אז לפני כמה ימים אושר לשימוש בארה"ב חיסון חדש נגד קורונה, של חברת Novavax. אני כבר כתבתי על החיסון הזה בעבר, וזה חיסון מאוד מעניין. מבחינת האזוטריקה, האנקדוטה הכי מעניינת לגביו היא שיצורו דורש שימוש בתאים של עש. אבל הוא בעיקר מעניין כי הוא מייצג דור חדש של חיסונים ישנים.
החיסונים הקלאסיים של עולם הרפואה (בניגוד לחיסוני הmRNA והווקטורים הויראליים שהגיעו בעשור האחרון, ונכנסו לשימוש רחב בקורונה) מתחלקים לשתי קבוצות עקרוניות:
1. חיסונים מוחלשים, שבהם חושפים את המתחסן לצורה מוחלשת שאינה מזיקה של הפתוגן, והגוף מייצר חסינות שיעילה גם נגד הצורה הפראית.
2. חיסונים מומתים, שבעצם חושפים את המחוסן לגרסה מומתת של הפתוגן. עכשיו, כתבתי שניתן לחלק את החיסונים הקלאסיים לשתי קבוצות עקרוניות, משום שאת החיסונים המומתים ניתן לחלק לעוד מספר קבוצות שלא כולם יכניסו אותם תחת ההגדרה של חיסונים מומתים, אבל העיקרון בכל הקבוצות האלו הוא זהה - חושפים את המתחסן לחתיכות של הפתוגן, או לפתוגן השלם, שאין לו שום יכולת התרבות, או יכולת לחדור לתאים שלנו. זה חשוב מאוד מבחינה אימונולוגית, כי הגוף מגיב לפתוגנים שנכנסים לתוך התא בצורה אחרת לגמרי.
חלק מההתלהבות מחיסוני mRNA היא היכולת שלהם למעשה לחקות את התהליך הזה של כניסה לתא, בדומה לנגיף חי או נגיף מוחלש בחיסון מוחלש. לכן אפשר לחשוב על חיסוני mRNA, וחיסוני ווקטור ויראלי, כדור הבא של החיסונים המוחלשים.
אבל לחיסונים המומתים יש גם תפקיד ומקום, ובמיוחד לדורות היותר מתקדמים של החיסונים האלו, כמו חיסוני הסאביוניט והחיסונים הרקומביננטים. חיסונים שכוללים חלקים מאוד ספציפים של הנגיף. לפעמים ברמת הפפטיד (חתיכה מחתיכה של הנגיף).
לחיסונים האלו יש כמה יתרונות מאוד גדולים על הדורות הישנים של חיסונים מוחלשים ומומתים מהדורות הישנים. זמן הפיתוח שלהם הרבה יותר מהיר בתיאוריה. הם נחשבים בטוחים יותר. ניתן לייצר אותם ללא גידול של הנגיף. וניתן לנתב באמצעותם את התגובה של מערכת החיסון לאזור ספציפי בנגיף.
החיסרון הגדול ביותר שלהם הוא שהם לא תמיד מעוררים תגובה חיסונית מאוד טובה. כאמור, עצם העובדה שהם לא נכנסים לתאי הגוף כבר למעשה חותכת בבשר העמוק של תגובת מערכת החיסון אליהם.
אבל גם במה שנשאר התגובות הן לעיתים 'לא מזהירות' ודורשות שימוש בחומר שמעודד את המערכת החיסון לפעול, או בז'רגון המקצועי - אדג'וואנט. ושימוש באדג'וואנטים מביא איתו הר שלם של בעיות נוספות שצריך להתחשב בהם במהלך הפיתוח והייצור של החיסון.
אז איפה Novavax נכנסת? ומה הבשורה הגדולה של החיסון הזה? הטכנולוגיה של Novavax היא למעשה הדור הבא של החיסונים המומתים, או ספציפית של חיסוני הסאביוניט הריקומביננטים. זה חיסון שמציג חלבון בודד של הנגיף, שמיוצר (כאמור) בתאים של עשים (זה לא מסוכן), ואפילו יש בו אדג'וואנט (ספונין).
אבל! מה שמיוחד בו זה שהחלבון הבודד שהוא מציג לא סתם מורחף בנוזל, אלא מוצג בצורה של קומפלקס של מספר יחידות של החלבון הזה. לפעמים קוראים לזה רוזטה, או ננו-חלקיק. לצורך העניין, בחיסון שלהם לקורונה מדובר בכמה חלבוני ספייק שמחוברים ביחד לאיזו פלטפורמה.
 |
ולמה זה חשוב? כי כשמערכת החיסון פוגשת סתם חלבון שצף לו במרחב הבין תאי, התגובה שלה אליו היא יחסית חלשה, ולא תמיד נעה לכיוון של תגובה שמאפיינת תגובה לנגיפים. אבל כשמציגים לתאי מערכת החיסון את אותו חלבון בצורה צפופה ומאוגדת, התגובה הרבה יותר חזקה.
וכשחושבים על זה, זה לא כל-כך מפליא, הרי כך נראית מעטפת של נגיף: איגוד של חלבונים בצורה צפופה. ואת מכניקת הפגישה שבין תא של מערכת החיסון ונגיף, החיסונים האלו מנסים לחקות. ואני כותב חיסונים, כי Novavax הם לא היחידים שמפתחים חיסונים שמנסים לעשות את זה.
ישנם חיסונים שמנסים לעשות את זה בצורה יותר ישירה: קח נגיף, רוקן ממנו את התוכן ותשאיר רק את המעטפת שלא עושה כלום, והנה קיבלת ננו חלקיק. אם יש לך נגיף שמאוד קל לעבוד איתו, ואתה רוצה לייצר חיסון לנגיף אחר, פשוט תחליף חלק מהמעטפת של אותו נגיף, כך שתיראה כמו המעטפת של נגיף אחר.
צריך להדגיש שלא מדובר באותה טכנולוגיה כמו החיסון של J&J או אסטרא-זנקה. חיסונים אלו המתבססים על ווקטורים ויראליים, משמים להכנסת מידע גנטי לתא, ולמעשה עובדים בצורה דומה לחיסוני ה-mRNA. פה אנחנו מדברים על חלקיק ויראלי ריק, שרק המעטפת שלו נחשפת למערכת החיסון.
הבעיה עם האסטרטגיה הזו היא שמעטפות ויראליות הן לא תמיד יציבות, ואם הן יציבות ואתה רוצה להחליף חתיכה מהן בחלבון של נגיף פחות יציב, אבל מערכת החיסון כבר מכירה חלקים מהמעטפת של נגיף שאתה משתמש בו כנשא, אז לא בטוח שתיווצר תגובה חיסונית.
אז מדענים מחפשים דברים אחרים שיוצרים ננו-חלקיקים בקלות ושניתן להדביק להם חתיכות מנגיפים אחרים (בתמונה). ל-Novavax יש טכנולוגיה אחת, אבל בזמן הקורונה צבא ארה"ב החל לפתח חיסון לקורונה שמתבסס על חלבון שנמצא לכולנו בגוף, שנקרא פרטין.
 |
פרטין יוצר באופן ספונטני וטבעי ננו-חלקיקים, אז ניתן באמצעים של הנדסה גנטית די פשוטה להצמיד לו, לדוגמה, ספייקים של קורונה, ולייצר ננו-חלקיק של ספייקים. ופרטין הוא לא החלבון היחידי שעושה את זה. ישנן עוד מספר פלטפורמות שנמצאות בשלבי פיתוח שונים.
 |
אבל למה להמשיך לפתח חיסונים כאלו בעידן ה-mRNA? ובכן, יש דברים שלא ניתן לעשות עם mRNA, לרבות חיסונים לכל מיני חיידקים, שלא תלויים במסלול התוך תאי. בנוסף לכך, החיסונים האלו בעלי פוטנציאל להיות הרבה יותר יציבים, מה שיעזור לחסן במקומות ללא שרשת קירור נאותה.
ויש כאלו שיגידו שהימצאות של חיסון בטכנולוגיה "יותר קלאסית" (אם כי אני חושב שביססתי שמדובר עדיין בטכנולוגיה חדשה), תתן אופציה להססני חיסונים, לפחות עד שהאמון בציבור בטכנולוגיות ה-mRNA יגדל מספיק.
למתנגדי החיסונים, זה כמובן לא ישנה דבר. כשיצאו חיסוני ה-mRNA הם דיברו על זה שמדובר בחיסונים חדשים. עכשיו כשיש אישור גם לנובאוואקס, הם ימצאו סיבות לא להתחסן בו, וגם כשלבסוף יאושר בארץ חיסון קלאסי אמיתי הם לא יתחסנו בו. כי הם מתנגדי חיסונים. והם מתנגדים גם לחיסוני השגרה הקלאסיים.
החיסון בטוח, ותופעות הלוואי שלו יסומנו בהתאם לחוק.
ענר אוטולנגי הוא דוקטורנט לאימונולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון.
פורסם במקור בטוויטר של המחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה