הממיסים האורגניים (בכללם פנול, כלורופורם, טולואן, פורמאלדהיד ועוד) הם קבוצה של חומרים מסוכנים המקובלים בתעשייה - שימוש נרחב בהם קיים
בתעשיית הפלסטיק, הצבעים, הדבקים והרהיטים. לאחרונה עלו לכותרות חיידקים המפרקים אחדים מן הממיסים האורגניים. המקום המתבקש לשימוש
בחיידקים אלה הם אתרי הפסולת הרעילה, דוגמת רמת-חובב. בסקר שנערך לאחרונה ב-91 אתרי פסולת בארה"ב נמצא שבכשליש מהם הזיהום הרעיל מחלחל
לקרקע או למי-התהום. החיידקים החדשים שנמצאו עשויים לצמצם את הזיהום.
אולם, מסתבר כי דווקא באתרי הפסולת לא ניתן להשתמש בחיידקים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבדרך-כלל באתרי הפסולת מרוכזת פסולת כימית וגם
פסולת רדיואקטיבית, והקרינה הרדיואקטיבית מחסלת את החיידקים הרבה לפני שהספיקו לפעול. הפתרון לבעיה נמצא בקופסת שימורים. בשנות החמישים,
במהלך ניסיונות לחיטוי קופסאות שימורים באמצעות קרינה, התגלה חיידק עמיד לקרינה רדיואקטיבית. אולם, חיידק זה התברר כרגיש לממיסים
אורגניים. לכן, על מנת להקנות לו את היכולת לפרק חומרים רעילים, נדרש מחקר ממושך של תכונותיו הגנטיות. כך ניתן יהיה להחדיר גנים זרים
לתוכו על מנת לקבל את הפעילות הרצויה.
קבוצת חוקרים אמריקאים בראשות דאלי (Dally) הצליחה לאחרונה להעביר את הגן האחראי לפירוק הממיסים
האורגניים מהחיידקים מפרקי הממיסים אל החיידקים העמידים לקרינה רדיואקטיבית. החיידק המהונדס ענה על הציפיות והצליח לגדול בסביבה
רדיו-אקטיבית ומזוהמת בממיסים אורגניים, תוך פירוק החומרים המזיקים. אך גם בחיידק זה לא ניתן להשתמש באתרי הפסולת, כיוון שאתרים אלה
מזוהמים בדרך כלל ברעלים נוספים, כמו למשל מתכות כבדות. עתה מתכוונים החוקרים להמשיך ולהנדס את החיידק ולהקנות לו עמידויות נוספות.
שאיפתם היא ליצור מעין "סופר-חיידק" שיצליח להתקיים בסביבה העוינת ביותר על כדור-הארץ ובו בזמן ינטרל המרכיבים המזיקים שבה. במקרה כזה
יהיה עליהם לוודא שבשעת הצורך ניתן יהיה להשמיד או לרסן חיידק זה ולמנוע את התפשטותו. אחת הדרכים לעשות זאת היא לשתול בתוכו מנגנון
השמדה עצמית המופעל על-פי בחירת המשתמש.
 |
חיידקי Deinococcus radiodurans העמידים לקרינה רדיואקטיבית |
פורסם ב"גליליאו" גיליון 32, עמ' 5-4, ינואר/פברואר 1999.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה