 |
| קצרחפית וצבעי האזהרה שלה - בית דגן צילום: איגור ארמיאץ' |
"איזה חלק של אדום-שחור לא הבנת?" - אומרת לי הקצרחפית Paederus littoralis. אבל אני מתקשה להבין. להרבה יצורים יש צבעי הרתעה, ורובם לא יכולים להזיק לי.
רק כשאני מגיע הביתה, ומתיישב להגדיר את החיפושית שצילמתי בקרקעית הנחל היבש, אני מבין שאזהרתה לא הייתה בלוף.
נקבות בסוג Paederus משכנות בגופן חיידקי פסאודומונס (Pseudomonas), ואלה מייצרים חומר הנקרא פדרין (pederin). חומר זה, מולקולה אורגנית בינונית בגודלה, עוצר התחלקות תאים, וכבר בריכוזים נמוכים מאוד מהווה רעל לאדם. הפדרין מצוי בנוזלי גופן של הקצרחפיות. כל עוד הנוזלים נמצאים בתוך הגוף, אין בעיה. אפשר לתת לחיפושית הקטנה לרוץ על-גופנו כאוות נפשה. אבל אם קרה ופצענו או מחצנו את החיפושית, מקום המגע עם החרק יפתח תסמינים של כווייה, עם שלפוחיות, תוך יום וחצי עד שלושה ימים. היתקלויות כאלה מדווחות מדי שנה מכל רחבי העולם, במקומות דוגמת איראן, ברזיל, הודו וקניה, ועיקר התרחשותן הוא בקיץ. עקב פגיעתן, חיפושיות אלה ידועות לפעמים בתור "חרק הדרקון". בין האנשים שנפגעים תדירות ממגע עם הקצרחפית, נמצאים דייגים, המבלים על גדות מקווי-מים - בית-גידולה המועדף של Paederus littoralis ומינים נוספים בסוג.
אבל כמובן שזה לא כל הסיפור, שכן עקב יכולתו לעצור חלוקת תאים, הפדרין נבחן כיום כתרופה שתוכל להילחם בעתיד בסוגי סרטן שונים.
מקור עיקרי:
Fain, A. (1966). Toxic action of rove beetles (Coleoptera, Staphylinidae). Memorias do Instituto Butantan, 33, 835-844.
איגור ארמיאץ' הוא דוקטורנט באוסף העכבישנים הלאומי
פורסם בדף הפייסבוק "ארצות החמרה - שמירת טבע במישור החוף" - 15ביוני 2022
