יום שישי, 23 בפברואר 1996

חיידק השחפת עושה טובה - יבשם עזגד


אם הייתם מספרים לזלמן וקסמן, האיש שזכה בפרס נובל על גילוי תרופה אנטיביוטית (סטרפטומיצין) נגד שחפת, שחיידק השחפת יוכל להביא תועלת חיסונית כלשהי, הוא היה חושב שדעתכם נטרפה. הרי החיידק הזה נחשב במשך מאות שנים לאויב המין האנושי. פרסים הוכרזו על ראשו וכתרים נקשרו למי שהצליח לנצחו.

אבל מדעי החיים, כרגיל, מלאים הפתעות. בעבר התברר שחיידק השחפת, Mycobacterium tuberculosis, יכול להגביר תגובות חיסוניות שונות. בין היתר נמצא שהוא מאיץ את התפתחותן של מחלות אוטו-אימוניות בעכברים. אבל באחרונה התברר, שבתנאים מסוימים יכול החיידק הזה להאט את התפתחותן של המחלות האלה. ממצא מפתיע זה התגלה במחקריהם של הפרופ' אברהם בן-נון והד"ר דן להמן מהמחלקה לביולוגיה של התא במכון ויצמן למדע ברחובות.

 Mycobacterium tuberculosis
National Institute of Allergy and Infectious Diseases - NIAID

מחלה אוטו-אימונית היא מחלה הנגרמת כאשר המערכת החיסונית של הגוף, שנועדה להגן על הגוף מפני פולשים זרים,
טועה בזיהוי ותוקפת תאים בריאים וחומרים שנחוצים לפעילותן התקינה של מערכות שונות בגוף. האחראים לטעות הזאת הם תאי דם לבנים, גורמי דלקת מסוג T. תאים אלה מסיירים בזרם הדם בחיפוש אחר תאים של הגוף, שפולשים זרים (חיידקים, או נגיפים) חדרו לתוכם והשתלטו עליהם. כשהם מזהים תא כזה (באמצעות התאמה בין קולטנים מיוחדים של תא ה- T לבין חלבונים זרים, שמוצגים על פניו של תא המטרה), הם נצמדים לתא המטרה ומשמידים אותו. כשהם טועים בזיהוי, הם תוקפים רקמות בריאות וגורמים למחלה אוטו-אימונית.

לדוגמה, טרשת נפוצה נגרמת כאשר תאי T גורמי דלקת תוקפים בטעות את מעטפת המיאלין, שמסוככת על סיבי עצב במערכת העצבים המרכזית. הרס "שמיכות" המיאלין, שעוטפות את סיב העצב, גורם להאטה ואף לעצירה של האות החשמלי המועבר בעצב, דבר שמשמעותו היא התפתחות שיתוק חלקי או מלא. חומרת התהליך הזה תלויה, בין היתר, במספרם של תאי ה-T המבצעים את הזיהוי השגוי. כלומר, ככל שתאים רבים יותר מבצעים זיהוי שגוי ותוקפים בטעות את המיאלין, המחלה האוטו-אימונית מחמירה.

חיידק השחפת יכול להאיץ, בעכברים, את התהליך ההרסני הזה, בכך שהוא גורם ריבוי מהיר של תאי T גורמי דלקת, הטועים בזיהוי ותוקפים את המיאלין. כיצד מגביר החיידק את התגובה החיסונית? כיצד הוא מאפשר לה לטעות בזיהוי ולתקוף רקמות בריאות? התשובות לשאלות האלה עדיין אינן ידועות.

אם לא די בתעלומה הזאת, גילו הפרופ' בן נון, הד"ר ניקול קרלרו דה רוסבו, ותלמידי המחקר יצחק מנדל וגריגורי סאפלר, שבתנאים מסוימים, גורם חיידק השחפת להאטה של מחלות אוטו-אימוניות. דוקטור ג'קיל מתחלף לעתים במיסטר הייד. תופעה זו התגלתה בעכברים שמפתחים מחלה אוטו-אימונית הדומה לטרשת נפוצה (הקרויה בקיצור EAE). החוקרים מצאו שנוכחותם של חיידקי שחפת מוחלשים, שאינם מסוגלים עוד לגרום שחפת, גורמת להתרבות מהירה של תאי T מדכאים, ואלה תוקפים את תאי ה-T גורמי הדלקת, הגורמים את המחלה האוטו-אימונית. במלים אחרות, חיידק השחפת המוחלש גורם למערכת החיסונית להילחם ולחסל את התאים הסוררים שלה עצמה, כלומר, את תאי ה-T שתוקפים בטעות את הרקמות הבריאות של הגוף (ובמקרה זה את מעטפת המיאלין המסוככת על סיבי העצב). כך, למעשה, המערכת החיסונית מתקנת את
שגיאותיה בהשפעתו המבורכת והמפתיעה של חיידק השחפת, דבר שמשמעותו המעשית היא האטת המחלה האוטו-אימונית.

החוקרים שיצאו לפתור את התעלומה הזאת גילו באחרונה את ה"כלי", שבאמצעותו גורם חיידק השחפת לתגובה ההגנתית של המערכת החיסונית, ואף הצליחו לאפיין ולבודד אותו. זהו חלבון מסוים שמיוצר על ידי החיידק. מרכיבים של המערכת
החיסונית, שבאים במגע עם החלבון החיידקי הזה, גורמים לריבוי מהיר של תאי ה-T המדכאים, שלוחמים ומחסלים את תאי ה-T גורמי הדלקת, המחוללים את המחלה האוטו-אימונית.

החוקרים סבורים שהשפעתו של החלבון החיידקי מקנה לו פוטנציאל אפשרי לריפוין של מחלות אוטו-אימוניות שונות. עם זאת, ברור שיידרשו מחקרים רבים, אשר יימשכו שנים אחדות לפחות, לפני שאפשר יהיה להתקדם לקראת יישום רפואי של התגלית הזאת בבני אדם.

פורסם ב"איתנים", פברואר 1996


אין תגובות:

פרסום תגובה