יום שישי, 25 במאי 2012

מזונות מהונדסים גנטית - רפאל שלהב


רגולציה, בחירה, או חשש לא מבוסס?

צילום: Joe Ravi, Wikimedia commons, CC-BY-SA 3.0

בחודש מרץ השנה, פרסמה קבוצת חוקרים ממכון המחקר ג׳ון אינס שבבריטניה (John Innes Centre) הודעה לעיתונות על כמה ניסיונות להנדס גנטית מוצרי מזון, באופן שישפר את התכונות התזונתיות שלהם. למשל, כמה חוקרים במכון גילו, במחקר שתוצאותיו טרם פורסמו, קשר בין אנתוציאנינים (Anthocyanins) - פיגמנטים צמחיים נפוצים, הידועים כנוגדי חמצון, ומעניקים לתפוזים אדומים (המכונים גם "תפוזי־דם") את צבעם - ובין הקטנת היכולת של הגוף לצבור שומן ממזון. מכיוון שתפוזים אדומים נפוצים הרבה פחות מתפוזים רגילים, אותם חוקרים עוסקים בניסיון לשלב את הפיגמנט בתפוזים רגילים מבלי לשנות את טעמם. קבוצה אחרת במכון מתמקדת בניסיון להחדיר גנים של אצות לצמחי לפתית, שמהם מפיקים שמן המכונה קנולה, במטרה לגרום להם לייצר חומצות שומן מסוג אומגה 3. המקור הטבעי העיקרי של שמנים אלה הוא דגים הניזונים מאצות, אך יצירתו ממקור צמחי שהוא נגיש וקל לגידול עשויה להגדיל את הנגישות לשמני אומגה 3, ולהועיל לבריאותם של צמחוניים וכן לסייע במניעת דיג־יתר. 

בראיון שהעניק לעיתון הגרדיאן הבריטי, אמר פרופ׳ דייל סנדרס (Sanders), ראש המכון, שלדעתו הציבור לא יתנגד לצרוך מזון שהונדס גנטית, אם יידע שהשינוי הגנטי נועד לשפר את איכות המזון, ולא להגדיל את רווחי החברות שמייצרות אותו. הקטנת עלות המזון והגדלת התועלת שהגוף האנושי יכול להפיק ממנו עשויה להועיל לצרכנים במדינות מתקדמות, כמו גם במדינת מתפתחות. עם זאת, סנדרס נמצא בעמדת מיעוט באיחוד האירופי, שבו קיימת התנגדות גדולה לשיווק ולשימוש במזון שהונדס גנטית. על פי החוק באיחוד האירופי, חברה המעוניינת לשווק מזון מהונדס גנטי, נדרשת לקבל אישור מראש של הרשות האירופית לבטיחות במזון, לאחר שהוכיחה כי המזון אינו מסוכן לבני־אדם, לבעלי־חיים או לסביבה. גם לאחר קבלת האישור, על החברה לוודא שכל מוצר מזון המכיל יותר מ־0.9% של רכיבים שהונדסו גנטית, יסומן כמכיל מוצרים מהונדסים־גנטית, במטרה ליידע את הצרכנים ולאפשר להם לקנות מזון באופן מושכל. נוסף על כן, כל מי שמעורב בייצור ובמכירת המזון נדרש לשמור על קשר מתמיד עם הגורמים שקרובים לו בשרשרת הייצור, וליידע אותם כי המוצר המדובר עבר תהליכי הנדסה גנטית או מכיל רכיבים שעברו הינדוס גנטי, כך שהידע על תוכן המרכיבים יגיע בסופו של יום לצרכנים.

מאחורי הרגולציה הקפדנית במיוחד של האיחוד האירופי עומד חשש מההשלכות של צריכת מזון שנתפש כלא־טבעי, ושהשפעותיו על גוף האדם לא ידועות. בשנים האחרונות כמה סרטים דוקומנטריים, כגון ״מזון בע״מ״ (Food Inc), העלו לידיעת הציבור את העובדה שרבים מהמזונות שאנו צורכים עוברים הינדוס גנטי במטרה להפוך אותם לעמידים יותר להובלה או לריסוס. עובדה זו עוררה חשש לגבי שינויים אפשריים באופן שבו מזון מהונדס ישפיע על גוף האדם הצורך אותו, על החיות שניזונות ממנו ואז משווקות כבשר למאכל, או על איכות הסביבה והמגוון האקולוגי. על פי הערכות שביצע הדירקטור לבריאות צרכנים של האיחוד האירופי בשנת 2010, קרוב ל־90% מהמספוא שנעשה בו שימוש במדינות האיחוד היה מהונדס גנטית. ההערכה היא כי תהיה לכך השפעה על האפשרות להמשיך לגדל סוגי צמחים מסוימים בלי שתתבצע האבקה והכלאה של זנים מהונדסים וזנים ׳טבעיים׳. עם זאת, הדירקטור דיווח גם כי נכון להיום לא התגלו מקרים של נזקים שנגרמו לצרכנים בעקבות צריכת מזונות מהונדסים, וכי החשש הגדול ממזונות מהונדסים לא התממש.

מדינות שונות - חוקים שוניס
בצד השני של האוקיינוס האטלנטי, בארצות־הברית, המצב המשפטי אחר לגמרי. החוק האמריקאי להגנה על הצומח (The Plant Protection Act) מתיר למזכיר מחלקת החקלאות בממשל הפדרלי למנוע את הפצתם של מזיקים לצמחים בשטחי ארצות־הברית, או להגביל את ההפצה ולפקח עליה. אמנם, תקנות שפרסמה מחלקת החקלאות בהתאם לחוק, קבעו שצמחים שהונדסו גנטית נכנסים לקטגוריה של ׳מזיקים', אלא אם מחלקת החקלאות קבעה אחרת לאחר שנערך תסקיר סביבתי לגבי השפעת הצמח המהונדס על הסביבה - אך בפועל, מחלקת החקלאות נוטה לקבוע באופן נרחב למדי שצמחים מהונדסים גנטית אינם מזיקים לחקלאות, ולכן היא מסירה כל פיקוח מעליהם. נוסף על כך, מחלקת החקלאות ומנהל התרופות והמזון בארצות־הברית (FDA) נוקטים בעמדה הפוכה לחלוטין מזו של האיחוד האירופי ביחס לסימון מזון שמכיל רכיבים שהונדסו גנטית. על פי המדיניות האמריקאית אין לסמן מזונות מהונדסים גנטית ככאלה, כדי לא לעורר חשש לא מבוסס אצל הצרכנים, וכדי לא לעודד באופן עקיף צריכה של מוצר חלופי על פני מוצר שסומן כמהונדס. 

הגישה האמריקאית והגישה האירופית לסימון מוצרים מהונדסים מבטאות שתי גישות מנוגדות ביחס לסימון מוצרים שטבעם הבריאותי אינו ברור. הפיקוח האירופי עושה מאמץ לספק לצרכן את כל המידע על מרכיבי המוצר, כדי לאפשר לו לבחור בין אפשרויות ותחליפים שונים. כך האיחוד מגן על יכולת הבחירה של הצרכן ומאפשר לו לשלוט בסוג המזון שאותו הוא קונה. גישה זו זכתה לביקורת של יצרני וספקי מזון ומספוא לחיות, שטוענים כי ההגבלות על שיווק מזון מהונדס מחמירות מדי ועלולות להוביל מדי פעם למחסור משמעותי במוצרים בשוק האירופי, במיוחד בכל הקשור למזון לבעלי־חיים. לעומת זאת, הפיקוח האמריקאי על מזונות מהונדסים הוא רגולטורי בעיקרו, ועושה שימוש בכוחה של המדינה כדי לדאוג לטובת הצרכנים. מכיוון שהצרכן שקונה מוצרים לא יכול לברר בקלות אם הם מכילים רכיבים שעברו הנדסה גנטית, הוא נאלץ להסתמך על ההנחה שלפני שמוצר כזה או אחר קיבל אישור לשיווק, נערכו כל הבדיקות המתאימות, וכי האמונים על כך מצאו שאין כל סיכון בשיווק המוצר המהונדס. גישה זו זוכה לביקורת רבה בקרב ארגונים ואנשים המעודדים תזונה טבעית, כיוון שהיא מונעת מהם לבחור בעצמם את סוג המזון שאותו הם צורכים. 

האם גישה אחת עדיפה על השנייה? נדמה כי התשובה לשאלה זו אינה חד־משמעית. כיום יש, ובצדק, דגש גדול לזכות הבחירה של כל אדם על חייו ועל גופו. כחלק מעידוד גישה זו, חשוב לאפשר לכל אדם לצרוך מוצרי מזון באופן נבון ומודע לצרכים ולסיכונים בריאותיים. עם זאת, נראה כי מעטים האנשים שיעמדו בחנות או בסופרמרקט מול מוצר המסומן כמהונדס גנטית, וידעו להסביר מה משמעות הסימון, ואם המוצר המהונדס בריא ומתאים להם יותר או פחות ממוצרים אחרים. זאת בגלל שהבחירה בין המוצרים מבוססת על ידע מדעי מורכב, שרובו אינו זמין לאדם הפשוט, וחלקו נמצא במחלוקת גם בין מדענים. במצב כזה קיימת סכנה שהבחירה תתבצע על בסיס חששות לא מבוססים או על בסיס מידע לא רלוונטי, ולכן יכולת הבחירה לא תוביל בהכרח לבחירה הנכונה. עם זאת, קיימת תמיד הסכנה שחברות ייצור ושיווק בעלות יכולת השפעה על הממשל יצליחו להשיג אישורים לשיווק מוצרים מהונדסים גנטית בעזרת קיצורי דרך והשפעה לא־ הוגנת על בעלי־תפקידים ממשלתיים. היעדר שקיפות לגבי הליכי השיווק והסימון של מוצרים מקטין את תחושת האחריות של גופים ממשלתיים כלפי הצרכן, ומונע מעורבות ציבורית בהליכים. 

כיום עיקר ההשקעה בהנדסה גנטית של אורגניזמים המשמשים כמזון נועדה לזרז את זמן הגדילה של הצמח ולפתח בו עמידות בשינוע. זאת ועוד, לרווח הברור לחברות המזון הגדולות, הצלחה בתחום זה יכולה למנוע מחסור במזון עקב אירועי טבע או סכסוכים פוליטיים, וגם לענות על הביקוש הגובר למזון. נוסף על כך, למרות השנים המצטברות של מחקר רפואי לגבי ההשפעה של מזון מהונדס גנטית על גוף האדם, טרם נמצאה הוכחה לכך שמזון מהונדס מסוכן לגוף האדם. מצד אחר, עברה תקופה קצרה יחסית מאז תחילת השימוש הנרחב במוצרים מהונדסים גנטית, וההשפעות ארוכות הטווח של צריכת מוצרים מסוג זה עדיין אינן ידועות.

בישראל שירות המזון של משרד הבריאות מפקח על מתן היתרים לשיווק "מזון חדש" (novel food) - מוצר מזון בעל מבנה ראשוני חדש ברמה המולקולרית שעבר הנדוס גנטי, הליך ייצור חדש ולא מוכר, או מוצרי מזון שאין לגביהם ניסיון רב של צריכה בטוחה לאדם בישראל. כחלק מהליך האישור נדרשים היצרנים לספק למשרד מידע מדעי שיאפשר לו לבצע הערכת סיכונים ולקבוע תנאי שימוש במוצר, אם יש בכך צורך. עם זאת, לא קיימת כיום מדיניות ישראלית מוסדרת של עידוד או התנגדות לשיווק מוצרים מהונדסים או מדיניות סימון למוצרים כאלה. 

בדצמבר 2011 קיימה ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת דיון בנושא ״שימוש בהנדסה גנטית במחקר החקלאי בישראל״, במטרה להרחיב את הדיון הציבורי בנושאים אלו. בדיון, שנוהל בצורה עניינית ומעניינת, אפשר היה להבחין בנטייה לטובת הרחבת השימוש בהנדסה גנטית במוצרי מזון, אולי משום שהשתתפו בו מדענים ונציגי חקלאים רבים, אך לא נציגי צרכנים או נציגי ארגוני הגנת סביבה. בסופו של הדיון הוחלט כי הוועדה תיזום ניסוח חקיקה ורגולציה לסימון מוצרי מזון שעברו הנדוס גנטי, ותעודד חינוך והסברה של המשמעות של פיתוח מוצרים מהונדסים גנטית וצריכתם כדי להעשיר את הידע של הצרכנים. 

יש לקוות שהמשך הטיפול הרגולטורי בנושא יימשך בשקיפות ובמעורבות ציבורית גדולה ככל האפשר.

לקריאה נוספת:

דוח הדירקטור לבריאות צרכנים של האיחוד האירופי

פרוטוקול הדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת (קובץ rtf): 

רפאל שלהב הוא עורך דין ודוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב.

פורסם ב"גליליאו" 165, מאי 2012

אין תגובות:

פרסום תגובה