ריח הביצה הסרוחה הוא סימן ההיכר של גופרית. הגופרית היא צרה צרורה לחברות הנפט. הן חייבות לסלקה מתוצרי הדלק השונים, בשל תרומתה לערפיח ולגשם החומצי. אך בידודה של הגופרית הוא תהליך יקר, ממושך ובלתי יעיל.
כדי לסלק את הגופרית, החברות משתמשות בשיטת ההידרוסולפוריזציה. בשיטה זו מבעבעים גז מימן מבעד לדלק המצוי בטמפרטורה ולחץ גבוהים, בנוכחות זרזים (קטליזטורים) מתכתיים. תרכובות הגופרית הנוצרות עקב מכך ניתנות להפרדה ולסילוק. הבעיה היא שנותרות בדלק כמה תרכובות גופרית מזיקות הפוגעות באיכות הדלק משום שהן מורידות את דרגת האוקטן שלו.
לאחרונה, בכינוס של "החברה הכימית האמריקנית" שהיה בעיר וושינגטון, חשף הכימאי סטיבן ג'ונסון (Johnson) שיטה חדשה לטיפול בגופרית. השיטה מבוססת על חיידקים "זוללי גופרית" (ראו גליליאו 5 עמ' 2.). לדברי ג'ונסון, החיידק Rhodococcus erytropolis מסלק ביעילות ובזול תרכובות גופרית מדלקים.
 |
| חיידקי Rhodococcus erytropolis במיקרוסקופ אלקטרונים המקור Oh-Jin Park. reasearchgate |
מסביר ג'ונסון: "היופי שבעבודה עם חיידקים הוא שפעולתם ייחודית - החיידק תוקף רק את הקשר בין אטום הגופרית לפרודות הדלק". למעשה, הוא מחליף את הגופרית בחמצן כך שבעת שריפתו משחרר הדלק את תוצרי הלוואי הבלתי מזיקים - דו תחמוצת הפחמן ומים. התהליך כולו מתרחש בתא החיידקי, לא מופרשים אנזימים לדלק, והגופרית מצטברת בצורה אי אורגנית, שקל יחסית לסלקה ואפילו להשתמש בה בתהליך ייצור דשנים.
מתקן נסיוני ראשון יוקם בשנת 1995 ויזקק חמש חביות דלק ליום. אם תוכח יעילות השיטה, יוקם מיד אחר כך מפעל חרושתי לזיקוק 40 אלף חביות ביממה.
פורסם ב"גליליאו" גיליון 7, עמ' 3, נובמבר 1994.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה