טון לשנה. במסגרת יצור זה הופקו גם ריכוזי החלבון הרעלן שנמצא בקליפתם של זרעי צמח הקיקיון. לחלק גדול מהחוקרים הסורים שעוסקים בתחום הלוחמה הביולוגית, יש רזומה עשיר שכולל התמחויות ושיתופי פעולה מדעיים עם מכוני מחקר ברחבי העולם, כולל ביקורים במרכזי המחקר המדעי והטכנולוגי של איראן. בכירי המדענים הסורים חברים גם בוועדות מדעיות משותפות לאיראן וקוריאה הצפונית, שמסייעות כבר שנים לפיתוח הנשק הכימי והביולוגי בסוריה. גם סודאן נחשבת כבר מסוף שנות ה-90 כשותפה פעילה יחד עם סוריה ואיראן בפיתוח אמצעי לחימה כימיים וביולוגיים, ואף שימשה על פי מקורות מודיעין בנאט"ו, זירה לניסויי שדה בנשק כימי וביולוגי. במהלך השנים התרחשו כמה וכמה תאונות במסגרת תוכניות הלוחמה הכימית והביולוגית שפיתחה סוריה, חלקן כתוצאה מבעיות של תשתיות איוורור. בין היתר, בחודש יולי 2007 התפוצץ מתקן נשק ליד חלב בעת שמהנדסים איראנים וסורים ניסו להתאים ראש נפץ של גז חרדל על טיל סקאד.
חלק גדול מהמחקר והפיתוח של הנשק הביולוגי מנוהל מהקומפלקס של סוכנות SSRC בפאתי דמשק, כאשר תוכניות הניסוי, הייצור והאחסון של החיידקים והנגיפים (אנתרקס, אבעבועות שחורות, כולרה, ריצין, טולרמיה, בוטוליזם ועוד) מתבצעות בשלושה אתרים מרכזיים: מתקן סרין ליד העיר חומס, מתקן צבאי לניסויי טילים דרומית לחומס ומתקן אל סאפיר ליד עיר חלב. מתקן סרין שנמצא בקרבת מפעלי הייצור בחומס משמש על פי מומחי מודיעין כאתר המרכזי לאחסון הנשק הביולוגי של סוריה. בניגוד למצבורי הנשק הכימי, בלוחמה ביולוגית אין צורך בשטחי אחסון גדולים על מנת לאגור את החומר. כאן גם נמדדות האיכות של הפתוגן (מחולל המחלות) בניגוד לכמות, ויכולות החימוש ופיזור החומר. החומרים הללו אינם ניתנים לגילוי, הם סמויים גם בעת הייצור וגם בעת שנעשה בהם שימוש.
ניסויים באסירים
זיווד נשק ביולוגי הוא אתגר גדול אם מתכוונים להשתמש בלוחמה ביולוגית ככלי נשק עיקרי במלחמה. האתגרים הם פיזור הנגיפים כך שיגרמו למקסימום נזק, מבלי שייפגעו בתהליך ההפצה. לשם כך משתמשים במודלים מתמטיים הבוחנים יכולת פיזור על פני שטח מקסימלי באופן אפקטיבי. פיתוח זה מתבצע ברובו במתקני הסוכנות הסורית למחקרים מדעיים באל סאפיר והניסויים מתבצעים בשטחי ניסוי הממוקמים כ-15 קילומטרים דרומית לחומס בסמוך למחסני הנשק הביולוגי.
מתקני הניסויים כמו גם מתקני האחסון, עטופים בהגנה היקפית כבדה ומשמשים לבדיקת טילים ואמצעי לחימה המותאמים לשאת ראשי קרב כימיים וביולוגיים. ישנן אינדיקציות מוגבלות גם לגבי הפיתוח או הבחינה של וריאציות ביולוגיות בפצצות תבערה, פצצות מצרר וראשי קרב לטילי סקאד, וכן שימוש במל"ט, כלי טייס שונים או טיל שיוט כדי לפזר את הסוכן הביולוגי באיטיות על אזור נרחב תוך ניצול מרבי של רוח ותנאי מזג אוויר. סוריה עסקה גם בפיתוח טכנולוגיות לפיזור מיקרו-תרסיס שנועדו למטרת טרור ביולוגי, כמו גם בפיתוח נגיפים וחיידקים שמיועדים להדבקה המונית באמצעות נשא אנושי. מדינה לומדת על כך שהיא נתונה במתקפת נשק כימי רק כאשר אנשים מתחילים להופיע בקליניקות ובבתי החולים. לנשק הזה טביעות אצבעות מועטות וחלשות ביותר.
לפני מספר שנים פיתחה סוריה, בסיוע רוסיה, זן מהונדס של מחלת האנתרקס שאותו ניתן להתקין על ראשי טילים. המכון הביולוגי בנס ציונה פיתח חיסונים לזן זה, ובין השנים 1998-2006 ערך המכון יחד עם ענף הרפואה בצה"ל ניסוי חשאי בשם "עומר 2" שבו נבדקה מידת ייעילותו של החיסון החדש נגד הזן המהונדס (דבר הניסוי נחשף במאי 2007 בתוכנית "עובדה"). ד"ר ג'יל דקר, ששימשה עד 2007 כיועצת נאט"ו בתחומי לוחמה ביולוגית, נוהגת לתת מעת לעת ראיונות שבהן היא מתייחסת לראיות על כך שסוריה ביצעה ניסויים בנשק כימי וביולוגי על אוכלוסיות של אסירים. כמו כן, בשנים האחרונות ארגוני זכויות אדם הפועלים בסוריה האשימו את המשטר במותם הלא מוסבר של עשרות אסירים בבתי כלא, בעיקר באזור דמשק וחאלב. חלק מהמיתות אירע בשנתיים האחרונות וחלקו הוסבר כתוצאת לוואי של שריפות מהפגזות שערכו המורדים על המתקנים, מה שיכול להסוות מיתות מחנק כימי או הרעלה ביולוגית. כיוון שסוריה שולטת במספר זנים של מחלות קטלניות, קיים סיכוי סביר שחלק מיכולות הלוחמה הביולוגית יעברו גם לידי החיזבאללה.
בנאט"ו מעריכים כי ידע ויכולות בתחום כבר הועברו על ידי האיראנים והסורים לידי הארגון, היות ולוחמי החיזבאללה זוכים זה מספר שנים להכשרה ואימונים בלוחמה ביולוגית במתקן של כוח "קודס" באיראן, שבעבר דווח שתושבים הגרים בסמיכות לו סובלים ממחלות עור לא מוסברות, ואף התאמן בתנאי שדה גם על אדמת סודן. אחת הדאגות העיקריות היא מאמצעים שפיתחה סוריה לשגר נשק ביולוגי באמצעות טילי כתף ניידים נגד טנקים או מטוסים. חיזבאללה, המפעיל גם מטוסים זעירים ללא טייס, עלול לעשות שימוש באלה לפגיעה באוכלוסיות מסוימות מבלי לקשור עצמו לפיגוע ביולוגי. בדצמבר 2012 דווח בעיתון הכוויתי "אל-ג'רידה" כי ישראל עומדת מאחורי פיצוץ שאירע במחסן תחמושת של חיזבאללה בכפר טיר חרפא בדרום לבנון.
לפי הדיווח בעיתון שפרסומיו יוחסו בעבר להדלפות מפי גורמים ישראלים, במחסן שפוצץ אוחסנו טילים בעלי יכולת לשאת ראשי נפץ כימיים או ביולוגיים שהועברו בתקופה האחרונה מסוריה ללבנון. מומחים טוענים כי סוריה עסקה בפיתוח נשק ביולוגי לא קטלני שנועד לנטרל את חיילי צה"ל במקרה של מלחמה בגולן באופן שיראה כהתפרצות טבעית של מגיפה. בשנת 2007 וב-2011 אירעו התפרצויות חריגות של מחלת הניוקאסל (מחלה ויראלית הפוגעת בבעלי כנף ולעתים בני-אדם ומזכירה בהשפעותיה את "שפעת העופות"), באזור הגליל. חברה גרמנית שנקראת כיום "לוהמאן בריאות בעלי החיים" סייעה בעקיפין לסוריה באחת מתוכניות הנשק הביולוגי שלה, כאשר בתחילת שנות ה-2000 סיפקה לחברה סורית באופן בלתי חוקי, יותר מ-14 מיליון מנות מהחיסון שלה לוירוס "ניוקאסל". החיסונים הכילו נגיף מוחלש העובר לבני אדם, אולם יוצר סימפטומים מתונים.
אנתרקס ברמת הגולן
בישראל נערכים גם לתרחיש של פיגוע ביולוגי ודואגים לפתח חיסונים נגד הרעלנים השונים. בין היתר, פרויקטים משותפים למפא"ת והסוכנות למחקר ופיתוח של הפנטגון עוסקים בפיתוח מכשירים המיועדים לזיהוי רעלנים במים. כמו כן במחקר שנערך בטכניון ומומן בין היתר על ידי משרד הביטחון, פותחה שיטה חדשנית המאפשרת זיהוי מיידי של זיהומים חיידקיים במים. חשיבות הגילוי והזיהוי המוקדמים בניהול אירוע ביולוגי חריג, היא קריטית, ברורה ומיידית. לפני כשנתיים בנובמבר 2011, התקיים בישראל תרגיל נרחב - "להבה כתומה 6" שדימה התפרצות של מחלה ביולוגית כתוצאה ממתקפת טרור או ממחלה טבעית (דוגמת סארס או שפעת העופות).
בתרגיל המשותף לפיקוד העורף ומשרד הבריאות, שבו לקחו חלק כל גורמי הביטחון וההצלה, נבחנו בין השאר יכולות זיהוי הנגיף ובידודו, העברת דגימות מהירה, מעקב אחר נתונים ועוד. באירוע מסוג זה תהיה חשיבות עצומה למהירות וליסודיות בה פועלים הצוותים ואיך הם מגינים על עצמם. התרגיל הצביע גם על החשיבות של מערכות ממוחשבות יעילות בכדי לעקוב אחר חולים ולמנוע הדבקות משניות של מחלה מסוכנת. בשנתיים האחרונות התגלו שני מקרים של התפרצות אנתרקס ברמת הגולן. האחרון התרחש רק לפני מספר חודשים, אז גרם חיידק אנתרקס לתמותה בעדר פרות של חקלאים ממושב נוב במרכז הרמה, באזור שבו מתקיימת בין השאר תנועת חיילים ערה וכן זרימה של מים שמגיעים לכינרת ולמאגרים שונים. החיידק יכול להתקיים עשרות שנים במצב רדום ואכן האזור שבו אותר סבל מהמגיפה בשנת 1984.
אולם יש לתהות האם מחוללי המחלה שרדו כ-30 שנה או מדובר בהתפרצות שנגרמה מהדבקה חדשה. בהנחה שצבא סוריה ישתף פעולה עם פקחי האו"ם בהשמדת כל מאגרי הנשק הכימי שברשותה- האם יעיז להתשמש בעתיד בנשק ביולוגי במלחמתו במורדים או כנגד ישראל.
