יום חמישי, 17 באוקטובר 1996

יריה באפלה - ג'ון כהן


האם תרכיב חיסון לאיידס מוכן לשימוש בעולם הרחב? תשובת ממשלת ארה״ב: לא. אבל בתאילנד, שם המצב נואש, יתחיל בקרוב הניסוי הראשון רחב הממדים.


ערב אחד בספטמבר האחרון התכנסו שלושה תריסרים של מומחי איידס בחדר הישיבות של מלון פאנג־סואן־קיו בעיר צ׳אנג מאי שבצפון תאילנד. בחון השתוללה סופת רעמים, ובחדר הישיבות החלו המומחים להכין את התשתית לאחד המהלכים הרפואיים המשמעותיים ביותר בזמננו: ניסוי אנושי רחב היקף בחיסון למחלת האיידס. אף שבמהלך עשר השנים האחרונות הוזרקו יותר מ־36 חיסוני איידס שונים ל־2000 בני אדם, אף אחד מהם לא עבר עדיין את שלבי הניסוי שיכולים להעיד אם החיסון אכן מועיל. עתה עומדים החוקרים להתחיל בניסויים אלה (המכונים ניסויים קליניים) בתחילת 1997. הם יעשו זאת בתאילנד, אחת המדינות שנפגעו קשה בהתפרצות העולמית של האיידס.

שני חיסונים שנבחנו לשם ביצוע הניסוי ויוצרו על ידי חברות הביוטכנולוגיה הקליפורניות גננטק (Genentech) וביוסין(Biocine), לא אושרו לניסוי בבני אדם בארצות הברית לפני כ־15 חודשים. מכון הבריאות הלאומי(NIH) קבע כי שני חיסונים אלה מעוררים ספקות גדולים מדי, ולפיכך אין הצדקה שהממשל האמריקני ישקיע מיליוני דולרים כדי לנסותם על אזרחים אמריקנים. אבל כאן, בחדר בצ׳אנג מאי, אף איש מהמשתתפים לא ראה לנכון לגעת בנקודה זו. כולם הבינו כי תאילנד, הנאבקת ומתמודדת עם מגיפת איידס אנושה, חייבת בדחיפות לעשות דבר מה - אפילו אם סיכויי הצלחתו נמוכים. כמיליון מבין 60 מיליון תושבי תאילנד כבר נגועים באיידס וכל מי שמטייל ברחבי המדינה בימים אלה, יכול לראות את הצלקות העמוקות שמותירה המחלה - לא רק בשל שיעור התמותה החודשי הקבוע, אלא בגלל חורבן החיים.

חולה במרפאות האיידס בסן־פאסונג ובתאילנד. על גבו כתובת קעקע שנועדה למשוך נשים


וכך, כשהגשם יורד והרוח נושבת באפלה מחוץ למלון בצ׳אנג מאי, נציגת ביוסין שנאמה לפני הקבוצה לא נתקלה בשאלות עוינות. ויותר מכך, כל הנציגים הרשמיים — מהממשל התאילנדי, מארגון הבריאות העולמי(WHO) ומצבא ארה״ב — הקשיבי בתשומת לב רבה כשהיא מתארת את פרטי הניסויים רחבי ההיקף בחיסון לאיידס שיבוצעו בתאילנד. לנוכחים בחדר נשמעה תוכניתה הגיונית. לפתע, נשמע רעם מתגלגל והחדר החשיך. ״המשיכו לדבר״, אמר מישהו בחשכה. והם עשו זאת - מומחי חיסון האיידס המשיכו לדבר באפלה. בימים אלה, החשכה היא מצב שאליו רגיל כל מי שמעורב בחיסוני איידס.

מהרגע שבו הראו חוקרים לראשונה, באפריל 1984, שהנגיף הנקרא נגיף הכשל החיסוני באדם (H1V) גורם לאיידס, התחיל החיפוש אחר חיסון. גננטק הייתה בין הראשונות שנענו לאתגר. חברה ביוטכנולוגית נוספת, כירון (Chiron) מסן פרנסיסקו, הקצתה גם היא קבוצת מדענים לפתרון הבעיה. בשנת 1987 התאחדה כירון עם ענק התרופות השווייצי סיבה־גייגי(Ciba-Geigy) והן יצרו יחד את חברת ביוסין. שנה אחר כך כבר הוזרק החיסון כנגד נגיף האיידס לכמה עשרות מתנדבים שווייצים. בהתאם למסורת פיתוח החיסונים, הניסויים הראשונים נועדו רק לזהות האם החיסון בטוח ואם הוא מעורר תגובות חיסוניות בסיסיות, כמו יצירת נוגדנים. ניסויים בהיקף מצומצם מסוג זה נערכו גם בחיסון של גננטק החל משנת 1991.

שתי החברות השתמשו בהנדסה גנטית להכנת החיסון. בדרך כלל, יצירת חיסון כוללת שימוש בגרסה לא מזיקה של הנגיף. חיסון הפוליו, שנוצר בידי ג׳ונאס סאלק (Salk), לדוגמה, הכיל נגיפי פוליו מומתים או נגיפים לא פעילים, בעוד שהחיסון הנפוץ יותר של אלברט סייבין (Sabin) מכיל זנים חיים מוחלשים של הנגיף. בכל אחת מהשיטות צפונות סכנות. קיימת אפשרות שכשמנסים להכין חיסון המורכב מנגיפים לא פעילים ״יתגנבו״ גם כמה נגיפים פעילים לתרכיב. אסון כזה אירע פעם עם מצבור מוקדם של חיסון סאלק, שגרם לשיתוקם של יותר מ־100 ילדים. טעות מעין זו בחיסון המורכב מנגיפי איידס לא פעילים עשויה לגרום למות אנשים רבים.

זקנות כמו אלה המשרתות בבר בצאנג־מאי, יהיו אחת הקבוצות שישתתפו, ככל הנראה, בניסוי החיסון.
תרכיב חיסון המכיל נגיפים מוחלשים יכול להיות אפילו יותר מסוכן. ראשית, קיימת אפשרות שהחוקרים יטעו בהערכה, ונגיף האיידס המוחלש יוכל לגרום נזק, שעלול להתבטא עשר שנים לאחר ההדבקה. וזו אינה הסכנה היחידה. אפילו נגיף מוחלש כיאות עדיין יכול להיות מסוכן. נגיף האיידס שייך לקבוצת נגיפים שמחדירים את החומר הגנטי שלהם ל־DNA של המאכסן, ויש עדויות המצביעות על כך ש-DNA זר החודר לתא עלול לגרום לסרטן. לבסוף, תמיד קיימת האפשרות שכאשר יוזרק הנגיף המוחלש לגוף האדם, הוא יתחיל לשכפל את עצמו ובמקרים מסוימים יעבור מוטציות שיגרמו להופעת זני נגיפים חזקים ואלימים יותר.

ביוסין וגננטק משתמשות בהכנת החיסונים באותה אסטרטגיה בסיסית, כדי למנוע סכנות אלה: השימוש נעשה רק בחלק מהנגיף ולא בכולו. נגיף האיידס נראה ככדור שבו משובצות גבשושיות קטנות, הנראות כראשים של מוט הילוכים. לגבשושיות אלה, המורכבות מחלבון ששמו gp120, נצמד הנגיף במהלך חדירתו לתוך הלימפוציטים - תאי הדם הלבנים. ביוסין וגננטק יצרו גרסאות מהונדסות של gpl20 והשתמשו בהן בלבד בחיסון שאותו ייצרו. חיסון כזה אינו יכול ליצור הדבקה בנגיף, אבל הוא יכול, כך מקוות החברות, להפעיל את מערכת החיסון בגוף יליצור נוגדנים ל-gpl20. תאורטית, אם נגיף האיידס מדביק אדם מחוסן מערכת החיסון שלו או שלה תתקוף את גבשושיות ה־gpl20 ותשלול מהנגיף את יכולתו לחדור לתאים, וכך תנטרל אותו. כל זה, כאמור, בתאוריה.

ב-1988, כאשר המתנדב השווייצי הראשון קיבל את זריקת החיסון של ביוסין, תאילנד רק החלה לגלות שיש לה בעיית איידס. במשך שלוש שנים ביצעה המדינה בדיקות נשאות לנגיף לכל מי שביקש אשרת כניסה למדינה. אף נערכו בדיקות לקבוצות סיכון כמו צרכני סמים, זונות ממין זכר ונקבה, מקבלי עירויי דם וגברים שביקרו במרפאות לטיפול במחלות מין. ב־1987 נמצאו פחות מ־100 נגועים מבין מאתיים אלף נבדקים. לעומת זאת, ב־1988 המספרים החלו להשתנות. בקליניקה למניעת התמכרות לסמים, לדוגמה, קפץ שיעור הנגועים בנגיף מאחוז אחד בתחילת השנה ליותר משלושים ושניים אחוזים בספטמבר. ב־1990 היו 44% ממזריקי הסמים בבנגקוק נגועים בנגיף.

ב־1989 החל גל שני של הדבקה: שיעור ההדבקה בקרב זונות ממין נקבה עלה מאחוז אחד ליותר מ־40 אחוזים בכמה מקומות. באוכלוסיית הגברים ההטרוסקסואלים שביקרו במרפאות למחלות מין היכה גל שלישי: שיעור ההדבקה נע משתי עשיריות האחוז בשנת 1988 ל־5% בשנת 1991, שיעור גבוה פי־50 מאשר בקרב גברים הטרוסקסואלים בארצות הברית.

כשהתבוננו בנתונים הבחינו החוקרים במשהו מוזר. בקרב צרכני הסמים שיעור ההדבקה היה אחיד למדי בכל רחבי תאילנד. אבל בקרב זונות ממין נקבה וגברים הטרוסקסואלים, ההתפרצות הייתה חמורה יותר בצפון, בערים כמו צ׳אנג מאי, מאשר בדרום, בערים כמו בנגקוק. לדוגמה, מבין בני 21 שגויסו לשרת בצבא המלכותי של תאילנד, 10% מאלה שהגיעו מהמחוזות שסביב ציאנג מאי, היו נגועים בנגיף בהשוואה ל־3 אחוזים שהגיעו ממקומות אחרים במדינה.

באותה תקופה, החלו מומחי איידס ברחבי העולם להתעניין בשיעורי המגפה בתאילנד. ביניהם היו חוקרים רבים הקשורים לצבא ארצות הברית. לצבא ארה״ב יש מסורת ארוכה של מחקר חיסונים, מתוך מטרה להגן על החיילים הפרוסים ברחבי העולם ממחלות מקומיות. אבל קיים גם מניע נוסף למחקר כזה: הצבא מאמין שקיימת אפשרות שאיידס יהרוג מספר כה רב של אנשים במדינות המתפתחות עד שיהפכו לבלתי יציבות, וארצות הברית תצטרך בסופו של דבר להיגרר למלחמות שיבואו בעקבות אי יציבות זו.

אתר השרפה של קורבנות האיידס בסן-פטונג שבצפון תאילנד.
בדצמבר 1990, קולונל דונלד ברק (Burke), ראש תכנית מחקר האיידס בצבא ארה׳׳ב, כינס פגישת מחקר בנושא האיידס במהלך אחד מביקוריו בתאילנד, ושמע דיווחים על דפוס ההתפשטות המוזר של הנגיף בתאילנד. ״מה שנראה כמגפה הטרוסקסואלית רחבת היקף בצפון לא ברור לחלוטין׳׳, אומר ברק. ״מדוע מכל המקומות דוקא צ׳אנג מאיי״ האם הפעילות המינית בצפון הייתה שונה! האם נגיף האיידס התפשט בצפון בקלות־יתר בגלל גורמים נוספים שתומכים בתפוצתו כמו מחלות מין אחרות, שמעלות את שיעור ההידבקות? או אולי הנגיף שהדביק את ההטרוסקסואלים בצפון שונה מזה שמדביק את צרכני הסמים? ״זו יכולה להיות כל אחת מהסיבות הללו״, אומר ברק.

ברק גילה במהרה כי שיעור מחלות המין בצפון לא היה גבוה מאשר בדרום. ממצא זה הוריד את ההשערה הראשונה ואף הפריך את התפיסה הרווחת, שגברים בצפון תאילנד מקיימים יחסי מין עם זונות בתדירות גבוהה יותר מאשר גברים בדרום. כך נותר ברק עם הסבר שנראה יותר הגיוני אך בה בעת היה גם יותר מטריד: ההבדל בין צפון ודרום תאילנד הוא לא התנהגות ההטרוסקסואלים הנגועים בנגיף האיידס אלא התנהגות הנגיף עצמו.

נגיף האיידס רוכש במהירות מוטציות. בשל תכונה זו נוצרו כמה זנים של הנגיף שהתפזרו ברחבי העולם. ״נגיף האיידס הוא כמו תאו״, אומרת סומבון סופראסרט (Suprasert), אחות העובדת עם חולי איידס בצ׳אנג מאי. ״לתאו מתאילנד, הודו, בנגלדש ובורמה יש תכונות ומנהגים שונים, אבל כל אחד מהם הוא עדיין תאו״. ב־1990 כשברק עקב אחר התפשטות המגפה בתאילנד, היו ידועים ארבעה זנים של הנגיף: D-A. בארצות הברית ואירופה הרוב המכריע של קורבנות האיידס היה נגוע בנגיף מזן B.

כדי לגלות מה מתרחש בתאילנד, ברק אסף ובדק 20 דגימות דם מחולי איידס ששוכנו בבית החולים קאווילה בבסיס הצבא התאילנדי בצ׳אנג מאי. הוא גילה במהרה שלעומת צרכני הסם בתאילנד, שנשאו את הנגיף מזן B, ההטרוסקסואלים בצפון היו נגועים בזן של נגיף שטרם נראה. כיום נקרא הזן E (הנגיף האחרון שהתגלה עד היום נקרא זן I).

מאז זיהוי הזן החדש התגלו מספר רמזים לאלימותו של זן E בהטרוסקסואלים. מחקרי מעבדה שבוצעו בראשותו של מאקס אסקס (Essex) מאוניברסיטת הרווארד, גילו כי נגיפים מזן E הדביקו בקלות רבה יותר תאים מדופן הנרתיק (ואגינה) לעומת נגיפים מזן B. בלי קשר למנגנון ההדבקה, המגפה ההטרוסקסואלית הזו של זן E העניקה למגיפת האיידס בתאילנד אופי שונה מזו שבארצות הברית ואירופה, שם פוגע הנגיף באופן הקשה ביותר בעיקר בהומוסקסואלים ובצרכני סמים. 90% מהתאילנדים הנגועים בנגיף הם הטרוסקסואלים. בבית החולים קאווילה, מחלקות ארוכות וחשוכות מלאות במאות חיילים השוכבים במיטות מתכת נוקשות וקמלים מאיידס. כאן בתאילנד, מסביר קולונל סאקול יומטרקול (Eiumtrakul) מנהל בית החולים, ״מחלת האיידס היא בעיה של המשפחה. בכל משפחה יכול להיות נשא, אם גבר קיים יחסי מין עם זונה שנגועה בנגיף״. מחקרים שנעשו לאחרונה מחזקים את טענתו: 96.5% מהתאילנדים הנגועים בנגיף, אשר משרתים בצבא בצפון, אמרו שקיימו יחסי מין עם זונה, ו־38% מן הזונות באותו אזור נגועות בנגיף. אך פניה האמיתיות של המחלה כאן אינן מתגלות מהמספרים היבשים לבדם.

פראטום טאג׳ורן (Thajorn) היא אחות ועובדת סוציאלית בסאן פאטונג, מחוז הנמצא במרחק של 20 קילומטרים מצ׳אנג מאי. כמה מחוקרי האיידס מאמינים כי זה האזור בעל השיעור הגבוה ביותר של נגועי איידס בכל תאילנד. כשהיא נוסעת מכפר לכפר בגשם השוטף, היא נוכחת בעובדה הקשה כי נגיף האיידס מכה את המשפחה התאילנדית מכלי הכיוונים.

פראטום מתחילה מביקור בביתו של דנג בוניארט, גבר בן 68 שעבד כרועה תאואים ונפטר מאיידס יומיים לפני ביקורה. ״לא היה לו כסף לזונות״, מסבירה פראטום. דנג נדבק במחלה מקבלת עירוי דם. פראטום יושבת על גבי שטיח ארוג בבקתת העץ, נורה חשופה מיטלטלת מן התקרה ופוסטרים של ארמונות בנופים פסטורליים דבוקים לקיר. ככל שהתקדמה מחלתו, היא אומרת, הוא נאלץ למכור את חיות הבית שלו כדי לקבל טיפול רפואי.

דנג מת מרושש, ומשפחתו, שנותרה עם פחות משבעה דולרים, לא יכלה לחנוט את גופתו ולקיים הלוויה מסורתית הכוללת ארוחת אבלים. בעוד שגופתו של דנג נעטפה והונחה בקרח כדי למנוע ריקבון, תושבי הכפר תרמו למשפחה כמעט 800 דולרים, וכך יכלה המשפחה להאכיל כ־300 איש בהלווייתו. פראטום אף היא עוזרת - עובדת סוציאלית נוספת שהביאה עמה מעניקה למשפחה מעטפה מלאה בכסף.

פראטום נוהגת לאורך דרכים בוציות ושדות אורז ירוקים בכדי להגיע לקבוצה נוספת של בקתות עץ. הגבר בן ה־68 שכאן אינו נגוע באיידס, הוא משגיח על בתו בת ה־30 ובנו בן ה־25 ששניהם נגועים בנגיף. גפיהם רזות ופניהם שקועות כמו כל האנשים שהאיידס מכרסם בהם. האב, שגופו מכוסה אבעבועות, רמז למאבק האישי שלו בשחפת, מסביר כי שני ילדיו עברו לגור איתו מאחר ובני זוגם נפטרו מאיידס. הבן, שהוא עצמו אב לילד בן 5, נפגע גם במוחו, והוא משוטט ללא מטרה בחוצות הכפר הקטן. הבת אומרת כי אף שבנה בן ה־10 אינו נגוע, לאיידס יש השפעה קשה עליו. ״הוא אינו רוצה להינשא, מאחר שהוא ראה גם את דודו וגם את אביו הופכים חולים באיידס״, היא מסבירה.

בצד השני של צ׳אנג מאי, נזיר בודהיסטי ששמו פונגטפ דמאגרוקה מציע צורה אחרת של השגחה וטיפול בחולי איידס. הנזיר פונגטפ מנהל את ההוספיס היחיד באזור לחולי איידס סופניים הנמצאים בשלביםהאחרונים של המחלה. רבים מהם נדחו במשפחתם ואיו להם מקום אחר לגור בו. אף שהגלימה המסורתית הצהובה שלו וראשו המגולח למשעי מעניקים לו מראה השייך לכאורה לתקופה אחרת, פונגטפ הוא נזיר של סוף המאה ה־20. הוא משתמש בכל אמצעי שיש בידיו במלחמה כנגד המחלה - כולל הספקת תרופות למחלות הזיהומיות הנלוות לאיידס.

הנזיר הבודהיסטי פונגטפ מנהל בית־חולים לחולי איידס סופניים בצ׳אנג־מאי
תאילנד נכנסה למירוץ החיסון נגד האיידס בשנת 1991. בסתיו אותה שנה הודיע ארגון הבריאות העולמי כי הוא בחר בתאילנד יחד עם רואנדה, ברזיל, אוגנדה וזאיר כמועמדות הסופיות לניסוי החיסון רחב ההיקף. בה בעת פרסם צבא ארצות הברית, שגם לו פרויקט חיסון עצמאי, ותאילנד נבחרה הראשונה לביצוע הניסוי. בינתיים, המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מדבקות (NIAID), הכלול במכון הבריאות הלאומי והמממן הגדול ביותר של קרנות לחקר חיסוני איידס, התרכז בזאיר ובארצות הברית.

דרך ארוכה עוברת בין ההחלטה להתכונן לניסויים הבודקים יעילות תרופה (efficacy trials), ובין תחילת הניסויים בפועל. המדינות המשתתפות בניסוי צריכות להכין את כל המרכיבים הנכללים בקטגוריה המעורפלת ״תשתית״, הכוללת מעבדות, קווי טלפון ודרכים סלולות. יש להכשיר צוות עובדים מיומן, ואפידמיולוגים וחוקרי מדעי ההתנהגות צריכים לזהות את קבוצות האוכלוסייה שיהוו את המתנדבים הטובים ביותר. גם האקלים הפוליטי של המדינה חייב להישאר יציב יחסית (חוסר שקט ברואנדה וזאיר הוציא אותן מחוץ לתחרות). ובנוסף, אפילו אם נערכו ניסויים ראשוניים של החיסונים בהיקף מצומצם בארצות הברית ובאירופה, מבצעי הניסוי רחב ההיקף חייבים לחזור על אותם ניסויים כדי לוודא שהחיסונים בטוחים לתושבי המדינה שבה נערך הניסוי, ויוצרים אותה תגובה חיסונית.

באפריל 1994 ארצות הברית התקדמה יותר מכל מדינה אחרת לכוון ניסויי יעילות. באותו חודש נפגשה קבוצה מובילה של מדענים העוסקים בחיפוש חיסון לאיידס, והחליטה שהממשל האמריקני צריך לבדוק האם חיסוני גננטק וביוסין פועלים. עריכת ניסויים באוכלוסיית ארצות הברית תהיה, ללא ספק קשה. בין הבעיות ניתן לציין את העובדה כי שיעורי ההדבקות החדשים היו נמוכים יחסית בהשוואה לשיעורי ההדבקה בקבוצות דומות בארצות כמו תאילנד. כך, ייתכן שאפילו ניסוי בן שנתיים או שלוש שנים, שיהיו מעורבים בו אלפי בני אדם, יניב תוצאות מעטות, שלא יענו באופן מובהק על השאלה האם החיסון עובד.

יתרה מזאת, הנתונים הקיימים על חיסונים כנגד המרכיב gpl20 שבדופן התא לא נראו מלהיבים. אף שהחיסונים מנעו הדבקה בנגיף אצל שימפנזים, הניסיונות כללו קבוצה קטנה מאוד של בעלי־חיים, והם נערכו בתנאים רחוקים מלהיות אמיתיים. המצב מסובך אף יותר, משום ששימפנזים אינם נחשבים חיית ניסוי אמינה לחקר איידס. שימפנזים אמנם נדבקים בנגיף האנושי, אך כמעט שאינם לוקים באיידס לאחר ההדבקה. במהלך 10 שנות ניסוי, רק שימפנזה אחד מת. לעומת זאת קופים מפתחים איידס מנגיף קרוב לנגיף האנושי, שנקרא ״נגיף האיידס של הקופים״ (SIV), אך החוקרים היו מצוידים במעט עדויות משכנעות לגבי הצלחת חיסונים המבוססים על חלבון פני השטח של נגיף הקופים.

המחקרים בבעלי חיים הציגו תמונה קודרת, אך מחקרי המעבדה הפכו את המצב למבלבל עוד יותר. החוקרים השיגו תוצאות מעודדות כאשר לקחו נוגדנים שנוצרו אצל בני אדם לאחר קבלת החיסון והוסיפו אותם לתרביות של נגיפי איידס. הנוגדנים נטרלו את הנגיף. אך כאשר ערבבו אותם נוגדנים עם נגיף איידס שמוצה מגופם של חולים, לנוגדנים הייתה השפעה מעטה בלבד. הנגיף בגוף שונה, אפוא, מן הנגיף אשר במבחנה.

למרות זאת, למעט מספר השגות, הקבוצה מהמכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מדבקות הייתה כמעט מאוחדת בהמלצתה שיש לעבור לניסויי יעילות כדי לקבוע את ערכם האמיתי של החיסונים. ההחלטה הסופית עמדה בידיו של מנהל המכון אנטוני פאוצ׳י.

חודש אחר כך, במאי, נפגעו סיכוייו של החיסון להיבדק כשהתקשורת בארצות הברית הקימה מהומה רבה סביב קבוצה קטנה מאוד של מקבלי חיסון gpl20 שנדבקו בנגיף. העובדה שמקרים אלו כללו בני אדם שלא השלימו את כל מנות החיסון שלהם, או שהניסויים היו בקנה מידה קטן מכדי לאמוד את התועלת של החיסון, לא השפיעה על עמדת המבקרים. בעקבות התעוררות הציבור וההמולה התקשורתית העלה פאוצ׳י מחדש את השאלה האם לבצע את ניסויי היעילות, במהלך פגישה שנערכה ביוני הפעם הדיון משך אליו עשרות עיתונאים.

לנוכח זמזום מצלמות טלוויזיה, שטחו מדענים מחברות גננטק וביוסין את טיעוניהם למען עריכת הניסויים. נציגים של קבוצות איידס אקטיביסטיות הציגו לקהל את דאגתם מהניסויים, לאור ההשפעות הלא ברורות של החיסונים. ההמלצה מאפריל נבחנה בדקדקנות על כל פרטיה. בסוף אותו יום הוחלט לדחות, ללא תאריך יעד, את ניסויי היעילות עד שיופיעו חיסונים מבטיחים יותר. פאוצ׳י הודיע במהרה שהוא מסכים לכך.

מדוע דחה פאוצ׳י את המלצת אפריל? המבקרים טוענים שהוא פחד מן התוצאות הפוליטיות של בזבוז מיליוני דולרים על ניסויים שנמצאים במרכז תשומת הלב הציבורית ויכולים להיכשל. התומכים טוענים כי קול ההיגיון ניצח. לא משנה מה הן הסיבות, ההחלטה הכעיסה חוקרים הבודקים חיסונים זמן רב. ״חשבתי שזה מרושע ואכזרי״, אומר האפידמיולוג קנרד נלסון (Nelson) מאוניברסיטת ג׳ון הופקינס. ״הדרך היחידה להגדיר ולבדוק אם חיסון פועל היא לנסות אותו. אין כל אפשרות לקבוע מהנתונים שהיו בידיהם האם החיסון יעבוד״.

גם המדענים התאילנדים היו מבוהלים. לפני הפגישה ביוני עם פאוצ׳י, הם שלחו לו מכתב המבטא את דאגתם אם יחליט לקיים את ניסויי היעילות בארצות הברית, ואת החשש כי ביוסין וגננטק יפחיתו את מאמציהם בארצות המתפתחות. הם גם רצו שחברי הוועדה ידגישו בפני העולם נקודה אחת: ״לאור האופי החמור של התפרצות המגפה בתאילנד. אנו חשים שהשיקולים לגבי קיום או אי קיום ניסויי חיסון, כולל הערכת יעילות, שונים כאן בתאילנד״.

טיפול בגופתו של קרבן איידס בצ׳אנג־מאי. בשנת 2000, כ־100,000 תאילנדים ימותו מאיידס מדי שנה.

״בתאילנד אוהבים קונסנזוס — הם לא אוהבים ללכת נגד הזרם״, אומר חוזה אספרצה (Esparza), אשר הנהיג עד לאחרונה את פיתוח חיסון האיידס בארגון הבריאות העולמי. ״למדינה קטנה כמו תאילנד לא קל לנקוט עמדה שונה מאשר ארצות הברית. ה□ מעריצים את המדע בארצות הברית ואינם יכולים פשוט להתעלם ממנו״. לפיכך, נדהמו התאילנדים מהחלטתו של פאוצ׳י. ״האויב נמצא מסביב ואתה נותן לי אקדח״, אומר פרסרט טונגצ׳רואן (Thongcharoen). מומחה איידס באוניברסיטת מיידול בבנגקוק. ״יום אחד אתה אומר לי אל תירה באקדח. הוא יתפוצץ ויפגע בך״. גם פראיורה קונאסול (Kunasol) שעמד בזמנו בראש המחלקה לבדיקת מחלות מדבקות בתאילנד, לא היה שלם עם ההחלטה. ״לא הרגשתי שמח עם ההחלטה״, הוא אומר, ״היא מצביעה על אנוכיות״.

אבל לבסוף, התאילנדים, שלהם עצמם מסורת ארוכה של פיתוח חיסונים, החליטו להמשיך בעצמם. ״אנחנו בני העם התאילנדי חייבים לעשות למען בני עמנו״, אומר פראיורה, ״אנו צריכים להיות עצמאיים״.

באוקטובר 1994 ניסה ארגון הבריאות העולמי להקל על התאילנדים באמצעות כינוס קבוצת מומחים והצגת השאלה האם יש ערך ניסיוני לחיסונים כמו אלו המיוצרים ע״י גננטק וביוסין בארצות מתפתחות המוכות קשה באיידס. התשובה הייתה כן, אף שהמומחים הזהירו כי על מפתחי החיסון להביא בחשבון את הזנים השונים של הנגיף באוכלוסיות הניסוי. החלבון gpl20 משתנה בין הזנים השונים ואיש לא ידע האם חיסון כנגד זן אחד יכול לעזור לאדם שנחשף לזן אחר.

תאילנד לא מימשה את הנחיות המומחים. כאשר טורפדו ניסויי החיסון בארצות הברית, גננטק נתקעה עם מלאי של 300,000 מנות חיסון במקררים שלה - 300,000 מנות חיסון שהוכנו עבור נגיף מזן B הנפוץ ושולט בארצות הברית. עד לשלב זה החברה עבדה יחד עם תאילנד על הכנת ניסוי חיסון כנגד נגיף מזן הנפוץ בקרב הטרוסקסואלים. לאחר הדחייה של פאוצ׳י, החליטה גננטק באופן פתאומי לשנות את גישתה ולהשתמש בחיסונים כנגד זן B בקרב צרכני סמים תאילנדים (שדווחו כנגועים בנגיף מזן B). בפברואר 1995 התחילה גננטק ניסוי ב־31 נגמלי סמים בבנגקוק. אם החיסון יתגלה כבטוח ויעורר את התגובות החיסוניות באוכלוסייה זו, כפי שקרה ב־561 מקרים בארצות הברית, מקווים החוקרים להתחיל ניסויי יעילות ב־2500 צרכני סמים תאילנדים כבר בסוף השנה.

אבל, בזמן שגננטק והתאילנדים הכינו את הניסוי שלהם, השתנה אופייה של המגפה. בספטמבר האחרון דיווחו חוקרים אמריקנים ותאילנדים שלעומת שנת 1989, שבה 97% מצרכני הסמים היו נגועים בנגיף מזן B, בשנת 1993 רק 56% היו נגועים בנגיף זה. השאר נשאו את זן E אשר מתפשט עתה במהירות עצומה בין צרכני הסמים, בדיוק כפי שהתפשט בקרב האוכלוסיה ההטרוסקסואלית.

 כאשר דנג בוניארט (בתמונה הממוסגרת) מת מאיידס, למשפחתו לא היו אמצעים לטפל בקבורתו.

האם קיים סיכוי כלשהו שחיסון המתוכנן כנגד זן אחד יעבוד כנגד זן אחר? ג׳ון מור (Moore), חוקר במרכז לחקר הסרטן על שם אהרון דיאמונד בניו יורק, ערך לאחרונה מחקר בנושא. הוא ועמיתיו בחנו דוגמאות של חמישה זנים של נגיף האיידס, וחמישה סוגי נוגדנים שיצרו אנשים אשר נחשפו לאחד מהזנים. הם ערבבו כל זן של הנגיף עם כל קבוצת נוגדנים, וחיכו לראות האם לקומבינציות שונות של נוגדנים יש יכולת נטרול גבוהה או נמוכה יותר של הנגיפים. הם לא גילו שום דפוס ברור.

התומכים בחיסונים מסתכלים בנתונים של מור וטוענים שחשיפה לחיסון כנגד נגיף מזן אחת יכולה להכין את מערכת החיסון בצורה טובה כנגד כל נגיף מזן אחר. מור שידוע בביקורת הקודרת שלו כנגד חיסוני ביוסין וגננטק חושב אחרת: ״אם תהיה קבוצת נוגדנים אחד שמנטרלת חזק כמה זנים שונים של הנגיף, היה הטיעון הזה תקף״, הוא טוען. ״אבל לא רק מאנשים נגועים לא מצליחים: נוגדנים מחיסונים הם הרבה פחות יעילים, אפילו נוגדנים כנגד אותו זן נגיף שכנגדו נוצרו. כך שאם החיסונים פועלים בצורה גרועה כנגד זן הנגיף שכנגדו נוצרו, מדוע שיתנהגו טוב יותר כנגד זנים אחרים?

מחקר החיסון של ביוסין יכול, אפוא, להעמיד את הנושא לוויכוח. בעת שהחברה מתחילה בביצוע ניסיונות בהיקף מצומצם עם הגרסה הסינתטית של החלבון gpl20 של נגיף מזן B, היא החלה לאחרונה לפתח גם גרסת חיסון לנגיף מזן E, שאמורה להיות מוכנה לניסוי בסתיו הקרוב. ביוסין מקווה לערבב את שני החיסונים בחיסון אחד, ואם הכול ילך כשורה היא תתחיל בניסויי יעילות של קוקטייל זה בסוף 1997.

למבקרים דוגמת מור, לא נראה שניסוי כזה יצליח. מור מצביע על מחקר שערך לאחרונה, ובו בדק מתנדבים שנדבקו במחלה והשתתפו בניסויים המוקדמים שנערכו בארצות הברית עם החלבון gpl20. תריסר מהם קיבלו שלוש או ארבע מנות חיסון ולכולם, פרט לאחד, היו רמות גבוהות של נוגדנים ל־gpl20. ״כל מה שאני יודע על הדור החדש של החיסונים המבוססים על תת היחידה gpl20 מחזק את אמונתי כי טוני פאוצ׳י החליט החלטה נכונה כשלא אישר עשיית ניסויי יעילות בארצות הברית״, מצהיר מור.

למרות כל אומרי הלאו, נראה שבסופו של דבר יבצעו התאילנדים ניסיונות בלפחות אחד החיסונים. ״התאילנדים עומדים לבצע בעצמם ניסויי יעילות, והם לא מושפעים מעמדתו של ג׳ון מור", אומר אספרצה. אך גם אם ניסויי היעילות של חיסוני ביוסין או גננטק יקבלו אור ירוק, הם לא יהיו קלים לביצוע. כדי להתחיל יש צורך למצוא את האנשים המתאימים ביותר להשתתף בניסוי וזהו, בלשון המעטה, אתגר לא פשוט. חוקי האתיקה דורשים כי ייאמר למתנדבים כיצד להימנע ממגע עם הנגיף, אך אם כולם ישמעו להוראות, שיעור ההדבקה עלול להיות נמוך מדי מכדי להוכיח אם החיסון אפקטיבי. בו זמנית, המתנדבים צריכים להיות אמינים ולהופיע לקבלת כל סדרת הזריקות, ובהמשך לבוא לביקורות עוקבות, אשר בקלות יכולות להימשך שלוש שנים. מציאת כמה אלפי אנשים שיענו על קריטריונים אלה היא משימה לא קלה.

ואפילו אם הכול יפעל כמתוכנן, עדיין נשארת השאלה מי יממן את הניסוי, אשר יכול לעלות כ־10 מיליון דולר. שתי החברות אומרות כי ישתתפו במימון, אבל אין הן מוכנות לממן הכול. ארגון הבריאות העולמי והממשל התאילנדי התחייבו לעזור במימון הניסויים, אבל אף מדינה או קרן אחרת לא הציעה עזרה, אף שניסויי החיסון התאילנדים הם הניסויים היחידים בתחום זה. מאז החלטתו של פאוצ׳י ביוני 94׳, פיתוח חיסונים חדשים הואט למספר קטן של נוסחאות חדשות הנמצאות בשלבי ניסוי ראשונים על כמה עשרות בני אדם.

ניסויי החיסון יזדקקו לא רק לכסף רב, אלא גם לזמן, ובתאילנד עובד שעון החול. רק עתה המדינה מתחילה לראות את השפעת מגפת האיידס על החברה: עד כה מתו מהמחלה רק 6,000 איש, אבל בשנת 2000 צפוי כי כ־100,000 איש ימותו מדי שנה, והקצב ימשיך לעלות. גם אם הניסויים יתחילו בהקדם, רק בעוד כמה שנים ניתן יהיה לראות האם החיסונים עובדים. כפי שאומר זאת קולונל סאקול, מההיסטוריה של המחלות המידבקות הקשות אנו יודעים שהמדענים מנצחים, אבל זה אורך זמן רב. כעת אנו עושים את הצעד הראשון״.

תרגום: עדנה רובין.

ג׳ון כהן (Jon Cohen) כותב בנושא איידס בכתב העת המדעי ״Discover״, עתה כותב ספר על המחקר למציאת תרכיב חיסון לאיידס.


המאמר המקורי, Discover, יוני 1996

פורסם ב"גליליאו" 18, ספטמבר/אוקטובר 1996


אין תגובות:

פרסום תגובה