ההתנגדות לחיסונים: סיפור עתיק, עם כלים חדשים - נחשון שטייף

כששומעים היום טענות נגד חיסונים, קל לחשוב שמדובר בתופעה מודרנית, תוצאה של מידע שגוי שמופץ ברשתות חברתיות ו/או של חוסר אמון בממסד.

למעשה, ההתנגדות לחיסונים מלווה אותנו כבר מאז פיתוח החיסון הראשון, בשנת 1796. הטיעונים משתנים מעט, הפלטפורמות מתחלפות, אבל הדפוסים חוזרים על עצמם. נלך אפילו רחוק יותר, כאשר שיטת הווריולציה (Variolation) הוצגה באמריקה במהלך התפרצות האבעבועות השחורות של שנת 1721, כבר אז היו שהתנגדו לפרקטיקה. הטיעונים נגד הווריולציה היו מגוונים, החל מחילוקי דעות על רקע דתי ועד לחוסר ודאות מדעית.

הבהרה: ווריולציה של אבעבועות שחורות היא שיטה עתיקה (מתועדת בסין עוד במאה ה-11), מסוכנת אך יעילה, להגנה מפני אבעבועות שחורות. השיטה כללה החדרה לגוף של חומר נגוע (למשל מוגלה מיובשת מפצעי חולים), לרוב דרך שריטה בעור, כדי לעורר מחלה קלה וליצור חסינות. השיטה הזו הובילה לרוב למחלה קלה יותר מאשר הדבקה טבעית, אך עדיין סיכנה חיים (מוות ב 1-2% לעומת 30% תמותה מהמחלה בהדבקה בלתי מבוקרת). הפרקטיקה הזו הוחלפה בהמשך בחיסון שפותח על ידי אדוארד ג'נר מנגיף אבעבועות הבקר, מה שהוביל למיגור המחלה לאחר כמאתיים שנה.

"נבואותיו" של הרופא האנגלי בנג'מין מוזלי (Moseley) על הדפס שמציג תינוק עם גוף של פרה וראש אנושי.

מוזלי הוביל את ההתנגדות לחיסונים באנגליה של תחילת המאה ה-18. הוא ניצל את פחדי הציבור והפיץ שקרים על ילדים מחוסנים שמגדלים קרניים של פרה, מגדלים כתמי שיער פרה, ופניהם משתנים לתווי פנים של פרה. הוא טען שערבוב של חומר מן החי וחומר מן האדם מפר את חוקי הטבע, ויגרום לבני האדם להפוך ליצורים דמויי בהמה.

הוא כתב: "בשל החיסון, נשים בריטיות עלולות לשוטט בשדות כדי לקבל את חיבוקי השור... האם מישהו יכול לומר מה עשויות להיות ההשלכות של הכנסת דמות בהמית לגוף האדם, לאחר חלוף שנים רבות? מי יודע אילו רעיונות עשויים לצמוח במהלך הזמן לאחר ההשפעה על המוח? מי יודע אם האופי האנושי עשוי לעבור מוטציות מוזרות?"

סוף המאה ה 18: אדוארד ג'נר והחיסון נגד אבעבועות שחורות

בשנת 1796 פיתח הרופא האנגלי ד"ר אדוארד ג'נר את החיסון הראשון נגד אבעבועות שחורות, מחלה קטלנית שהרגה מיליונים ברחבי העולם. כמעט מיד הופיעה גם ההתנגדות, שהתבססה על פחד מהחדרת חומר "לא טבעי" לגוף, על טענות מוסריות ודתיות, חשש מתופעות לוואי, ושמועות שחיסון שמקורו באבעבועות הבקר יגרום לאנשים "להפוך לפרות". קריקטורות מאותה תקופה אפילו הציגו ציורים של מחוסנים שמצמיחים קרניים ועטינים (ראו תמונה). המסר היה ברור: פחד מהחדש, מהלא מוכר, ומהתערבות רפואית.

הדפס משנת 1802 שמתאר תרחיש במרפאת חיסונים. למחוסנים הטריים צומחות גפי פרה וגידולים כמו-סרטניים על הפנים, אישה יולדת פרה, בעלה מגדל קרניים. יש פה גם רמיזות להפיכת האדם לבהמה ולכפירה דתית: מתירנות מינית. על קיר המרפאה תלויה תמונה של קהל משתחווה לפרה (רמיזה ברורה לסיפור עגל הזהב).

המאה ה 19: חיסונים, חוקים וחופש הפרט

כשהחלו מדינות לאכוף חיסוני חובה נגד אבעבועות שחורות, ההתנגדות התעצמה. באנגליה ובארה"ב קמו תנועות נגד חיסונים, שהטיעון המרכזי שלהן היה פגיעה בחירות הפרט, וחוסר אמון ברשויות ובממסד הרפואי (נשמע מוכר?). כבר אז נטען ש"הרופאים מגזימים", ש"החיסון מסוכן יותר מהמחלה", וש"הנתונים מזויפים".

קריקטורה משנות ה-30 של המאה העשרים. תזכורת לכך שמידע מוטעה נגד חיסונים הוביל למקרי מוות רבים כתוצאה מאבעבועות גם לפני מאה שנים. את טור הנופלים מ"צוק הדיסאינפורמציה" אל "ים האבעבועות השחורות" מוביל מתנגד חיסונים. מאחוריו Faddist (באנגלית - אדם המאמץ בהתלהבות טרנדים קצרי מועד באופנה או אמונות ונוטה לקפוץ מאחת לאחרת). הבא בתור הוא Mr. Careless חסר הזהירות, והאחרון בטור הוא "המתנגד לכל דבר".

המאה ה 20: הצלחת החיסונים וירידת הפחד מהמחלה

באופן אירוני, ככל שהחיסונים הצליחו, כך ההתנגדות קיבלה רוח גבית. כאשר מחלות כמו פוליו, דיפתריה וחצבת הפכו נדירות, הציבור הפסיק לפחד מהן, תשומת הלב עברה לתופעות לוואי נדירות, והחיסון נתפס כ"בעיה גדולה יותר מהמחלה" שכבר כמעט לא נראתה. כך נוצר מצב אבסורדי - הצלחת החיסון ערערה את תחושת הצורך בו.

סוף המאה ה-20: המחקר השגוי ששינה את השיח

בשנת 1998 פרסם רופא אנגלי בשם אנדרו וויקפילד מחקר שטען לקשר בין חיסון MMR לאוטיזם. המחקר התגלה בהמשך כהונאה מדעית, נמשך מהספרות הרפואית, והחוקר איבד את רישיונו, אבל הנזק כבר נעשה: הפחד הציבורי נשאר והמיתוס התפשט. מחקרים עצומים שבדקו מיליוני ילדים במצטבר הפריכו את הטענה וחיזקו את הקונצנזוס המדעי-מקצועי לגבי בטיחות החיסון, אבל כמעט לא קיבלו תשומת לב ציבורית. זו דוגמה לאופן שבו מידע שגוי מתפשט מהר יותר מהפרכה מדעית.

קריקטורה משנת 1802 שמציגה את ד"ר ג'נר ועמיתיו, עם קרניים וזנבות, מאכילים תינוקות למפלצת. המפלצת מפרישה את התינוקות, שכעת גם להם יש קרניים וזנבות. ד"ר ת'ורנטון (R. J. Thornton - גם הוא רופא אנגלי בן התקופה) מעמיס את התינוקות המופרשים לעגלת גללים. על האובליסק ברקע כתובים שמותיהם של כמה ממובילי ההתנגדות לחיסון באותה התקופה, והם עצמם עומדים, אוחזים בחרבות אמת, מוכנים להילחם ברופאים "הרעים" כדי להגן על "מקדש התהילה" שברקע.

המאה ה-21: עידן האינטרנט והרשתות החברתיות

כאן חל השינוי הגדול באמת. רשת האינטרנט, ובמיוחד הרשתות החברתיות, יצרו מצב בו כל אחד יכול להפיץ מידע, בלי בדיקה ובלי אחריות. אלגוריתמים שמתגמלים תוכן רגשי, מפחיד וקיצוני עוזרים לתוכן הזה להתפשט כאש בשדה קוצים. סיפורי מקרה אישיים גוברים על נתונים סטטיסטיים (ובאמת הרבה יותר קל לנו להתחבר אליהם באופן רגשי). מידע כוזב מופץ במהירות עצומה. למעשה, אנחנו רואים טענות ישנות שמקבלות חיים חדשים: "זה לא טבעי", "המערכת משקרת", "יש אינטרסים כלכליים", "הרופאים לא מספרים הכול" - כל הטיעונים שהושמעו כבר במאה ה-18 כלפי החיסון של אדוארד ג'נר זוכים לשידור חוזר, ומופצים למאות מיליוני בני אדם בלחיצת כפתור.

מה אפשר ללמוד מכל זה?

התנגדות לחיסונים אינה תופעה חדשה. היא לרוב נובעת מפחד, ומרצון אמיתי להגן על הילדים. כל זה לא השתנה במאתיים ושלושים השנים האחרונות. דבר נוסף שלא השתנה הוא הבסיס של השיטה המדעית: איסוף, עיבוד, וניתוח של נתונים לצורך הסקת מסקנות. נתונים אפידמיולוגיים ונתונים על תופעות לוואי של חיסונים ממשיכים להיאסף ולהיבדק, והחיסונים ממשיכים להציל חיים. מה כן השתנה? הכלים המדעיים השתפרו ופריצות דרך טכנולוגיות מאפשרים היום לפתח ולייצר חיסונים יעילים יותר ובטוחים יותר. מה עוד השתנה? שינויים בתחום התקשורת מאפשרים למתנגדי החיסונים להפיץ מידע כוזב בתפוצה חסרת תקדים.

השורה התחתונה

הטיעונים נגד חיסונים חוזרים על עצמם כבר יותר מ-200 שנה, למרות שהראיות לגבי היתרונות של חיסוני השגרה הולכות ומתחזקות. הכלים השתנו, הפלטפורמות התחלפו, אבל הפחד מהחדש והחשד בממסד נשארו.

והערה נוספת, בנימה אישית

ההתנגדות לחיסונים אינה תופעה חדשה, והיא נחקרת כבר מאות שנים, לא רק רפואית, אלא גם חברתית, פסיכולוגית ותרבותית. לתפיסתי, היכרות עם ההיסטוריה מאפשרת להבין טוב יותר את השיח המודרני, ולהבדיל בין שאלות לגיטימיות לבין מיתוסים שחוזרים על עצמם בגלגולים שונים. הלקח החשוב ביותר, בעיניי, הוא שכדי להתמודד עם התנגדות לחיסונים לא צריך לזלזל. צריך להבין, להסביר, ולהישען על ידע מדעי מבוסס.


מקורות וקריאה נוספת

על ההיסטוריה של החיסונים וההתנגדות לחיסונים:

המאבק על הווריולציה - במהלך מגפת האבעבועות השחורות בבוסטון בשנת 1721

הטקסט המקורי משנת 1798 שבו תיאר ג’נר את החיסון הראשון נגד אבעבועות שחורות.

An Inquiry into the Causes and Effects of the Variolae Vaccinae

ספר היסטורי על תנועות ההתנגדות לחיסון האבעבועות השחורות באנגליה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

סקירה של פיתוח החיסון הראשון והתגובה הציבורית.

על חיסונים במאה ה-20 והצלחתם:

פלוטקין: ספר היסוד של תחום החיסונים, ההיסטוריה של השפעת החיסונים על תחלואה ותמותה.

תעוד באתר ארגון הבריאות העולמי של מבצע מיגור האבעבועות השחורות והמאבק הציבורי והחברתי סביב החיסון.

על עידן האינטרנט, מידע כוזב וחדשות שקריות (פייק ניוז):

מאמר משנת 2010 על האופן שבו רשתות חברתיות משנות את האופן בו אנחנו צורכים מידע על חיסונים.

נחשון שטייף  - מתנדב בעמותת "מדעת" ומנהל בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" שמופעלת ע"י העמותה

פורסם בקבוצת הפייסבוק - מדברים על חיסונים.