יום שני, 1 ביוני 2026

חיסון שעלת בהריון: למה ממליצים והאם הוא באמת בטוח?

 

אם יש חיסון אחד שמעורר הרבה שאלות אצל נשים בהריון, זה החיסון נגד שעלת.

הרבה מהחששות מובנים: בהריון את חושבת לא רק על עצמך אלא גם על העובר, וחשוב לך להבין איך כל פעולה רפואית עשויה להשפיע עליו.

למה צריך להתחסן מחדש בכל הריון? איך יודעים שהחיסון לא מסוכן לעובר? למה צריך להתחסן אם גם ככה התינוק מתחסן בטיפת חלב? לכל שאלה יש תשובות מבוססות. אבל כמו שקורה בהרבה נושאים, הרשת מוצפת גם בלא מעט הפחדות חסרות ביסוס. הפוסט הזה מסכם את מה שאנחנו יודעים היום, אחרי יותר מעשור של שימוש נרחב בחיסון בהריון, עם מאות מיליוני נשים שחוסנו ברחבי העולם ועם גוף מחקרי עצום שהצטבר מאז: מהם סיכוני המחלה, מהי יעילות החיסון, איך נבדקה הבטיחות שלו, ומה המשמעות של הבחירה לא להתחסן.

בסוף נצרף הפניות למחקרים ומקורות מידע. 


מהי מחלת השעלת?

שעלת היא מחלה חיידקית של דרכי הנשימה, שקיימת בבני אדם בלבד. בשלבים הראשונים שלה היא נראית כמו צינון רגיל: נזלת, התעטשויות, חום קל, חולשה וירידה בתיאבון. בהמשך מופיעים התקפי שיעול אופייניים, חזקים ותכופים, שעלולים להימשך שבועות ואף חודשים. החיידק מפריש רעלן שפוגע בתאי מערכת הנשימה ובמערכת החיסון, ולכן ההחלמה מהמחלה איטית וממושכת מאוד. אצל תינוקות המחלה עלולה להיות קשה במיוחד. התקפי השיעול מקשים על הנשימה והאכילה, ולעיתים גורמים להפסקות נשימה, להכחלה, לדלקת ריאות, לפרכוסים ואף למוות.

כאשר המחלה כבר בשיאה, הטיפול הוא בעיקר תומך: הקלה על הנשימה, ניטור רפואי וטיפול בסיבוכים. טיפול אנטיביוטי שניתן בשלב מאוחר לרוב לא משנה משמעותית את מהלך המחלה, משום שחלק גדול מהנזק כבר נגרם על ידי הרעלן שהחיידק מפריש. עם זאת, אנטיביוטיקה כן חשובה כדי לעצור את ההדבקה ולמנוע המשך הפצה של המחלה. אם האבחון והטיפול האנטיביוטי ניתנים בשלב מוקדם מאוד של המחלה, אפשר לקצר את משך המחלה ולהפחית את חומרתה. שעלת היא גם אחת המחלות המדבקות ביותר. החיידקים עוברים בין אנשים דרך טיפות זעירות שמופרשות בזמן שיעול, עיטוש או דיבור, ולעיתים גם דרך מגע בחפצים מזוהמים.


ההיסטוריה של המחלה והנסיונות הראשונים לחסן אמהות במהלך ההריון

המחלה תוארה לראשונה כבר בשנת 1578 על ידי הרופא הצרפתי גיום דה-ביילו (de Baillou). החיידק שגורם לה זוהה בשנת 1906 על ידי החוקרים הצרפתים ז'ול בורדה (Bordet - שעל שמו גם נקרא החיידק, Bordetella pertussis) ואוקטב גנגו (Gengou).

שעלת זו מחלה קשה, שמלווה תמיד בסבל רב. אצל מבוגרים ומתבגרים היא ממושכת ומתישה, אבל אצל תינוקות קטנים, במיוחד בחודשים הראשונים לחיים, היא עלולה להיות קטלנית. תינוקות צעירים עלולים לסבול מהפסקות נשימה, כחלון, דלקת ריאות, פרכוסים, אשפוז בטיפול נמרץ ולעיתים גם מוות (אחד עד שני אחוזי תמותה בחודשים הראשונים לחיי התינוק, גם בהינתן הטיפול הרפואי הטוב ביותר).

כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת נערכו ניסויים שבדקו את האפשרות להפחית תמותת תינוקות משעלת, באמצעות חיסון. הניסויים הראו שחיסון אמהות במהלך ההריון מעלה את רמות הנוגדנים שלהן ומעביר נוגדנים לעובר. עם זאת, שילוב החיסון בחיסוני השגרה לתינוקות במדינות שונות כבר בשנות ה-40 (ובישראל ב-1957) הוביל לירידה משמעותית בתחלואה ובתמותת תינוקות משעלת, כך שבאותה תקופה רשויות הבריאות לא ראו לנכון להציע את החיסון גם לנשים הרות.


הכנסת חיסון שעלת לחיסוני השגרה

החיסון התאי, שנכנס לתכנית חיסוני השגרה בארה"ב בשנות הארבעים ובישראל בשנת 1957, הכיל חיידקי שעלת מומתים (חיסון תאי). החיסון התאי היה יעיל מאוד, אך גרם לעיתים קרובות יותר לתופעות לוואי כמו חום גבוה ותגובות מקומיות. בעקבות זאת פותח בשנות ה-80 חיסון מתקדם יותר, החיסון הא-תאי, שמבוסס רק על חלבוני המעטפת של החיידק והרעלן שלו. זה החיסון שנמצא כיום בשימוש בישראל וברוב מדינות העולם. מדינות שונות אימצו בנוסף אסטרטגיה של "מעטפת הגנה" - מתן חיסון Tdap המכיל רכיב של חיסון שעלת לכל המבוגרים הנמצאים במגע קרוב עם הרך הנולד (למשל, הורים, סבים וסבתות). אך למרות חיסוני השגרה ומעטפת ההגנה, עדיין היתה קיימת תמותת תינוקות משעלת.


מה הוביל לשינוי מדיניות בנוגע לחיסון שעלת?

בשנת 2010, בעקבות התפרצות שעלת קטלנית בקליפורניה, גורמי בריאות מקומיים הרחיבו לראשונה את ההנחיות כך שיכללו נשים בהריון. הוועדה המייעצת לנוהלי חיסון (ACIP) של המרכז האמריקאי למניעת מחלות (CDC) הלכה בעקבות קליפורניה, ובשנת 2011 המליצה לראשונה על חיסון נגד שעלת לנשים בהריון באופן גורף בארה"ב.

נקודת מפנה קריטית התרחשה במהלך התפרצות שעלת גדולה באנגליה ובוויילס שהחלה ב-2011 ונמשכה אל תוך 2012. בעקבות עלייה חדה באשפוזים ומקרי מוות של תינוקות, משרד הבריאות הבריטי השיק תוכנית חירום זמנית לנשים בהריון באוקטובר 2012. המדיניות המליצה על מנה בודדת של חיסון שעלת במהלך השליש השלישי, כדי להעביר נוגדנים דרך השליה לעובר בתזמון הנכון ובכמות הדרושה כדי שיגנו עליו בחודשים שאחרי הלידה.

התוצאה הייתה מדהימה: החיסון האימהי מנע 85% ממקרי השעלת. במקרים הנדירים בהם תינוקות נדבקו וחלו למרות שאמם חוסנה בהריון, חיסון האם הפחית סיבוכי מחלה ביותר מ-90%.

הפחתת סיבוכי מחלה מתבטאת במניעת אשפוזים (הפחתה של מעל 90% בהשוואה לתינוקות שאמותיהם לא חוסנו בהריון), ולצמצום משמעותי של משך האשפוז (במקרים הנדירים בהם תינוק שאימו התחסנה בהריון בכל זאת מגיע לאשפוז). זה מתבטא גם בהפחתת המקרים בהם התינוק מגיע לטיפול נמרץ (מעל 90% הפחתה), והפחתה מלאה (100%) של הצורך בטיפולים פולשניים, כגון צנרור קנה הנשימה. והנתון הכי דרמטי הוא במניעת מוות - מעולם לא תועד מקרה מוות משעלת של תינוק שאימו חוסנה נגד שעלת בהריון!


התמונה המצורפת מציגה שילוב נתונים משני מחקרים שנערכו באנגליה בעקבות אותה התפרצות.
המחקרים בדקו נתונים של מעל 70,000 לידות, וכללו השוואה בין ילודים לאמהות שקיבלו חיסון
במהלך ההריון לעומת ילודים שאמם חוסנה לאחר הלידה.


ההצלחה של המדיניות הבריטית גרמה גם לארגון הבריאות העולמי ולמרבית המדינות בעולם לאמץ את אותה מדיניות. כיום החיסון מומלץ בשגרה בכל הריון בארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, ברזיל, ארגנטינה, קוריאה הדרומית, הפיליפינים, הממלכה המאוחדת, אירלנד, מדינות האיחוד האירופי, וכמובן בישראל (רשימה חלקית).


אז למה בכלל מחסנים נגד שעלת בהריון, ואיך החיסון עוזר?

חיסון נגד שעלת ניתן לתינוקות בישראל במסגרת תכנית חיסוני השגרה של טיפת חלב כחלק מהחיסון המחומש החל מגיל חודשיים. הבעיה היא שלפני קבלת מנת החיסון הראשונה (ובמידה מסוימת גם אחריה, כל עוד לא הושלמה הסדרה בגיל שנה), התינוקות עדיין לא מוגנים באופן מלא. כלומר, התקופה בה מחלת השעלת מסוכנת ביותר היא בדיוק התקופה שבה לתינוק עדיין אין הגנה חיסונית בכלל (בשמונת השבועות הראשונים) או שאינה מספקת (בשבועות שאחרי מנת החיסון הראשונה). החיסון שניתן בהריון נועד להגן על התינוק בדיוק בתקופה הזאת.

הרעיון פשוט מאוד: כאשר אישה בהריון מתחסנת, הגוף שלה מייצר נוגדנים נגד שעלת, והנוגדנים האלו עוברים דרך השליה לעובר. למעשה, האם “משאילה” לתינוק הגנה זמנית, פאסיבית, עד שהוא מספיק גדול לקבל את סדרת החיסונים שלו ולפתח הגנה אקטיבית משלו. החיסון האימהי בהריון מספק הגנה מאוד אפקטיבית בשלושת החודשים הראשונים לחיי התינוק, בהם אחוז התמותה ממחלת השעלת הוא הגבוה ביותר. אלו חודשים קריטיים בהם התינוק עדיין לא מחוסן נגד שעלת, אבל הכי פגיע לנזקי המחלה.


למה צריך להתחסן בכל הריון מחדש?

זו אחת השאלות הכי נפוצות. המטרה של החיסון בהריון אינה להגן על האם (זה כמובן גם חשוב, אבל לא זו הסיבה שמומלץ להתחסן), אלא ליצור מספיק נוגדנים לשעלת שיעברו לעובר דרך השליה, יישארו זמינים בגופו ויגנו עליו במקרה של חשיפה למחלה, עד שיוכל לייצר נוגדנים משלו בעזרת החיסון שהוא יקבל.

רמות הנוגדנים אצל האם יורדות עם הזמן, ולכן בכל הריון ממליצים להתחסן שוב, גם אם ההריונות קרובים יחסית. מחקרים הראו שרק כאשר האם מתחסנת במהלך ההריון נגד שעלת, רמות הנוגדנים בגופה עולות לרמה שיכולה לעבור לעובר ולהעניק לו את ההגנה הדרושה לו. דגימות דם של תינוקות שאמם חוסנה אכן הראו ריכוזים גבוהים של נוגדנים ספציפיים נגד שעלת.

עם זאת, מדידה של ריכוז הנוגדנים אינה המבחן היחיד ליעילות החיסון בהריון. במבחן התוצאה רואים שחיסון האם בהריון מפחית משמעותית את הסיכון של התינוק לחלות בשעלת, ואפילו במקרים הנדירים של תינוק שבכל זאת נדבק - חיסון האם בהריון מפחית את תסמיני המחלה ואת הסיכון לסיבוכים. זה מתבטא בפחות אשפוזים, במשך אשפוז קצר יותר, בפחות סיבוכים, והנתון הכי דרמטי הוא במניעת מוות: מעולם לא תועד מקרה מוות משעלת של תינוק שאימו חוסנה נגד שעלת בהריון.


האם החיסון בטוח בהריון?

זו השאלה העיקרית שמטרידה הורים. נתחיל מהסוף: נתונים ממעקבים עצומים מכל העולם לא מצאו קשר בין החיסון ללידות מוקדמות או לצירים מוקדמים בסמוך לחיסון. מכיוון שהחיסון ניתן לרוב בשליש השלישי של ההריון, בדיוק בשבועות בהם לידות מוקדמות מתרחשות, יהיו מקרים של לידה מוקדמת בקרב נשים שחוסנו בהריון. הנתונים מראים ששיעור הלידות המוקדמות זהה בקרב נשים שחוסנו ונשים שלא חוסנו.

ובהרחבה: מאז שהחלו לחסן באופן שגרתי נשים בהריון נגד שעלת בתחילת העשור הקודם נאספו נתונים ממיליוני הריונות ברחבי העולם. החיסון נמצא תחת מעקב קבוע באמצעות מחקרי עוקבה גדולים, מאגרי מידע לאומיים ומערכות ניטור בטיחות.

התמונה מאוד עקבית - לא נמצא קשר בין החיסון לבין בעיות במהלך ההריון, התפתחות העובר, או תוצאות הלידה. החיסון לא גורם לצירים מוקדמים, לא ללידה מוקדמת, לא לסיבוכים בלידה, ולא משפיע על הילוד. אין פגיעה בהתפתחות הילד, והחיסון לא גורם להפרעות נוירולוגיות, מחלות כרוניות בילדות, או בעיות בריאות אחרות.

למעשה, מחקרים שבדקו ילדים לאורך זמן לא מצאו הבדלים בהתפתחות, באשפוזים או במדדי בריאות כלליים בין ילדים שאמותיהם התחסנו בהריון לבין ילדים שאמותיהם לא התחסנו.

תופעות הלוואי השכיחות אצל האם הן קלות וחולפות: כאב מקומי, עייפות, וחום קל.

זהו חיסון אל-תאי, כלומר הוא אפילו לא חיסון מומת. הרכיב הפעיל בחיסון הוא חלבונים בודדים שקיימים במעטפת התא של החיידק הגורם למחלת השעלת. אין שום מנגנון ביולוגי, אפילו לא תיאורטי, בו החיסון יכול לגרום למחלה או לשיעול.

ועוד שתי נקודות שחשוב להדגיש: האחת - רכיבי החיסון לא עוברים לעובר. מה שעובר לעובר הם רק הנוגדנים שהאם מייצרת. השניה - הנוגדנים המועברים לעובר בהריון כשמתחסנים נגד שעלת לא מפריעים ליעילות החיסון שניתן לתינוק בגיל 6 שבועות.


אבל פעם לא חיסנו בהריון

נכון. ופעם גם הרבה יותר תינוקות חלו ומתו משעלת.

לפני עידן החיסונים היו מתרחשות התפרצויות שעלת אחת לכמה שנים כמעט בכל העולם. לאחר התפרצות גדולה, מי שחלו פיתחו חסינות זמנית, אבל עם הזמן נוספו לאוכלוסייה תינוקות וילדים שלא נחשפו למחלה, במקביל ההגנה של החולים ה"ותיקים" דעכה, ואז הופיעה התפרצות חדשה. כיום, במדינות עם כיסוי חיסוני גבוה, המחלה נדירה. לעומת זאת, באוכלוסיות שבהן שיעורי ההתחסנות יורדים, גם מקרה בודד עלול להתפתח במהירות להתפרצות רחבה, עם סיכון משמעותי, במיוחד לתינוקות צעירים.

ההמלצה לחסן בהריון לא הופיעה סתם, אלא בעקבות נתונים שהראו שתינוקות צעירים הם קבוצת הסיכון המרכזית, ושחיסון האם מצליח להגן עליהם בצורה יעילה במיוחד.


שעלת בישראל בשנים האחרונות

למרות החיסונים, שעלת עדיין קיימת בישראל ובעולם, בעיקר בגלל שההגנה דועכת עם השנים והמחלה מדבקת מאוד.

בשנת 2015 התרחשה בישראל התפרצות גדולה עם יותר מ-5,000 חולים. התפרצות נוספת נרשמה ב-2019 עם יותר מ־2,000 מקרים, וב-2023 החלה התפרצות נוספת.

רוב המקרים הקשים והאשפוזים מתרחשים אצל תינוקות עד גיל שנה, במיוחד אצל תינוקות שלא חוסנו או שהספיקו לקבל רק חלק מסדרת החיסונים, ושאמותיהם לא התחסנו במהלך ההריון.

למרבה הצער, שעלת עדיין גובה חיי תינוקות גם כיום. בין השנים 2005-2015 נפטרו בישראל 14 תינוקות משעלת. אף אחד מהם לא היה מחוסן באופן מלא. מכיוון שההמלצה להתחסן בהריון התקבלה בישראל רק ב-2013, האמהות של אותם תינוקות לא חוסנו. בעשור האחרון תועדו מקרי מוות נוספים, כולם אצל תינוקות שאמותיהם לא התחסנו במהלך ההריון.


השורה התחתונה: חיסון שעלת בהריון הוא פרוטוקול ותיק, יעיל ובטוח

כ-15 השנים מאז שהחיסון נכנס לשגרה בארה"ב ובבריטניה, ויותר מעשור מאז שנכנס לשגרה בעשרות מדינות נוספות, הצטבר על החיסון מידע ממדינות רבות, מערכות בריאות שונות ואוכלוסיות מגוונות, וקיים כיום גוף ידע עצום, שמבוסס על מיליוני הריונות, מחקרי עוקבה גדולים, נתוני אמת מכל העולם, ומעקבי בטיחות ארוכי טווח.

הידע המצטבר מראה שחיסון שעלת בהריון הוא אחת הפרקטיקות היעילות ביותר להגנה על תינוקות בחודשי החיים הראשונים - התקופה שבה הם הכי פגיעים למחלה ועדיין צעירים מכדי להיות מוגנים באופן מלא על ידי חיסוני השגרה שלהם.

אנחנו כבר לא בשלב של “נראה אם זה עובד": היום כבר ידוע מעל לכל ספק שהחיסון מפחית בצורה דרמטית תחלואה קשה, אשפוזים, צורך בטיפול נמרץ ותמותה משעלת אצל תינוקות צעירים.

מחקרים גדולים שבדקו את בטיחות החיסון לא מצאו ראיות לפגיעה באם, בהריון או בילוד.

הנתונים שנאספו ונבדקו במהלך השנים לא העלו סימני אזהרה חדשים, אלא להפך - הם חיזקו שוב ושוב את ההבנה שמדובר באחד הכלים היעילים ביותר להגנה על תינוקות בחודשי החיים הראשונים.

זו דוגמה מצוינת לרפואה מונעת שעובדת בדיוק כפי שהיא אמורה לעבוד: שימוש בידע מדעי מצטבר ובשיטות מחקר מתקדמות, בדיקת נתונים, שיפור של חיסונים ישנים לגרסאות מתקדמות ובטוחות יותר, שיתופי פעולה בינלאומיים, ועדכון הדרגתי של מדיניות ציבורית - כדי למנוע מראש סבל, סיבוכים ומוות של תינוקות.


האם הקונספט של חיסון בהריון צפוי להתרחב לעוד חיסונים?

החל מאוגוסט 2023 (אז ניתן אישור ה-FDA) החלו בצפון אמריקה ובאיחוד האירופי לחסן נשים בהריון גם נגד נגיף ה-RSV. הראיות מראות שבדומה לחיסון נגד שעלת, גם הוא מפחית תחלואה וסיבוכים של RSV בילודים. יתכן שבעתיד הקרוב חיסון זה יאושר גם בישראל, אבל על כך בהזדמנות אחרת.

והעיקר שנהיה בריאים.


נחשון שטייף  - מתנדב בעמותת "מדעת" ומנהל בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" שמופעלת ע"י העמותה



פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שלישי, 26 במאי 2026

מידע שקרי, תיבות תהודה, והקשר לחששות מפני חיסונים - אורית סופר

 

בשנים האחרונות מידע שקרי - כזה שלא מבוסס על הוכחות או שמסתמך על שמועות - נחשב לאחת הבעיות החברתיות המשמעותיות ביותר של המאה ה-21. בנושאים כמו בריאות הציבור, יש הטוענים שמדובר באחד האיומים הגדולים על החברה המודרנית.

אחת הדוגמאות להשלכות של מידע שקרי, שבה אנחנו עוסקים על בסיס יומי בקבוצה, היא הססנות חיסונים. זו תופעה שהפכה בשנים האחרונות לאיום בריאותי עולמי, וגרמה בין היתר לעלייה של עשרות אחוזים במקרי חצבת ופוליו בכל העולם (כולל התפרצות החצבת המקומית שלנו שנמשכת כבר שנה ועוד לא רואים את הסוף שלה).

במקרה של חיסונים, חלק ניכר מהמידע השקרי הוא דיסאינפורמציה, כלומר לא סתם מידע שקרי, אלא כזה שמופץ ביודעין ובכוונה על מנת לערער כמה שיותר הורים, ולהפוך גם אותם לשותפים פעילים שעוזרים בעצמם להפיץ את המידע השקרי.




בפוסט הזה אסביר:

  • למה אנשים מאמינים למידע שקרי;
  • איך רשתות חברתיות מחזקות את הנטיה להאמין למידע שקרי;
  • מהן ״תיבות תהודה״, איך הן נוצרות, ואיך הן מחריפות את הבעיה של מידע שקרי;
  • ומה אפשר לעשות כדי להגן על עצמכם מפני מידע שקרי.


למה אנשים בכלל מאמינים למידע שקרי?

יש כמה מנגנונים פסיכולוגיים שפועלים על כולנו, במידה זו או אחרת, ויש כאלה שגורמים לאנשים מסוימים להאמין למידע שקרי יותר מאחרים.

אבל האמונה במידע שקרי היא רק חלק קטן מהבעיה; הקושי העיקרי בהתמודדות עם מידע שקרי היא שהוא "דביק": כלומר, גם אחרי שאנשים שהאמינו למידע שקרי נחשפים לתיקון עובדתי, הרבה פעמים זה לא גורם להם להפסיק להאמין בו. לפעמים הם מתקשים להאמין שמדובר במידע לא נכון, ולפעמים הם סתם לא מצליחים לזכור מה באמת נכון – המידע המקורי או התיקון.

הנה כמה הסברים למה אנשים מאמינים למידע שקרי, ומתקשים לקבל שהוא שגוי:

  • חרדה בריאותית - אנשים שסובלים מחרדה בנושאי בריאות נוטים להיות כאלה שנוטים גם להאמין יותר בקלות למידע שקרי (כמו פוסטים שמתארים למשל תופעות לוואי מפחידות אחרי חיסון). זה קורה בגלל שילוב של שני דברים: הצורך לחפש מידע כדי להרגיע את הדאגה (מה שמוביל לחשיפה למידע שקרי), והקושי הרגשי לעבד את המידע במצב של חרדה, ולזהות טעויות וכשלים לוגיים (מה שמקל על האמונה בו).
  • רגשות שליליים - אנשים שמרגישים רגשות שליליים (כמו כעס או תסכול) בזמן שהם נתקלים במידע שקרי, מועדים להאמין לו יותר מאנשים רגועים ושמחים. זו הסיבה שתקופות של מלחמות ומגיפות לאורך ההיסטוריה היו ונשארו כר פורה לתיאוריות קונספירציה, כמו למשל האשמות של היהודים בהפצת המגיפה השחורה במאה ה-14, שהרבה אנשים כועסים שפחדו מהמגיפה האמינו לה.
  • הטיית האישוש - לכולנו יש נטייה לחפש מידע שמתאים למה שאנחנו כבר מאמינים בו, ולהתעלם ממידע שסותר את זה. קוראים לנטייה הזאת ״הטיית האישוש״, וחשוב מאד להיות מודעים אליה. אנשים שלא מודעים להטיית האישוש לא שמים לב שהם משתמשים בדעות ובעמדות שלהם כקיצורי דרך מהירים כדי להחליט אם מידע חדש הוא אמין בלי לבדוק אותו; וכשלא טורחים לעשות בדיקת עובדות מעמיקה, קל מאד להאמין למידע שקרי.
  • אפקט ההשפעה המתמשכת מסביר למה מידע שקרי ״נדבק״, וממשיך להשפיע על המחשבה והחלטות של האדם שמאמין בו גם אחרי שנחשף לתיקון עובדתי. זה קשור לאופן שבו הזיכרון עובד: התיקון לא מחליף את המידע השקרי בזיכרון, אלא ״מתויק״ לצדו. שני פריטי המידע האלה מתחרים זה בזה על הקלות שבה אפשר לשלוף אותם מהזיכרון. מתברר שלאורך זמן, קל יותר לשלוף דווקא את המידע השקרי; מחקרים הראו שהזיכרון של התיקון העובדתי נעלם מהר יותר.
  • אפקט האמת האשלייתית מסביר למה מידע שקרי נשאר בזיכרון יותר זמן מאשר עובדות נכונות, וקל יותר לשלוף אותו: אנשים נוטים לבלבל בין מידע מוכר למידע נכון. בגלל שמידע שקרי הוא בדרך כלל נפוץ יותר ויש לו יותר חשיפה מתיקונים עובדתיים (תכף נבין למה זה קורה), הוא נתפס כמידע מוכר יותר, וקשה יותר לזכור שהוא בעצם שקרי.
  • ריאקטנס פסיכולוגי - כשאנשים מרגישים שמאיימים על החופש שלהם לפעול או לחשוב, הם נוטים לאמץ או לחזק אמונה בדעות מסוימות דווקא בגלל שהגורם שנתפס כמאיים (כמו למשל משרד הבריאות) מנסה להוכיח שהן לא נכונות. זה מה שיכול להסביר למה עבור הרבה אנשים הקורונה היתה קו פרשת המים שגרם להם להתחיל לפקפק בחיסונים - ההגבלות שהוטלו באותה תקופה פשוט גרמו לאנשים מסוימים להגיב באנטי גורף לכל מידע נכון שהגיע ממקורות שנתפסו כאיום על החירות שלהם, בלי לבדוק את המידע ובלי להפעיל שיקול דעת.


איך רשתות חברתיות מגדילות את הסיכוי של אנשים להחשף למידע שקרי ולהאמין לו?

המנגנונים הפסיכולוגיים שגורמים לאנשים להאמין למידע שקרי הם לא חדשים; אבל השילוב ביניהם לבין האופי של השיח ברשתות החברתיות יכול להסביר למה התופעה הזאת מתקרבת בשנים האחרונות לממדים של קטסטרופה גלובלית.

האלגוריתם, שקובע איזה תוכן המשתמשים יראו, פועל בצורה שמחזקת ומעצימה את המנגנונים הפסיכולוגיים שמשפיעים על האמונה במידע שקרי. המשמעות היא שאנשים שנוטים מראש להאמין למידע שקרי הם אלה שהכי מועדים להחשף אליו ברשתות החברתיות, הסיכוי שיאמינו לו עוד יותר גדול, והסיכוי שיחשפו לתיקון עובדתי קטן בהרבה; וגם אם יחשפו לתיקון, ברוב המקרים זה לא יעזור.

יש שני מאפיינים עיקריים של הרשתות החברתיות שתורמים להחרפת הבעיה: המהירות שבה מידע שקרי מתפשט, וההסתגרות של משתמשים בתוך תיבות תהודה שמהדהדות אותו.

התפשטות של מידע שקרי ברשתות חברתיות

רשתות חברתיות עוזרות למידע שקרי להגיע ליותר אנשים ולהתפשט מהר יותר ממידע נכון. הסיבה לכך היא הקלות הטכנית שבה אפשר לשתף מידע שקרי, יחד עם הנטייה של מידע כזה לעורר רגשות שליליים, כמו כעס. רגשות שליליים לא רק גורמים למשתמשים להאמין יותר למידע, אלא גם דוחפים יותר משתמשים לשתף אותו. הרבה שיתופים גורמים לכך שיותר אנשים נתקלים באותו מידע שקרי שוב ושוב, ובסוף, בגלל אפקט האמת האשלייתית, הם שומרים אותו בזיכרון כמידע נכון.

״תיבות תהודה״ ברשתות החברתיות (או: איך האלגוריתם מונע מאיתנו להחשף ולהאמין למידע חדש)

רשתות חברתיות מאפשרות לנו, כביכול, לדבר עם כל אדם בעולם ולהרחיב את השיח ואת מגוון הדעות. אבל למעשה, רוב האנשים נוטים להתחבר ברשתות החברתיות לאותו סוג של אנשים שהם מכירים מחוץ להן, ולצרוך מידע שתואם לדעות קיימות. השילוב בין הנטיות האלה לבין האלגוריתם מוביל ליצירת "תיבות תהודה".

תיבת תהודה היא מרחב הומוגני שמהדהד למשתמשים שנמצאים בתוכו מגוון הולך ומצטמצם של דעות ועמדות, ומונע מהם לראות מידע חיצוני או להיות פתוחים לקבל אותו.

הטיית האישוש משחקת תפקיד חשוב בדחייה של מידע חדש וסותר שנכנס לתיבת התהודה, ואליה מצטרפת תופעה נוספת – "חשיבת יחד", שגורמת לחברים בתיבת התהודה להתאחד סביב הדעות שלה ולדחות כל ניסיון לתקן או לשנות אותן, כשקבלת הדעות של הקבוצה הופכת ממש לחלק מהזהות של החברים בה.

כשאין גישה למידע אחר, או קולות ביקורתיים בתוך תיבת התהודה, אין שום דבר שמונע מהשיח להקצין עד כדי הפצה של קונספירציות. ההקצנה של השיח יוצרת פערים מאד גדולים בין תיבות תהודה שונות.

כשאנשים נקלעים לתיבת תהודה חדשה, הם מגלים פערים ענקיים בין הדעות והעמדות שהם מכירים מתיבת התהודה המוכרת, לבין מה שהם רואים במרחב החדש; לעתים קרובות הדיעה בתיבת תהודה אחת תהיה ההפך הגמור מהדיעה בתיבת תהודה אחרת.

הפערים בשיח בין תיבות תהודה גורמים לאנשים לחוות דיסוננס קוגנטיבי כשהם נחשפים למידע חדש ושונה בצורה קיצונית ממה שראו עד אז.

כשזה קורה, נדרש מאמץ מנטלי גדול מאד לבדוק מה באמת נכון ומה לא, ועוד יותר כדי להכיר באפשרות שכל מה שתפסתם כאמת בעצם לא נכון. זה נכון במיוחד לאנשים שהספיקו לאמץ את הדעות של תיבת התהודה שהם נמצאים בה כחלק מהזהות העצמית שלהם.

הכי קל לפתור את הדיסוננס באמצעות פסילה גורפת של המידע החדש בלי בדיקה - וזה מה שבאמת קורה ברוב המקרים. ככה, במקום להרחיב את הידע, הרשתות החברתיות יוצרות פערי ידע, פיצול והקצנה של השיח.

אנחנו רואים את זה לעתים קרובות מאד כאן בקבוצה: הרבה פעמים הורים חוששים מגיעים לכאן מתיבת תהודה שמהדהדת הפחדות מחיסונים, מעלים פוסט ומשתפים בחששות שלהם, אבל מתקשים לעכל את הפער בין המידע שהם מקבלים בתגובות, לבין ההפחדות המוגזמות והקיצוניות שנחשפו אליהן שם. הרבה מההורים האלה פשוט נעלמים ומוותרים על הדיון ועל האפשרות לבחון מחדש את המידע על חיסונים. זה לא הם - זה האלגוריתם.

המחשבה שכל המידע ברשת זמין ונגיש לכל אדם היא לא יותר מאשלייה. קשה מאד להחלץ מהנטייה הטבעית להאחז רק במידע שנוח לנו לקבל; כשאנחנו מפקידים את עצמנו בידי האלגוריתם, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בכלא מנטלי של ממש - ורק אנחנו יכולים לחלץ את עצמנו משם.


איך מתגוננים מפני מידע שקרי?

חשיפה למידע שקרי, ואמונה במידע שקרי, הן תוצאות של הסתגרות לא מודעת בתיבות תהודה בזמן הגלישה שלכם ברשתות חברתיות. חשיפה למידע שקרי גורמת למצוקה רגשית, תסכול ובלבול, בעיקר כשנחשפים לפערים בין המידע בתיבת התהודה שלכם למידע שמגיע מבחוץ.

לא סתם המון פוסטים שהורים מפרסמים פה מביעים המון קושי, ונפתחים בהצהרות כמו ״אין מבולבלת ממני״ או ״הלכתי לאיבוד״. אצל חלק מהאנשים מידע שקרי מוביל לקבלת החלטות גרועות, כמו להמנע מחיסונים, ובמקרי קיצון יכולות להיות תוצאות הרסניות להחלטות האלה - למשל לגלות שהילד שלכם חלה במחלה קשה שניתן היה למנוע באמצעות חיסון.

אז מה עושים כדי לא למצוא את עצמכם כלואים בתיבת תהודה, מבולבלים ואבודים?

  • מכירים בכך שאתם נמצאים בתיבת תהודה. כדי להחלץ מתיבת התהודה קודם כל צריך להכיר בזה שאתם נמצאים באחת כזאת. זה לא חייב להיות דווקא בנושא של חיסונים; למשל, רוב אנשים נמצאים עמוק בתוך תיבות תהודה פוליטיות (למען הסר ספק, זה קורה משני צידי המתרס). זה קורה בכל נושא שיש סביבו מחלוקות.
  • מבינים שהשיח המקוטב זה לא באג, זה פיצ׳ר. זה שהמון אנשים בקבוצה זו או אחרת מסכימים לגבי דיעה קיצונית לא הופך אותה לנכונה. זה פשוט מה שקורה כשכל שיח מתנהל בתוך תיבת תהודה סגורה. כל רעיון, מגוחך והזוי ככל שיהיה, יכול להצטייר כמו קונצנזוס - זו לא סיבה מספיק טובה להאמין לו.
  • זוכרים שיש הטיות שפועלות על המוח שלכם. תיבת התהודה רק מעצימה נטיות טבעיות, בעיקר הנטייה לחפש מידע שתואם את מה שאנחנו כבר מאמינים בו, והנטייה לדבר עם אנשים שדומים לנו (או לפחות נראים לנו ככאלה). ברשת חובה לגלות חשדנות וספקנות: לא להתפתות להאמין לכל פוסט רק כי נעים להרגיש צודקים; ולזכור שגם אם נדמה לכם שפרופילים מסוימים ברשת דומים לכם, רבים מהם פיקטיביים, או שהאדם מאחוריהם לא דומה בכלל לדרך שבה הוא מצטייר.
  • משתחררים מכלא המידע שהאלגוריתם בונה לכם. אם תניחו לאלגוריתם להכתיב את התוכן שתראו, תשקעו בלי לשים לב עמוק לתוך תיבות תהודה, ותמצאו את עצמכם בתוך כלא מנטלי שלא מאפשר לכם לקלוט ולעבד מידע חיצוני. אל תתנו לאלגוריתם להכתיב את התוכן שתראו; דלגו על הפיד שלכם ועברו ישירות לעמודים או קבוצות שאתם רוצים לבקר בהם; הכנסו ביוזמתכם גם לעמודים וקבוצות שאתם פחות אוהבים, ולא רק לאלה שמלטפים לכם את האגו.
  • לא מקבלים מידע, ובטח לא משתפים, בלי בדיקה. עד כמה שזה נעים להנהן בסיפוק כשאתם נתקלים בפוסט שמהדהד את המחשבות שלכם וישר לעשות לייק ושייר - don't. עצם הרצון לשתף צריך להדליק לכם נורה אדומה שמדובר במידע שקרי - מידע נכון בדרך כלל יהיה יותר משעמם ופחות מעצבן ולא יעורר בכם דחף אוטומטי לשתף. תמיד תשאלו את עצמכם לפני שאתם מעבירים מידע הלאה: חוץ מזה שהתוכן הזה *מרגיש* לי נכון, האם יש באמת סיבה אובייקטיבית לחשוב כך?
  • מפחיתים שימוש ברשתות החברתיות. אין דרך נעימה להגיד את זה: רשתות חברתיות הן לא מקום בטוח, במיוחד לא כשאתם הורים טריים לתינוק, עייפים ומוצפים גופנית ורגשית. הרשת מלאה אנשים שבאים כדי לקדם אג׳נדות, ומאחורי המקלדת הכי קל לשקר בלי שפת גוף שמסגירה את השקר, את ההתנהגות החריגה או את הזהות הבדויה. עשו לנפש שלכם טובה ובלו כמה שפחות זמן במרחב הרעיל הזה. אם אתם גם סובלים מחרדות, רשתות חברתיות לא יקלו על החרדה שלכם אלא רק יחמירו אותה.

שורה תחתונה: הדרך הכי טובה להחלץ מתיבות תהודה ברשתות חברתיות היא להיות בהן כמה שפחות.


מאמרים אקדמיים עליהם התבסס הפוסט:


עוד מידע על על הטיות ואפקטים שהוזכרו בפוסט:


אורית סופר - מתנדבת בעמותת מדעת ומנהלת בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים"

 
פורסם בקבוצת הפייסבוק של עמותת מדעת "מדברים על חיסונים" - מאי 2026


פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום ראשון, 17 במאי 2026

בונוס מפתיע לחיסון נגד שלבקת חוגרת: ירידה בסיכון לדמנציה? - דליה שזיפי

 

שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) היא מחלה נגיפית המתבטאת בפריחה עם שלפוחיות כואבות. המחלה נגרמת על־ידי נגיפי וריצלה-זוסטר, אותם נגיפים הגורמים למחלת אבעבועות הרוח בילדות. לאחר ההחלמה, הנגיפים נשארים רדומים בתאי העצבים לשנים רבות. שלבקת חוגרת שכיחה יותר בגיל מבוגר אך יכולה להופיע גם בגיל צעיר, בעיקר כאשר מערכת החיסון נחלשת.

מהסדרה "החיים" - 1987

בשנים האחרונות פותחו שני סוגי חיסונים נגד שלבקת חוגרת: חיסון חי-מוחלש ישן יותר הנקרא זוסטווקס (Zostavax), וחיסון חדש ויעיל יותר הנקרא שינגריקס (Shingrix). החיסון החדש הוא רקומביננטי, כלומר מורכב מחלבוני המעטפת של הנגיף, ביחד עם חומר אדג’ובנט שתפקידו להגביר את התגובה החיסונית.

לאחרונה פורסמו מספר מחקרים גדולים שמצאו ממצא מפתיע: אנשים שקיבלו חיסון נגד שלבקת חוגרת היו בסיכון נמוך יותר לאבחנה של דמנציה, כולל מחלת אלצהיימר. מה בדיוק נמצא ולמה מדענים מתייחסים לכך ברצינות?

מה הקשר בין נגיף הווריצלה-זוסטר לדמנציה?

דמנציה היא תסמונת המאופיינת בירידה מתמשכת בתפקודים הקוגניטיביים ופוגעת בתפקוד היומיומי (זיכרון, שפה, התמצאות ושיפוט). זוהי קבוצת מחלות נוירולוגיות, שהנפוצה בהן היא אלצהיימר (60%-70% מהמקרים). המחלה מופיעה בעיקר בגיל השלישי, ההידרדרות בד"כ הדרגתית, ואין לה כיום טיפול יעיל.

עדויות על הקשר בין נגיף הווריצלה-זוסטר לדמנציה קיימות כבר שנים רבות: הנגיף מסוגל לפגוע בעצבים ובמוח, והתפרצויות חוזרות שלו נקשרו לנזק לכלי דם, שבץ, דלקות כרוניות והצטברות חלבונים מסוג עמילואיד וטאו. כל אלה הם תהליכים שמאפיינים גם אלצהיימר וסוגים נוספים של דמנציה.​ נתונים ארוכי טווח מראים שאנשים שחלו בשלבקת חוגרת נמצאים בסיכון גבוה יותר לדמנציה בהמשך החיים. במילים פשוטות: “מכות” נגיפיות חוזרות למוח ולכלי הדם שלו עלולות בהדרגה להעלות את הסיכון לדמנציה, ולכן עלתה השערה שמניעה של אותן הפעלות נגיפיות עשויה להגן.​

המחקר החזק ביותר: “ניסוי טבעי” בוויילס, בריטניה

כאשר עושים השוואה פשוטה בין מחוסנים ללא-מחוסנים, עלולה להגרם בעייה של "הטיית המתחסן הבריא". כלומר, אוכלוסיות הנוטות להתחסן מאופיינות לעיתים גם במאפיינים נוספים הקשורים לסיכון מופחת לדמנציה, כמו מודעות בריאותית ואורח חיים בריא יותר, רמת השכלה גבוהה יותר, ומצב סוציו-אקונומי טוב יותר. הטייה זו תגרום לכך שיראה כאילו לאנשים מחוסנים יש פחות סיכון לדמנציה, גם אם בפועל החיסון עצמו הוא לא הגורם לכך.

בשנת 2024 פורסם בכתב העת Nature Medicine מחקר יוצא דופן שהצליח להתגבר על ההטייה הזאת:

“A natural experiment on the effect of herpes zoster vaccination on dementia”.

במחקר הזה, במקום להשוות פשוט בין מחוסנים ללא-מחוסנים, החוקרים ניצלו החלטת מדיניות בשנת 2013 בוויילס, בריטניה: הזכאות לחיסון נקבעה לפי תאריך לידה חד וברור.

מי שנולד ב- 2 בספטמבר 1933 או אחריו, היה זכאי לחיסון ה- Zostavax.

מי שנולד אפילו שבוע לפני כן, לא היה זכאי כלל.

כך נוצרו שתי קבוצות כמעט זהות בגילן, שהופרדו רק לפי תאריך לידה, אך נבדלו מאוד בשיעור ההתחסנות: כ־0.01% מחוסנים ממש לפני התאריך הקובע, לעומת 47.2% מחוסנים מיד אחריו. תכנון מחקרי כזה נקרא Regression Discontinuity. כאשר משווים אנשים שנולדו בהפרש של ימים או שבועות ספורים, סביר מאוד שהם דומים כמעט בכל מאפיין אחר. ההבדל המרכזי ביניהם הוא עצם הזכאות לחיסון, ולכן ההשוואה דומה במובנים רבים להקצאה אקראית.

המדגם כולו כלל מעל 280 אלף איש. כצפוי, החיסון הפחית בבירור את שיעור השלבקת. הממצא המעניין היה שבמהלך שבע שנות מעקב נמצא כי קבלת החיסון נקשרה לירידה מוחלטת של 3.5% באבחנות חדשות של דמנציה, כלומר כ־20% הפחתה יחסית בסיכון לדמנציה. ההשפעה הייתה חזקה יותר בנשים. החוקרים גם אימתו את הממצאים באמצעות נתוני תעודות פטירה בוויילס, ומצאו פחות מקרי מוות מדמנציה בקרב מי שהיו זכאים לחיסון.

כדי לוודא שמדובר בקשר אמיתי ולא בצירוף מקרים, נבדק האם באותו מועד נכנסה לתוקף תוכנית אחרת שיכלה להשפיע על אותן קבוצות אוכלוסייה, אך לא נמצאה רפורמה נוספת עם אותו תאריך חיתוך. בנוסף, לא נצפתה ירידה במחלות שאינן קשורות, ולא נראתה עלייה בשימוש בשירותי מניעה אחרים, ממצאים שמחזקים את הסבירות לקשר סיבתי בין החיסון לבין הירידה בסיכון לדמנציה.

ומה לגבי החיסון החדש?

המחקר בוויילס עסק בחיסון החי־מוחלש הישן, הזוסטווקס. כיום נעשה שימוש בעיקר בחיסון השינגריקס, חיסון רקומביננטי עם אדג’ובנט בשם AS01, שמגביר את תגובת מערכת החיסון. החיסון החדש יעיל הרבה יותר, מעל 90% הגנה נגד שלבקת לעומת כ-50% בלבד בחיסון הישן, והגנה שנשמרת לאורך זמן.

בשנת 2025 פורסם בעיתון המדעי Nature מחקר שניצל מעבר חד בארה״ב מהחיסון הישן לחדש. נמצא כי חיסון השינגריקס הרקומביננטי נקשר ל-17% יותר זמן ללא אבחנת דמנציה, כלומר בממוצע כ־164 ימים נוספים ללא אבחנה במהלך שש שנות מעקב (בקרב מי שאובחנו בסופו של דבר). האפקט הופיע גם בגברים וגם בנשים, אך היה חזק יותר בנשים.

מחקר נוסף, שפורסם בעיתון npj Vaccines, מצא ששני חיסונים המכילים את האדג’ובנט AS01, חיסון ה-Shingrix לשלבקת והחיסון למבוגרים נגד נגיף ה-RSV, נקשרו שניהם לירידה קצרת טווח בסיכון לדמנציה. הדבר מעלה אפשרות שההשפעה קשורה גם להפעלה החיסונית עצמה, ולא רק למניעת שלבקת.

איך ייתכן שחיסון נגד שלבקת משפיע על המוח?

החוקרים מציעים כמה מנגנונים אפשריים.

המנגנון הראשון הוא מניעת ריאקטיבציה של הנגיף. לאחר אבעבועות רוח, הנגיף נשאר רדום בתאי עצב. בגיל מבוגר הוא עלול להתעורר ולגרום לדלקת, לפגיעה בכלי דם במוח ואף לשבצים זעירים. שיפעולים כאלה נקשרו לפגיעה בכלי דם (vasculopathy), לשקיעת חלבוני עמילואיד וטאו ולתהליכי דלקת מוחית כרונית. מניעת ההתעוררות עשויה להפחית נזק מצטבר לאורך זמן. קיימות גם עדויות לכך ששיפעול של נגיף אבעבועות הרוח עלולה לעורר את הנגיף הרפס סימפלקס (HSV-1 הגורם לפצעי ההרפס), שנחקר שנים רבות בהקשר של אלצהיימר.

המנגנון השני קשור ל”אימון” מערכת החיסון. האדג’ובנט AS01 שבחיסון השינגריקס מפעיל מנגנונים שונים ותאים במערכת החיסון. במודלים בבעלי חיים מנגנונים כאלה נקשרו להפחתת שקיעת עמילואיד, לוויסות דלקת כרונית ולשיפור פינוי חלבונים פתולוגיים. ייתכן שחלק מהאפקט כלל אינו תלוי במניעת שלבקת עצמה, אלא בהשפעה חיסונית רחבה יותר.

יתרונות נוספים שנמצאו - לא רק דמנציה

מחקר גדול מקוריאה, שכלל מעל 1.2 מיליון איש, מצא קשר בין חיסון השלבקת החוגרת וירידה של 26% במקרי תחלואה לבבית וכלי דם משמעותיים, ירידה של 26% באי־ספיקת לב וירידה של 22% במחלת לב כלילית, השפעה שנמשכה עד שמונה שנים. מאחר ששלבקת עצמה גורמת לדלקת בכלי דם ולעלייה בסיכון לקרישיות, מניעתה עשויה להפחית גם סיבוכים לבביים.

בנוסף, מחקר אמריקאי שפורסם בשנת 2026 מצא קשר בין החיסון לבין רמות דלקת נמוכות יותר, הזדקנות אפיגנטית איטית יותר ומדד כולל נמוך יותר של הזדקנות ביולוגית. האפקט היה בולט במיוחד בשלוש השנים הראשונות לאחר החיסון. חשוב להדגיש: זהו מחקר תצפיתי ואינו מוכיח סיבתיות.

האם זה מוכיח שהחיסון מונע דמנציה?

עדיין לא. גם המחקרים החזקים ביותר אינם ניסוי אקראי מבוקר. עם זאת, קיימת עקביות בין מדינות שונות, בין עיצובים מחקריים שונים, בין חיסונים שונים ובין מקורות נתונים שונים. כאשר אות מחקרי חוזר על עצמו שוב ושוב בהקשרים מגוונים, קשה להתעלם ממנו.

השורה התחתונה

המטרה העיקרית של החיסון היא למנוע שלבקת חוגרת, מחלה כואבת ולעיתים מסוכנת. אך ייתכן שיש לו השפעות רחבות יותר: הפחתת סיכון לדמנציה, ירידה באירועים לבביים, ואולי אף האטה של היבטים מסוימים של הזדקנות ביולוגית.

אם אפילו חלק מההשפעה יתברר כסיבתי, המשמעות לבריאות הציבור עשויה להיות עצומה. כרגע, ההמלצות הרשמיות לא השתנו. אבל ייתכן שבעתיד נסתכל על החיסון הזה לא רק כהגנה מפני פריחה כואבת, אלא כהתערבות רחבה יותר בבריאות המוח ובהזדקנות.

אז איך אפשר לקבל את החיסון?

נכון להיום החיסון בארץ רשום מגיל 50 ומעלה. במסגרת סל הבריאות ניתן לקבלו ללא תשלום בהתוויות הבאות:

מעל גיל 65

גיל 18 ומעלה עם סיכון גבוה לחלות בשלבקת חוגרת, כגון מצבי חסר חיסוני או טיפול בתרופות המדכאות את מערכת החיסון.

החיסון ניתן בסדרה של 2 מנות למי שנדבקו בעבר באבעבועות רוח, למי שחוסנו נגד אבעבועות רוח וגם למי שלא ידוע אם חלו באבעבועות רוח בעבר.

כמו כן, אפשר להתחסן גם מי שחלה בעבר בשלבקת חוגרת, מכיוון שהחיסון מקטין את הסיכון להתפרצות נוספת של המחלה.


מקורות וקישורים למחקרים 


  • Polisky et al., 2025, Nature Medicine
    מצביע על קשר בין ריאקטיבציה של נגיף הווריצלה זוסטר לבין סיכון מוגבר לדמנציה, ומחזק את ההיגיון הביולוגי להשפעה אפשרית של החיסון.
  • Eyting et al., 2024, Nature
    “ניסוי טבעי” בוויילס שמראה ירידה של כ־20% בסיכון לדמנציה בעקבות חיסון נגד שלבקת.
  • Taquet et al., 2025, Nature Medicine
    מצא שהחיסון הרקומביננטי (Shingrix) נקשר ליותר זמן ללא אבחנת דמנציה לעומת החיסון הישן.
  • Taquet et al., 2025 – npj Vaccines
    מראה שחיסונים עם האדג’ובנט AS01 (כולל חיסון לשלבקת ו-RSV) נקשרים לירידה בסיכון לדמנציה.
  • Lee et al., 2025 – European Heart Journal
    מצא ירידה משמעותית בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים לאחר חיסון נגד שלבקת.
  • Kim & Crimmins, 2026 – Journal of Gerontology A
    מצא קשר בין חיסון שלבקת למדדים של הזדקנות ביולוגית איטית יותר ודלקת נמוכה יותר.


‏דליה שזיפי היא ד"ר לביוטכנולוגיה, ומתנדבת בעמותת מדעת 

פורסם בקבוצת הפייסבוק של עמותת מדעת מדברים על חיסונים


פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שבת, 9 במאי 2026

עשרים שנה לחיסון הפפילומה: מה אנחנו יודעים היום שלא ידענו? - נחשון שטייף

 

בשבועות האחרונים, ובאופן כללי, עולות לא מעט שאלות על חיסון הפפילומה. על היעילות שלו, על הבטיחות, ועל למה בכלל מחסנים נגד נגיף שרבים בכלל לא שמעו עליו. לצד זה, כמו שקורה בהרבה נושאים, מסתובבות גם לא מעט הפחדות וחצאי אמיתות ברשת. ריכזתי כאן סקירה, מקיפה ככל שניתן, של הידע שהצטבר עד היום, כמעט עשרים שנה אחרי שחיסון הפפילומה נכנס לשימוש. הפוסט לא נכתב מנקודת מבט של “הסברה רשמית”, אלא מתוך רצון לעשות קצת סדר בנושא חשוב שמעסיק הרבה הורים ובני נוער.


צילום: mariloutrias


אני לא איש מקצוע בתחום, אבל כן משתדל לקרוא ולהבין את הספרות המדעית בנושא, והפוסט הזה מבוסס על מידע שריכזתי, ובו העמקתי בעזרת טובי המומחים שיש לנו בקבוצה ("מדברים על חיסונים"). בתגובות אצרף הפניות למחקרים שכוללות הסברים קצרים, נתוני מעקב, יחד עם מקורות לקריאה נוספת. 

מה כל כך מסוכן בפפילומה, ולמה גם גברים צריכים להתחסן?
בהתחלה דיברו על פפילומה בעיקר בהקשר של סרטן צוואר הרחם, אבל למעשה, חיסון פפילומה רלוונטי לא רק לנשים. מלבד סרטן צוואר הרחם, נגיפי הפפילומה גורמים לשורה של מחלות ממאירות נוספות, אצל נשים וגברים כאחד: סרטן הפה והלוע, סרטן הגרון, סרטן פי הטבעת, סרטן הפות וסרטן הפין. וזה לא נגמר רק בסרטן. הנגיף עלול לגרום גם ליבלות באברי המין, בחלל הפה, בדרכי הנשימה ובמיתרי הקול. בשנים האחרונות הצטבר גם מידע שמראה שנגיפי פפילומה יכולים להשפיע על פוריות. זה לא הדבר הראשון שחושבים עליו כשמדברים על פפילומה אבל זה עוד חלק בפאזל שממחיש שמדובר בנגיף עם השפעה רחבה יותר ממה שנהוג לחשוב.
במילים אחרות: זה נגיף שיכול לגרום לנזקים משמעותיים, לא משנה אם מדובר בגבר או באישה.

כמה הנגיף נפוץ?
סקירות שנערכו בארה"ב לפני יותר מעשור הראו שכ-59% ממקרי הסרטן המקושרים לנגיף הפפילומה היו אצל נשים, וכ-41% היו אצל גברים. הסקירות האלו נערכו לפני שהיה קיים חיסון יעיל, מה גם שמאז השתפר האבחון המוקדם, כך שהנתונים האלו כבר לא עדכניים, וכנראה גם פחות רלוונטיים לישראל. עדיין, כ-80% מהאנשים הפעילים מינית ידבקו בנגיף במהלך חייהם, וכמחצית מהם גברים - נתון שממחיש למה החיסון רלוונטי לכולם, לא רק לבנות. בשורה התחתונה - מדובר בנגיף שכיח מאוד שמסתובב באוכלוסייה, עובר בין אנשים, עם פוטנציאל תחלואה רחב ומשמעותי.

איך החיסון מגן מפני נגיפי פפילומה?
אחרי שני עשורים של שימוש ומחקר, התמונה ברורה מאוד. עם נתונים מצטברים מעשרות מדינות, ואחרי מאות מיליוני מנות חיסון שניתנו ברחבי העולם, אפשר לומר בביטחון שהחיסון מקטין משמעותית את התחלואה הסרטנית הנגרמת על-ידי נגיפי הפפילומה ברמת האוכלוסייה. החיסון מפחית בצורה משמעותית הדבקות בזנים המסוכנים של הנגיף, ובכך מביא לירידה בנגעים טרום-סרטניים. במדינות עם כיסוי חיסוני גבוה כבר רואים ירידה כללית באוכלוסייה בסוגי סרטן הקשורים לנגיף, גם בקרב אנשים שלא התחסנו - כלומר אפקט ההגנה הקהילתית עובד (אפקט חסינות העדר). פחות הדבקות, פחות נגעים, ופחות מקרי סרטן.

נגד איזה זני פפילומה בדיוק החיסון מגן?
נגיפי הפפילומה האנושיים כוללים יותר מ-200 זנים שונים. חלקם אינם מסוכנים במיוחד, אבל זנים מסוימים הם גורם הסיכון המרכזי לסרטן צוואר הרחם ולסוגי סרטן נוספים. זנים אחרים של הנגיף אחראים ליבלות קשות באברי המין. החיסון נגד נגיפי הפפילומה הוא חיסון המכיל רק את חלבוני המעטפת של הנגיפים. בארץ מחסנים כיום בחיסון גרדסיל 9, המגן מפני שבעה זנים מסרטנים (16, 18, 31, 33, 45, 52, ו-58, כל אלו יחד גורמים לכ-83 אחוז מהמקרים) וכן שני זנים נוספים, 6 ו-11, הגורמים ליבלות (קונדילומה).

לא רק מי שהתחסן מוגן
בניגוד לחששות שנשמעו בעבר, ההשפעה של החיסון אינה נחלשת עם הזמן, אלא מתחזקת. ככל שעוברות השנים מאז הכנסת החיסון לשגרה, כך נרשמת ירידה חדה יותר בזיהומים, בנגעים טרום סרטניים ובהמשך גם בנגעים הסרטניים. אחד הממצאים החשובים שעלו מהמחקרים העדכניים הוא שהשפעת החיסון חורגת הרבה מעבר למתחסנים עצמם. מחקר שעקב אחרי נערות ונשים בגילאי 13 עד 26 משנת 2006 ועד 2023 הראה שככל שהכיסוי החיסוני עולה - גם מי שלא חוסנו נהנים מירידה בסיכון להדבקה.

ומה לגבי בטיחות החיסון?
נושא הבטיחות של חיסון הפפילומה נבחן באופן נרחב במיוחד, בין היתר משום שהוא ניתן לאוכלוסייה צעירה ובריאה, ולרוב עוד לפני תחילת פעילות מינית. מאז אישור החיסון הראשון באמצע שנות ה-2000 ניתנו ברחבי העולם מאות מיליוני מנות, והחיסון נמצא במעקב רציף באמצעות מערכות ניטור בטיחות לאומיות ובינלאומיות. התמונה שעולה מהידע המצטבר היא עקבית וברורה: חיסון הפפילומה בטוח מאוד.
תופעות הלוואי השכיחות הן קלות וחולפות: כאב, אודם או נפיחות במקום ההזרקה, חום קל, כאבי ראש ותחושת חולשה זמנית. מקרים נדירים של עילפון קצר לאחר ההזרקה, בעיקר במתבגרים, אינם ייחודיים לחיסון פפילומה - זו תופעה מוכרת ואופיינית בעיקר בקרב בני נוער (אני זוכר את המתעלפים סביבי לאחר החיסונים בבקו"ם ביום הגיוס, שהתאוששו במהירות). מחקרים גדולים שבחנו מאות-אלפי ואף מיליוני מתחסנים לא מצאו קשר בין החיסון לבין מחלות כרוניות, מחלות אוטואימוניות, פגיעה בפוריות, בעיות נוירולוגיות או תמותה.
טענות שנפוצו לאורך השנים לגבי תסמונות נדירות נבדקו אחת לאחת, ולא נמצא להן ביסוס מדעי. כאשר מתגלים דיווחים חריגים, הם נבדקים לעומק, אך עד היום לא זוהה מנגנון ביולוגי או דפוס אפידמיולוגי שמצביע על סיכון כלשהו מהחיסון. החיסון בטוח!
חשוב להדגיש: רף הבטיחות לחיסונים שניתנים לילדים ולמתבגרים הוא מהגבוהים ביותר ברפואה. חיסון הפפילומה עבר, וממשיך לעבור, בדיקות קפדניות הרבה מעבר לשלב האישור הראשוני. עשרים שנה של נתוני אמת מהשטח, ממדינות עם מערכות בריאות שונות ואוכלוסיות מגוונות, מספקות ביטחון גבוה במיוחד בפרופיל הבטיחות שלו.
במילים פשוטות: הידע שנצבר מאז 2006 לא העלה סימני אזהרה חדשים, אלא חיזק שוב ושוב את המסקנה שהחיסון יעיל ובטוח, ושהתועלת הבריאותית שלו עולה לאין שיעור על הסיכונים המוכרים, שהם נדירים וקלים ברובם.

קצת על המדיניות העולמית למלחמה בסרטן
ב-2020 השיק ארגון הבריאות העולמי (WHO) יוזמה עולמית לחיסול סרטן צוואר הרחם כבעיה בריאותית משמעותית. היעד שהוגדר אינו תאורטי: להפוך את המחלה לנדירה עד 2030. לשם כך גובשה אסטרטגיית 90-70-90: להגיע למצב בו 90% מהנערות מחוסנות נגד HPV עד גיל 15, 70% מהנשים עוברות בדיקות סקר איכותיות עד גיל 35 ושוב עד גיל 45, ו 90% מהנשים עם נגעים טרום סרטניים או סרטן מקבלות טיפול הולם.
מדובר בשילוב של חיסון, אבחון מוקדם וטיפול - ולא בהישענות על כלי אחד בלבד. הרבה מדינות כבר מיישמות את האסטרטגיה הזו, וחלקן מראות ירידה חדה גם בתחלואה וגם בנגעים טרום סרטניים, עד כדי התקרבות ליעד של חיסול המחלה כבעיה ציבורית.

השורה התחתונה: חיסון פפילומה הוא סיפור הצלחה מרשים
עשרים שנה אחרי כניסתו לשימוש, החיסון נגד נגיף הפפילומה האנושי הוא אחד הסיפורים המרשימים ביותר של רפואה מונעת מודרנית. חיסון שפותח על בסיס ידע ביולוגי, נבחן במחקרים קליניים, יושם במדיניות ציבורית, וכעת מצטברים נתונים שמראים ירידה ממשית במחלות שגורמות לסבל, שמצריכות טיפולים פולשניים, לעתים גורמות לתמותה.
גם מחקרי אוכלוסייה רחבי היקף וגם ניסויים קליניים מבוקרים מצביעים בעקביות על יעילות גבוהה ובטיחות טובה, במיוחד כאשר החיסון ניתן בגיל צעיר ולפני חשיפה לנגיף. זהו תהליך ארוך, מצטבר ושקול, וכך בדיוק נראה מדע שעובד.

מה לגבי מבוגרים שכבר נדבקו?
החיסון הקיים (גרדסיל-9) נועד למנוע הדבקה עתידית, ולא לטפל בזיהום או בגידול שכבר קיימים. עם זאת, מספר מחקרים מהשנים האחרונות מראים שמתן החיסון לנשים בוגרות שכבר נדבקו הפחית משמעותית את הסיכון להמשך זיהום, להתקדמות הנגעים הטרום סרטניים ולחזרת נגעים לאחר טיפול ניתוחי. לכן, יש יתרון בהתחסנות גם בגיל מבוגר, וגם במקרה שכבר הייתה הדבקה.
בנוסף, עבודות מחקר חדשות מציגות כיוון חדש: חיסון טיפולי שניתן בתרסיס לאף, שמטרתו להפעיל את מערכת החיסון נגד גידולים שמקורם בנגיף. במודלים ניסיוניים נמצא שהחיסון הצליח לעורר תגובה חיסונית ממוקדת ברקמות הרלוונטיות, לחדור לגידול ולעכב את התפתחותו. אם הממצאים האלה ישוחזרו גם בניסויים קליניים בבני אדם, מדובר בגישה חדשנית (שעשויה להשלים בעתיד את ההגנה שמספק החיסון המונע, לא להחליף אותה).


מקורות וקריאה נוספת
מחקרים על היעילות והבטיחות של החיסון:
  • מחקר שפורסם בשנת 2020. החוקרים ניתחו נתונים של 1,672,983 נערות ונשים משוודיה בגילאים 10 עד 30, חלקן חוסנו נגד HPV וחלקן לא, עם מעקב במשך 10 שנים. הממצאים מראים יעילות של קרוב ל-100% במניעת סוגי סרטן שנגרמים ע"י נגיף הפפילומה.
  • מחקר מאנגליה מ-2024 שבדק שכיחות סרטן שנגרם מנגיף HPV ונגעים טרום סרטניים בקרב מאות אלפי נשים בגילאים 20 עד 64. כשהשוו בין אוכלוסייה מחוסנת ואוכלוסייה שאינה מחוסנת, הממצאים הראו שהחיסון יעיל מאוד (קרוב ל-100%) במניעת נגעים טרום סרטניים ובמניעת סרטן.
  • מטא-אנליזה (סקירה שיטתית וניתוח של מספר מחקרים). - בסקירה זו החוקרים ניתחו נתונים מארבעה מחקרים שונים שבדקו נגעי פפילומה באברי המין של גברים. מעקב ארוך טווח של 10 שנים מראה יעילות של מעל 90% במניעת נגעים באברי המין בקרב הנבדקים שלא נחשפו ל-HPV בעבר. בנוסף, הסקירה מראה שהחיסון מפחית ביעילות הדבקות בנגיף עצמו, ללא קשר להופעת הנגעים (כלומר גם מונע הדבקה של בנות/בני זוג)
  • מחקר תצפיתי מ-2025 בו החוקרים ביקשו להעריך את השפעת החיסון נגד נגיף הפפילומה האנושי על שיעורי הדבקה בזנים שגורמים לעיקר מקרי סרטן צוואר הרחם, לאורך 17 שנים, בקרב נשים בגילאי 13 עד 26 בארה"ב. 
    נבדקה גם ההשפעה על הגנה קהילתית (אפקט חיסון העדר) בקרב לא מחוסנים. נמצא כי בקרב המחוסנות שכיחות המצאות הנגיף מסוגי החיסון ירדה ב 75% עד 95% (תלוי בזן הספציפי). אצל לא מחוסנות נרשמה ירידה משמעותית של 70% עד 75% (תלוי זן ספציפי) כתוצאה מאפקט חסינות העדר.
    החוקרים הסיקו שהחיסון מפחית משמעותית את שיעורי ההדבקה בנגיפים שמובילים לסרטן צוואר הרחם, ואף תורם להגנה עקיפה גם באוכלוסייה שאינה מחוסנת.
שלוש סקירות מקצועיות (מטה אנליזה) ענקיות, שפורסמו ממש לאחרונה, בסוף 2025:
  • מטה אנליזה של 65 מחקרים מ-14 מדינות, שכללו מעקב על מעל 60 מיליון אנשים לאורך עד תשע שנים. המחקרים שנסקרו בדקו את השפעת חיסוני פפילומה על יבלות באברי מין ונגעים טרום סרטניים. נסקרו מחקרים שבדקו נתונים לפני ואחרי הכנסת החיסון לתוכנית השגרה במדינות שונות ברחבי העולם. החוקרים זיהו ירידה של עד 83% ביבלות באברי המין ונגעים טרום סרטניים, כאשר השפעת החיסון יעילה יותר ככל שמתחסנים בגיל צעיר יותר. במדינות עם כיסוי חיסוני גבוה, ההשפעה הייתה חזקה ומהירה יותר.
  • מטה אנליזה בה נסקרו 225 מחקרי עוקבה שעקבו אחר יותר מ-132 מיליון אנשים מכל העולם. - החוקרים ביקשו לבדוק את ההשפעה של חיסונים נגד נגיף הפפילומה על סרטן צוואר הרחם, נגעים טרום סרטניים, יבלות באברי מין, שיעורי טיפולים הקשורים לפפילומה, ותופעות לוואי נפוצות ונדירות של החיסון.
    נמצא שהחיסון הפחית את הסיכון לסרטן צוואר הרחם בכ-80% במחוסנים בגיל צעיר (לפני גיל 16).
    נמצאה גם ירידה משמעותית בנגעים טרום סרטניים ויבלות באברי מין.
    נמצאה גם מגמה דומה של השפעה על סוגי סרטנים נדירים יותר, כגון סרטן פי הטבעת, ועוד.
    לא נמצאו ראיות לעלייה בסיכון לתופעות חמורות, לרבות שיתוק או בעיות פוריות.
  • מטה אנליזה של ניסויים קליניים מבוקרים (RCT) שנערכו על חיסוני פפילומה, - בכדי להעריך תוצאות של חיסון לעומת פלסבו או חיסון אחר. הסקירה כללה 60 מחקרים, שכללו 157,414 משתתפים בסך הכל, עם תקופות מעקב שמתחילות בשבעה חודשים ומגיעות עד כ-11 שנים.
    נבדקו תוצאות של הפחתת נגעים טרום סרטניים ומחלה אחרת, ונערכה גם השוואה בין סוגי חיסונים שונים.
    נמצא שחיסוני פפילומה מפחיתים משמעותית את הסיכון לנגעים טרום-סרטניים ויבלות באברי המין. מכיוון שמדובר בניתוחים של פרקים קצרים יחסית, המחקרים לא כללו נתונים על סרטן צוואר הרחם עצמו.
    בסקירה לא עלו ראיות לבעיות בטיחות משמעותיות. בשורה התחתונה, הנתונים מהניסויים המבוקרים שנסקרו מראים שחיסון הפפילומה מפחית את סוגי הנגעים שמובילים בסופו של דבר לסרטן.

גם התצפיות הרחבות באוכלוסייה וגם המחקרים הקליניים מצביעים על כך שהחיסון נגד פפילומה יעיל במניעת סוגי הסרטן להם גורם הנגיף, במיוחד כשניתן מוקדם בחיים.
מבחינת בטיחות, המחקרים והסקירות לא מצאו ראיות לתופעות לוואי חמורות המיוחסות לחיסון (תוך התייחסות לבקשות ציבוריות להתייחס לטענות המועלות ברשתות החברתיות).

על חיסון טיפולי:

עריכה מקצועית: ד"ר דרור בר-ניר (ביולוגיה מולקולרית), ד"ר איתמר נצר (מומחה בגניקולוגיה ובמנהל רפואי), ד"ר דליה שזיפי (ביוטכנולוגיה)

נחשון שטייף  - מתנדב בעמותת "מדעת" ומנהל בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" שמופעלת ע"י העמותה




פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)