לאחר הדבקה ראשונית בנגיף איידס (HIV), הוא נעלם כמעט מזרם הדם, ונשאר לכאורה רדום מספר שנים עד להופעתו עם התפרצות המחלה. בשנים האחרונות נמצא שנגיף האיידס מתרבה בבלוטות הלימפה וריכוז התאים המודבקים הולך ועולה באיטיות אך בצורה משמעותית במשך חודשים עד שנים.
שתי קבוצות חוקרים בראשות Wei ו-Ho פרסמו בתחילת השנה עבודות שהראו שטיפול בחולי איידס בתרופות, הביא לירידה מהירה בריכוז הנגיף החופשי בדם תוך מספר ימים, שלוותה בעליה בריכוז התאים מטיפוס CD4.
הבעיה בשימוש בתרופות אלה, היא הופעת זנים עמידים, לעתים תוך שבוע. למעשה תופעה זו אינה חדשה, אך החידוש הוא בהצבעה על הדינמיקה של יצירת הנגיף. הם קבעו שמדי יום מסולקים מזרם הדם כ-30% מהמספר הכללי של הנגיפים בדם. מאחר שהריכוז בדם נשאר כמעט קבוע במשך חודשים רבים - קצב התרבות הנגיף כנראה זהה למספר שצוטט לעיל. בצורה דומה הסיקו החוקרים, שקצב יצירת ותמותת תאי CD4 בנגיף הינו כ-2x102 ליום.
מה אם כן אחראי לפינוי המהיר של הנגיף מהדם ולאבדן תאי CD4? התשובה היא המערכת החיסונית: נוגדנים, מערכת המשלים ותאים מקרופגים. תאי T הורגים מזהים תאי CD4 מודבקים היוצרים אנטיגנים נגיפיים ומתקיפים אותם, רק חלק קטן מתאי CD4 ״נמלטים״ מהתאים ההורגים וממשיכים ליצור נגיף.
התוצאות הצביעו, שנגיף האיידס מתנהג בדומה לנגיפים אחרים ואין מסתוריות במחזור חייו. הוא אמנם יחודי וחמקו, אך הוא נגיף בכל מקרה.
 |
| הדבקה בנגיפי HIV איור: Victor Padilla-Sanchez, PhD - Wikimedia commons |
המקור: Nature 373: 102, 1995
פורסם ב"סינתזיס" 10, ספטמבר 1995.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה