הקשר בין תחלואה דנטלית, הרכב החיידקים בפה ואלכסנדר מוקדון - ישראל הרשקוביץ

פרספקטיבה ביוהיסטורית

בבני אדם, כמו בבעלי חיים אחרים שנילמדו עד היום, יחסי הגומלין בין המאחסן (host) והמיקרואורגניזמים המתארחים אצלו, משחקים תפקיד חשוב בבריאות וחולי, המורכבות של יחסי גומלין כאלה מקבלת את הביטוי הברור ביותר שלה בחלל הפה, המארח למעלה מ-500 מינים שונים של חיידקים. אף על פי שמרבית החיידקים אינם גורמים נזק (ואחרים אף מונעים התנחלות והתרבות של פיטריות שונות) כמה מהבקטריות של חלל הפה מעורבות בשתי המחלות השכיחות ביותר אצל בני האדם: עששת ומחלות חניכיים. אף על פי שקיומם של שתי מחלות אלו הודגמו כבר בהומינידים הקדומים, התאוריה הרווחת היא, שעד שהאדם לא ביית את הדגניים ולא אימץ לעצמו אורח חיים של עובד אדמה הייתה שכיחותם של שתי מחלות אלו נמוכה יחסית (בערך 4% - 8% מכלל הפרטים הבוגרים).

בעבודה זו החלטנו לבדוק את ההשערה הזו ולנסות ולברר מה חלקם של החיידקים בתמונה. בשלב ראשון בדקנו את שכיחות העששת ומחלות פרידנטליות בשתי אוכלוסיות של ארץ ישראל: האוכלוסיה הנטופית (8300-10,500 לפנה"ס) - אחרוני הציידים-לקטים של אזורינו כ-800 שיניים), והאוכלוסיה הניאוליתית הקדם-קראמית (6500-8300 לפנה"ס) - ראשוני החקלאים של ארץ ישראל (528 שיניים). התוצאות היו מפתיעות : שכיחות העששת בשתי האוכלוסיות נמצאה דומה (12% - 8%). לעומת זאת, שכיחות המחלות הפרידנטליות הייתה גבוהה באופן מובהק באוכלוסיה הניאוליתית. עתה, כשהיה ברור שהעליה בשכיחות מחלת עששת אינת קשורה עם ראשית הופעת החקלאות החלטנו לבדוק, באיזה שלב בהיסטוריה האנושית של האזור הזה הופכת מחלת העששת לשכיחה (למעלה משליש האוכלוסיה הבוגרת ניפגע)?

בדקנו מספר גדול של אוכלוסיות מהתקופות: הכלכוליתית, הברונזה, הברזל, ההלניסטית, הרומית-ביזנטית וערבית מאוחרת. מצאנו, שרק בתקופה הרומית, ורק אצל האוכלוסיה העירונית ישנה עליה דרמטית בשכיחות העששת. אצל האוכלוסיה הערבית המאוחרת (המאות 19,17), המורכבת בעיקרה מבדואים, שכיחות העששת דומה לזו שניצפתה באוכלוסיות הנטופיות והניאוליתיות כ-7%). מאחר וארץ ישראל אינה אלא פרבר של התרבויות העתיקות הגדולות ניבאנו, שהמגמה הניצפית הזו תופיע גם באוכלוסיות של הארצות השכנות. ואכן, ניתוח המימצאים ממצרים, סודן, סוריה ותורכיה מראה שרק בתקופה הרומית ישנה קפיצת מדרגה בשכיחות מחלת העששת. במרכז אירופה ובמערבה הקפיצה הזו נעשית כ-1,000 שנים מאוחר יותר, בתקופת ימי הביניים. כיצד נסביר אם כן שרק 6,000 שנה לאחר הופעת החקלאות הופכת מחלת העששת שכיחה? ישנן שתי אפשרויות שאינן בהכרח מנוגדות זו לזו. האחת, שאיבדנו בהדרגה את היכולת החיסונית שלנו ו/או לחילופין שהופיע חיידק חדש ואלים (או מוטציה של חיידק קיים), והשניה, שהופיע גורם חדש בסל המזון שלא הורגלנו בו קודם שאיפשר את פריחת החיידקים הפתוגנים.

כדי לבדוק את ההשערה הראשונה, הסרנו אבן שן (שן טוחנת שניה תחתונה, פן בוקלי) ממספר גדול של פרטים, מתקופות היסטוריות שונות, החל בתקופה הנטופית וכלה באוכלוסיות בנות זמננו. אבני השן נחתכו והוכנו (ציפוי בזהב וכסף) לצפיה במיקרוסקופ סורק אלטרוני (השיטה מתוארת בפרוטרוט אצל: Hershkovitz et al. 1977). זיהוי החיידקים (במיגבלות הקיימות) התבצע בכמה מישורים כפי שהוגדרו ע"י הכותב (Hershkovitz - 1998). דגש מיוחד הושם על מבנה אבן השן, אופן התארגנות החיידקים בתוכה, והרכב המושבה (תמונות 4-1). ניתוח השוואתי הראה שינויים בהרכב המושבות על רצף הזמן כשהאלמנט הדומיננטי הוא ריבוי חוטיים (filaments) על חשבון מתגים (rods). מאחר ולא ניתן לזהות חידקים מאובנים לרמת המין או המשפחה, המשמעות של המימצא הזה איננה ברורה. מה שמסתבר הוא, שהתנהגות אוכלוסית החיידקים בפה והרכבה הינו דינמי, ומשתנה על פני רצף הזמן בצורה ניכרת. סביר להניח שאבני שן השונים בצורה ניכרת בהרכב החיידקים שלהם שונים גם ביכולת לגרום להופעת מחלת שיניים.

תמונה מס' 1: אבן שן מהתקופה הרומית ביזנטית. החוטיים (filaments) שולטים במושבות (אתר עין-גדי)

תמונה מס' 2: אבן שן מהתקופה הרומית ביזנטית. המטריצה הבונה את אבן השן אינה הומוגנית. חוטיים ומתגים שולטים במושבה

תמונה מס' 3: אבן שן מהתקופה הנטופית (עינן) "כוורת" של מתגים.

תמונה מס' 4: אבן שן מהתקופה הנטופית (נחל אורן) מטריצה הומוגנית. מתגים שולטים במושבה.

באשר להשערה השניה, חקרנו ומצאנו שהעליה הדרמטית בשכיחות הופעת העששת סמוכה מאד לפעילותו של אלכסנדר השלישי (הגדול) מלך מקדוניה. בשנת 327 הוא פולש להודו, והוא וחייליו נחשפים לראשונה לקנה הסוכר. הוא מביא אתו חזרה את הצמח החדש ומצריים הופכת תוך זמן קצר לארץ מטעי הסוכר ויצור הסוכר. מאחר ודיאטה הכוללת סוכר היא הקריוגנית ביותר, ניתן אולי לשייך את העליה המהירה בשכיחות העששת באיזורינו (בעיקר באוכלוסיות העירוניות שיכולות לרכוש אותו) לעליה בצריכת סוכר מזוקק. כשפולשים הצלבנים לארך ישראל ומקימים בה את ממלכתם (1095-1291 לספירה) הם נחשפים לקני הסוכר ומביאים אותו לאירופה, שאינה מתאימה לגידולו. לכן, רק אחרי גילוי האמריקות (1492 לספירה) ויסוד מטעי הסוכר שם, הופך הסוכר למוצר נפוץ באירופה, מה שעשוי להסביר את העליה המאוחרת שם בשכיחות העששת (תמונה מס' 5).

תמונה מס' 5: תרשים המתאר את הקשר בין ארועים היסטוריים שונים והעלייה בשכיחות מחלת העששת בדרום הלבנט ובאירופה.

יחסי הגומלין בי הרכב מושבות החיידקים בפה וצריכת סוכר דורש ברור ומחקר נוספים. יחד עם זאת, הניסיון שנעשה במחקר זה לספר את סיפור מחלת העששת (על כל הרלוונטיות שלה לאוכלוסיות בנות ימינו) מדגים את הצורך בגישה אינטרדיסציפלינרית כשבאים לדון בבעיות הקשורות בחברה האנושית. הכלים שמעמידים המדעים לרשות הארכאולוגים ולהפך הם רבים ומגוונים וביכולתם לסייע זה לזה בהעמקת ההבנה של התהליכים, חברתיים וביולוגים, שעמדו ברקע התהוותה של החברה האנושית.

תודות
המחקר בוצע בעזרת הסיוע הכספי של המרכז הלאומי לשיתוף פעולה בין מדעי הטבע וארכאולוגיה.

I. Hershkovitz (1998), The evolution of oral microbiota and the spread of dental diseases. In Digging for pathogens (CL. Greenblatt) Rehovot: Balaban Publishers, pp. 363-383.

I. Hershkovitz, Kelley, J., Latimer, B., Rothschild, B.M., Simpson S., Polak J., and Rosenberg M. (1997), Oral bacteria in Miocene Sivapitecus. Journal of Human Evolution 33: 507-512.

המחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה, ביה"ס לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב.


פורסם ב"ארכיאולוגיה ומדעי הטבע" 7, עמ' 16-11 (1999)

שתו מים לחיים - אורי אלוני

 

ראיון עם מנהל המחלקה לאיכות מים ושפכים בחברת "מקורות"

"התחושה שרווחת אצל חלק מהאזרחים במדינת ישראל, לפיה מי הברז אינם ראויים לשתייה - אין לה על מה להסתמך", אומר יעקב זק, מנהל המחלקה לאיכות מים ושפכים במקורות, ומציג קבלות

לאנשי מקורות ישנן כל הסיבות להיות שבעי-רצון. החריגות מהתקן הנדרש על-ידי משרד הבריאות בתוצאות הבדיקות הבקטריולוגיות של המים שהיא מספקת לצרכניה, ירדו מכ-5% מכלל הדגימות בתחילת העשור - עד לפחות מ-1% במחצית הראשונה של השנה. התוצאה בשטח: ירידה לאפס בהתפרצות מחלות מעיים, כמו דיזנטריה וטיפוס, שגורמיהן מועברים במי השתייה.

בשנים האחרונות השקיעה מקורות כספים רבים בשיפור איכות המים, כדי לעמוד בשני יעדים: האחד, עמידה בתקנות משרד הבריאות, שיצאו בין השנים 1995-1988, לגבי איכותם התברואתית של מי השתייה. השני, עידכון שמשרד הבריאות עומד לפרסם לתקנות אלה, ואשר כבר היום ידוע שהן תהיינה מחמירות יותר במספר מדדים. מקורות, המעוניינת לשפר את איכות המים לצרכניה, מתכוונת להיות מוכנה מבעוד מועד לקראת התקנות המחמירות.

כבר נכתב רבות על כך שאיכות המים בישראל היא תולדה של תנאים אקלימיים, טופוגרפיים והידרולוגיים מצד אחד, ושל כמויות המזהמים (תוצר-לוואי חמור של הפיתוח והצמיחה הכלכלית בארץ) המגיעים למאגרים, מצד שני.

ארבעת גורמים הזיהום העיקריים הם:

• המלחת מי התהום, בעיקר לאורך אקוויפר החוף, הנובעת משאיבת-יתר ומשפכים ביתיים ותעשייתיים, בעיקר של מפעלי המזון (השפכים הביתיים מכילים תמיד יותר מלחים מאשר המים השפירים).
• זיהום אורגני-מיקרוביאלי שמקורו בשפכים גולמיים.
• זיהום במתכות כבדות ויסודות קורט רעילים, המצויים בעיקר בשפכים תעשייתיים ובמזבלות.
• חנקות, שמקורן בעיקר בשטיפת דשן חנקני מהשדות.

"מקורות מודעת היטב לתפקידה המרכזי בשמירה על איכות המים. שכן, היא הגוף העיקרי העוסק באספקת המים במדינה, והיא זו המפיקה כשני-שלישים מכלל המים המופקים בארץ, כולל קידוחים, מים עיליים ומי קולחים", אומר יעקב זק, האחראי על איכות המים במקורות. ההשקעה של החברה לשיפור איכות המים נעשתה במספר מישורים:

• שינויים בצורת החיטוי של מי המוביל הארצי והרחבת מספר מתקני החיטוי. בשנות ה-90 פעלו פחות מ-100 מתקנים לחיטוי, כיום מספרם עולה על 700.
• שיפורים משמעותיים במערך שנועד לסלק מזהמים מהמים, כגון מערך שיקוע והפתתה, טיפול שעוברים כל מי המוביל.
• מתקנים מיוחדים שנבנו נועדו לשפר את הטיפול בתהליך הוצאת הבוצה מאגן השיקוע באתר אשכול, ומתן טיפול נאות לבוצה זו.
• השקעה גדולה מאוד במתקני התפלת המים באילת ובערבה. מתקנים אלה מאפשרים שימוש במים מליחים שמצויים באזור, אך אינם ניתנים לשימוש בשל רמת המליחות הגבוהה בהם.

בדיקות מעבדה יעילות הטיפולים השונים במים מחייבת ניטור מדוקדק גם במקורות השונים של המים, גם בפתח המוביל הארצי וגם סמוך לצינורות העירוניים. לשם כך הקימה מקורות מערבים מורכבים של לקיחת דגימות מאתרים רבים, במערך המים ברחבי הארץ. כל דגימה עוברת מספר רב של בדיקות.

בתפקיד זה נושאת בעיקר המעבדה המרכזית, הממוקמת בסמיכות למאגרי אשכול בעמק נטופה. במעבדה נבדקים כ-200 מדדים שונים, המניבים מידע כמותי על נוכחות היסודות הכימיים המשמעותיים, כולל מתכות רעילות ויסודות קורט, על המצב הפיזיקלי של המים מבחינת משקעים ומרחפים שונים, על נוכחות מגוון רחב של חיידקים גורמי מחלות (כמו חיידקי טיפוס ודיזנטריה), או כאלה המהווים סמנים לנוכחות זיהום צואתי (כמו קוליפורמים).

למעלה: מאגרי אשכול בעמק נטופה. כאן ממוקמת המעבדה המרכזית של "מקורות". למטה: מראה כללי של מתקן ההתפלה ליד אילת, פרוייקט משותף ל"מקורות" ולנסיכות עומאן.

מאמץ מושקע גם באיתור ובזיהוי טפילי מעיים חד-תאיים, כמו ג'יארדיה או קריפטוספורידיום, שעלולים לגרום למחלות מעיים. כל הבדיקות הללו נעשות בעזרת מיכשור חדשני וטכנולוגיות מתקדמות. המידע הנאסף במעבדה המרכזית, מוזן לתוכנת מימד לניהול הבדיקות. תוכנה זו מאפשרת ליווי צמוד לכל דגימה, מרגע הילקחה ועד לקבלת תוצאות הבדיקות השונות שנעשו בה. התוכנה גם מבצעת בדיקת 'אמינות' של התוצאות, פעולה חיונית ביותר במערכות מתוחכמות וממוחשבות. איסוף כל המידע במערך מרכזי, מאפשר הסקת מסקנות ותגובה מהירה לחריגות בכמויות המזהמים.

מערכות הטיפול באיכות המים, הנתמכות על-ידי מערך ניטור ובדיקות אכן הניבו תוצאות, כפי שניתן ללמוד ממספר החריגות מרמות התקנים שנמדדו בשנים 1987-98.

באשר לבדיקות חיידקים בדגימות שנלקחו מכל חלקי הארץ, מספר הדגימות עלה ב-12 השנים האחרונות פי 2.4, מספר החריגות מרמות התקן, ירד מ-4% ל-1% בלבד (ראה טבלה), ואף לכדי פחות מ-1% במחצית הראשונה של 1999.

ירידה בחריגות מהתקן בבדיקות בקטריאליות במי השתייה, 1999-1987
שנה	מספר הבדיקות	מספר החריגות	אחוז החריגות
1987	5105	207	4.0
1988	5604	212	3.8
1989	7534	398	5.3
1990	8981	466	5.2
1991	10355	568	5.5
1992	11628	463	4.0
1993	12579	431	3.4
1994	13104	444	3.3
1995	13487	289	2.1
1996	14299	277	1.9
1997	13160	280	1.6
1998	12344	137	1.1

שיפור משמעותי לירידה בחריגות מהתקן ביטוי משמעותי בבריאות הציבור מבחינת שכיחות מקרי מחלות המעיים, הנגרמות על-ידי חיידקים המצויים במי השתייה. לפי דיווחי משרד הבריאות, בשנים 1981-85 נרשמו כ-20 אלף מקרים של דיזנטריה או טיפוס, ואילו בשנים 1996-97 לא דווח על אף מקרה של מחלות מעיים אלה.

ממצאים אלה תואמים את העובדה שמשנת 1991 החלה מקורות להפעיל את החיטוי המשולב: חיטוי ראשוני בכלור-דיאוקסיד, ומשני בכלור-אמינים.

גם הבדיקות הכימיות מצביעות על שיפור באיכות המים. בשנת 1998, רק 0.74% מכלל 15,630 הבדיקות שנעשו, הצביעו על חריגה מהרמות המותרות. עיקר החריגות הינן במידת עכירות המים, הנובע בחלקו מקידוחים המספקים מדי פעם מים עכורים, ובחלקו, מכך שעדיין אין סינון של מי המוביל. מחקר שנערך בתקופה זו במשרד הבריאות מורה על כך, שיתכן ולעכירות זו אין משמעות תברואתית, וניתן לשנות בהתאם את הערכים בתקנות.

השפעת השיפור במדדים הכימיים על בריאות הציבור קשה יותר להערכה, אך היא ללא ספק משמעותית.

התיפעול והאחזקה של מערכות הטיהור, החיטוי והסינון וכן מערכי הניטור והבדיקות, כרוכים בהשקעות כספיות כבדות, ומגיעים לכדי 3%-5% מהתקציב הכולל.

"מקורות רואה חשיבות עליונה בפעילות למען שמירת איכות המים בישראל", אומר יעקב זק. "הטיפול הניתן למים הפך את המים המסופקים לציבור לבריאים, ובוודאי לבלתי-מזיקים. התחושה שרווחת אצל חלק מן האזרחים, כאילו מי הברז אינם טובים לשתייה - אין לה על מה להסתמך. חבל רק שאותם אנשים מכניסים עצמם להוצאות מיותרות לרכישת מים מינרליים, או מתקנים לסינון מי הברז".

יעקב זק הוא מנהל המחלקה לאיכות מים ושפכים בחברת "מקורות".

פורסם ב"ירוק כחול לבן" 28, נובמבר-דצמבר 1999, עמודים 41-40.

מרשם הרופא: כפית לכלוך, פעמיים ביום - צבי עצמון

King County, WA

בארצות המפותחות מסתמנת עלייה מדאיגה - ואולי מדויק יותר: מבהילה - במספר הסובלים מאלרגיות, עד לכדי מגיפה ממש; האחוז באוכלוסייה הוכפל במשך עשור השנים האחרון. גם מספר החולים במחלות אוטואימוניות (הנובעות מהתקפה של המערכת החיסונית על מרכיבי הגוף עצמו), ובמיוחד סוכרת-נעורים, טרשת נפוצה ודלקת פרקים, גדל במידה ניכרת. באירופה, נטייה זו בולטת במיוחד במדינות היותר צפוניות, שהן גם עשירות יותר. גם מחלת המעי הדלקתי הופכת יותר ויותר נפוצה. לא ברור אם מדובר במחלה אוטואימונית, בזיהום או בתגובה חריגה של מערכת החיסון לתכולת המעי, ומכל מקום היא נעשית יותר שכיחה.

כל התופעות הללו מצביעות לעבר השפעה חזקה של שינויים סביבתיים על תפקודה של מערכת החיסון באוכלוסייה. נוח, אופנתי, ואולי ממש מתבקש, להאשים את זיהום הסביבה הגובר. אך הנה ממצא מוזר: מקרי האלרגיה נפוצים יותר בערים אירופאיות נקיות יחסית מאשר בערי הגוש המזרחי לשעבר, שרמת הזיהום בהן מזעזעת במקרים רבים. וביפן: אלרגיה עונתית לאבקת הארז האדום מהווה ממש בעיה בארץ השמש העולה (והין בעקבותיה), אך מתברר כי התופעה מכבידה יותר על דיירי הערים מאשר על תושבי האזורים הכפריים, שפיסית הם קרובים יותר לארזים. ובאופן כללי בעולם: כפריים חשופים הרבה יותר מתושבי הערים לגרגרי אבקה ולשיער בעלי חיים, ובכל זאת אחוז הלוקים באלרגיות בקרבם נמוך יותר מאשר בקרב העירוניים. וממצא נוסף: בבתיהם של תושבי אסטוניה, הקרדיות הזעירות נפוצות יותר מאשר בבתיהם המצוחצחים של השוודים; ובכל זאת, אחוז הסובלים מאלרגיה ל"אבק בית" בשוודיה גבוה מזה שבאסטוניה. כל הפרדוקסים הללו מחזקים בגרהם רוק (Rook), פרופסור למיקרוביולוגיה רפואית מלונדון, את התפישה שהבעיה של המערכת החיסונית במדינות המפותחות היא עודף ב... היגיינה, ניקיון ובריאות; החיים על מרצפות מקורצפות פחות בריאים, מבחינת אלרגיות ומחלות אוטואימוניות, מהחיים עלי אדמה שורצת חיידקים.

למערכת החיסון, טוען רוק, יש מספר תכונות מהותיות דומות לאלו של המוח. בשני המקרים מדובר במערכת מורכבת ביותר, שהגנים מעצבים רק את יסודות תכונותיה, בעוד שאינטראקציה עם הסביבה מעצבת אותה לקראת תפקוד הולם ויעיל, וזאת בתנאי שהאינטראקציה נעשית בפרק זמן מתאים במהלך ההתפתחות, ב"חלון זמן" קריטי. חשך בגירויי ראיה, מזכיר רוק עובדה ידועה, מונע יצירת קשרי עין-מוח מתאימים. כך, טוען רוק, "חשך חיידקי" בתקופת הילדות מונע התפתחות תקינה של מערכת החיסון, וגורר את רכיבי מערכת החיסון להתנהגות חריגה, כמו למשל לתגובת יתר לגרגרי אבקה "תמימים", כלומר - לאלרגיה (Science and Medicine, יולי-אוגוסט 1999). כדוגמה למנגנון ספציפי שעלול להשתבש עקב עודף ניקיון - כלומר, עקב אי-חשיפה לגורמים סביבתיים שהמערכת החיסונית מתוכנתת להיחשף אליהם בגיל צעיר ולהגיב עימם - מציין רוק תאי T סייעים (TH). תאי T סייעים "בתולים", שטרם נחשפו לאנטיגן, מפרישים קשת רחבה מאוד של ציטוקינים, חלבונים המווסתים תגובות שונות של מערכת החיסון. לאחר חשיפה לאנטיגן הופך התא TH לתא ספציפי יותר, המשרה פעילות חיסונית מוגדרת. לפיכך, מניעת חשיפה לגורמים שמערכת החיסון מצפה לקיומם בסביבה עלולה לגרום לעיוות בתפקוד העתידי של מערכת החיסון. בעניין מערכת החיסון של ילדים רכים נדרשת, אם כן, שיטת "הפוך על הפוך", או, אם תרצו, כעין "חוסך לכלוכו - שונא בנו". ואכן, גורמים הקשורים סטטיסטית להקטנת הסיכון להופעת תופעות אלרגיות בילד הם: רמה סוציאלית נמוכה(!) של ההורים; אחים גדולים (המביאים לכלוך הביתה; וראו: "השומר אפצ'י אנוכי? - על אחים ואלרגיה", מדע ל"ד, 1990, עמ' 107); אח-זכר גדול (מן הסתם ילד מביא כרגיל הביתה יותר לכלוך מילדה); גדילה בכפר ולא בעיר. אני מרשה לעצמי להעלות כאן השערה שאינה נזכרת במאמר של רוק: גם שניים-שלושה כלבים ולפחות חתול אחד בבית יעילים, יש להניח, גם הם בתהליך עיצובה של מערכת החיסון (ואולי גם של המערכת המקבילה - המוחית-התנהגותית) של הילד.

פורסם ב"גליליאו" גיליון 37, עמ' 9, נובמבר 1999.

מסע קפוא בזמן - אמיר עדן

באמצע ספטמבר התכנסו בקיימברידג', אנגליה, כשבעים מדענים מרחבי העולם בכדי לדון בעתידה של אחת הפינות היותר נידחות בעולמנו. מדובר באגם ווסטוק, אגם מים מתוקים המצוי בעומק של כארבעה קילומטרים מתחת לקרחון הנצחי של אנטארקטיקה. האגם אינו קופא למרות הקרחון שמעליו בזכות נביעות גאותרמיות המחממות את הקרחון מלמטה ויוצרות מעין כיס של מים. האגם התגלה עוד בבדיקות ראדאר שנערכו לפני כשלושים שנה אך רק ב-1966 התבררו גודלו וגילו. על-פי הערכות המומחים גילו של האגם עשוי להגיע לכמה מיליוני שנים, שטחו 14,000 קמ"ר ועומקו מגיע עד 500 מטר.

זיהוי האגם עורר התעניינות והתלהבות רבה בשל הסיכוי לקיום חיים באגם. כיוון שידועים מינים רבים של חיידקים המתקיימים ללא חמצן וכאלה הגדלים בנביעות חמות בקרקעית האוקיינוס, אין לפסול את האפשרות שלמרות התנאים הקיצוניים קיימים באגם יצורים חיים. מעבר לסקרנות הכללית ולמשמעות של ממצא כזה לשאלת קיומם של חיים על כוכבים אחרים, מרתקת את החוקרים האפשרות שהחיים באגם התפתחו במנותק משאר עולם החי במשך מיליוני שנים בזכות מעטה הקרח העבה.

העלות האדירה של קידוח בעומק כזה בתנאים הקשים של אנטארקטיקה, העלתה את הנושא בכינוס שעסק בשאלת הצידוק המדעי לפרוייקט כזה. הטיעונים שנמנו הובילו להחלטה לבצע קידוח כזה למטרות מחקר. בימים אלו הסתיים השלב הראשון בפרוייקט, בסיוע של מאמצים והשקעות בינלאומיים.

הקידוח נעצר כ-120 מטר מעל לאגם, לאחר שנתקל בגוש קרח שנוצר ממי האגם שקפאו חזרה. דגימת קרח נלקחה לבדיקה ובכינוס האחרון הוצגו ממצאי בדיקות שנערכו במספר מכונים ברחבי העולם לזיהוי חיים בקרח. חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה הציגו תמונות מיקרוסקופ אלקטרוני של חיידקים מליבת הקרח. תמונות דומות התקבלו באופן בלתי תלוי גם במוסקבה ובמתקני NASA באלבמה. חוקרים מהוואי דיווחו על עדויות לקיום מולקולות ביולוגיות ופעילות ביוכימית. בכוונת החוקרים לנסות להפיק DNA מגוש הקרח ולנסות לאפיין מבחינה גנטית את החיידקים שקפאו.

לא במקרה נעצר הקידוח מעל האגם. הוועדה המדעית לחקר אנטארקטיקה מבקשת לפתח הליך שיבטיח שמי האגם לא יזדהמו מנוזלי הקידוח או מיצורים שמקורם בפני השטח. בכינוס גובשו הצעדים להשגת מטרה זו. בשלב ראשון ייערך סקר גאופיסי שימפה בצורה יסודית את האגם. בשלב שני תוחדר מעין קופסית שתכיל מכשירי מדידה, מצלמה ואולי גם צוללת רובוטית. כדי להבטיח שלא ייגרם זיהום, תפלס הקופסית את דרכה לאגם על-ידי המסת הקרח. הקרח ישוב ויקפא אחרי מעבר הקופסית ויאטום את הפירצה. רק בשלב השלישי ייעשה ניסיון לשאוב מים מן האגם. לפי שעה לא ברור איך ניתן לבצע זאת ללא זיהום האגם והאם יימצא תקציב לכך. נראה שלמרות להיטותם ייאלצו החוקרים להמתין עוד שנים עד שיוכלו לבחון את החיים בפינה נידחת זו.

פורסם ב"גליליאו"  37, עמ' 4-3, נובמבר-דצמבר  1999