ממשיכים לזהות טיעונים שמסתתרים מאחורי מראית עין של “היגיון”.
(זהו החלק השני בסדרה שמטרתה להעניק כלים לחשיבה ביקורתית בנושאי חיסונים.)
נתחיל עם כשל לוגי בשם הזזת השער
זה אולי הכשל הלוגי הנפוץ ביותר בשיח שלנו, שקורה כאשר צד אחד בדיון מעלה טענה, וכאשר מתקבל מענה, הוא מציב רף חדש ומשנה את הטענה רק כדי להתבצר בדעותיו ולהמשיך את הדיון.
דוגמאות? "החיסון המשולש גורם לאוטיזם. לא? אז זה התימרוסל. אין תמרוסל בחיסונים? אז האלומיניום. לא האלומיניום? אז שילוב מספר חיסונים בתרכיב אחד. גם זה לא? אבל לא ערכו מחקר שמשווה מחוסנים ללא מחוסנים. כן ערכו? לא השתמשו בפלסבו. יש מחקרי פלסבו? אבל לא בדקו השפעה שנים קדימה. יש מחקרים שנים קדימה? אבל אלו מחקרים מדנמרק ושם אמהות מניקות למרחקים ארוכים." וכן הלאה...
הכשל הזה מתחבר במידה מסוימת לטכניקה רטורית שנקראת דהרת גיש (Gish gallop) - כאשר מתדיין מנסה להציף יריב במספר מוגזם של טיעונים, ללא התחשבות בדיוקם או בחוזקם של הטיעונים הללו. לא ניתן לענות על מבול של טענות, מופרכות ככל שיהיו, במסגרת של דיון אחד.
דוגמאות? "אין מערכת ניטור אמינה לתופעות לוואי, אין מחקרי פלסבו, חיסון השעלת הישן היה יעיל יותר, בשנת 2011 היתה התפרצות שעלת בספרד ורוב הנדבקים היו מחוסנים, אף אחד לא באמת יודע מה יש בחיסונים, לתת הרבה חיסונים יחד גורם יותר תופעות לוואי, אלומיניום מוזרק נשאר שנים בגוף ולא כמו בחשיפה ממזון, יש מחקרים שהוסתרו, הרופאים מקבלים כסף, יש עלייה באוטיזם, והנתונים של משרד הבריאות מפוברקים!”
יש כאן המון טענות. חלקן פשוט לא נכונות, חלקן מבוססות על אי הבנה, חלקן קונספירטיבות, וחלקן שקר מוחלט. נדרש זמן להפריך אותן אחת-אחת, אבל בדקה אחת אפשר לזרוק חמש טענות נוספות.
שיעורי בית: להלן מספר טענות דהרת-גיש, מוזמנים לנסות להפריך אותן בתגובות: "אכילת אבוקדו בחורף גורמת לנשירת שיער, שתיית מיים קרים בחורף מחלבנת את החלמוציטים שיש לנו בעור, ענידת שעון ביד ימין משבשת את שדה הראייה, אנשים שמעדיפים כוסברה על פטרוזיליה פחות טובים במתמטיקה, אכילת בננות בנסיעה משבשת את יכולת הניווט של הווייז, פתיחת מקרר אחרי חצות משבשת את הקוטב המגנטי האישי, קריאת ספרים עבים מגבירה את כוח המשיכה המקומי בבית, לימוד שפות זרות בלי לשתות תה גורם לאבד את אוצר המילים בשפת האם, חבישת כובע בחדר סגור מעלה סיכון לעייפות קוונטית."
עוד כשל נפוץ הוא כשל פנייה אל הסמכות
ניסיון לבסס את הטיעון על מקור סמכות, אף על פי שאינו רלוונטי, תוך ניצול הרצון הרגשי של בני אנוש להסתמך על מקורות סמכותיים. “אפילו בועדת הבריאות של הקונגרס האמריקאי אמרו שחיסונים גורמים לאוטיזם.”
עצם קיומה של טענה לא הופך אותה לנכונה, גם אם הדיון עלה במקום מכובד, ואפילו אם הטוען הוא אדם בעל תואר מכובד. השאלה היא אם ישנן ראיות שתומכות בטענה הזו. גם בועדת הבריאות של הכנסת הופיעו בעבר מזומנים שטענו שחיסונים גורמים לאוטיזם, ואין ראיות שתומכות בטענה הזו (מה גם שכולנו מכירים את רמת הדיונים בועדות הכנסת).
כשל חוסר עקביות, או כשל הסתירה
כשאדם מציג שתי טענות שאינן יכולות להיות נכונות בו־זמנית: "המחלות נעלמו בגלל אנטיביוטיקה ולא בגלל חיסונים - אסור לקחת אנטיביוטיקה, זה רעל." / "המחלה לא מסוכנת - החיסון מכיל את המחלה ולכן הוא מסוכן." / "שילוב של 5 חיסונים בזריקה אחת זה מסוכן ועדיף חיסון נפרד לכל מחלה - יותר מדי זריקות זה מסוכן." / "ההגנה הכי טובה היא מחלה טבעית - חיסונים מעמיסים על מערכת החיסון של התינוק." / "הגוף יודע להתגבר לבד - חשיפה מבוקרת בעזרת חיסון תגרום לו לקרוס." / "החיסון מסוכן כי יש בו וירוס חי מוחלש - החיסון מסוכן כי הוא בטכנולוגיה חדשה."
וכשל אחרון במסגרת הכשלים הנפוצים: אד טמפרנטיאם (שביל הזהב)
האמונה שהאמת נמצאת באמצע. אמנם לעיתים קרובות פשרה בין שתי עמדות היא הדרך הנכונה, אבל במדע, כאשר ישנן שתי טענות מנוגדות לחלוטין (או שחיסונים גורמים לאוטיזם או שלא), אין דרך אמצע. כמו שהדיון על צורת הארץ לא יסתכם ב"פשרה" בין תיאוריית הארץ השטוחה לבין הארץ הכדורית (אלא אם כן נתעקש שהארץ בצורת כדור פוטבול אמריקאי).
נמשיך הלאה עם עוד כשלים. זו רשימה חלקית, אבל מייצגת:
טיעון מיוחד (Special pleading)
כשל שבו אדם טוען לחריגה מן הכלל. "אם לילד שלך לא היו תופעות לוואי אחרי חיסון, אתה לא יכול להבין על מה אני מדברת."
כשל הרכבה
כאשר מסיקים שמשהו נכון ביחס לכלל מתוך העובדה שהוא נכון לחלק מהקבוצה. “חיסון אחד בעבר נפסל, סימן שכל החיסונים מסוכנים.”
הטיעון כושל, משום שהמקרה פרטי אינו מעיד על הכלל, מה גם שהעובדה שחיסון מסוים הוצא משימוש עקב בעיות בטיחות דווקא מעידה על הרמה הגבוהה של הבקרה והרגולציה בתחום.
סקוטי אמיתי
אם הראיות לא מתיישבות עם תפיסת העולם שלי, אני פשוט משנה את החוקים. במקום להתמודד עם הראיות (למשל, מחקרים שמוכיחים את בטיחות חיסוני השגרה), טוענים שהמחקרים "לא אמיתיים" או "לא טהורים מספיק".
כשל הצלף הבודד
בחירת מקרה יוצא דופן והתעלמות מכל היתר. “הכרתי מישהי שהתחסנה לשעלת וילדה מוקדם.”
למעשה, כעשירית מההריונות מסתיימים בלידה מוקדמת, גם אצל נשים שמתחסנות וגם אצל נשים שלא מתחסנות. הטוען מתעלם מהסטטיסטיקה הכללית.
טיעון מחוסר אמון
כאשר הטוען מרגיש שטענה חייבת להיות שגויה משום שהיא סותרת את הציפיות או האמונות האישיות שלו. "אני לא מכיר אף מקרה של ילד שמת משעלת."
אני גם לא מכיר אף מדליסט אולימפי, אבל זו אינה הוכחה לאי קיומם של מדליסטים אולימפיים (במאמר מוסגר, אם ישנם מדליסטים אולימפיים שקוראים כאן, אשמח להכיר). כשל דומה הוא כשל היסק מהעדר (from absence): "אם לא ראיתי, זה לא קיים."
כשל הסחה
הצפת הדיון בטענות שוליות או חסרות משמעות כדי להסיח את תשומת הלב. "אז המחקרים האלו מראים שחיסוני השגרה בטוחים, אבל יש היום הרבה יותר חיסונים ממה שהיה כשאנחנו היינו ילדים"
הקבלה שגויה
אם שני דברים דומים, המשמעות שלהם זהה. למשל, “יש בחיסון פורמלין, זה חומר לשימור גופות."
למעשה, גוף האדם (גם של תינוק בן יומו) מייצר פורמלין כחלק מתהליכים מטבולים טבעיים, במינונים גבוהים בהרבה ממש שיש בחיסונים. מינון הפרומלין בחיסונים הוא בסדרי גודל מתחת למינון שעלול להיות מסוכן.
אינפלציית סכסוך
הדגשת מחלוקות מינוריות בין מומחים כדי לערער את תחום הידע כולו או לפסול מסקנה מבוססת היטב. “אם מדינות שונות נותנות חיסונים שונים, איך אפשר לסמוך על תכנית חיסוני השגרה בישראל?"
במציאות, יש התאמות אפידמיולוגיות מקומיות שמבוססות על תפוצה מקומית של מחלות, זמינות חיסונים, ותקציבי בריאות ציבוריים, לא ויכוח מדעי.
כשל הפתרון המושלם
הנטייה להניח שיש פתרון מושלם לבעיה מסוימת, ושיש לדחות כל פתרון שאינו מושלם, כשלמעשה אין פתרון כזה באף תחום. "עד שלא יהיה חיסון בלי תופעות לוואי, אני לא מחסן.”
טענה חוזרת ונשנית
כאשר טענה חוזרת על עצמה שוב ושוב, גם אחרי שהופרכה. “לא בדקו קשר למוות בעריסה” - הנה עשרות מחקרים ממדינות שונות שבדקו מיליוני ילדים, השוו מחוסנים ללא מחוסנים, ולא נמצאה שכיחות יתר של מוות בעריסה בקרב מחוסנים, או סמיכות זמנים כלשהי - "אבל מעולם לא ערכו מחקר שהשווה מחוסנים ללא מחוסנים."
כשל הפסיכולוג
למשל, הורים שמדווחים שלאחר החיסון הופיעו אצל הילד בעיות התפתחות, כשלמעשה בסיכומים רפואיים או מעקבי התפתחות מוקדמים, מלפני החיסון, כבר הופיעו סימנים. כאן הטוען יאמר "החוויה הסובייקטיבית שלי היא האמת."
טיעון טון
לפסול טיעון בגלל אופן האמירה. “הרופא היה לא נחמד, אז לא אאמין לו.”
נכון שעדיף שרופא הילדים יהיה מסביר פנים וסבלני, אבל רופא יכול להיות חסר סבלנות ועדיין לספק מידע מבוסס.
"אני זכאי לדעה שלי"
נכון, אבל דעה אינה ראיה. זכותו של אדם לדעה אישית אינה רלוונטית לשאלה האם הטענה שלו נכונה או שקרית.
סיכום
כשלים לוגיים נמצאים בכל מקום: בשיח הציבורי, בדיוני פייסבוק, בסרטונים מרגשים, באתרי אינטרנט שמתיימרים להראות מקצועיים, ועוד.
היכולת לזהות אותם חשובה לא כדי “לנצח בויכוח”, אלא כדי לפתח כישורים של אוריינות מידע, ולהבין על אילו מקורות מידע ניתן לסמוך כאשר מקבלים החלטות רפואיות עבור עצמנו ועבור הילדים שלנו.
ככל שנפתח חשיבה ביקורתית, נלמד להפריד בין דעה לעובדה, ונבחן טיעונים דרך עדשה של היגיון וראיות, השיח סביב חיסונים יהפוך לשפוי יותר, מדויק יותר ובסוף גם בטוח יותר לכולנו.
בריאות לכולם!
עוד בסדרה
איך מזהים טענות שמבוססות על הפחדה ולא על מדע
נחשון שטייף - מתנדב בעמותת "מדעת" ומנהל בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" שמופעלת ע"י העמותה
