כף-אווז מבאישה - וטרימתילאמין המיוצר גם על-ידי חיידקים - איגור ארמיאץ'

 

ילדים יכולים להיות אכזריים.

בימי ילדותי בראשון-לציון, היה לי בבית-הספר חבר אחד בלבד: ילד ג'ינג'י בשם גל. היינו נפגשים בהפסקות, משחקים ומדברים, ולפעמים חוזרים ביחד הביתה. בהפסקות אחרות הייתי מסתובב לבד בחצר הגדולה של בית-ספר "ניצנים", ומשחק בדמיון עם הקנים הגדולים של נמלי-הקציר. בסוף אחת ההפסקות שביליתי לבד, פגש אותי גל, יחד עם כמה ילדים אחרים. כשהתקרב אליי, הרגיש בניחוח מוזר ולא נעים, ובלי להתבלבל צעק - "בואו נלך מפה. יש לו ריח רוסי!" - לפני שכולם ברחו בריצה ובצחקוקים. 

אני זוכר את העלבון העמוק שהרגשתי, ומלבד זאת, אני זוכר את הריח: כמו שתן ישן, אבל לא בדיוק. ריח מאוד אופייני. ניחשתי שנמרחתי בריח הזה כשחקרתי את היצורים החיים מתחת לאחד העצים בחצר, לו קראתי מאז "עץ הפיפי" והקפדתי לא להתקרב אליו. 

כף-אווז מבאישה - הקריה החקלאית, ראשון-לציון, מאי 2024

במבט לאחור - לא אני, לא המוצא שלי, וגם לא העץ היו המקור לסרחון ההוא. האשם האמיתי היה עשב שצמח בקרבת מקום: כף-אווז מבאישה (Chenopodium vulvaria). צמח זה מייצר כמויות גדולות של טרימתילאמין (Trimethylamine), חומר אורגני רעיל, הקרוב בנוסחתו לאמוניה. האף האנושי רגיש מאוד לחומר זה, המהווה את המרכיב העיקרי בריח של דגים רקובים. מאידך, בשביל לינאוס, אבי הטקסונומיה (שמעולם לא חסך את האסוציאציות שלו מקוראיו) כף-האווז המבאישה הזכירה ריח של פות (vulva) - וכך התקבל, לדיראון עולם, שמו המדעי של מין זה. 

לינאוס אמנם היה מביך, אבל הוא לא טעה. במקרים מסויימים, פעילות חיידקית באברי-המין האנושיים יכולה לייצר טריאתילאמין ולהעניק להם את הניחוח האופייני. ריחה של כף-האווז המבאישה נשמע כמו משהו שיעניק לה מוניטין רעים בלבד, אבל לאורך ההיסטוריה האירופאית הצמח המסריח דווקא נחשב לעשב מרפא יעיל, העוזר לתחלואים הקשורים - איך לא - למערכת הרביה הנקבית (אל תנסו את זה בבית. הצמח עשוי להיות רעיל). 

נוכל למצוא את כף-האווז המבאישה בצדי דרכים, מזבלות ומעזבות ברחבי הארץ. בשונה ממינים אחרים של כף-האווז, זהו מין מקומי בארצות הים התיכון. הוא מהווה מין גר ותיק במרכז אירופה, ומין פולש חדש באזורי עולם אחרים בהם אקלים ים-תיכוני. בחלק ממדינות אירופה כף-האווז המבאישה נחשבת למין בסכנת הכחדה, ואוכלוסייתה מנוטרת. 

במגע עם נוף הצמח, הצחנה עוברת בקלות לידיים, ונשארת שם למשך מספר דקות. אם לא למדנו מראש לזהות את המין הזה ולהימנע ממנו, נוכל לנצל הזדמנות זו כדי לזהות חברים צבועים, ולהימנע גם מהם בעתיד. 

ד"ר איגור ארמיאץ', השירותים להגנת הצומח ולביקורת, משרד החקלאות

פורסם בדף הפייסבוק "ארצות החמרה - שמירת טבע במישור החוף" -  במאי 2024