לקציני חיל הפראים הפולני היו טענות קשות כלפי הצבא הגרמני, על אי הגינות: כיצד זה שולחים מפלצות פלדה מכוערות - טנקים - כנגד סוסיהם האצילים? טענות מעט דומות נשמעו פה ושם גם לאחר מלחמת יום הכיפורים: לנו היו טנקים פאר הטכנולוגיה, אז זה הוגן מצד המצרים לפזר בדיונות חיילי חי״ר פשוטים מצוידים בטילי נ״ט - כך מנהלים מלחמה?
״איך בדיוק קשורות דוגמאות אלו ללוחמה ביולוגית?״ נשאלתי כשהגיעו שורות אלו להגהה מן הדפוס. הנה, עכשיו, נוכח דפי ההגהה, בראיון שמתפרסם ב״ידיעות אחרונות" (19.10.2001) נותן פרופ׳ אריה אלדד, מי שהיה קצין רפואה ראשי, תשובה: "אנחנו חייבים להיות תמיד צעד אחד לפני האיום. בפועל, לא פעם, אנחנו ממשיכים את המלחמות שנגמרו״,
מלחמת יום הכיפורים גם תרמה לשיח העברי את המושגים ״מחדל״, "סבירות נמוכה" ו״הקונספציה״. ״סבירות נמוכה״ היתה גם בפיהם של מומחים - קבל עם ותקשורת - שעות ספורות לפני שנחתו כאן הסקאדים הראשונים של סדאם.
סבירות לגבי העתיד - לא רצוי לטעות בהערכתה, אבל אפשר אולי לסלוח על כך. אך מה באשר ל״עד היום לא ידוע על אף מקרה שבו נעשה שימוש בנשק ביולוגי - לא על ידי מדינות, ובוודאי שלא על ידי ארגוני טרור״? - כך פרסם עיתון מכובד בארץ זמן מה לאחר שהמילה ״אנתרקס״ הפכה לחלק מהלקסיקון היומיומי. בראשית 1998 נכתב בגליליאו: ״המקרה הראשון המתועד בהיסטוריה של שימוש מכוון בלוחמה ביולוגית התרחש בשנת 1346, בעת מצור שהטילו הטטארים על עיר הנמל קאפא שלחוף הים השחור״ (ראו בגוף הטקסט). כחמש מאות שנה לאחר מכן, בשנת 1763, ניתנה, כפי הנראה, הוראה מטעם המפקד הבריטי העליון באמריקה, ג׳פרי אמהרסט (Amherst), לחלק שמיכות נגועות בנגיפי אבעבועות־שחורות לאינדיאנים שכיתרו את מבצר פורט פיט (פיצבורג) במערב פנסילבניה. ואף זאת ״במהלך מלחמתם בסין בשנות ה־30 וה-40 של המאה ה־20, פיזרו היפנים [יחידה 731 ללוחמה ביולוגית] פרעושים נושאי דבר בערי סין ומנצ׳וריה, ובעקבות זאת פרצו מגפות״ (ראו בגוף הטקסט). ואני תוהה, מי שאינו מדייק בפרטי העבר, כיצד יעורר אמינות בהערכות העתיד? באותו עיתון עצמו מתפרסמות הערכות על הקשיים הטכניים שניצבים בפני מי שרוצה לתקוף בנשק ביולוגי, והמסקנה - אכן, ״סבירות נמוכה״...
 |
נבגים של חיידקי גחלת |
וגם זאת מצאנו: ״שר הבריאות, נסים דהאן אמר [...] שישראל ערוכה לכל תרחיש וכי במחסני משרד הבריאות יש מלאי תרופות מספיק לטיפול בחיידק האנתרקס. גורם צבאי בכיר אמר שלישראל כמויות גדולות של תרופות וכי תירגלו את חלוקתן״. ראשית, מעודד שיש מלאי תרופות מספיק. אמנם במחסנים, מחסני החירום, והביטוי הזה - ימ"חים" אולי מזכיר משהו. ובכל זאת מלאי התרופות מעודד, אם אכן הצהרת השר מדוייקת. ב-1995 בפני נציג גליליאו התחמקו מלהבטיח זאת (גליליאו 13, עמ׳ 9). אבל נדמה לי שב"ישראל ערוכה לכל תרחיש״ נשמעים צלילי שאננות מוכרים היטב מן העבר. כל תרחיש אפשרי?! והרי כל כך הרבה תרחישים התרחשו בעולם ובארץ, רק לאחרונה, מבלי שציפו להם.
אחד התרחישים הוא חיידקי גחלת (אנתרקס) מהונדסים־גנטית שהם עמידים בפני סוגי אנטיביוטיקה מקובלים. חשש המדיר שינה מעיניהם של מומחים רבים בתחום, מומחים אמריקאים, אף בימים אלה בהם חיידק הגחלת־אנתרקס בראש החדשות, הוא לוחמה בנגיף האבעבועות־השחורות. מצבו המיוחד של נגיף זה - היותו מושמד־לכאורה, ומצבה החיסוני של האוכלוסיה טעונים סכנה רבה. ודאי שאי אפשר להתכונן לכל תרחיש אפשרי, אך רצוי שלא לפזר הבטחות סרק שאננות, ובד בבד לעשות פעולות ולערוך הכנות מעשיות שיכולות להקטין ככל האפשר את הסיכון. התרעה ניתנה כבר - למזלנו במינון נמוך, בצורה הפחות מאיימת על האוכלוסיה כולה, ולא במקומותינו. אבל ההתרעה ניתנה; תירוץ ההפתעה לא יעמוד הפעם.
ממאמר שפרסם דני שוהם* למדנו את ההשוואה הבאה: טיל 2-V גרמני שנשא 1 טון של חומר־נפץ גרם בלונדון למותם של 5 בני אדם בממוצע ולפציעתם של 13. הסקאדים העירקים גרמו, למרבה המזל, פחות נפגעים בנפש. טיל כימי המכיל 300 ק״ג של גז העצבים סארין יגרום על פי הערכה בין 200 ל־3000 הרוגים (לפי מידת ההגנה של האוכלוסיה) ולעוד כמספר הזה נפגעים. טיל גרעיני בן 20 קילו־טון יגרום ל־20,000 הרוגים וכמספר הזה פצועים. ואילו טיל שנושא בחובו 30 ק״ג (30 ק״ג!) של נבגי גחלת (אנתרקס), על פי הערכה יגרום למותם של 80,000-20,000 בני אדם (תלוי באמצעי ההגנה שיינקטו).
Dany Shoham: The Chemical and Biological Threat to Israel, in: Arieh Stav (Ed.): Ballistic Missiles, The Threat and the Response. Brassey's publishers 1999.
