יום ראשון, 19 בפברואר 2023

כלי נשק חיידקיים - אסף לוי

 

אחד הדברים שאני מתעניין בהם מאד הוא כלי נשק מיקרוסקופיים שחיידקים משתמשים בהם. מדוע חיידקים צריכים כלי נשק? לכמה מטרות. ראשית, לתקוף תאים של יצור מאכסן כגון אדם, חיה, צמח, כדי להוציא מתוכם מזון או להגן נגד מע' חיסון. שנית, לחסל מיקרואורגנימים בסביבה שמתחרים איתם על משאבים מוגבלים. ושלישית, חיידקים משתמשים בכלי הנשק הללו כדי לפגוע בעצמם. למשל כהתנהגות אלטרואיסטית כשהם תחת מתקפה של וירוסים. במקרה כזה הרעלה עצמית של חיידקים בודדים שהותקפו על ידי הוירוס תגן על מושבת החיידקים בפני חיסול כולל. 

כלי הנשק הללו הם למעשה חלבונים רעילים (רעלנים). רעלנים אלו עוצבו במהלך האבולוציה, בדומה לאנטיביוטיקה, כדי לפגוע במרכיבים חיוניים של התא, כגון DNA, דופן התא, או הריבוזום שהוא מפעל ייצור החלבונים של התא. כאשר מדובר בכלי נשק כנגד תא שכן, למשל תא של חיידק, יש שתי בעיות. 1. איך מוציאים את הרעלן מהתא התוקף? 2. איך התא התוקף לא הורג את עצמו על ידי אותו הרעלן?

בואו נדבר על הוצאת הרעלן. חוקרים מצאו שחיידקים פיתחו מגוון מערכות להזרקת רעלנים מהתא התוקף אל תוך תא שכן. בתמונה למשל רואים הגדלה של תמונת החיידק שגורם למחלת הכולירה. שמו Vibrio. בתוך התא יש מקל ארוך שקוראים לו T6SS. קיצור של "מערכת הפרשה מסוג 6". המקל הזה הוא למעשה מערכת שיגור טילים (או חניתות) מיקרוסקופית מחיידק אחד אל תוך חיידק אחר, כמו שמתואר בתמונה פה. חיידקים מרכיבים את המשגר על הדופן שלהם ומתחילים להרכיב נדן שבתוכו הטיל לשיגור. כל המרכיבים עשויי חלבון. לטיל יש שפיץ מחודד שמשמש כ"חודר שריון" כאשר השריון הוא החיידק השכן. להלן, הקורבן. 


Jensen Lab


כאשר המשגר מקבל סימן להפעלה הוא מתכווץ ויורה את הטיל לתוך החיידק השכן. שם מתפרקים הטיל ומשחרר רעלנים שונים שמחסלים את התא השכן.  יש מחקר מגניב מלפני כמה שנים שתיאר תגובת "עין תחת עין" של חיידקים. חיידק מסויים מגיב על התקפה כנגדו על ידי חיידק אחר בירי מסיבי של המערכת בדיוק מהאזור בו הוא ספג התקפה. עכשיו לגבי השאלה השניה: איך חיידקים לא הורגים את עצמם בטעות כשהם מתעסקים בדבר מסוכן כמו רעלנים? התשובה היא אנטי-רעלנים.


אלו חלבונים שתפקידם לנטרל את הרעלן של החיידק התוקף בין אם הוא היצרן של הרעלן או שהוא קרוב גנטית ליצרן ולא מעונין להפגע על ידו. מערכת ההתקפה הזו מצויה בידי הרבה חיידקים בטבע, כולל מחוללי מחלות רבים שמשתמשים בה כדי לפנות לעצמם מקום בנישות אקולוגיות שונות על-ידי חיסול מתחרים.

ולכן יש לא מעט חיידקים שמירוץ החימוש הזה הביא אותם להתמגן בהמון חלבוני אנטי-רעלנים לכל התקפה שלא תבוא. 

סיפרתי פה רק על מערכת שיגור אחת, מהאהובות עלי, אך יש מערכות נוספות וכולן התפתחו מתוך צורך בסיסי של אורגניזמים, כולל הפשוטים ביותר, להילחם על מקום ומשאבים כדי לשרוד. 


סרט יוטיוב על מאמר שמתאר שימוש ב T6SS כתגובת עין תחת עין (tit for tat) 


סרטון על מבנה ה T6SS

Basler, M.*, Pilhofer, M.*, Henderson, G., Jensen, G. J.+, and Mekalanos, J+. (2012). Type VI secretion requires a dynamic contractile phage tail-like structure. Nature: doi:10.1038/nature10846


ד"ר אסף לוי - המחלקה למחלות צמחים ומיקרוביולוגיה, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית

פורסם בטוויטר של המחבר - פברואר 2023


יום שלישי, 14 בפברואר 2023

איך חיידקים הופכים חיידקים לפתוגנים? - מתן ארבל

 

איך חיידקים הופכים לפתוגנים? מה מבדיל בין שלל החיידקים שחיים בשיתוף פעולה איתנו לחיידקים שגרמו למוות של מיליוני אנשים עם מחלות כמו הדבר או שחפת? 

איכשהו התקבע המונח הזה של חיידקים 'טובים' וחיידקים 'רעים' שזה כמובן שטות מאוד גדולה. לחיידקים אין תודעה, בטח לא מוסר. חיידקים גדלים איפה שהם יכולים. אם איפה שחיידק יכול לחיות, זה בתוך הסביבה המבוקרת של המעיים, והאינטרסים של הגוף ושלו חופפים, אז זה חיידק 'טוב'. אבל מה אם אותו חיידק עכשיו מקבל יכולות חדשות?  להגיע לסביבות חדשות? לנצל את הגוף שלך לטובתו? ברור שהוא יעשה את זה. אין פה  מוסר, יש פה נטו תועלת אבולוציונית. 


המקור: Pinterest


בביולוגיה יש שם כולל לקבוצת החלבונים המאוד רחבה שמקנה לחיידקים את היכולת הפתוגניות שלהם והם נקראים אפקטורים. כלומר גורמים לאפקט כלשהו לגוף. זה יכול להיות חלבון שמאפשר לחיידק לעבור את מחסום האפיתל במעיים, זה יכול להיות חלבון שגורם לחיידק להתחמק ממערכת החיסון, ועוד. לדוגמא Escherichia coli, חיידק מאוד נפוץ, שהוא בעצם חלק מהמיקרוביום שלנו, יכול להפוך לפתוגני בעזרת שלל אפקטורים כאלו שמסתובבים בעולם בשלל דרכים. אין דבר כזה חיידק רע וחיידק טוב. יש חיידק שרע לו. סתם, יש חיידק שיש לו את היכולת להרע לך. 

הרבה פעמיים כמובן לא מספיק אפקטור אחד, אלא צריך שלל של אפקטורים. וזה המזל שלנו, אחרת חיידקים פתוגנים היו הרבה יותר נפוצים. עכשיו זה פשוט עניין של מזל. שאף חיידק בקרבתנו או בתוכנו לא יקבל את הקומבנציה הנכונה של אפקטורים. אבל מאמר חדש שהתפרסם, מרמז על עוד דרך פעולה אפשרית.

במקום שחיידק בודד יקבל את הקומבנציה הנכונה של אפקטורים, מספיק שאוכלוסיה של חיידקים יקבלו כל אחד חלק מהאפקטורים הנכונים, וביחד הם ישתפו פעולה כדי להדביק את המארח. המחקר, שהתבצע על ארבידופסיס (Arabidopsis thaliana), צמח מודל מאוד מוכר, לקח חיידק פתוגני ידוע של הצמח, Pseudomonas syringae,  וחילק את האפקטורים שלו בין מלא פרטים בודדים שלפני זה לא הכילו אפקטורים, ככה שעכשיו כל אחד מכיל אפקטור בודד. האוכלוסייה המעורבת הצליחה להדביק בהצלחה את הצמח. זה אומר שאוכלוסיית חיידקים יכולה לשתף פעולה, אפילו בתהליך מורכב שכזה. 

מה שמעניין עכשיו להבין, זה מה המשמעויות 'בשטח' של דבר כזה? האם קיימות אוכלוסיות כאלו של חיידקים שהם פתוגנים רק ביחד גם בטבע? האם זה בעצם שלב ביניים באבולוציה ובסוף כל האפקטורים יאספו לזן אחד? האם התופעה הזאת קיימת גם ביונקים? כמו רוב המחקרים, המאמר הזה רק העלה שאלות. 

המאמר ב-Nature

מתן ארבל הוא דוקטורנט במחלקה לביוטכנולוגיה ומיקרוביולוגיה באוניברסיטת ת"א ומנגיש מדע בזמנו הפנוי.

פורסם במקור בטוויטר של המחבר