במשך מאות שנים ייחסו בני אדם את מחלות ההתנהגות (״מחלות הנפש״) לעונשים שנגזרו משמים, או לפעולות נקם מרושעות של שדים ומכשפות. בימי פרויד ופריחת הפסיכואנליזה הופנתה אצבע מאשימה להדחקות של טראומות קשות מן העבר. מאוחר יותר הושם דגש על הפרעות ביוכימיות ומבניות של תאי המוח.
 |
| דיכאון Sander van der Wel, wikimedia commons |
והנה, קבוצה של חוקרים מחזקת עתה חשד שלפיו סוגים מסוימים של מחלות התנהגות נגרמים - או לפחות מתפרצים מן הכוח אל הפועל - בעקבות זיהום נגיפי. חוקרים ממכון קוך בברלין, בראשות ליב בודה (Bode), בודדו נגיף בורנה (Borna) מגופם של אנשים הלוקים בהפרעות מצב־רוח קשות: תסמונת הדיכאון הקשה ועייפות כרונית, המחלה הדו־קוטבית (מניה־דפרסיה) וכן - התנהגות דיבוקית־כפייתית (אובססיבית־קומפולסיבית).
נגיפי הבורנה הם נגיפי RNA חד־גדילי (בכך הם דומים לנגיפי הנזלת). זנים שונים של נגיפי בורנה פוגעים בכבשים ובפרות, וכן בסוסים ובחתולים. סוס שנדבק בנגיף הבורנה הסוסי עלול לאבד את מרצו להפוך אפתי וישנוני. מאחר שהנגיפים מזוהים במוח, משערים כי התופעות אינן סתם ביטוי לתחושה כללית רעה המאפיינת כל מחלה, אלא פגיעה ספציפית בתפקוד תאי מוח, הקשורים למצבי ערנות ופעילות. חתולים שנפגעו בנגיף בורנה חתולי מאבדים שיווי משקל, והופכים מדוכאים ואפתיים.
בתגובה למאמרם של חוקרי מכון קוך שהתפרסם בכתב העת לפסיכיאטריה מולקולרית (יולי 96׳) מביעים חוקרים אחדים ספקנות רבה. לעומתם, אחרים מציינים דווקא כי מחקר זה מוסיף נדבך נוסף לרשימה של עדויות הקושרות נגיפים למחלות התנהגות: יש הקושרים סכיזופרניה לחשיפת העובר, בעודו ברחם, לנגיף השפעת; בכ־20 אחוזים מקרב הנגועים בנגיף האיידס (HIV) מתרחשת הידרדרות נפשית עד כדי שיטיון (דמנטיה).
חוקרי מכון קוך משערים כי נגיפי הבורנה המועברים בקרב אוכלוסיית האדם מעוררים התקפי דיכאון ופגיעות התנהגותיות אחרות רק בקרב מי שהם רגישים מלכתחילה, למשל - עקב מערך גנים מסוים.
אין עדיין הערכות בדבר האפשרות של מעבר זני בורנה מבעלי־חיים לאדם, ומנגנוני מעבר של נגיפי בורנה מאדם לאדם. אך זיהוי הנגיפים באנשים חולים ופענוח מבנה ה-RNA הספציפי להם עשוי לתרום לבירור שאלות אלו, וגם לסייע בעתיד באבחון ואולי אף לשיפור מצב התברואה ופיתוח של שיטות ריפוי.
פורסם ב"גליליאו" 19, נובמבר/דצמבר 1996
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה