יום רביעי, 10 בנובמבר 1999

מסע קפוא בזמן - אמיר עדן


באמצע ספטמבר התכנסו בקיימברידג', אנגליה, כשבעים מדענים מרחבי העולם בכדי לדון בעתידה של אחת הפינות היותר נידחות בעולמנו. מדובר באגם ווסטוק, אגם מים מתוקים המצוי בעומק של כארבעה קילומטרים מתחת לקרחון הנצחי של אנטארקטיקה. האגם אינו קופא למרות הקרחון שמעליו בזכות נביעות גאותרמיות המחממות את הקרחון מלמטה ויוצרות מעין כיס של מים. האגם התגלה עוד בבדיקות ראדאר שנערכו לפני כשלושים שנה אך רק ב-1966 התבררו גודלו וגילו. על-פי הערכות המומחים גילו של האגם עשוי להגיע לכמה מיליוני שנים, שטחו 14,000 קמ"ר ועומקו מגיע עד 500 מטר.

זיהוי האגם עורר התעניינות והתלהבות רבה בשל הסיכוי לקיום חיים באגם. כיוון שידועים מינים רבים של חיידקים המתקיימים ללא חמצן וכאלה הגדלים בנביעות חמות בקרקעית האוקיינוס, אין לפסול את האפשרות שלמרות התנאים הקיצוניים קיימים באגם יצורים חיים. מעבר לסקרנות הכללית ולמשמעות של ממצא כזה לשאלת קיומם של חיים על כוכבים אחרים, מרתקת את החוקרים האפשרות שהחיים באגם התפתחו במנותק משאר עולם החי במשך מיליוני שנים בזכות מעטה הקרח העבה.

העלות האדירה של קידוח בעומק כזה בתנאים הקשים של אנטארקטיקה, העלתה את הנושא בכינוס שעסק בשאלת הצידוק המדעי לפרוייקט כזה. הטיעונים שנמנו הובילו להחלטה לבצע קידוח כזה למטרות מחקר. בימים אלו הסתיים השלב הראשון בפרוייקט, בסיוע של מאמצים והשקעות בינלאומיים.

הקידוח נעצר כ-120 מטר מעל לאגם, לאחר שנתקל בגוש קרח שנוצר ממי האגם שקפאו חזרה. דגימת קרח נלקחה לבדיקה ובכינוס האחרון הוצגו ממצאי בדיקות שנערכו במספר מכונים ברחבי העולם לזיהוי חיים בקרח. חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה הציגו תמונות מיקרוסקופ אלקטרוני של חיידקים מליבת הקרח. תמונות דומות התקבלו באופן בלתי תלוי גם במוסקבה ובמתקני NASA באלבמה. חוקרים מהוואי דיווחו על עדויות לקיום מולקולות ביולוגיות ופעילות ביוכימית. בכוונת החוקרים לנסות להפיק DNA מגוש הקרח ולנסות לאפיין מבחינה גנטית את החיידקים שקפאו.

לא במקרה נעצר הקידוח מעל האגם. הוועדה המדעית לחקר אנטארקטיקה מבקשת לפתח הליך שיבטיח שמי האגם לא יזדהמו מנוזלי הקידוח או מיצורים שמקורם בפני השטח. בכינוס גובשו הצעדים להשגת מטרה זו. בשלב ראשון ייערך סקר גאופיסי שימפה בצורה יסודית את האגם. בשלב שני תוחדר מעין קופסית שתכיל מכשירי מדידה, מצלמה ואולי גם צוללת רובוטית. כדי להבטיח שלא ייגרם זיהום, תפלס הקופסית את דרכה לאגם על-ידי המסת הקרח. הקרח ישוב ויקפא אחרי מעבר הקופסית ויאטום את הפירצה. רק בשלב השלישי ייעשה ניסיון לשאוב מים מן האגם. לפי שעה לא ברור איך ניתן לבצע זאת ללא זיהום האגם והאם יימצא תקציב לכך. נראה שלמרות להיטותם ייאלצו החוקרים להמתין עוד שנים עד שיוכלו לבחון את החיים בפינה נידחת זו.

פורסם ב"גליליאו"  37, עמ' 4-3, נובמבר-דצמבר  1999

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה