יום שבת, 18 בינואר 1997

כוחו של ארגון - איתי בן-פורת




לפני 3 שנים תקף זיהום חיידקי מסתורי מאות חולי קצרת (אסתמה) בארה"ב, ומאה בני אדם נפטרו מן המחלה. המכנה המשותף לחולים - כולם השתמשו במשאף מתוצרת מסוימת, שהעלה את החשד כי היה זיהום חיידקי במכל הייצור של חומר השאיפה. אך אף שמכלים אלה טופלו לפי דרישות התקן, הזיהום לא נמנע, וגם הטיפול האנטיביוטי בחולים לא נשא תוצאות. התביעות המשפטיות בעקבות המקרה הולידו בדיקה מקיפה ובה נמצא כי במכלים היה חיידק מסוג Pseudomonas aeroginosa, אשר גורם לדלקת ריאות. חיידק זה ידוע ביכולתו להופיע בצברים מוקפים בריר, המכונים קרומים (biofilms), שעמידים בפני חומרים מחטאים, בפני אנטיביוטיקה ובפני מערכת החיסון.

חיידקי Pseudomonas aeruginosa במיקרוסקופ אלקטרונים
CDC / Janice Haney Carr

מקרה זה ומקרים נוספים סימנו פער בין המחקר המיקרוביולוגי ובין המתרחש בטבע. עד לאחרונה עסקו רוב המחקרים בחיידקים אשר צפים במצע גידול נוזלי כיחידים, או גדלים כמושבות בצלחות פטרי; אולם בטבע רוב החיידקים מופיעים בקרומים, ובצורת חיים זו התנהגותם שונה: כאשר החיידק עובר ממצב ציפה חופשית להיצמדות לקרום מופעל בו מסלול שינויים צורניים (מורפולוגיים) ומטבוליים. 

קרומי חיידקים מעורבים בנזקים בתחומים רבים: הם גורמים להרס שיניים (הפלאק הידוע לשמצה), סותמים צינורות מים או קודחים בהם חורים, ויש כאלה המזהמים אבזרים רפואיים שונים, כגון עדשות מגע, לבבות מלאכותיים והתקנים תוך-רחמיים. קיומם של הקרומים על גבי מתקנים המוחדרים לגוף מסוכנת ביותר, בשל עמידותם הן בפני טיפול אנטיביוטי והן בפני מערכת החיסון. קרומי חיידקים מופיעים גם על גבי שבבי מחשב, וכיוון שהם מוליכים זרם חשמלי הם משבשים את פעולת השבב - בעיה חמורה בפסי הייצור של שבבים. 

כיצד מאורגן הקרום והחיידקים שבו? מתברר כי החיידקים נקשרים זה לזה באמצעות סיבים רב-סוכריים (פוליסכרידיים), היוצרים רשת צפופה, שבתוכה זורמים מים המספקים חומרי מזון ומסלקים פסולת. צירוף זני חיידקים שונים בתוך הקרום מאפשר ניצול תוצרי חיידק אחד כמזון לחיידק אחר ונוצרת שרשרת מזון יעילה. רשת הסיבים גם משמשת "חומת מגן" לחיידקים בפני סכנות חיצוניות. 

הקהילה המיקרוביולוגית נמצאת עתה בשלבים ראשונים של פיתוח אמצעי התמודדות עם קרומי חיידקים באמצעות חומרים אנטיביוטיים או באמצעות הלם חשמלי שיפר את הקשרים בין החיידקים.

פורסם ב"גליליאו" גיליון 20, ינואר 1997.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה