יום רביעי, 18 באוקטובר 1995

חיסון סביל ללא סבל - צבי עצמון



הלידה - מעבר מרחם האם לאוויר העולם, היא טראומה - רבתי נטישת חמימות מוגנת ובטוחה אל מציאות מרובת סכנות. מיד עם צאתו, נחשפים עורו ודרכי הנשימה של היילוד לחיידקים ולנגיפים. אמנם, אימו הורתו ציידה אותו בנוגדנים -  מדובר בנוגדנים השייכים לקבוצת חלבוני החיסון העוברים מבעד לשליה, מדמה של ההרה לגופו של העובר. 

התינוק חסר הישע מוגן, אם כן, בעזרת "חיסון סביל" - נוגדנים שהעניקה לו אימו כשהיה עדיין עובר ברחמה. יתר על כן: אם מיניקה מוסיפה הגנה לעולל בעזרת נוגדנים המופרשים בחלב. ואולם, אם רמת הנוגדנים הקיימת בגוף ההרה נמוכה, היא לא תוכל להעניק חיסון יעיל לפרי בטנה.

כיצד ניתן להגביר באישה הרה או מיניקה יצירת נוגדנים? אפשר כמובן לעשות זאת בדרך של "חיסון פעיל" - הזרקת אנטיגנים, כלומר - גורמים המעוררים בגוף יצירת נוגדנים. ואמנם, כבר לפני למעלה ממאה שנה הוצע לחסן נשים הרות כדי להגביר את עמידות היילודים.

מקור התמונה

לובין, גרמן, קווינט ולינדר מהמחלקה למחלות פגים ותינוקות במרכז הרפואי "שיבא", סוקרים את ההתפתחויות מאז. הם מציינים כי כיום יש 17 תרכיבי חיסון הנחשבים כבטוחים, כלומר - אינם גורמים נזק לאם או לעובר, כגון תרכיבי חיסון מפני פלצת (טטנוס), קרמת (דיפטריה) ופוליו ("שיתוק הילדים"). החששות העיקריים הם כי האנטיגן (למשל - הנגיף שבתרכיב) יעבור דרך השליה ויפגע בעובר, וכן - כי מעבר הנוגדנים מהאם לעובר יפגע בעתיד בכושרו של התינוק ליצור בעצמו נוגדנים. אפשר למזער חששות אלה אם ניתן החיסון בשלבי ההיריון האחרונים.

ואכן, הוועדה האמריקנית לקביעת מדיניות חיסונים ממליצה לחסן נשים הרות שלא קיבלו זריקות דחף במהלך עשר שנים לפני הריונן (או שכלל לא חוסנו בעבר) כנגד פלצת וכנגד קרמת.

מחברי הסקירה ב"הרפואה" מציינים כי ההערכה היא שמדי שנה מתים בעולם כ-4 מיליון ילדים ממחלות שאפשר למונען באמצעות חיסון, וכי ל-4 מיליון ילדים נוספים גורמות מחלות אלו נזקים שאי אפשר לתקנם. הם מביעים תקווה כי מחקרים ופיתוחים נוספים, יחד עם שינוי בגישה של שירותי הבריאות וחקיקה מתאימה, ירחיבו את היקף החיסונים המונעים
הניתנים לנשים הרות למען בריאות התינוקות. לאימהות לעתיד תהיה משימה נוספת, מעבר לבדיקות, למעקב, לייעוץ, לסריקות ולקורסי ההכנה - קבלת חיסונים. אבל מן הסתם, במקרה זה המטרה הקדושה משכיחה את הדקירה.

פורסם ב"גליליאו" 12, ספטמבר/אוקטובר 1995

אין תגובות:

פרסום תגובה