יום חמישי, 2 באוגוסט 2018

חסינות העדר - מושג חשוב וניתן להמחשה באפידמיולוגיה - אן מוס


חסינות עדר זו לא תיאוריה. זה לא משהו שצריך להוכיח או שאפשר להתווכח על עצם קיומו. אפשר לכל היותר לדון בשאלה האם חיסון מסוים יוצר חסינות עדר או לא, ובאיזה נקודה מגיעים לחסינות עדר מוחלטת. זה הכל. חסינות עדר זה *עיקרון* מבוסס-מתימטיקה באפידמיולוגיה, שאינו קשור בהכרח לחיסונים. 

חסינות עדר - שמשתנה לאורך זמן - קורה וקרתה לאורך ההיסטוריה, הרבה לפני שהיו חיסונים.

דמיינו לכם אוכלוסיה של אלפיים אנשים שחיים להם באי בודד. הם לא פגשו מעולם את נגיף האבעבועות השחורות. בהיסטוריה של האי שלהם, לא היה כזה דבר, ולכן אף אחד מהם לא חלה מעולם ולא פיתח חסינות.

יום אחד נטרפת ספינה קרוב לחופי האי והניצול היחיד, אבוי, חולה באבעבועות שחורות. כל חבריו לספינה כבר מתו והוא הצליח להגיע אל החוף ולפני שמת, הוא הספיק להדביק את אחד מתושבי האי במחלה. האיש הזה חוזר לביתו ומפתח מחלה. כיוון שאף אחד באי אף פעם לא חלה, הם מתחילים להדבק אחד מהשני, וכל תושבי האי חולים במחלה. בהיסטוריה של האי זה ארוע משמעותי - המגיפה הגדולה. כמחצית מהם לא שורדים, השאר מחלימים. כתוצאה מהמחלה, לכל המחלימים יש עכשיו נוגדנים כנגד נגיף האבעבועות השחורות.

לאחר שנה, שוב נסחף מלח חולה וגוסס אל חופי האי. האם מישהו יחלה הפעם? לא. כי כולם מחוסנים מפני המחלה -  אין חולים. יש לנו חסינות עדר. עברו שנתיים. לאלף השורדים המחוסנים שלנו באי נולדו כבר עשרים ילדים. שוב, מלח חולה נסחף אל החוף. פוגשים אותו כמה אנשים, אבל הילדים הקטנים לא מסתובבים בחוף. האנשים שפגשו אותו, מחוסנים! המלח מת, והאנשים המחוסנים חוזרים לבני משפחותיהם אבל הפעוטות שאינם מחוסנים - לא חולים! זו רבותי, חסינות העדר. מספיק שאלף ועשרים לא, רוב הסיכויים שלא תהיה התפרצות ולא תהיינה הדבקות.

עברו עשרים שנה, אלף מבוגרים באי עדיין מחוסנים נגד אבעבועות שחורות, כי הם שרדו את המגיפה הגדולה. אך יש לנו עכשיו גם אלף אנשים צעירים שלא חלו. ושוב... ניחשתם נכון, נסחף מלח אל החוף. מה יקרה? הפעם כבר הסיכוי שתתחיל מגפה ממש גדול - כי אם יש אלף לא מחוסנים ורק אלף מחוסנים, הסיכוי שמישהו לא מחוסן יפגוש את המלח וידבק ממנו הוא גדול (כ-50 אחוז). והסיכוי שלו אחר כך להדביק אחרים שידביקו אחרים גם הם, ממש גדול אף הוא. ועכשיו, יש לנו מגיפה, אמנם קטנה יותר (כי מחצית מהאוכלוסיה לא חולה במחלה), אבל בהחלט מגפה.

מה הסיכוי שזה יקרה באוכלוסיה של אלף איש, אם מתוכם 999 מחוסנים ואחד לא? ומה אם תשע מאות מחוסנים? ומה אם רק 800 מחוסנים? זה כבר תלוי בעד כמה המחלה מדבקת ועד כמה האנשים באי נפגשים זה עם זה. וזה בדיוק מה שהאפידמיולוגיה בודקת. ויש מודלים מתימטיים - עם נוסחאות יחסית מורכבות - שחוזים בדיוק את זה.

 אז חסינות העדר, זה עיקרון בסך הכל. הנקודה שבה מגיעים לחסינות עדר, היא אותה נקודה בה חולה שיגיע לקהילה שלנו לא ייצר שרשרת הדבקה שתמשיך הלאה. בכל מחלה, נקודת חסינות העדר שונה, כי מחלות מדבקות ברמות שונות. אפשר לחשב את הנקודה יחסית בקלות, אם יודעים עד כמה המחלה מדבקת. ויודעים.

בהחלט אפשר לשאול אם חיסון ספציפי יכול לייצר חסינות עדר באוכלוסיה או לא. זה מורכב מכמה שאלות ביניים: עד כמה החיסון אפקטיבי (כלומר, עד כמה הוא באמת "מנטרל" את נשיאת המחלה והפצתה), מה סוג המגעים שנדרשים להפצת המחלה (מגע מיני? זיהום אוכל? נשימת אוויר שנשם חולה?) ובגדול, עד כמה המחלה מדבקת. שאלות לגיטימיות. לא כל חיסון יכול לייצר חסינות עדר ברמה מספיק טובה. יש כאלו שכן, אפילו ברמה מעולה, כמו חיסון אדמת למשל. יש כאלו שהרבה פחות, כמו חיסון שפעת. גם לא כל מחלה מדבקת גוררת בעקבותיה חסינות עדר. כל אלו שאלות טובות ואפשר לדון בהן - בכל מחלה וחיסון בנפרד. אבל ברור שאי אפשר להגיד זה "אין דבר כזה חסינות עדר". זו אמירה כל כך תלושה מהמציאות, שפשוט מעידה על חוסר הבנה מאד מאד בסיסי.

המחשה גרפית של חסינות העדר
משמאל: המצב ההתחלתי של אוכלוסיה  שיש בה שני פרטים חולים ומדביקים.
מימין:  אותה אוכלוסיה לאחר התפרצות/אי התפרצות הממחלה.
מקור התמונה:  National Institute of Allergy and Infectious Diseases  -NIAID

למידע נוסף

קורס אפידמיולוגיה של קורסרה

פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק מדברים על חיסונים. נערך. 

תגובה 1: