 |
| Streptococcus pyogenes NIAID |
אלון מוזס מהמרכז הרפואי הדסה, ועמנואל הנסקי וקרלוס הידלגו־גראס מהאוניברסיטה העברית פיענחו את מנגנון הפעולה של ״החיידק הטורף״. מדובר בחיידק סטרפטוקוקוס A אשר גורם במקרים הקלים ל״שושנה״ (מחלת עור), ולדלקת גרון. כאשר הוא חודר לריאות, לזרם הדם, לרקמת שריר או שומן - הוא עלול להיות קטלני. ״תסמונת ההלם הרעלי״, המתבטאת בירידת לחץ הדם ובפגיעה רב־מערכתית, ו״תסמונת החיידק הטורף״ המתבטאת בהרס מהיר של רקמות, נגרמות שתיהן על ידי סטרפטוקוקוס A.
החוקרים ביקשו למצוא מה הופך את החיידק לאלים כל-כך. הם מצאו כי תאי מערכת החיסון, שריכוז גבוה שלהם נמצא לרוב בקרבת גוף זר, אינם נמצאים בסביבת החיידק; מערכת החיסון נמנעת מלתקוף את החיידק הטורף באותו אופן שבו היא תוקפת פולשים אחרים .
הסיבה לכך, כך מצאו החוקרים, היא מוטציה שזוהתה בחיידק, אשר גורמת לו לייצר חלבון המפרק את אחד החומרים שמפרישה הרקמה הנגועה ושמטרתו לגייס את תאי מערכת החיסון. לכן התאים שמטרתם להשמיד את החיידק לא מגיעים לרקמה. במחקר זה לא נמצא מה גורם למוטציה ומדוע רק חלק מחיידקי סטרפטוקוקוס A הופכים לטורפים.
פורסם ב"גליליאו" 73, ספטמבר 2004.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה