מתנגדי חיסונים משווים את חיסוני הקורונה והתו הירוק לשואה, כי אין להם בושה. במקביל הציוץ הדוחה של סמוטריץ' הזכיר לי שבאחת ממערכות הבחירות הקודמות, כולם נזכרו שבן-גביר החלאה תלה תמונה של המחבל הנתעב גולדשטיין בביתו, וטען שתלה את התמונה משום שמדובר ברופא שעשה נפשות.
בתגובה יצרתי שרשור בו הזכרתי רופאים, שאינם מחבלים נתעבים, שבאמת עשו נפשות לעולם, וחלקם אף יהודים, ולכן שווה לתלות את תמונתם בבית. בשרשור עלה, בין השאר, לודוויק פְלֵק - רופא יהודי בזמן השואה, עם סיפור פסיכי שקשור לחיסונים. ואני חושב שזה הזמן לדבר עליו עוד פעם.
 |
| ד"ר לודוויג פלק - 1961-1896 המקור: Archiv fur Zeitgeschichte, Zurich |
אבל לפני שמדברים על פלק, צריך לדבר על רודולף ווייגל - מיקרוביולוג פולני (עם שורשים גרמניים) שהיה מהראשונים לפתח חיסון יעיל לטיפוס הבהרות. עכשיו, נרחיב קצת על טיפוס, כי זו מן מחלה כזו ששומעים את השם שלה בכל מיני הקשרים
טיפוס זה שם כולל לכל מיני מופעים שנגרמים מכל מיני גורמי מחלה שונים. לדוגמא - טיפוס הבטן שמוכר להרבה אנשים מטיולים בחו"ל נגרם מחיידק מאותה משפחה שגורמת לזיהומים נפוצים במערכת העיכול - סלמונלה. אבל הטיפוס שאנחנו מדברים עליו היום הוא טיפוס הבהרות, שנגרם מחיידקים ממשפחת הריקציה
בישראל אולי המקרה הכי מפורסם של מוות מטיפוס הבהרות הוא כמובן של מאיר אריאל. מוות שאבחון נכון בזמן היה יכול למנוע אותו. אבל במהלך ההיסטוריה האנושית, לפני המהפכה המדעית וגם אחריה, ועד היום במדינות רבות - מליוני אנשים מתו מהמחלה הזו.
בהקשר של השואה - אנה פרנק היא כנראה הדמות הכי מפורסמת שמתה מהמחלה, אך היא רחוקה מלהיות היחידה. יהודים רבים, ובמיוחד ילדים וקשישים מתו מהמחלה הזו שמתפשטת במהירות בתנאים של צפיפות ותברואה גרועה. הגטאות וחנות הריכוז היו מדגרות של כינים וטיפוס, ורבים מתו מהמחלה.
 |
| אנה פרנק |
אבל לא רק גטאות ומחנות ריכוז. שדות קרב, מחנות צבאיים, מגורי חיילים, שוחות ועמדות קדמיות - כל אלו היו אזורים של הפצת מחלות, לרבות טיפוס. והיסטורית אנו יודעים שצבאות רבים נחלו תבוסות, או שניצחונותיהם הועמו משום שרבים מהחיילים מתו מטיפוס. לעיתים הרבה יותר מאלו שמתו בקרב.
 |
| ד"ר רודולף ויגל - 1957-1883 המקור: Muzeum Narodowe Ziemi Przemyskiej  National Museum of the Przemysl Region, Poland |
וזה מחזיר אותנו לוייגל (עדיין לא פלק). וייגל כאמור היה מהראשונים לפתח חיסון לטיפוס הבהרות. באותה תקופה לא היו חיסוני RNA, וכדי לייצר חיסון השתמשו בטכנולוגיות הקלאסיות, המוכרות לנו מחיסני הטטנוס, החצבת והפוליו - חיסונים מומתים ומוחלשים.
חיסונים אלו דורשים, כמובן, את הפתוגן. כלומר כדי לייצר חיידקים מומתים, אתה קודם כל צריך חיידקים. וזו בעיה, כי חיידקים מסויימים לא מאוד פשוט לגדל.
פריצת הדרך של וייגל הייתה בשנות ה-30, כשפיתח טכניקה לגידול של חיידקי טיפוס. השיטה? הוא פשוט גידל כינים. הבעיה היא שצריך להאכיל כינים
 |
| חיידקי ריקציה בתוך תאים צילום: Shomy774, Wikimedia commons |
אז בהתחלה הוא ניסה להאכיל אותם בדם של שרקנים, אבל לבסוף הוא גילה שאין ברירה - חייבים דם של בני אדם. אז הוא השתמש במתנדבים, כולל הוא עצמו. התהליך כמובן כולל היחשפות לכינים שנושאות את חיידק הטיפוס, וכדי למנוע הדבקה, המתנדבים שלו חוסנו במעט החיסון שהצליח להפיק. זה לא תמיד עזר.
במהלך הניסיונות שלו לייעל את התהליך, אפילו הוא נדבק וחלה בטיפוס, אך החלים. העבודה שלו התקדמה יפה מאוד אבל אז... מלחמת העולם השנייה פרצה.
 |
| כינת הגוף, הנשאית של חיידקי הטיפוס המקור: CDC/ Frank Collins, Ph.D. |
וייגל שרבים מעמיתיו היו יהודים, הצליח במהלך כל המלחמה להגן על יהודים, והציל לא מעט מהם ממוות.
אבל הסיפור של וייגל ועמיתו פלק, הוא אולי הפסיכי מכולם. כי כפי שאמרתי - טיפוס זו לא רק בעיה של גטאות ומחנות ריכוז. זו גם בעיה של מחנות צבאיים, וגם של מחנות עבודה, שהכלכלה הגרמנית החלה להסתמך עליהם יותר ויותר.
לכן הגרמנים פנו לוייגל כדי שיפתח עבורם חיסון לטיפוס
הגרמנים הציעו לוייגל את אחד מהדברים שהכי קשה להשיג במחקר, במיוחד של חיסונים - נבדקים. והרבה מהם. כמובן שהיה מדובר ביהודים, ספציפית יהודים במחנה הריכוז בוכנוואלד, ואף אחד לא שאל אותם דבר.
אני לא יודע מדוע וייגל הסכים, אולי לא הייתה לו ברירה, או שכבר אז הוא רקם מזימות
וייגל דרש וגם קיבל אסיסטנטים למחקר שלו. ספציפית הוא ביקש את מריאן צי'פלובסקי (פולני) ואת לודוויק פלק, הרופא היהודי. פלק בעצמו היה מעורב במחקר על טיפוס, ועבד עם וייגל בשנות העשרים על חיסון הטיפוס שלו, ואף ייצר חיסון לטיפוס בגטו וורשה (משתן, איכשהו)
פלק ואשתו הועברו לאשוויץ, שם פלק הועבד בתור רופא ולבורנט במעבדה סרולוגית לאבחון, עד שב-1943 הוא הועבר (בבקשתו של וייגל) לבוכנוואלד, לעבוד על ייצור החיסון לגרמנים.
ובבוכנוואלד, וייגל, צי'פלובסקי ופלק רקמו את המזימה הכי מטורפת ומדהימה בהיסטוריה של החיסונים
הם הבינו שיש להם חיסון, והם הבינו שהוא יעיל והם יכולים לייצר אותו בכמויות גדולות. הם גם הבינו שהגרמנים סביבם לא באמת מפקחים עליהם, ולא יודעים מה הם עושים. וכך הם החליטו בהחלטה, שכנראה דרשה לא מעט אומץ, לספק לגרמנים חיסון מזוייף שאינו יעיל כלל.
יתרה מכך, את החיסון היעיל הם הבריחו לגטאות ולמחנות ברחבי פולין. הערכות מדברות על כך שלפחות 5,000 אנשים ניצלו ממוות בצורה הזו. אלהים יודע כמו בני-בליעל לא זכו לצרי, ומתו מהקדחת במדי האס.אס. שלהם.
לאחר המלחמה, וייגל קיבל על פועלו את התואר חסיד אומות עולם.
פלק נשאר בפולין, אך לאחר שחווה התקף לב, החליט לעלות ארצה בשנות החמישים, עם אשתו ובנו שגם שרדו את השואה. הוא קיבל משרה במכון הביולוגי בנס ציונה (כן, כן... זה מהחיסון הישראלי... וגם מהחיסון של האנתרקס).
פלק התעניין לא מעט בהגות מדעית, ואף כתב בנושא. לאחר התקף לב שני הוא נפטר ב-1961 ונקבר בנס ציונה.
ב-1991 הוקדש לזכרו פרס הניתן לספרים בנושאי טכנולוגיה ומדע.
וייגל מת ב-1957 וקבור בפולין. צי'פלובסקי היגר לארה"ב, ומת ב-1973, שם גם נקבר.
היום החיסון לטיפוס מיוצר בדרך קצת שונה. במחצית השנייה של המאה ה-20 פותח פרוטוקול לגידול החיידקים על חלמון ביצה (בדומה לחיסוני השפעת), מה שבעצם חתם את הגולל על השימוש בכינים בכדי לייצר את החיסון.
אז... זהו... נאצים, חיידקים, כינים, מדענים וחיסונים.
נספח:
סתם כדי להסביר, השלב הבא אחרי שמגדלים את הכינים, זה לקחת את הבטן שלהן ולהפוך אותה למשחה, ואז לדלל את זה ולהעביר את זה איזשהו תהליך כימי. וזה פחות או יותר החיסון... משחה שעשויה מבטן של כינים.
ולחשוב שאנשים היום לא רוצים לקבל חיסונים מודרניים שמיוצרים עם בקרת איכות מטורפת שמבטיחה שבחיסון יש בדיוק מה שצריך להיות בו ורק מה שצריך להיות בו, כי גידלו את הנגיפים על מצע של שורת תאים...
ענר אוטולנגי הוא דוקטורנט לאימונולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון.
פורסם במקור בטוויטר של המחבר
