סלמונלה - מתן ארבל

 

לכבוד זיהום הסלמונלה החדש (חומוס של צבר, שימו לב!), מה זה סלמונלה בכלל? 

סלמונלה (Salmonella) זה סוג של חיידקים בצורה מתג בעלי יכולת תנועה עצמאית. גודלם הממוצע הוא בערך אחד מיקרומטר (שזה מטר חלקי מיליון). סלמונלה הם פתוגנים תוך תאיים, כלומר הם יכולים להיכנס לתוך תאים, להתמקם שם ולהשתכפל. יש בערך 2600 מינים שונים של סלמונלה, אבל אפשר לחלק אותם לשתי קבוצות שונות בגדול. קבוצה אחת שחיידקיה חודרים לגוף, מתיישבים בעיקר במערכת העיכול וגורמים לסלמונלוזיס, או מה שאנחנו קוראים "קילקול קיבה". לרוב שאנחנו חוטפים מה שנקרא קילקול קיבה, זה בעצם כי נדבקנו בסלמונלה.

חיידקי Salmonella typhimurium (באדום) צמודים  לתאי אדם בתרבית.
צילום: Rocky Mountain Laboratories, NIAID, NIH

הדבקה כזאת לרוב לא דורשת טיפול רפואי ותעבור לבד. הקבוצה השנייה, הרבה פחות נעימה, היא הקבוצה שחיידקיה גורמים למחלת טיפוס הבטןים. בעוד שהקבוצה הראשונה נפוצה כמעט בכל העולם, הקבוצה השנייה נמצאת רק בסאב-אפריקה (החלק האמצעי והתחתון של יבשת אפריקה), ובמזרח אסיה, ולא נמצאת בישראל בכלל. ההבדל בין טיפוס לבין סלמונלוזיס זה שבמחלת הטיפוס חיידקי הסלמונלה נכנסים למחזור הדם, ולא נשארים רק במערכת העיכול. זה יכול לגרום לשוק ספטי וגם למוות, ולכן מחלת טיפוס מחייב טיפול אנטיביוטי מהיר. לפי הCDC, בשנה ישנם מעל מיליון חולי סלמונלוזיס בשנה בארצות הברית, 23 אלף מהם יצטרכו טיפול רפואי, 450 מהם ימותו. לא נעים.

חלק ממה שהופך את הסלמונלה לגורמי מחלה כל כך מוצלחים זה יכולת תיקון ה-DNA הממש טובה שלהם. מאקרופאגים, תאים ענקיים של מערכת החיסון מטפלים בפולשים על ידי בליעה שלהם. אחרי שהם בולעים פתוגן, הם מפציצים אותו ברדיקלים של חמצן (תוצרים טבעיים של נשימה תאית) ובשלל חומרים אחרים שהורגים את הפתוגן. חיידקי הסלמונלה פיתחו יכולת לשחרר כל מיני פקטורים שמעכבים את השחרור של החומרים האחרים, ופיתחו מנגנוני תיקון DNA יעילים במיוחד שמאפשרים להם להתמודד עם נזקי החמצון. זה מאפשר לסלמונלה פשוט לחיות בתוך המאקרופאג, ולהמשיך להתחלק ולגדול שם. חיידקים מוצלחים סך הכל. 

חיידקי סלמונלה הגורמים לטיפוס הבטן, עוברים רק בין בני אדם. חיידקי הסלמונלה הגורמים לסלמונלוזיס עוברים גם בין בני אדם, וגם מחיות. לכן אפשר למצוא חיידקי סלמונלה לרוב במוצרי בשר, חלב, ביצים או בכללי כל דבר שקשור לחיות. מקום אחר שסלמונלה נפוצה? בצואה שלנו או של חיות. אז איך מגיע זיהום סלמונלה לחומוס?

לא יודע, ואני מפחד לשאול. (סתם, אין סיכוי שאני אוכל חומוס מקופסא שכל כך קל להכין חומוס טעים בבית לבד). אז למה היום עדיין כל כך הרבה אנשים נדבקים מסלמונלה? פעם הדרך לאבחן סלמונלה הייתה לגדל אותם על צלחות מיוחדות, שרק סלמונלה יכולה לגדול עליהם, ואז אחרי שלושה ימים בערך אתה יודע אם המפעל שלך מזוהם או לא. היום יש גם בדיקות שאורכות שתי דקות. אבל האמת המרה שפשוט שלרוב לא עושים אותן. יש רק מקומות מסוימים שמחויבים בבדיקות תדירות לחיידק (לדעתי רק לולי תרנגולות, אבל אני לא מאוד חזק ברגולציה של מזון) והשאר אני מניח עושים בדיקות אקראיות לשלל פתוגנים במזון מדי פעם, וככה עולים על זיהומים. כנראה שהבדיקות האלו הן הבדיקות הישנות והלא מהירות, ולכן מגיעים למצב שכשהמזון כבר נגיש לציבור - רק אז עולים על הזיהום. בדיקות זולות ומהירות יוכלו להציל אותנו מקלקולי קיבה, ובכללי להציל מלא אנשים ממוות מיותר.

בשנת אלפיים מתו לדוגמא 200 אלף איש בעולם מסלמונלוזיס. אז איך אפשר לעשות בדיקות זולות ומהירות לסלמונלה? יש מלא דרכים, אבל אני אתאר דרך אחת פשוטה. 

לחיידקים יש יכולת חישת מניין, בעצם מנגנון טבעי שלהם "לחוש" בנוכחות של חיידקים אחרים סביבם ולפעול בהתאם (נגיד אם צפוף, להתחלק פחות). אנחנו יכולים להשתמש ביכולת הטבעית שלהם לחוש אחד את השני ולהתאים אותה למטרותינו. ליצור זן של E. coli (חיידק סופר נפוץ במעבדות) שיודע לחוש סלמונלה, ומגוון סוגים אחרים של חיידקים, וכתגובה לחישה כזאת, לשחרר צבע לנוזל וככה לסמן על נוכחות זיהום. איך בדיקות כאלו יראו? תהיינה במפעל מבחנות רב שמושיות כאלו שגדלים בהן אותם E. coli, כשמדי פעם צריך לשים להם נוזל מחייה חדש (בגדול סוכר ומים, מאוד זול). כל יום יקחו במפעל דגימות ממקומות שונים ויטפטפו אותן לתוך המבחנות ותוך דקות יקבלו אינדיקציה לנוכחות של זיהום. מגניב נכון? 

בדיקות כאלו יהיו מאוד זולות ומאוד נגישות גם במקומות מאוד נידחים של העולם. אז מה עוצר אותנו? אני מאמין שיש כבר פיתוחים כאלו, או דומים, בעולם, אבל יקח זמן עד שיגיעו לשימוש תעשייתי. כמו כן צריך שהציבור יתחיל לדרוש כאלו בדיקות. רק שהציבור יעדיף חברות שעושות בדיקות תדירות כאלו יהיה לחברות תמריץ מסחרי לעשות אותן. 

קצת חפרתי בסוף, אבל זה בקצרה (ניסיתי לפחות) על סלמונלה ומה אפשר לעשות נגדה. יום מהנה ונקי מקלקולי קיבה לכולם!

מתן ארבל הוא דוקטורנט במחלקה לביוטכנולוגיה ומיקרוביולוגיה באוניברסיטת ת"א ומנגיש מדע בזמנו הפנוי.

פורסם במקור בטוויטר של המחבר