הסכר על נהר הדנובה נבנה ב־1972 במעלה הנהר, במרחק של כ־1,000 ק״מ משפך הנהר לים השחור. הנהר מפריד בין רומניה ליוגוסלביה לשעבר, והמטרה שלשמה נבנה הסכר הייתה אספקת אנרגיה לשתי המדינות.
 |
| סכר שערי הברזל Erik Cleves Kristensen - Flicker |
מאז הושלמה בנייתו, חוקרים מן המכון הרומני לחקר ימים החלו לחקור את השפעתו על האקולוגיה של הים השחור. למרבה הצער, התברר כי דגים צפים ופריחה מסיבית של אצות הם מחזות נפוצים מאז.
בעת האחרונה התפרסם מחקרו של הביוגאוכימאי ונוגופלן איטקוט (Ittekkot) מגרמניה, ובו הוא מראה שהבעיה המרכזית היא מחסור חמור בצורן (סיליקה) מחד גיסא, וריכוזים גבוהים של ניטרטים (תרכובות חנקן) שמקורם בשפכים ודשנים המנוקזים לנהר מאידך גיסא. שילוב זה גרם להפרעה חמורה בשרשרת המזון בים השחור. מאחורי הסכר מצטברים שפכים רבים שמקורם בנהרות הנשפכים אל הדנובה ממדינות שאינן מטהרות את שפכיהן - אוקראינה, רומניה ובולגריה. המחסור בצורן נובע מכך שמאחורי הסכר חיים יצורים חד־תאיים הנקראים דיאטומאות, הבונים את שלדם מצורן, וכאשר הם מתים הס נקברים במקום, וכך למעשה מעט מאוד צורן ממוחזר ומגיע אל הים השחור. בעקבות כך, ריכוז הדיאטומאות, שעליהם ניזונים הזואו־פלנקטון (יצורים חד־תאיים) המשמשים בעצמם מזון לדגים, קטן מאוד בים השחור מאז נבנה הסכר. בנוסף על כך, החיידקים המפרקים את הניטרטים צורכים חמצן מומס מן המים, וכך מוחמר עוד יותר מצבם של הדגים.
סכר הדנובה אינו היחיד הסובל שרשרת התרחשויות כאלו. מצבים דומים קרו ככל הנראה גם במקומות אחרים. איטקוט סבור כי הקמת סכר אסואן היא שגרמה לירידה חריפה בשלל הדגה במזרח התיכון בשנות ה־70.
פורסם ב"גליליאו" 26, ינואר פברואר 1998
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה