לקראת שפעת העופות - דינה צפרירי

 

ומשחיטת זבדים לשחיטת עופות

בחלקים של יבשת אסיה פרצה, באמצע דצמבר 2003 , מגיפת שפעת קטלנית שמקורה בזנים שונים של נגיף העופות H5N1. המגיפה התגלתה בהאנוי, בירת וייטנאם, כאשר שני ילדים ובוגר מתו מדלקת חריפה בדרכי הנשימה, ובדמם נמצא נגיף שפעת העופות. מאוחר יותר עוד 9 ילדים מתו ושניים חלו. 

הנגיף מועבר דרך הפרשות הציפורים ההופכות באוויר לאבק, מותזות ברוח ונשאפות על-ידי ציפורים אחרות. הנגיף עמיד יחסית ויכול לשרוד תקופה ארוכה ברקמות ובצואה של עופות חולים, כמו גם במים, ובעיקר בטמפרטורות נמוכות: במשך 4 ימים בטמפרטורה של 22 מעלות צלסיוס וכחודש באפס מעלות.

למרבה המזל נגיפים אלה אינם עוברים בקלות מאדם לאדם, ובכל המקרים עליהם דווח עד עתה חלו האנשים כתוצאה מהידבקות ישירה מעופות חולים. אולם הנגיף עובר בקלות רבה מעוף אחד לשני.

שפעת העופות התגלתה עד כה בשמונה מדינות: וייטנאם, דרום קוריאה, תאילנד, קמבודיה, טייוואן, פקיסטן, יפן ואינדונזיה.

מקור המגיפה הוא, כנראה, עופות נודדים - כמו ברווזים וחסידות, המגיעים למזרח אסיה מהודו ומסיביר בערך באותה תקופה בה פרצה המגיפה. עופות הבר אינם רגישים בדרך כלל לנגיף השפעת, וגם בהיותם נשאים הם ממשיכים לנדוד למרחקים עצומים ולא מראים סימני מחלה. לעומתם התרנגולות ושאר העופות המבויתים רגישים מאוד ומתים כתוצאה מהידבקות בנגיף. 

במגיפה הנוכחית חלה תמותה רבה גם בקרב עופות הבר, עובדה המצביעה על חומרת המחלה, על-פי דובר ארגון הבריאות העולמי.

נגיפי שפעת עופות 
CDC/Cynthia Goldsmith

התפשטות זו הדליקה נורה אדומה אצל שלטונות הבריאות בשל האפשרות שהעופות עלולים להוות מקור למגיפה חדשה בקרב בני אדם. המקרה הראשון בו זוהתה העברה של שפעת מעוף לאדם היה ב-1997, כאשר הנגיף גרם למותם של 6 אנשים בהונג קונג.

אולם, כפי שקרה בנגיף הסארס, אין להוציא מכלל אפשרות, שעל-ידי היווצרות מוטציה או באמצעות ערבוב של הגנים שלו עם גנים של נגיף השפעת באדם (שנפוץ מאוד בתקופה זו) ייווצרו זנים חדשים שיסגלו לעצמם את יכולת ההדבקה מאדם לאדם ויהפכו למחוללי מחלה קטלניים. זו הסיבה שארגון הבריאות העולמי והשלטונות בווייטנאם החלו במבצע חיסול הלולים בהם או בסביבתם נמצאו עופות חולים. העוסקים במבצע חשופים ביותר להדבקה ועל כן עליהם להיות מצוידים במסכות, כפפות וכיסוי לעיניים.

למרות הכחשה נמרצת של הסינים, סימנים רבים מצביעים שוב על דרום סין כעל מקור המחלה, שם התגלו בשבועות האחרונים מקרי מוות של ברווזים בקנה מידה רחב. בימים אלה נשלמת קביעת הרצף של זנים שונים של הנגיף וכן שוקדים על הכנת חיסון מתאים. התברר שהנוגדנים שנוצרו נגד הנגיף שבודד בשנה שעברה בהונג קונג אינם יעילים נגד הנגיף שבודד השנה, ואכן בדיקת הרצף מוכיחה כי הנגיף עבר מוטציות מאז 2003.

ללא ספק, מגיפת הסארס הכינה את שלטונות הבריאות למלחמה במחלות מסוג זה.

פורסם ב"גליליאו" גיליון 66, פברואר 2004.

בחזרה לסארס - דינה צפרירי

 

האם מחלת הסארס שוב מאיימת להתפרץ?

חלפה בדיוק שנה מאז התפרצות מגיפת הסארס. בפברואר 2003 התפשטה מחלת חסארס מחוץ לגבולות סין - לארצות אחרות באסיה ולקנדה. עד אז שמרו הסינים בסוד את נתוני המקרים בהם חלו אנשי חבל גואנגדונג במחלה המסתורית החדשה. הם לא דיווחו לארגון הבריאות העולמי, כפי שהיו אמורים לעשות, וההמשך ידוע (ראו: ״מאחורי המסיכה״, גליליאו 64). 

נגיפי קורונה שבודדו מחולי SARS, במקרוסקופ אלקטרונים

CDC/ Dr. Mary Ng Mah Lee, National University of Singapore, Singapore

בימים אלה, על מנת לרצות את העולם ולהראות שהם משתפים פעולה ונוקטים צעדים שנועדו לשמור מפני התפרצויות נוספות, שוחטים הסינים, במצוות הרשויות,מאות זבדים (civets), טורפים ממשפחת הגחניים, קרובים של הנמיות; בשפה עממית מכונים גם ״חתולי בר״) ובעלי חיים אחרים שנמצא בהם הנגיף הגורם לסארס. הם אף מדווחים לארגון הבריאות העולמי על מקרים בהם קיים רק חשד למחלה.

עקבות של נגיף הסארס נמצאו בזבדים שגדלו בכלובים, במסעדה בעיר גואנגזו שבסין, בה עלה חשד שאחת המלצריות חלתה בסארס. טורפים אלה נחשבים למאכל תאווה בדרום סין, והם נמכרים בשוקי אוכל צפופים יחד עם בעלי חיים אחרים.

המקרה הראשון שהתברר כסארס השנה, היה כשאדם בשם ליו, בן 32 מגואנגזו, חלה והחלים מהמחלה. למרות שלטענתו לא היה לו שום מגע עם זבדים ולא טעם את בשרם מעולם, נמצאו בנגיף הסארס שבודד מגופו שלושה גנים זהים ברצפם לגנים שבודדו בדצמבר 2003 מזבדים בשוק בגואנגזו. הקירבה ביניהם היתה גדולה יותר מאשר לרצף של כל נגיף אחר שבודד מבני אדם או מבעלי חיים במגיפת מארס 2003. על סמך קירבה זו נבדקו כל שאר הזבדים באותו שוק ונמצא שהם נושאי הנגיף.

אמנם ייתכן שליו נדבק מחולדה, אותה הרחיק מדירתו לפני שחלה; ב-10 אחוזים מהחולדות שנבדקו נתגלה הנגיף, אבל ראש המכון למחלות נשימה בגואנגזו משוכנע שמדובר בזבדים.

המחלה הופיעה אצל שלושה חולים שאותרו, בצורה קלה בהרבה מזו שתקפה לפני שנה ואף לא אחד מהאנשים שהיה במגע עם החולים לא נדבק. בארגון הבריאות העולמי טוענים שייתכן שהסיבה לצורה הקלה של הופעת המחלה היא גילם הצעיר של החולים.

בדיעבד, מסתבר שנגיף דומה לנגיף הסארס גרם לתסמונת דומה 18 חודש לפני התפרצות הסארס הראשונה. כמו-כן, דגימות דם שנלקחו ב־2001 למחקר שעסק בצהבת מסוג 2 נבדקו על-ידי צוות של מיקרוביולוגים בראשותו של בו ז׳יאן זנג (Zheng) מהאוניברסיטה של הונג קונג וב-17 מתוך 940 דגימות, נמצאו נוגדנים לנגיף הסארס, לנגיפים קרובים מבעלי חיים או לשניהם. על סמך נתונים אלה מאמינים החוקרים שהאוכלוסייה בהונג קונג היתה חשופה לנגיף הסארס או לבני דודיו בבעלי חיים, כנראה כתוצאה מהסתופפותם בשוקי בעלי החיים, עוד לפני שהמחלה נודעה וניתן לה שם. לדעתם, המגיפה פרצה ב-2002 כאשר נגיף הקורונה עשה קפיצת דרך מבעל חיים לאדם בשוק בגואנגדונג שיש בו זבדים, סנאים ובעלי חיים אחרים. 

אבל האירוע, כנראה, לא היה אירוע יחיד והניתור לא נעשה בבת אחת; משפחה שלימה של נגיפים דמויי סארס הסתופפה בבעלי חיים במשך שנים רבות והגיעה לבני אדם כשברוב המקרים תוצאת ההידבקות היתה הצטננות קלה.

כך היה עד שנוצרה המוטציה המתאימה שאיפשרה לנגיף לעבור מאדם לאדם ולהפיץ את המחלה הקטלנית. זנג בדק דגימות דם של אנשים בריאים רבים ומצא ש-40% מהסוחרים בבעלי חיים נושאים נוגדנים כנגד נגיף הסארס.

החוקרים מאמינים שבדיקות נרחבות של דגימות דם יאפשרו לאתר, מבעוד מועד, מקום מועד להתפרצות ויובילו למקורו של הנגיף. 

פורסם ב"גליליאו" גיליון 66, פברואר 2004.

לחוש את העולם בקטן - יורם אורעד

 

חיישנים זעירים יאפשרו מעקב צמוד באתר אסון

אין ספק שצורך דחוף ביותר בעת התרחשותו של אסון ללשהו - רעידת אדמה, אירוע טרור, שיטפונות וכו׳ - הוא מידע על אודות המתרחש באזור האסון. לעתים תכופות לא ניתן, או קשה מאוד, להשיג את המידע הדרוש באמצעות בני אדם שייכנסו לאזור וילקטו את המידע הדרוש; 

פתרון אפשרי להשגת המידע הוא על-ידי מערכת של חיישנים זעירים שיוטלו לאזור האסון ,ילקטו מידע וידווחו עליו באמצעות שידור רדיו.

מערכת מסוג כזה הוא מטרתה של קבוצת מחקר באוניברסיטת קורנל. על פי הרעיון שלה, בעת התרחשותו של אסון, ישליך מסוק אוסף גדול של מתקנים זעירים המצוידים בחיישנים ובמשדרים - מקלטים שתפקידם לקשר בין המתקנים ולשדר את המידע המושג על ידי החיישנים. ענן המתקנים יתפשט לו על פני הסביבה וישיג מידע נחוץ באמצעות החיישנים שבו - יאתר חומרים רעילים, יצלם את הסביבה, יקליט קולות ועוד.

בשלב הראשון מתרכזת קבוצת המחקר באסונות שמהותם ביולוגית וכימית. שני סוגים של חיישנים מפותחים על ידי הקבוצה. האחד יזהה חומרים רעילים והאחר יזהה חיידקים. הסוג הראשון ישלב בתוכו קרומית (ממברנה) המסוגלת לזהות חומרים רעילים, שתהיה מחוברת למעגל חשמלי. כאשר חומר רעיל ייצמד אליה, הוא יגרום למעבר אות חשמלי שיזוהה על ידי המעגל החשמלי. בסוג האחר, המזהה חיידקים, ימוקמו נוגדנים בין שני מגעים חשמליים שיעבור ביניהם זרם חשמלי.

צילום: דרור בר-ניר

כאשר ייצמד חיידק, נגיף או נבג אל הנוגדן, ישתנה הזרם החשמלי העובר בין המגעים. אופן השינוי שיחול בזרם יאפשר את זיהויו של הגורם שנצמד אל הנוגדן. המתקנים הזעירים יעבירו ביניהם מידע באמצעות משדרים־מקלטים. אלה ישדרו מידע הנוגע לגורמים המסוכנים (ביולוגיים או אחרים). הם ישדרו גם מידע הנוגע למיקומם, כך שניתן יהיה לאתר את מיקום הגורמים המסוכנים ואת אופן התפשטותם. 

המידע ישודר אל רכב שימוקם בשולי אזור האסון. היושבים בתוכו יוכלו לראות מידע מזירת האירוע באופן חי - תמונות מן האזור, ריכוזי חומרים מסוכנים המצויים בו ומיקומם, אופן התפשטותו של חומר מסוכן (ביולוגי, כימי, רדיואקטיבי או אחר), קולות ועוד.

פיתוח של פתרון כזה הוא בין-תחומי במהותו. הוא דורש מומחי תקשורת, בצד מומחי ביולוגיה ואחרים. ואכן, הצוות של אוניברסיטת קורנל כולל בתוכו ביולוגים מולקולריים, פיזיקאים, מהנדסי טלקומוניקציה, תיאורטיקנים של מידע ומהנדסים אזרחיים.

יישומי המערכת עשויים להיות רלוונטיים למגוון גדול של אירועי אסון שהנגישות אליהם קשה: באזורים הנגועים ברדיואקטיביות עקב פגיעה במתקן גרעיני, למשל, ניתן יהיה לשגר חיישנים זעירים כדי לדעת את מיקומי הריכוזים של הקרינה הרדיואקטיבית ואת עוצמתם באותם ריכוזים ועל פי זה להחליט על אופן הסיוע לאוכלוסייה שבאזורים הנגועים; באירועי טרור המוניים, ניתן יהיה לבדוק את זירת התרחשות אירוע הטרור ולקבל מפה מדויקת של המתרחש בה ואולי אף לגלות סכנות אפשריות באופן מיידי (כגון מציאותם של חומרי נפץ נוספים באזור, זיהוי חשודים הנמלטים מזירת האירוע ועוד)

פורסם ב"גליליאו" גיליון 66, פברואר 2004.