אחד המאוויים של העוסקים בחיפוש אמצעי לוחמה בגידולים סרטניים הוא כי יימצא נגיף המסוגל להדביק תאים סרטניים ולהרוג אותם, מבלי לפגוע או לסכן את שאר תאי הגוף. עד לאחרונה נראה היה כי אפשרות כזו תישאר בגדר חלום בלבד, אולם באוקטובר השנה התפרסם מחקר המציג פריצת דרך בכיוון זה. קבוצת חוקרים בראשות פרנק מקורמיק (McCormick), העובדת בחברת התרופות אוניקס בקליפורניה הצליחה לפתח זן של נגיף ממשפחת האדנווירוסים (adenovirus), אשר ניחן ביכולת לתקוף אך ורק תאים ממאירים. נגיפים ממשפחה זו מדביקים תאים שנמצאים במצב מנוחה ומאלצים אותם להתחלק. כאשר התאים מתחלקים משעבד הנגיף את מערכות החלוקה של התא לצרכיו, הוא מתרבה, מחסל את התא ועובר להדביק תאים נוספים.
 |
| נגיפי אדנווירוס במיקרוסקופ אלקטרונים GrahamColm, wikimedia commons |
כיצד גורם הנגיף לתא להתחלק? מתברר כי הנגיף מנטרל כמה חלבונים בתא אשר מפקחים על תהליך החלוקה. בעקבות זאת מאבד התא את ה״בלמים״ ומתחיל להתחלק. אחד החלבונים שאותם מנטרל הנגיף מכונה p53, שהוא אחד החלבונים החשובים בתא - הוא מונע מתא שניזוק להמשיך להתחלק, ובכך מונע את מעבר הנזק לדורות הבאים. נזק כזה יכול להיגרם, למשל, אם נפגע ה־DNA בתא, או DNA זר, של נגיף למשל, חדר לתא. האדנווירוס שחודר לתא זקוק למערכת הרבייה התאית כדי להתקיים, ולכן מנטרל את p53. אם לא ינטרל אותו יורה p53 לתא להפסיק להתחלק. יופייה של השיטה שפיתחו מקורמיק ושותפיו היא בפשטותה: הם יצרו נגיף אשר אינו מסוגל לקשור את p53. נגיף שכזה לא יוכל לפגוע בתאים נורמליים שבהם p53 פועל, שכן תאים אלה לא יתחלקו והנגיף לא יוכל להתרבות. רק אם יפגוש תאים שבהם מסיבה כלשהי p53 איננו מתפקד יוכל הנגיף להתרבות. ל־p53 תפקיד חשוב במניעת התפתחות גידולים סרטניים - ב־60% מן הגידולים באדם p53 אינו קיים, לכן תאים אלה הם יעד מצויין עבור הנגיף. רק בתאי הגידולים האלה הנגיף יוכל להתרבות ללא יכולת התפשטות לתאים הבריאים שבסביבתם.
בניסויים הראשונים שערך מקורמיק התגשמו תחזיות אלו במדויק: כאשר מגדלים בתרבית תאים אשר מקורם בגידולים סרטניים, מתקיף הנגיף את התאים שבהם החלבון p53 אינו פעיל, ואינו פוגע בתאים בהם הוא קיים. מכאן עשה מקורמיק צעד נוסף: הוא בדק אם הנגיף מסוגל לפעול בגוף חי ולא רק בתרבית תאים. לשם כך הזריק לעכברי מעבדה תאים שמקורם בגידולים סרטניים באדם שבהם החלבון p53 אינו פעיל - תאים המתפתחים לגידול סרטני בעכבר לאחר שהתפתחו הגידולים בעכברים הזריקו החוקרים את הנגיף ישירות לתוך כל גידול. התוצאה: הגידולים קטנו בגודלם בשיעור של כ־85%, ומקצתם אף נעלמו לחלוטין. אלה הן תוצאות משמעותיות ביותר, אולם יש עדיין כמה סוגיות הדורשות פתרון לפני שניתן יהיה ליישמן באדם: האם אין הנגיף מהווה סכנה לרקמות הגוף? האם וכיצד תגיב מערכת החיסון בעקבות פלישת הנגיף? האם יש דרך לגרום לנגיף להגיע לגרורות הגידול? ושאלת השאלות — האם הסיפור אכן פשוט כפי שהוא נראה?
בארה׳׳ב החלו ניסויים קליניים בחולים, וקבוצת חולים הסובלים מגידולים בצוואר ובראש קיבלו זריקות של הנגיף לתוך הגידולים. שלב ראשון של ניסויים אלה יסתיים בשנת 97׳ ותקוות רבות נתלות בהם.
פורסם ב"גליליאו" גיליון 20, ינואר 1997.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה