החידה החזותית
פתרון החידה
לרגל יום הכלבת הבין-לאומי המצוין ב־28 בספטמבר, הוקדשה החידה בגיליון חודש ספטמבר למחלת הכלבת. מחלה זו, ששיעורי התמותה בקרב בני האדם הלוקים בה מתקרבים ל־100%, היא מחלה נגיפית (נגיף RNA) התוקפת את מערכת העצבים המרכזית של יונקים. שם נוסף של המחלה הוא הידרופוביה, זאת על שם הרתיעה ממים (למעשה, עווית של שרירי הבליעה) גם במצב של צמא כבד, שהוא אחד מתסמיני המחלה.
נגיף הכלבת חודר אל הגוף בדרך כלל עקב נשיכה ועובר דרך-מערכת העצבים ההיקפית אל המוח. קצב התקדמותו של הנגיף הוא כסנטימטר אחד ביום, ובתקופה זו מוגדר המודבק כנשא (אך אין הוא מדבק), מכיוון שאינו מפגין את תסמיני המחלה. מקום הנשיכה קובע את משך תקופת הנשאות, ונע אצל בני האדם בין חודש לשנה (אם כי ידועים מקרי נשאות ארוכים אף יותר). כשהנגיף מגיע למוח הוא מתרבה וגורם לפגיעה בתפקודים עצביים־מוחיים. פגיעה זו מובילה לשינויים התנהגותיים (תוקפנות רבה, שיטיון, היפראקטיביות, ובשלב מאוחר יותר דיכאון וסימנים נוספים). משם מתקדם הנגיף דרך עצבי הפנים אל בלוטות הרוק, גורם ליצירת ריור מוגבר וכן מאפשר לנגיף לעבור לפרטים אחרים. הנגיף אף גורם לפגיעה עצבית חמורה המתבטאת בקשיים ביכולת הבליעה. לאחר מכן הפגיעות העצביות מובילות לשיתוק ולבסוף למוות, בדרך כלל בשל שיתוקם של שרירי הנשימה. משך תקופת המחלה הפעילה נע בין יומיים לעשרה ימים.
מחלה זו, שלפחות עד 2004 היתה חשוכת מרפא מרגע שמתגלים התסמינים, אפשר למנוע אותה באמצעות חיסון. בעוד כלבים וחיות בית ומשק אחרות מקבלים חיסונים מונעים, בני אדם מקבלים טיפול בדרך כלל רק במקרה של נשיכה וחשד להידבקות במחלה. במקרה כזה הם מקבלים הן חיסון סביל (מתן נוגדנים) והן חיסון פעיל (על בסיס נגיפים מומתים) - האחרון יכול להינתן בשל משך הנשאות הארוך יחסית של המחלה. את החיסון עצמו (במקור, של נגיפים מוחלשים) פיתח הכימאי והמיקרוביולוג הצרפתי לואי פסטר (Pasteur), שנרמז בחידה הן באמצעות תהליך פסטור החלב והן באמצעות שנות חייו, הוא ושותפו אמיל רו (Roux - 1853-1933). הוא נוסה לראשונה בהצלחה על ג׳וזף מייסטר (Meister) בן ה־9, שננשך על ידי כלב חולה במחלה בשישה ביולי 1885. (אגב, הילד הפך בבגרותו לאב בית במכון פסטר שהקימו שני מציליו, והתאבד במהלך הכיבוש הנאצי של פריז.)
עד שנת 2004 הייתה כאמור המחלה חשוכת מרפא מרגע התפרצותה. בשנת 2004 נלחמו רופאים במילווקי שבמדינת ויסקונסין על חייה של ג׳נה ג׳יז (Jeanna Giese) בת ה־15 (וראו: דרור בר־ניר, ״כלבת - לא לכלבים בלבד,׳׳ ״גליליאו" 135). בנערה, שנדבקה במחלה ולא פנתה לקבל טיפול בזמן, הופיעו סימנים של המחלה והיא הובהלה לבית החולים. בגלל השערה לפיה עיקר הפגיעות המוחיות בכלבת אינן קבועות, הורדמה ג׳נה וקיבלה טיפול אנטי־ויראלי כדי לנסות ולאפשר לגופה לפתח נוגדנים למחלה ולהתגבר עליה. הטיפול הצליח. ג׳נה סבלה לאחר יציאתה מבית החולים רק מפגיעות מוטוריות (בלי פגיעות קוגניטיביות) ועברה תהליך שיקום מוצלח (כיום היא מסיימת לימודי קולג׳). ניסיונות לשחזר את ההצלחה באמצעות אותו פרוטוקול טיפולי (המכונה ״פרוטוקול מילווקי״) העלו אחוזי הצלחה נמוכים מאוד, ועלות גבוהה ביותר. ואולם מאז עבר הפרוטוקול החדשני שינוי של ממש (בשנת 2009), שיעור השורדים מהמחלה (לאחר התפרצותה) עומד על 20% (שני חולים מתוך עשרה).
באוגוסט 2011 נודע על מקרה מוות ראשון של אדם בארצות־־הברית מכלבת עקב נשיכת ערפד; מדובר במהגר עבודה מקסיקאי שערפד נשך אותו בשנתו ושלא קיבל זריקות חיסון לאחר הנשיכה.
יניב מסינגר הוא דוקטורנט למיתולוגיה השוואתית ומאיה דנק היא דוקטור לפסיכו-בלשנות.
החידה ופתרונה פורסמו במקור ב"גליליאו" גיליונות 157 ו-158, ספטמבר ואוקטובר 2011.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה