וירוסים במים
בעבר, היה קיים ספק לגבי הסכנה ממים כגורם להפצת מגיפות נגיפיות, ספק שנבע ממחסור בשיטות רגישות לזיהוי ובידוד הווירוסים מהמים. כיום ישנן עדויות לכך שהמים יכולים לשמש כווקטור להעברת וירוסים, עדויות שנאספו הודות להתפתחות שיטות וטכניקות רגישות המסוגלות לבודד וירוסים מהמים.
העברת מחלות ויראליות על ידי מים מזוהמים, תלויה בהישרדות גורמי המחלה(הווירוסים) במים למשך תקופה מספיקה ובריכוז שיאפשר הדבקה, MID - Minimum Infectious Dose.
 | |
המוביל הארצי ליד קדרים בגליל העליון
|
מלבד הווירוסים קיימים במים מזוהמים פתוגנים נוספים שזיהוי כל אחד מהם דורש זמן וכסף רב. לפיכך, נבחרה קבוצת אורגניזמים אינדיקטורים לזיהוי זיהום פקלי, הקוליפורמים.
מחקרים רבים הראו שהקוליפורמים אינם אינדיקטורים אידיאליים לווירוסים ממספר סיבות:
1. הקוליפורם הוא חיידק חד תאי לעומת הווירוסים שאינם תאיים, ולפיכך מושפעים פחות משינויים סביבתיים. הווירוסים נוטים לשרוד זמן רב יותר בסביבה המימית, יחסית לחיידקים.
2. קיים שוני בגודל ובמאפיינים המורפולוגיים בין חיידקים ו-וירוסים: הווירוסים מתנהגים כקולואידים במים, בעלי מטען על־פני המעטפת ונספחים למוצקים מרחפים, היספחות המעניקה להם הגנה מפני תהליכי האינאקטיבציה.
3. היבט נוסף הוא שמספר מחקרים הראו שמי שתייה שהוכרזו כמים הראויים לשתייה הכילו וירוסים. כלומר עמידות המים בתקנות הבקטריאליות אינה מבטיחה את אי-זיהומם על ידי וירוסים.
מאחר והקוליפורמים אינם מתאימים לשמש כאינדיקטורים לווירוסים, נעשים נסיונות לבחור זן מסוים של וירוס שישמש כאינדיקטור להימצאות וירוסים פתוגניים במים. וירוס אינדיקטורי זה צריך להתאים למספר פרמטרים והם:
1. שיהיה קיים יחס ידוע בין ריכוז האינדיקטור וריכוז הווירוסים כך שריכוז האינדיקטור יהיה תמיד גבוה יותר.
2. שהאינדיקטור ימצא תמיד, היכן שנמצאים הווירוסים.
3. שהאינדיקטור לא יהיה פתוגני.
4. משך הזמן הדרוש לזיהויו צריך להיות מהיר.
5. שהשיטות לזיהוי האינדיקטור תהינה רגישות, אמינות ושמחירן לא יהיה יקר ממחיר בדיקה בקטריאלית.
לא נמצא, עדיין, וירוס המתאים לכל הפרמטרים המצוינים, לפיכך, יש צורך למצוא אינדיקטור מתאים אחר לוירוסים.
חוקרים רבים בודקים את התאמת הבקטריופאג׳ים לשמש כאינדיקטורים לוירוסים.
הבקטריופאג׳ים הם וירוסים שלצורך התרבותם הם חודרים לתא החיידק ה״מארח״ במספר שלבים, כאשר בשלב האחרון הם גורמים לליזיס של תא החיידק ה״מארח״ ולשיחרור הפאג׳ים.
במחקרים שבדקו את התאמת הבקטריופאג׳ים לשמש באינדיקטורים לנוכחות וירוסים במים ובשפכים, נימצאו עדויות תומכות אך גם הוכחות המחלישות את התאמת הבקטריופאגיים לשמש כאינדיקטורים.
ניתן להניח ששתי קבוצות הווירוסים יתנהגו באופן דומה בסביבה המימית, עם-זאת נמצא כי לא תמיד כאשר בודדו בקטריופאג׳ים ממקור מים מסוים, מקור המים הכיל גם וירוסים, לכן יש צורך בהמשך מחקר.
מקור הווירוסים מדליפות בצנרת הביוב, מיכלי אגירה, שטחי יבוש, השקיה בקולחים. תנועת הווירוסים בקרקע תלויה במספר פקטורים כמו מבנה הקרקע וסוג הווירוסים.
הווירוסים בתנועתם, יכולים להגיע לעומקים של עשרות מטרים ובתנועה אופקית למרחקים של מאות מטרים ויותר. מי הגשמים חודרים דרך אבן הגיר, ממיסים אותה ויוצרים בורות המהווים את הקשר שבין הקרקע והזרימה התת קרקעית, לפיכך, מים מזוהמים המגיעים לבורות יכולים להגיע בסופו של דבר למי-התהום.
קיים קשר ישיר בין צנרות מים ישנים, לחץ מיס נמוך ומערכת ביוב ישנה לשכיחות וירוסים גבוהה במים.
נפח דגימת המים לזיהוי וירוסים הוא 1 ליטר.
יש לציין שה־MID אינו ברור ולפיכך מספר וירוסים מינימלי במים יכול לגרום למחלות בקבוצות אנשים רגישות יותר, בעיקר מדובר על
* אנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה
* אנשים מבוגרים
* ילדים
וירוס Hepatitis A Virus - HAV
HAV שיך למשפחת ה-Enteric Viruses. הווירוסים המשתייכים למשפחה זו גורמים למחלות מעיים, לצהבת ולשיתוק. וירוסים אלה מופרשים בכמויות גדולות בצואה וידוע כי הם:
א. מסוגלים לשרוד במים ימים עד חודשים
ב. עמידים בפני תהליכי אינאקטיבציה
כיום מדווח שכ-8% מסה״כ התפרצויות הנובעות מ-HAV, מקורם במים מזוהמים (בעשור הקודם דווח על כ-12%).
משך הזמן הממוצע, העובר מההדבקה ועד הופעת הסימפטומים הוא כ־29 יום.
הסימפטומים הם: כאבי בטן, שילשולים, בחילות, הקאות, כאבי פרקים, תשישות וחום.
מחקרים הראו ש-HAV עמיד יחסית (לחיידקים) בפני כלורינציה, דווח כי בעוד החיטוי מוריד מאוכלוסית החידקים ב-6 סידרי גודל, מאוכלוסיית הווירוסים החיטוי מוריד 4-5 סידרי גודל. עם־זאת, צוין שככל שתהליך הטיהור טוב יותר (כולל גם סינון) אינאקטיבצית הווירוסים תהיה יעילה יותר.
מתוך עבודתם של ד״ר יהודית אלקנה, אתי בורלא, שי עבר-הדני ושנטל צדיק: ״מערכת מידע גאוגרפי כמכשיר לבדיקת הקשר בין מחלות המועברות על ידי מים לבין זיהום מיקרוביאלי של מי-שתייה״, ניתן לראות:
א. אחוז זיהומי המים גבוהים מאוד בישובים מסוימים בצפון (בעיה הידועה במחוז).
ב. קימת חפיפה חלקית בין שיעור דלקת כבד ואחוז זיהום המים עפ״י ישובים.
לסיכום ההמלצות הן:
* לבדוק נוכחות HAV בביוב (כדי להכיר את תפוצת הנשאים באזורנו)
* לבדוק נגיפים גם במי שתייה באזורים בהם קיים זיהום בקטריאלי גבוה
בקבוצה זו יכולים להיכלל:
* קידוחים בהם רדיוסי המגן אינם נשמרים
* ישובים שלא התחברו לרשת ביוב מרכזית
* ישובים בהם מערכת הביוב ישנה
* קידוחים החשופים לזרימות ממאגרי קולחים.
פרזיטים במים: Cryptosporidium and Giardia
1. קריפטוספורידיום:
פרזיט פרוטוזואי היכול לחיות ברקמות אנשים ובעלי חיים.
ידועים מינים רבים של קריפטוספורידיום, כאשר רק אחד מתוכם הינו פתוגני לאדם: Cryptosporidium Parvum.
ניתן למוצאו: במים עיליים (נחלים, אגמים, נהרות); בצואת בע״ח ובצואת אדם נגועים.
אופן ההעברה:
א. פקאלי - אוראלי
ב. דרך מים מזוהמים
הסימפטומים:
שלשולים. בחילות, הקאות, חום, כאבי ראש ואיבוד התיאבון.
תקופת הדגירה הממוצעת כ-9 ימים.
קבוצות הסיכון:
תינוקות
ילדים במעונות
בעלי מערכת חיסונית חלשה
קירבה לאדם חולה
הטיפול: לא ידועות תרופות לטיפול במחלה הניגרמת על ידי הקריפטוספורידיום. לעיתים יש צורך להשתמש באינפוזית נוזלים.
המים כווקטור להפצת הפרזיט:
בישראל החלו לאחרונה לבדוק נוכחות הפרזיטים במים עיליים בצפון (בעיקר בכינרת). התוצאות מצביעות על הימצאות הפרזיטים במים העיליים.
בארה"ב דווח כי 65-97% מהמים העיליים נגועים בנבגים של קריפטוספורידיום. נימצא כי קיימת קורלציה גבוהה בין מספר הנבגים במים לבין רמת העכירות, לפיכך החמירו ברמת העכירות המותרת במי-שתייה לרמה של 1NTU בכדי להגיע לרמת עכירות זו יש צורך להעביר את המים סינון. יש לציין כי גם לאחר הורדת רמת העכירות המותרת ל-1NTU נימצאו מספר נבגים נמוך במים.
ההנחה היא כי הרמה המינימלית לגרימת מחלות היא 10-30 ציסטות ב-100 מ"ל מים, אבל יש לציין כי עדין לא ברורה המנה הקריטית וכיצד היא משתנה בין בעלי מערכת חיסון תקינה לעומת בעלי מערכת חיסון חלשה (כמו-כן קימת תלות בגיל הנחשף למים ובאלימות הפרזיט).
דווח כי כאשר הפרזיט מצוי במים ולא גורם להתפרצויות, לא ניתן להסיק מכך כי אין סכנה. מחלות אנדמיות יכולות להיות בסביבה בנסיבות שלא יגרמו להתפרצויות.
בגלל הספקות, נקבע בארה״ב כי אם ימצאו נבגים של קריפטוספורידיום במים - הציבור יתבקש להרתיח את המים.
הטיפול האופטימלי להרחקת הקריפטוספורידיום: קואגולציה, שיקוע, חיטוי וסינון.
חשוב לציין שהסינון אינו יעיל תמיד בהרחקת הנבגים של הקריפטוספורידיום ממספר סיבות:
א. גודל הנבג - 6um־4 (לעיתים גודלו קטן מגודל הפורות במסנן).
ב. תכונת גמישות הנבגים מאפשרת את מעברם גם דרך ממברנות עם גודל פורות של 3um.
2. ג׳יארדיה: Giardia Lamblia
שוטון פרוטוזואי בעל שתי צורות מופע: טרופוזואיד (בעל כושר תנועה) וציסטה. שתי הצורות יכולות להיות מופרשות מבע״ח. הציסטה עמידה יותר, לכן היא הצורה השלטת בסביבה והיא גם הצורה המדביקה.
המנה המדביקה: 10 ציסטות
ניתן למוצאו: במים עיליים (נחלים, אגמים,נהרות)
בצואת בע״ח ובצואת אדם נגועים
אופן ההעברה:
א. פקאלי-אוראלי
ב. דרך מים מזוהמים
סימפטומים: שלשולים, איבוד משקל, עיכוב בגדילה (בילדים), חום, הקאות ובחילות.
הופעת הסימפטומים מראשית ההדבקה ועד לזיהוי ראשוני הוא 90 ימים. תקופת הדגירה נמשכת כ-1-2 שבועות, עם-זאת יש לציין שלא תמיד מופיעים הסימפטומים.
קבוצת הסיכון:
תינוקות
ילדים במעונות
בעלי מערכת חיסונית חלשה
קירבה לאדם חולה
טיפול: קימות תרופות המשמשות לטיפול במחלה הנגרמת על ידי הג׳יארדיה, אם-כי הטיפול אינו מושלם:
Nitroimidazole, Quinacrine, Furazolidon.
המים כווקטור להפצה: בע״ח נשאים המשוטטים ליד מקורות מים, מזהמים אותם. לפיכך המים חייבים לעבור תהליכי טיפול אופטימליים הכוללים: קואגולציה, חיטוי וסינון. (ידוע שגם מזון מזוהם יכול להעביר את המחלה).
במחקרים דווח כי תהליך הסינון יעיל יותר בהרחקת הציסטות של הג'יארדיה יחסית לאחוזי הרחקת נבגי הקריפטוספורידיום.
3. האמבות:
האמבות שייכות לקבוצת הפרוטוזואה האירוביות המתקיימות בקרקע ובסביבה המימית. ידוע כי האמבות השייכות לזנים Acanthamoeba and Naegleria הינן פתוגניות לאדם.
לפני כשלושה עשורים הובחן כי האמבות הינן אורגניזמים המסוגלים לגרום למחלות בבני-אדם:
1. דלקת קרום המוח (Meningoencephalitis) ראשונית או כרונית: הפתוגן מסוג Naegleria.
2. דלקת ריאות: הפתוגן מסוג Acanthamoeba.
עמידות האמבות תחת תנאים פיסיקליים/כימיים: טמפרטורה - ידוע כי האמבות הפתוגניות עמידות בטמפרטורות גבוהות כאשר הטמפרטורה האופטימלית להתרבותן היא 43-45°c אם-כי ניתן למוצאן גם בטמפרטורות גבוהות יותר (65°c) אבל משך זמן הישרדותן נמוך יותר.
עמידותן נמוכה בתנאים בהם הטמפרטורה והלחות נמוכים.
חיטוי - דווח כי בריכוזי כלור חופשי של 0.5-1.0 מג״ל, הטרופוזואיד מושמד. לעומתו דווח כי הציסטה עמידה בפני ריכוזים גבוהים של כלור. דווח כי 1.5ppm כלור לאחר זמן מגע של 30 דקות, ישמיד את הציסטה.
עובדות אלה מעידות על-כך כי האמבות עמידות לריכוזי הכלור בהם משתמשים לחיטוי מי השתייה מפני החיידקים. ואכן בחלק מהמחקרים דווח כי האמבות בודדו ממים שעברו טיפול ועמדו בתקן הבקטריאלי של מי־השתייה.
כאשר מוצאים, הטיפול היעיל ביותר להרחקת ציסטות של האמבות במים הוא באמצעות היפרכלורינציה.
אמבות בגופי מים: אמבות בודדו בבריכות שחיה, בריכות מים חמות טבעיות, בריכות סולריות ובאגמים.
באזורים שונים בעולם (כמו צפון קרולינה, צ׳כוסלובקיה, פלורידה) דווח על הקשר בין הימצאות הפתוגן במקור המים וגרימת מחלות (דלקת קרום המוח, בעיקר), באדם.
הערה: רוב המחקרים ציינו את הקשר שבין לגיונלה ואמבה. שני האורגניזמים חיים ומתרבים היטב בסביבה מימית עם טמפרטורות גבוהות. התברר שכאשר תנאי הסביבה מורעים האמבה עמידה יותר ומאפשרת ללגיונלה ׳׳להסתתר׳ בתוכה. דווח כי באמבה אחת יכולים ״להתארח״ כ-1,000 תאי לגיונלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה