יום שישי, 13 בפברואר 2026

פרשת סיביוואק (Sci-B-Vac) - עלייתו, נפילתו ונסיון הקאמבק של החיסון הישראלי נגד צהבת B - נועה אנג'ל

מה בעצם הסיפור עם סיביוואק (Sci-B-Vac), אותו חיסון מסתורי ששמו עולה שוב ושוב בקבוצות דיוני חיסונים, ושמתייחסים אליו מינימום כמו לפרשת רמדיה 2? הרבה שמועות ומיתוסים, הרבה הפחדות ואגדות, הרבה שברי מידע, נסיונות תביעה, אפילו קבוצת פייסבוק שנפתחה עבור "נפגעי סיביוואק". האם עשו עלינו ניסוי עם חיסון שמעולם לא אושר לשימוש? האם מישהו באמת נפגע מהחיסון הזה? האם מישהו תבע וניצח? ומה קורה עם החיסון כיום? 

אז הנה, באופן מסודר, ענייני ומגובה במקורות ככל האפשר - כל מה שרציתם לדעת על סיביוואק. 


שאלה נפוצה: האם סיביוואק נמצא כחיסון מזיק גם מעבר לתקלה הנקודתית בייצור ב-2015?

אז מהתחלה: סיביוואק הוא פיתוח של חברת סיוואק (SciVac Therapeutics) הישראלית, על בסיס טכנולוגיה שפותחה במכון הביולוגי בנס-ציונה. עד אותה תקלה מפורסמת ב-2015 החיסון הזה נחשב "מוצר הדגל" שלהם, והם שאפו להתרחב ולייצר אותו גם בחו"ל. 
כתבה של סוכנות הידיעות רויטרס

חיסון סיביוואק נבדק לפני כניסתו לשימוש בהשוואה לחיסון אנגריקס-B, החיסון הסטנדרטי לצהבת B שהיה קיים בשוק לפניו. 

המחקרים הראו פרופיל בטיחות דומה, ולפעמים תגובה חיסונית אפילו *גבוהה יותר* אצל סיביוואק, מה שמעיד על יעילות אימונוגנית (כלומר תגובה חיסונית מדידה - בעיקר ייצור נוגדנים) טובה בדיוק כמו אנגריקס, אם לא יותר. 

הממצאים האלו הודגמו גם במחקרים מאוחרים יותר, למשל

אז בנוגע לשאלה "האם תרכיב סיביוואק נחשב מסוכן או פגום גם מחוץ לאותה תקלת ייצור חיצונית ונקודתית ב-2015" - התשובה על פי הראיות הקיימות היא לא. 

הוא היה אחלה תרכיב שבנוי בצורה יעילה ומתקדמת מאוד, ולפעמים אפילו טובה יותר מהמתחרים. 


האם סיביוואק היה חיסון ניסיוני שלא אושר לשימוש בישראל?

לא, זה עוד מיתוס. סיביוואק אושר לשימוש בישראל בתחילת שנות ה-2000 על ידי משרד הבריאות ונכלל בתכניות חיסון מסודרות, דבר שלא היה מתאפשר עבור תרכיב ניסיוני. 

עצם האישור והשימוש הממושך בתרכיב מעידים שבוצעו והוגשו כל הבדיקות הקליניות הנדרשות לאותה תקופה. 

"אבל סיביוואק לא קיבל אישור FDA!"

זה נכון. משרד הבריאות הישראלי אישר בתחילת שנות ה-2000 את חיסון סיביוואק לשימוש, ללא צורך באישור FDA. ייתכן שאני מחדשת פה לחלק מהאנשים, אבל אישור FDA הוא כלל לא תנאי לאישור מוצרים רפואיים בישראל.  ה-FDA הוא רגולטור שאחראי על השוק האמריקני בלבד, ובארץ הוא משמש רק כ"חיזוק" לרגולטור המקומי, שזה משרד הבריאות. 

הפסקה השניה כאן מדברת על זה בדיוק:

כמו כן בפסקת ה"אודות" של החברה המייצרת הנוכחית כתוב במפורש שהחיסון אושר בישראל וב-14 מדינות נוספות: כלומר, על פי כל הראיות - חיסון סיביוואק אינו "ניסויי" או "ניסיוני". הוא נבדק כדת ודין ואושר לשימוש כדת וכדין, ולמעשה היה בשימוש מוצלח בתינוקות ובילדים ישראליים במשך שנים ארוכות עד לאותה תקלה בייצור. 


מה היה הסיפור של התקלה?

בשנת 2015 זוהתה תקלה מכנית נקודתית בתהליך האריזה, או הדבקת התווית, של אצווה מסוימת של חיסון סיביוואק. בדיקה פנימית של היצרן העלתה חשד לפגיעה פיזית אפשרית (מיקרו-סדקים) בכמה בקבוקונים. 

לא זוהו שברים נראים לעין, אבל בהיעדר אינדיקציה לפגיעה בהרכב החיסון עצמו, הוחלט - בהתאם לנהלי בטיחות מחמירים - לבצע אחזור (ריקול) מונע של האצווה הרלוונטית, מחשש תיאורטי לפגיעה בשלמות הבקבוקונים. 

רוב הבקבוקונים כלל לא שוחררו מהמפעל, וחלק קטן שכבר הופץ לשטח נאסף מיידית מקופות החולים.

בסקירה מ-2015 של פירס-פארמה (אתר תעשייתי-כלכלי, לא גוף של הסברה רפואית), נכתב "הריקול בוצע כאמצעי זהירות בלבד, לאחר שהתברר שבחלק קטן מהאריזות שלא נשלחו ייתכן שנגרם נזק לבקבוקונים במהלך תהליך התווית. לא דווח על פגיעה במטופלים ולא על בעיות בבטיחות או ביעילות החיסון".

בקיצור, זה חשד לפגיעה שנפקחה עליו עין בזמן, וטופל במהירות עוד לפני ראיות כלשהן לנזק. זו לא תקלה להקל בה ראש, אבל היא בפירוש טופלה לפי כל הנחיות הבטיחות. 


האם היו נפגעים מאותה תקלה נקודתית ב-2015?

תשובה קצרה מאוד: אין לזה ראיות כלשהן. 

בדיווח רשמי ומחייב של החברה לרשות ניירות הערך האמריקאית (SEC), שאליה חברות ציבוריות מחויבות לדווח על אירועים חריגים לצורך שקיפות למשקיעים, מצוין בפירוש שלמרות האחזור של הבקבוקונים הפגומים, *לא התקבלו דיווחים על נזק רפואי בפועל*, ו*לא התקבלו דיווחים לגבי בעיות בבטיחות או ביעילות של החיסון*. (חפשו את המילה safety בגוף המסמך כדי להגיע לפסקה הרלוונטית ביותר):

מעבר לזה, ככלל, כדי לטעון לפגיעה רחבה מחיסון צריך מנגנון ביולוגי סביר שהוצע בספרות המדעית, דפוס קליני עקבי וריבוי מקרים שאפשר לאמת אותם אפידמיולוגית. במקרה של סיביוואק לא קיים מנגנון כזה, ולא נמצאה תסמונת אחידה או ריבוי מקרים מאותה אצווה. 

בלי דברים כאלה אי אפשר לקבוע קשר סיבתי, גם אם ממש נראה להורה "לפי העין" או "לפי הרגש" שהילד נפגע כתוצאה מהחיסון. 


אז אם אין ראיות שמישהו נפגע מהחיסון - למה תרכיב סיביוואק לילדים ירד מהמדפים בסופו של דבר?

בקצרה: שיקולים עסקיים, שכנראה הושפעו לא מעט גם מהפגיעה שנוצרה באמון הציבור. 

בוויקירפואה כתוב: "חברת Sci-Vac LTD, יצרנית התרכיב Sci-B-Vac, הודיעה ב-25/11/2024 למשרד הבריאות על כך שהיא מפסיקה את הייצור והשיווק של התרכיב משיקולים *עסקיים*, *וללא קשר לבעיה ביעילות או בבטיחות החיסון*". 

הציטוט מכאן: תדריך חיסונים - חיסון נגד דלקת כבד Hepatitis B vaccines - B – ויקירפואה 

אז עכשיו תגידו - "בטח שהחברה תמציא שאלו שיקולים 'עסקיים' ותנסה להסתיר אם היו בעיות בתרכיב", העניין הוא שהיא לא ממש יכולה לעשות את זה. 

ההצהרה הזו על הפסקת הייצור לא ניתנה כחלק ממסע יחסי-ציבור או איזו הודעה שיווקית לעיתונות, אלא במסגרת דיווח לרגולטור, כלומר למשרד הבריאות. אלה מסמכים משפטיים ולא מעגלים איתם פינות. 

אזכיר שוב - מכיוון שסיוואק היא חברה שנסחרה בבורסה, כל אירוע רגולטורי חריג חייב להיות מדווח ומתועד במסמכי SEC (אליהם צירפתי קישור בסעיף הקודם) כדי לשמור על שקיפות מלאה. 

כלומר האירוע נבדק ודווח *ברמה בינלאומית*, ועדיין לא נרשמו סביבו תגובות חריגות בשוק ההון או אזהרות למשקיעים - וזו אחת האינדיקציות הכי נייטרליות לגבי מה נחשב "שערורייה" ומה לא. 

בסופו של דבר אם היה פגם בתרכיב עצמו, החברה לא היתה מפסיקה את ייצורו מיוזמתה אלא בהוראה מגבוה, וגם לא היתה מקבלת אישורים רשמיים להפיק את גרסת המבוגרים שלו. 


אז מה השתנה בפועל מאז התקלה?

החברה הפסיקה לייצר רק את גרסת החיסון לילדים, וללא קשר נקלעה בעצמה לאורך השנים לקשיים עסקיים (כמו שקורה להרבה חברות קטנות), והפסיקה בסופו של דבר את פעילותה המסחרית.  

זכויות הייצור והפיתוח של חיסון סיביוואק נרכשו והועברו לחברת VBI Vaccines האמריקנית, שהחליטה (באופן הגיוני מאוד) לא להמשיך עם גרסת הילדים של החיסון, ובחרה להתמקד בפיתוח חיסון סיביוואק למבוגרים - ספציפית עבור נישה של מבוגרים שלא מגיבים היטב לחיסוני הפטיטיס B רגילים. 

זו בחירה שמנצלת היטב את היתרונות האימונולוגיים של סיביוואק ביכולת לייצר יותר נוגדנים מאשר חיסון אנג'ריקס-B רגיל למבוגרים.

כיום החיסון הזה מפותח עבור השוק האמריקני, נמצא בשלבי פיתוח קליני מתקדמים ונבחן במסגרת ניסויים מבוקרים, כמפורט כאן


נכון לעכשיו הוא לא נמצא בשימוש רפואי פעיל כי טרם קיבל אישור FDA (זה תהליך ארוך ומורכב), אבל כשישלים את אישור הרישום המלא שלו, הוא בהחלט עשוי לשוב ולהיות זמין כחיסון בטוח ומתקדם, בהתאם להחלטות הרגולטור.

סוף טוב הכל טוב.


אבל רגע, מה עם התביעות בישראל סביב תרכיב סיביוואק לילדים?

ובכן, עד היום לא פורסם כל מקור משפטי / רגולטורי שמראה ששולמו פיצויים בגין פגיעה מחיסון סיביוואק, לא עם הוכחת נזק ולא בלעדיה. אין פסק דין, אין הודעת פשרה, אין שום דיווח רשמי על תשלום כזה. אם ידוע למישהו פה אחרת - הוא מוזמן לעדכן אותי. 


עד כאן הסיפור של סיביוואק, חיסון ישראלי מצוין שגילה לצערו שאמון הציבור נסדק מהר יותר מבקבוקון בסדרת ייצור פגומה, אבל גם עושה נסיונות אמיתיים להשתקם ולהמציא את עצמו מחדש. 

אם יש לכן/ם עוד שאלות, מוזמנים לשאול בתגובות.


נועה אנג'ל - אשת תוכן וסטודנטית למדעי החיים


פורסם בקבוצת הפייסבוק: חיסונים - מגיע לי לדעת הכל - פברואר 2026


יום ראשון, 4 בינואר 2026

ההתנגדות לחיסונים: סיפור עתיק, עם כלים חדשים - נחשון שטייף


כששומעים היום טענות נגד חיסונים, קל לחשוב שמדובר בתופעה מודרנית, תוצאה של מידע שגוי שמופץ ברשתות חברתיות ו/או של חוסר אמון בממסד.

למעשה, ההתנגדות לחיסונים מלווה אותנו כבר מאז פיתוח החיסון הראשון, בשנת 1796. הטיעונים משתנים מעט, הפלטפורמות מתחלפות, אבל הדפוסים חוזרים על עצמם. נלך אפילו רחוק יותר, כאשר שיטת הווריולציה (Variolation) הוצגה באמריקה במהלך התפרצות האבעבועות השחורות של שנת 1721, כבר אז היו שהתנגדו לפרקטיקה. הטיעונים נגד הווריולציה היו מגוונים, החל מחילוקי דעות על רקע דתי ועד לחוסר ודאות מדעית.

הבהרה: ווריולציה של אבעבועות שחורות היא שיטה עתיקה (מתועדת בסין עוד במאה ה-11), מסוכנת אך יעילה, להגנה מפני אבעבועות שחורות. השיטה כללה החדרה לגוף של חומר נגוע (למשל מוגלה מיובשת מפצעי חולים), לרוב דרך שריטה בעור, כדי לעורר מחלה קלה וליצור חסינות. השיטה הזו הובילה לרוב למחלה קלה יותר מאשר הדבקה טבעית, אך עדיין סיכנה חיים (מוות ב 1-2% לעומת 30% תמותה מהמחלה בהדבקה בלתי מבוקרת). הפרקטיקה הזו הוחלפה בהמשך בחיסון שפותח על ידי אדוארד ג'נר מנגיף אבעבועות הבקר, מה שהוביל למיגור המחלה לאחר כמאתיים שנה.


"נבואותיו" של הרופא האנגלי בנג'מין מוזלי (Moseley) על הדפס שמציג תינוק עם גוף של פרה וראש אנושי.

מוזלי הוביל את ההתנגדות לחיסונים באנגליה של תחילת המאה ה-18. הוא ניצל את פחדי הציבור והפיץ שקרים על ילדים מחוסנים שמגדלים קרניים של פרה, מגדלים כתמי שיער פרה, ופניהם משתנים לתווי פנים של פרה. הוא טען שערבוב של חומר מן החי וחומר מן האדם מפר את חוקי הטבע, ויגרום לבני האדם להפוך ליצורים דמויי בהמה.

הוא כתב: "בשל החיסון, נשים בריטיות עלולות לשוטט בשדות כדי לקבל את חיבוקי השור... האם מישהו יכול לומר מה עשויות להיות ההשלכות של הכנסת דמות בהמית לגוף האדם, לאחר חלוף שנים רבות? מי יודע אילו רעיונות עשויים לצמוח במהלך הזמן לאחר ההשפעה על המוח? מי יודע אם האופי האנושי עשוי לעבור מוטציות מוזרות?"


סוף המאה ה 18: אדוארד ג'נר והחיסון נגד אבעבועות שחורות

בשנת 1796 פיתח הרופא האנגלי ד"ר אדוארד ג'נר את החיסון הראשון נגד אבעבועות שחורות, מחלה קטלנית שהרגה מיליונים ברחבי העולם. כמעט מיד הופיעה גם ההתנגדות, שהתבססה על פחד מהחדרת חומר "לא טבעי" לגוף, על טענות מוסריות ודתיות, חשש מתופעות לוואי, ושמועות שחיסון שמקורו באבעבועות הבקר יגרום לאנשים "להפוך לפרות". קריקטורות מאותה תקופה אפילו הציגו ציורים של מחוסנים שמצמיחים קרניים ועטינים (ראו תמונה). המסר היה ברור: פחד מהחדש, מהלא מוכר, ומהתערבות רפואית.


הדפס משנת 1802 שמתאר תרחיש במרפאת חיסונים. למחוסנים הטריים צומחות גפי פרה וגידולים כמו-סרטניים על הפנים, אישה יולדת פרה, בעלה מגדל קרניים. יש פה גם רמיזות להפיכת האדם לבהמה ולכפירה דתית: מתירנות מינית. על קיר המרפאה תלויה תמונה של קהל משתחווה לפרה (רמיזה ברורה לסיפור עגל הזהב).


המאה ה 19: חיסונים, חוקים וחופש הפרט

כשהחלו מדינות לאכוף חיסוני חובה נגד אבעבועות שחורות, ההתנגדות התעצמה. באנגליה ובארה"ב קמו תנועות נגד חיסונים, שהטיעון המרכזי שלהן היה פגיעה בחירות הפרט, וחוסר אמון ברשויות ובממסד הרפואי (נשמע מוכר?). כבר אז נטען ש"הרופאים מגזימים", ש"החיסון מסוכן יותר מהמחלה", וש"הנתונים מזויפים".


קריקטורה משנות ה-30 של המאה העשרים. תזכורת לכך שמידע מוטעה נגד חיסונים הוביל למקרי מוות רבים כתוצאה מאבעבועות גם לפני מאה שנים. את טור הנופלים מ"צוק הדיסאינפורמציה" אל "ים האבעבועות השחורות" מוביל מתנגד חיסונים. מאחוריו Faddist (באנגלית - אדם המאמץ בהתלהבות טרנדים קצרי מועד באופנה או אמונות ונוטה לקפוץ מאחת לאחרת). הבא בתור הוא Mr. Careless חסר הזהירות, והאחרון בטור הוא "המתנגד לכל דבר".

המאה ה 20: הצלחת החיסונים וירידת הפחד מהמחלה

באופן אירוני, ככל שהחיסונים הצליחו, כך ההתנגדות קיבלה רוח גבית. כאשר מחלות כמו פוליו, דיפתריה וחצבת הפכו נדירות, הציבור הפסיק לפחד מהן, תשומת הלב עברה לתופעות לוואי נדירות, והחיסון נתפס כ"בעיה גדולה יותר מהמחלה" שכבר כמעט לא נראתה. כך נוצר מצב אבסורדי - הצלחת החיסון ערערה את תחושת הצורך בו.

סוף המאה ה-20: המחקר השגוי ששינה את השיח

בשנת 1998 פרסם רופא אנגלי בשם אנדרו וויקפילד מחקר שטען לקשר בין חיסון MMR לאוטיזם. המחקר התגלה בהמשך כהונאה מדעית, נמשך מהספרות הרפואית, והחוקר איבד את רישיונו, אבל הנזק כבר נעשה: הפחד הציבורי נשאר והמיתוס התפשט. מחקרים עצומים שבדקו מיליוני ילדים במצטבר הפריכו את הטענה וחיזקו את הקונצנזוס המדעי-מקצועי לגבי בטיחות החיסון, אבל כמעט לא קיבלו תשומת לב ציבורית. זו דוגמה לאופן שבו מידע שגוי מתפשט מהר יותר מהפרכה מדעית.


קריקטורה משנת 1802 שמציגה את ד"ר ג'נר ועמיתיו, עם קרניים וזנבות, מאכילים תינוקות למפלצת. המפלצת מפרישה את התינוקות, שכעת גם להם יש קרניים וזנבות. ד"ר ת'ורנטון (R. J. Thornton - גם הוא רופא אנגלי בן התקופה) מעמיס את התינוקות המופרשים לעגלת גללים. על האובליסק ברקע כתובים שמותיהם של כמה ממובילי ההתנגדות לחיסון באותה התקופה, והם עצמם עומדים, אוחזים בחרבות אמת, מוכנים להילחם ברופאים "הרעים" כדי להגן על "מקדש התהילה" שברקע.


המאה ה-21: עידן האינטרנט והרשתות החברתיות

כאן חל השינוי הגדול באמת. רשת האינטרנט, ובמיוחד הרשתות החברתיות, יצרו מצב בו כל אחד יכול להפיץ מידע, בלי בדיקה ובלי אחריות. אלגוריתמים שמתגמלים תוכן רגשי, מפחיד וקיצוני עוזרים לתוכן הזה להתפשט כאש בשדה קוצים. סיפורי מקרה אישיים גוברים על נתונים סטטיסטיים (ובאמת הרבה יותר קל לנו להתחבר אליהם באופן רגשי). מידע כוזב מופץ במהירות עצומה. למעשה, אנחנו רואים טענות ישנות שמקבלות חיים חדשים: "זה לא טבעי", "המערכת משקרת", "יש אינטרסים כלכליים", "הרופאים לא מספרים הכול" - כל הטיעונים שהושמעו כבר במאה ה-18 כלפי החיסון של אדוארד ג'נר זוכים לשידור חוזר, ומופצים למאות מיליוני בני אדם בלחיצת כפתור.

מה אפשר ללמוד מכל זה?

התנגדות לחיסונים אינה תופעה חדשה. היא לרוב נובעת מפחד, ומרצון אמיתי להגן על הילדים. כל זה לא השתנה במאתיים ושלושים השנים האחרונות. דבר נוסף שלא השתנה הוא הבסיס של השיטה המדעית: איסוף, עיבוד, וניתוח של נתונים לצורך הסקת מסקנות. נתונים אפידמיולוגיים ונתונים על תופעות לוואי של חיסונים ממשיכים להיאסף ולהיבדק, והחיסונים ממשיכים להציל חיים. מה כן השתנה? הכלים המדעיים השתפרו ופריצות דרך טכנולוגיות מאפשרים היום לפתח ולייצר חיסונים יעילים יותר ובטוחים יותר. מה עוד השתנה? שינויים בתחום התקשורת מאפשרים למתנגדי החיסונים להפיץ מידע כוזב בתפוצה חסרת תקדים.

השורה התחתונה

הטיעונים נגד חיסונים חוזרים על עצמם כבר יותר מ-200 שנה, למרות שהראיות לגבי היתרונות של חיסוני השגרה הולכות ומתחזקות. הכלים השתנו, הפלטפורמות התחלפו, אבל הפחד מהחדש והחשד בממסד נשארו.

והערה נוספת, בנימה אישית

ההתנגדות לחיסונים אינה תופעה חדשה, והיא נחקרת כבר מאות שנים, לא רק רפואית, אלא גם חברתית, פסיכולוגית ותרבותית. לתפיסתי, היכרות עם ההיסטוריה מאפשרת להבין טוב יותר את השיח המודרני, ולהבדיל בין שאלות לגיטימיות לבין מיתוסים שחוזרים על עצמם בגלגולים שונים. הלקח החשוב ביותר, בעיניי, הוא שכדי להתמודד עם התנגדות לחיסונים לא צריך לזלזל. צריך להבין, להסביר, ולהישען על ידע מדעי מבוסס.


מקורות וקריאה נוספת

על ההיסטוריה של החיסונים וההתנגדות לחיסונים:

המאבק על הווריולציה - במהלך מגפת האבעבועות השחורות בבוסטון בשנת 1721

הטקסט המקורי משנת 1798 שבו תיאר ג’נר את החיסון הראשון נגד אבעבועות שחורות.

An Inquiry into the Causes and Effects of the Variolae Vaccinae

ספר היסטורי על תנועות ההתנגדות לחיסון האבעבועות השחורות באנגליה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

סקירה של פיתוח החיסון הראשון והתגובה הציבורית.


על חיסונים במאה ה-20 והצלחתם:

פלוטקין: ספר היסוד של תחום החיסונים, ההיסטוריה של השפעת החיסונים על תחלואה ותמותה.

תעוד באתר ארגון הבריאות העולמי של מבצע מיגור האבעבועות השחורות והמאבק הציבורי והחברתי סביב החיסון.


על עידן האינטרנט, מידע כוזב וחדשות שקריות (פייק ניוז):

מאמר משנת 2010 על האופן שבו רשתות חברתיות משנות את האופן בו אנחנו צורכים מידע על חיסונים.


נחשון שטייף  - מתנדב בעמותת "מדעת" ומנהל בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" שמופעלת ע"י העמותה