בשבועות האחרונים ראתה אור אחת מפריצות הדרך החשובות ביותר בחקר נגיף האיידס: חוליה חשובה התבררה במנגנון החדירה של הנגיף לתאים. מאז 1984 ידוע כי נגיף האיידס חודר תאי לימפוציטים מסוג T של מערכת החיסון על ידי היצמדות לקולטן המכונה CD4, שנמצא על פניהם. תאים אלה נהרסים כאשר מתפתחת מחלת האיידס. ב־1986 גילו כי לא די בקולטן זה כדי לגרום להדבקה, ומעורב בה, ככל הנראה, גורם נוסף. הדבר התברר בניסויי מעבדה, בהם יצרו תאים של קוף או עכבר, שעל פניהם נמצא קולטן ה־CD4, ומצאו כי לא ניתן להדביק תאים אלה בנגיף. מזה כעשר שנים מתנהל החיפוש אחר קולטנים נוספים, ועד כה לא נראו תוצאות. אולם, בשבועות האחרונים התפרסם בכתבי העת Science ו-Nature גילויים של שני קולטנים חדשים לנגיף האיידס.
לפני כחצי שנה התפרסמה עבודה של רוברט גאלו (Gallo) וצוותו ממכון הבריאות הלאומי
בארה״ב אשר גילו כי מספר חומרים הקרויים ׳׳כימוקינים׳׳, המעורבים בתהליכים דלקתיים
בגוף, מעכבים הדבקה בנגיף האיידס. עיכוב כזה יכול להתרחש אם החומרים הללו נקשרים
לאותו קולטן שאליו נקשר הנגיף בתאי ה־T ובכך מתחרים בו ומונעים את קשירתו לתא.
הגילוי הוביל למירוץ לזיהוי הקולטנים שאליהם נקשרים הכימוקינים. שלוש קבוצות מחקר גילו במקביל קולטן כזה הנקרא 5-CC-CKR, שנחוץ להדבקת תאים על ידי
נגיף האיידס. ואכן צרוף הקולטנים CC-CKR-5-ו CD4 מאפשר הדבקה של תאי קוף או
עכבר על ידי הנגיף.
באותה עת נתגלה קולטן נוסף שכונה fusin, הפועל אף הוא באופן דומה, על ידי אדוארד
ברגר (Berger)
וקבוצתו, מהמכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מידבקות בוושינגטון, ארה״ב. לגילוי
הקולטנים החדשים עשויה להיות חשיבות מכרעת בחקר מחלת האיידס. אחד הקשיים הגדולים
ביותר בחקר המחלה כיום הוא חוסר האפשרות לערוך ניסיונות בחיות מעבדה, שכן הנגיף
מדביק רק בני־אדם ושימפנזים. גילוי זה עשוי לאפשר פיתוח חיות מודל שניתן להדביק
בנגיף - למשל עכברים שיישאו את הקולטנים לנגיף על תאיהם. בחיות כאלה ניתן יהיה
לחקור את המנגנון שבו הנגיף הורס את התאים ולנסות לפתח טיפולים וחיסונים למחלה.
זיהוי הקולטנים פותח כיוונים חדשים בטיפול: פיתוח חומרים אשר ייקשרו לקולטנים אלה
וימנעו את קשירת הנגיף. ידוע זה מכבר כי אחוז קטן מהאוכלוסיה עמיד בפני הידבקות
בנגיף האיידס. אפשרות מעניינת העולה ממצאים אלה היא כי אצל האנשים העמידים פגום
אחד מהקולטנים שנתגלו, ולכן הנגיף אינו יכול לחדור לתאי ה-T שלהם. ממצאים אלה,
יחד עם השגים חדשים בתחום הטיפול הרפואי במחלת האיידס, מהווים את פריצת הדרך
הגדולה ביותר בחקר האיידס בעשור האחרון.
פורסם ב"גליליאו" 18, ספטמבר/אוקטובר 1996
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה