איך נראה הוויכוח בין מדע מבוסס ראיות לבין טענות חסרות ביסוס - נחשון שטייף

 

בכל יום מתפרסות בקבוצה "מדברים על חיסונים" עשרות שאלות, ועבור מי שעוקב באדיקות אחר השיח, יתכן שחלק מהשאלות חוזרות על עצמן ("האם כדאי לפצל את חיסוני גיל שנה?", "יודעים כבר מה היעילות של חיסון שפעת השנה?", "החומרים בחיסונים לא מסוכנים?"), אבל אחת לכמה זמן עולות כאן שאלות ממש מעניינות.

 דוגמה טובה לשאלה כזו היא השאלה שהתפרסמה פה לא מזמן, כשאנונימית חיפשה מידע לגבי סיפורו של הביולוג הגרמני ד”ר סטפן לנקה (Lanka), שטען ש"שאין מחקר שמוכיח את קיומו של נגיף (וירוס) החצבת". זו באמת שאלה יפה, בעיקר כי היא נוגעת בבסיס של השיטה המדעית, וגם יש מאחוריה סיפור משעשע. השאלה הזו נותנת לנו הזדמנות לראות איך נראה הוויכוח בין מדע מבוסס ראיות לבין טענות חסרות ביסוס, וניתן לה את הכבוד הראוי לה. אז איך באמת אפשר להתמודד עם דבריו של ד”ר סטפן לנקה, שטען ש"אין מחקר שמוכיח את קיומו של נגיף החצבת"?

נגיף החצבת: בידוד, צילום, גנטיקה, זנים

נגיף החצבת בודד וצולם עשרות פעמים מאז שנות ה 50 של המאה הקודמת.

נגיף החצבת במיקרוסקופ אלקטרונים

כבר אז בודדו אותו מדגימות של ילדים חולים והצליחו להדביק בו תאים בתרבית. מאז הנגיף צולם מאות פעמים במיקרוסקופ אלקטרוני. ממש יש מאות תמונות מתועדות (שתיים מהן מצורפות כאן). החומר הגנטי (RNA) של הנגיף בודד ורוצף לכל אורכו, וזה אפילו מאפשר לעקוב אחר מהלך התפרצויות בעולם דרך זיהוי זנים שונים. החיסון נגד חצבת מיוצר מתרבית מוחלשת של אותו נגיף, והמבנה והחלבונים שלו מוכרים היטב. אחרי כל זה, לטעון שאין נגיף, זה קצת, איך לומר, לא רציני.

אז על מה מבוססת הטענה של לנקה?

סטפן לנקה הוא ביולוג גרמני שדוגל ברעיונות שוליים מאוד בין היתר ש"לא קיים שום נגיף מחולל מחלות" (כולל HIV, חצבת, ועוד). ב-2011 הוא אפילו הציע פרס כספי של מאה אלף אירו למי שיוכיח במחקר אחד את קיומו של נגיף החצבת, וחוקר בשם דייויד ברדן (Barden) הגיש לו שישה מאמרים מדעיים שונים שמוכיחים את קיום הנגיף. מה עשה לנקה? סירב לשלם בטענה ש"אין מאמר יחיד שמכיל את כל ההוכחות".

עכשיו אנחנו הולכים לכיוונים משפטיים ולא מדעיים, אבל זה סיפור ממש מצחיק אז תישארו איתי בבקשה. ברדן תבע את לנקה וב-2015 בית המשפט בגרמניה פסק נגד לנקה, וקבע שההוכחות לקיום הנגיף אכן קיימות ומבוססות היטב.

בהמשך לנקה ערער והתשלום בוטל, לא כי אין נגיף, אלא כי התנאי של לנקה (ששונה בדיעבד) היה “מאמר אחד בודד שמכיל את כל ההוכחות”, ולא שההוכחות מצטברות ממספר מחקרים.

בעצם, מה שלנקה טען זה ש"אין מחקר אחד שעומד בקריטריונים הנדרשים שאני קבעתי להענקת הפרס". זה טיעון שיכול לעמוד בבית משפט, כי מי שמבטיח את הפרס קובע בעצמו את הקריטריונים, אבל זו טענה לא נכונה מבחינה מדעית. לנקה בעצם לא "הוכיח שאין מחקרים" אלא פשוט שינה את כללי המשחק ודרש מאמר אחד בלבד שיכלול בו-זמנית בידוד, הדבקה, ריצוף, שחזור מחלה, ותגובה חיסונית, הכול יחד. זה לא קריטריון מדעי, אלא דרישה שרירותית שמתעלמת ממאות מחקרים שעומדים בכל הקריטריונים של מדע הווירולוגיה: בידוד הנגיף מתרביות נקיות, שעתוק ושכפול ספציפי בתאי מארח, שחזור מחלה בבעלי חיים, זיהוי נוגדנים ספציפיים לאחר חשיפה, ריצוף מלא של ה-RNA הנגיפי, ועוד. כולם יחד מהווים את ההוכחה הביולוגית לקיומו ולפעולתו של הנגיף הגורם למחלת החצבת.

טענות חסרות ביסוס

טענות כמו של לנקה משתמשות במושגים מדעיים אבל מפרשות אותם באופן לא מדעי, לא נכון, לא רלוונטי, או לא עדכני. למשל, במדע המודרני אין דרישה "לבודד את הנגיף בצינור ריק". זה פשוט בלתי אפשרי, כי נגיפים לא חיים מחוץ לתאים. אבל אני בהחלט יכול להבין איך אנשים שחסר להם רקע מקצועי-מדעי עשויים להתרשם מגיבוב השטויות הזה.

מציאות מול דימיון

במציאות, נגיף החצבת קיים, מתועד, מצולם והחומר הגנטי שלו מפוענח לחלוטין. טענות כמו של לנקה הן דוגמה מצוינת לפסאודו-מדע. טענות שמנסות להישמע מדעיות אבל מתעלמות מהראיות ומשיטות המחקר המדעיות.

כל מוסדות המחקר והקהילה המדעית כולה דחו את הטענות הללו, ולא שזו אוטוריטה מדעית אבל אפילו בית המשפט בגרמניה דחה אותן.

מקורות

דיווח על המשפט "ברדן נגד לנקה" בעיתונות של 2015.

מספר מחקרים לדוגמה, חלקם נכללו ברשימת המחקרים שהציג ד"ר ברדן בתביעה:

המחקר מ-1954 שבו נגיף החצבת בודד לראשונה מילדים חולים והדביק תרביות תאים.

מאמר מ-1957 שמסכם ניסויים מוצלחים בבידוד נגיף החצבת בתרביות תאים, ומאפיינים ביולוגיים של הנגיף.

שני מחקרים נוספים משנת 1957 שמציגים בידוד, התרבות והתנהגות נגיף החצבת בתרביות שונות, על פי פיזור, בידוד וזיהוי חלבונים של מקור המחלה.
הראשון;
השני

מאמר מ-1966 שמציג התרבות של נגיף החצבת בתרביות תאים במעבדה בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני (התמונות המצורפות מקורן במחקר הזה).

מחקר מ-1971 שמדגים בידוד חוזר של נגיף החצבת, אפיון ביולוגי של זנים שונים, שונות בין זנים, תוך שמירה על זהות מבנית ותפקודית.

מאמר מ-1996 שמתאר כיצד ריצוף גנטי של נגיף החצבת עוזר להבין את מסלולי ההדבקה ואת מבנה השונות הגנטית של הנגיף.

ריצוף זנים: מאמר שמציג ניתוח גנטי של זני החצבת בארה״ב בשנים 2001-1997

מחקר מ-2003 שמציג שינוי גנטי מכוון של הנגיף.

מחקר מ-2011 שמדגים, שוב, ריצוף גנטי מלא, אבולוציה של הנגיף, וקשר בין רצפים גנטיים לשרשראות הדבקה.

רקע היסטורי:

סקירת ההיסטוריה של החיסון נגד חצבת באתר ארגון הבריאות העולמי

סקירת ההיסטוריה של החיסון נגד חצבת באתר ה CDC

על הקשר המבוסס בין גורמי מחלות (חיידקים ונגיפים) למחלות - כתבה של ענר אוטולנגי בטוויטר

נחשון שטייף  - מתנדב בעמותת "מדעת" ומנהל בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" שמופעלת ע"י העמותה

פורסם בקבוצת הפייסבוק - מדברים על חיסונים. 

האינטרסים הכלכליים מאחורי החיסונים 💰 💵 🤑 - אורית סופר

 

אציג כמה טענות שאולי נשמעות משכנעות, אבל אחרי שתראו את הנתונים תגלו שהן מופרכות לחלוטין - והסיבה היחידה שאנשים מאמינים להן זה בגלל שרוב האנשים פשוט לא טורחים לבדוק את הנתונים.

לפני שנתחיל, כמה מילים עלי: אני תמיד מציגה את עצמי כלא רופאה, אבל מה אני כן? אז נעים מאוד, אורית. יש לי תואר ראשון במדעי החברה ואני בדרך לתואר שני במינהל עסקים. הייתי יזמת ובעלת חנות אי-קומרס הרבה שנים, והיום אני מנטורית עסקית. בפוסט הזה אני מתכוונת להישאר בתחום שבו אני מבינה הכי טוב, ולפרק כמה מהטענות הכי ישנות של מתנגדי חיסונים על האינטרסים הכלכליים של חברות הפארמה מנקודת מבט כלכלית-עסקית.

>> רשימה ממוספרת של המקורות בהם נעזרתי בתחתית הכתבה <<

כמה כסף חברות הפארמה באמת מכניסות מחיסונים?

נתחיל מהטענה הכי ישנה בספר: ״הם״ רוצים שנתחסן, כי מישהו מרוויח מזה.

אבל האם חיסונים באמת כל כך רווחיים?

📣 נתון: חיסונים מהווים רק חלק קטן מכלל ההכנסות של חברות הפארמה. בשנת 2025 היה מדובר על סכום כולל של כ-60 מיליארד דולר (1), מתוך הכנסה כוללת של כ-1.2 טריליון דולר (2) - בערך 5%. לא צריך להיות אנשי עסקים גדולים כדי להבין שמוצר שאחראי רק ל-5% מההכנסות הוא לא ביצת הזהב שבזכותה החברה צומחת ומתעשרת.

אפילו חלק ממתנגדי החיסונים הצליחו לעלות על זה, והם מזיזים את השער וטוענים שהמטרה של החיסונים היא בעצם לייצר עוד אנשים חולים, וזה מה שבאמת משתלם לחברות הפארמה. האמנם? מייד נגלה.

האם רווחי להפוך ילדים לאוטיסטים?

כידוע, חיסונים מואשמים בכל חולי אפשרי, אבל בראש הרשימה נמצאת הטענה שהם גורמים לאוטיזם. בואו נבדוק אם משתלם להפוך ילדים לאוטיסטים מבחינה כלכלית-עסקית.

בדקתי מהן חמש התרופות שמכניסות לפארמה הכי הרבה כסף, באיזה מחלות הן מטפלות, וכמה כסף הן הכניסו ב-2025, וזה מה שמצאתי:

1. Keytruda - תרופה נגד סרטן, 30 מיליארד דולר (3)
2. Ozempic - תרופה נגד סוכרת, 22 מיליארד דולר (4)
3. Eliquis - תרופה נגד פרפור פרוזדורים, 21 מיליארד דולר (5)
4. Dupixent - תרופה נגד אסתמה, 15 מיליארד דולר (6)
5. Biktarvy - תרופה לטיפול באיידס, 13.4 מיליארד דולר (נכון לשנת 2024 - נניח לצורך הדיון שלא היתה צמיחה ב-2025) (7)

בחישוב מהיר, כמעט 10% מההכנסה של שוק הפארמה מגיע רק מחמש התרופות האלה - אבל אף אחת מהן לא מטפלת בשום דבר שקשור לאוטיזם. כמה הפארמה כן מרוויחה מכל אותם אוטיסטים שהיא לכאורה מייצרת?

אוטיזם כידוע הוא שונות נוירולוגית ולא מחלה כרונית שמחייבת טיפול תרופתי. אוטיסטים כן נוטים ליטול תרופות פסיכיאטריות מסוימות, תרופות שמטפלות בהפרעות קשב וריכוז, תרופות לשינה ותרופות אנטי אפילפטיות. 

📣 נתון: כל אלה ביחד הכניסו בשנת 2024 סביב… 2 מיליארד דולר (8). בשביל זה כל הבלגן?...

או - אולי אין למפיצי שקר החיסונים והאוטיזם שום מושג ממה הפארמה באמת מרוויחה?...

האם חברות הפארמה מממנות את המחקרים על חיסונים?

גרסה נוספת של טענת האינטרסים הכלכליים עוסקת במחקרים על חיסונים - מתנגדי חיסונים טוענים שכולם מומנו על ידי חברות הפארמה, ולכן כולם מוטים לטובת החיסונים. האמנם? בואו נבדוק מה אומרים המספרים היבשים.

📣 נתון: רוב המחקרים ממומנים על ידי גופים ממשלתיים או ציבוריים, ללא מימון מסחרי. לדוגמה, מחקר שבדק 185 מטא-אנליזות בנושא חיסונים הראה שרק 15% מומנו ע"י חברות פארמה (9).

בכל שנה מאות מחקרים עצמאיים, סקירות מטה-אנליזה ומחקרי מעקב על עשרות מיליוני אנשים, נערכים ע"י אוניברסיטאות ומכוני מחקר בכל העולם שאינם קשורים או ממומנים ע"י חברות הפארמה. אבל גם המחקרים הקליניים שחברות הפארמה כן מממנות מתבצעים תחת פיקוח רגולטורי קפדני (של גופים כמו FDA). לפני שבכלל אפשר להתחיל ניסוי קליני, החברה חייבת לקבל אישור מקדים, והניסויים עצמם מתבצעים לרוב בבתי חולים ע״י רופאים או באמצעות חברות מחקר חיצוניות שגם מנתחות את התוצאות.

לבסוף, כל מחקר, בלי קשר למקורות המימון שלו, עובר ביקורת עמיתים כדי להבטיח שהמסקנות שלו תקפות, כתנאי לפרסום המחקר בכתבי עת מדעיים (אמיתיים, לא בלוגים של מתנגדי חיסונים). הביקורת מתבצעת ע״י חוקרים בלתי תלויים שלא יודעים את זהות החוקרים שביצעו את המחקר, והם מוודאים שהמתודולוגיה של המחקר והחישובים הסטטיסטיים שבוצעו אכן מאפשרים להגיע למסקנות אליהן הגיע המחקר.

נקודה חשובה שאותה מתנגדי חיסונים הכי נוטים לפספס: גם רוב מחקרי העוקבה, אחרי שהחיסון מקבל אישור שיווק, מבוצעים על ידי גופים ציבוריים ולא חברות הפארמה. תופעות לוואי מדווחות מכל העולם במאגרי מידע פתוחים, וכל מדינה מפרסמת באופן עצמאי נתוני תחלואה באמצעות גופים ממשלתיים כדוגמת הלמ"ס שלנו. נתונים מספריים אובייקטיביים כמו ירידה בתחלואה בחצבת או בתמותת תינוקות משעלת, או העלמות שיתוק הפוליו, נמדדים ומתועדים במערכות שלא תלויות כלל בחברות הפארמה.

האם יתכן שחברות הפארמה משחדות את כל החוקרות והרופאים בעולם?

עוד טענה אהובה ולעוסה היא שחברות הפארמה משחדות את כל עובדות ועובדי הבריאות ואת כל החוקרים והחוקרות בכל מכוני המחקר והאוניברסיטאות בכל העולם כדי שיתעלמו מנתונים אובייקטיביים או יסלפו אותם. עזבו מוסר ואתיקה - בואו נבדוק אם יש לזה התכנות כלכלית.

📣 נתון: יש בעולם כשבעים מיליון גברים ונשים שעוסקים במקצועות הבריאות (10) ועוד כמיליון חוקרים (11). כמה חברות הפארמה יכולות לשלם לכל אחד מתוך אותם 71 מיליון בני אדם? הרווח שלהן אחרי הוצאות מוערך בכ- 25% (12), כלומר הסכום הפנוי לתשלום שוחד ב-2025 הוא סביב 300 מיליארד דולר. בחישוב זריז זה יוצא כ-4000$ לראש.

אבל רגע! בואו נבין מה באמת האינטרס הכלכלי של חברה מסחרית: חברות הפארמה צריכות להשתמש ברווחים האלה כדי להשקיע בפיתוח עסקי (כמו חיסונים חדשים לדוגמה). בנוסף, אלה חברות ציבוריות שנסחרות בבורסה ומסתמכות על משקיעים; הן צריכות להוכיח למשקיעים שהן משקיעות בפיתוחים שיעלו את ערך המניות שלהם, וגם לשלם למשקיעים האלה דיווידנדים, לפחות חלק מהזמן (13). חברה שלא משקיעה בפיתוח ולא משלמת דיווידינדים תתקשה למשוך משקיעים חדשים, ותגרום למשקיעים קיימים לנטוש. נטישת משקיעים תגרום לצניחה במחירי המניות. צניחה כזאת תקשה על החברה לגייס הון בטווח הקצר, ובטווח הארוך עלולה להוביל לקשיי נזילות ואף לפשיטת רגל.

גם אם אחרי ההשקעות בפיתוח עסקי ותשלום דיווידנדים נשאר משהו לשוחד, מוזמנים לחשוב בעצמכם אם כל סכום שהוא שנמוך מ-4000$ מהווה תמריץ מספיק חזק, לא לשניים-שלושה אנשים אלא ל-71 מיליון (שבחרו להקדיש את חייהם כדי לרפא אנשים), כדי לפגוע ולהרוג תינוקות ביודעין. ואם מישהו עדיין לא בטוח כמה שוחד באמת צריך, תמצאו ברשימת הקישורים דוגמה לרופא שסרב לזוז מילימטר מהערכים שלו אפילו תמורת מיליון דולר (14).

האם משרד הבריאות ממליץ על חיסונים רק מפני שהוא צריך "לחסל מלאי"?

טענה פופולרית מאד של טוקבקיסטים בכתבות שעוסקות בחיסונים היא שמאחורי כל קמפיין עידוד התחסנות ממשלתי יש "מלאי תקוע" של חיסונים שצריך להיפטר מהם. האם יש בטענה הזאת היגיון כלכלי? תכף נראה.

בתור קמעונאית לשעבר, כשהייתי נשארת עם מלאי עודף בסוף השנה, אכן הייתי מוכרת אותו בהנחות גדולות - אבל זה עדיין השתלם לי. שיעור קצרצר בקמעונאות: נניח שחנות אופנה מזמינה בתחילת העונה 100 חולצות ומשלמת 50 ש"ח ליחידה. נניח שבמהלך העונה היא תמכור רק חצי מהחולצות במחיר של 150 ש"ח לחולצה; תפתחו מחשבון ותגלו שבסוף העונה היא כבר כיסתה את עלות הקניה ונשארה עם רווח. בסוף העונה היא יכולה למכור את 50 החולצות שנשארו בהנחות ענק, אפילו בפחות ממחיר העלות, כי בשלב הזה כל שקל שיכנס יהיה רווח נקי. זו הסיבה שיש מבצעי חיסול מלאי כל שנה - ככה התחום הזה עובד.

האם גם משרד הבריאות הוא עסק קמעונאי?

משרד הבריאות קונה את כל החיסונים שניתנים במסגרת סל הבריאות: חיסוני ילדות בטיפת חלב, חיסוני ילדים ונוער בבתי הספר, וחיסוני מבוגרים בקופות החולים. הוא משלם גם את כל העלויות של רכש, לוגיסטיקה ואחסנת החיסונים; הטמעה, תפעול ותחזוקה של מערכות מידע לצורך ניהול מלאי ותיעוד; תחזוקה של המבנים בהם נמצאות המרפאות; ועלויות כוח אדם של האחיות והאחים שמחסנים, ועובדי המינהלה והתחזוקה של המרפאות. בנוסף, משרד הבריאות מוציא כספים גם על קידום ממומן במטא (מידע על מפרסמים במטא וכמה הם מוציאים על מודעות זמין בדו"ח ספריית המודעות של מטא).

אבל בזמן שקמעונאים מוכרים לפחות חלק מהסחורה שלהם ברווח (שמכסה גם עלויות חיסול מלאי), משרד הבריאות נותן לנו את רוב החיסונים בחינם.

הרעיון שמשרד הבריאות נשאר לעתים עם מלאי עודף של חיסונים הוא לא מופרך - בדומה לקמעונאים, משרד הבריאות קונה חיסונים לפי תחזיות ביקושים, ולפעמים התחזיות טועות ונותרים עודפים. אבל כשזה קורה, למה שמשרד הבריאות ישקיע עוד כסף מעבר למה שכבר הפסיד, על פרסום במטא ואיוש תחנות התחסנות (מהסוג שפתחו עכשיו באזורי ההתפרצות של החצבת) - כשהרבה יותר פשוט וזול לזרוק את המלאי העודף לפח?

אולי יש לו תמריץ אחר - נגיד למנוע מוות מיותר של ילדים בריאים מחצבת?...

פרט בונוס: מתנגדי חיסונים אוהבים לטעון שהחיסונים לא באמת בחינם - אנחנו מממנים אותם באמצעות מס הבריאות. אבל המס הזה חל על כולם, גם על מי שלא מתחסן; ואם האינטרס היחיד של משרד הבריאות הוא כלכלי, הוא יכול מראש לא לבזבז כסף על חיסונים, לוגיסטיקה, תחזוקה ומשכורות, ולהפנות את ההכנסות של מס הבריאות שמגיעות אליו בכל מקרה למטרות הזדוניות הסודיות שלו. מהן? רק מתנגדי חיסונים יודעים…

האם לעובדי בריאות יש תמריץ כלכלי להמליץ על חיסונים?

מתנגדי חיסונים אוהבים לטעון שגם למי שממליצים על חיסונים יש תמריץ כלכלי, והרופא שלכם בקופת חולים לא שונה מכל משפיענית באינסטגרם. בואו נבדוק אם זה עומד במבחן ההגיון.

שיעור קצרצר בשיווק משפיענים: כשמשפיענית ממליצה בסטורי שלה על מוצר, נגיד קרם לחות, היא מקבלת אחוז מסוים מההכנסה של החברה על כל קרם שנמכר דרכה. איך החברה יודעת בדיוק כמה קרמים נמכרו הודות לסטורי שלה, ולא דרך משפיענית אחרת? הנתון הזה מחושב אוטומטית באמצעות קוד הקופון או הקישור שהמשפיענית פרסמה. יש מערכת מידע דיגיטלית שמודדת וסופרת כמה רכישות בדיוק בוצעו דרך קוד הקופון או הקישור שלה והתגמול מחושב בהתאם.

האם הגיוני שגם רופאות או אחים מתוגמלים באותה דרך על מתן חיסונים?

גם בלי לחפש נתונים על מודל השכר של רופאים בקופת חולים, קל להגיע למסקנה שאין להם שום תמריצים כלכליים; רופאת ילדים בישראל לא מחסנת בעצמה, כלומר אין על מה לתגמל אותה; לכל היותר היא יכולה לעודד את ההורים להצמד לתכנית חיסוני השגרה - אבל אין דרך למדוד באופן דיגיטלי לכמה ילדים היא המליצה להתחסן, ולכן אפילו בלי ללכת לבדוק נתוני שכר, אין הגיון בטענה שהיא מתוגמלת על עצם ההמלצה.

ומה לגבי אחיות? אין ויכוח שאחיות מחסנות במו ידיהן וזה גם מתועד באופן דיגיטלי. אבל פה העובדות היבשות סותרות את רעיון התמריצים: הסכם השכר הקיבוצי של אחיות משנת 2023 (15) מפרט מודל אחיד לחישוב שכר של אחיות מכל סוג (כאלה שמחסנות במסגרת תפקידן וכאלה שלא) והוא מתבסס אצל כולן על אותם קריטריונים - ותק, השכלה, גמולי השתלמות ותוספות מקצועיות. אין שום התייחסות לבונוסים, תמריצים כספיים או תגמול מיוחד בגין מתן חיסונים או עידוד חיסונים.

עובדי מערכת הבריאות הציבורית הם לא משפיענים; הם עובדים תמורת משכורת חודשית קבועה, בין אם הילדים שהם מטפלים בהם מתחסנים ובין אם לא.

הרופאים היחידים שכן יש להם תמריץ כלכלי הם אותם רופאים שמציעים ״יעוץ חיסונים״ באופן פרטי ובתשלום (במקום לשלוח אתכם לקבל ייעוץ חיסונים בחינם אצל כל רופא ילדים בקופה).

מה קורה כשמתגלה שמוצר של חברה מסחרית באמת פגע בתינוקות?

ב־2003 התאשפזו בכמה בתי חולים בישראל ילדים עם תסמינים נוירולוגיים חריגים. חלקם נפטרו וחלקם סבלו מנזקים כרוניים קשים. בהתחלה לאף אחד לא היה מושג למה זה קורה; ככל שהגיעו יותר ילדים עם תסמינים דומים, נאסף עליהם יותר מידע, ולבסוף רופאה באחד מבתי החולים הצליחה לעלות על המכנה המשותף לכולם: הם ניזונו מאותו סוג של פורמולת מזון לתינוקות מתוצרת רמדיה. התברר שהפורמולה לא הכילה רכיב חיוני - ויטמין B1 (תיאמין), מה שהוביל לאותם תסמינים קשים, עד כדי מוות ונכות כרונית (16).

רמדיה היתה חברה מסחרית למטרות רווח - בדיוק כמו חברות הפארמה. מה קרה לה לאחר שהתברר שמוצר שיצא מהמפעל שלה פגע והרג תינוקות?

• המכירות של רמדיה צנחו לאפס תוך ימים - לא רק של הפורמולה הספציפית שהתגלתה כפגומה, אלא של כל הפורמולות וכל קווי המוצרים האחרים (דייסות, ביסקוויטים, משקאות ועוד).
• ההוצאות המשפטיות והפיצויים שרמדיה שילמה למשפחות שנפגעו (בהיקף של עשרות מליוני שקלים) הסתכמו בהרבה מעבר לרווחים שצברה כל שנות פעילותה.
• הערך המסחרי של החברה התאפס תוך זמן קצר - והחברה הפסיקה להתקיים. אם חיפשתם מוצרים של רמדיה על המדף ב-22 השנים האחרונות ולא הבנתם למה הם לא שם - זו הסיבה.

רמדיה לא התכוונה לייצר פורמולה פגומה שתהרוג תינוקות - זה קרה בגלל טעות אנוש. האם יש הגיון כלכלי בטענה שחברה מסחרית תעשה דבר כזה בכוונה, בידיעה שהמחיר של גילוי האמת יהיה סגירת החברה והפסד של כל מה שהרוויחה?

שמרתי את הדובדבן לסוף: כמה כסף מכניסות תעשיות הרפואה האלטרנטיבית ותוספי התזונה?

מתנגדי חיסונים לא מפסיקים לשלוף את הקלף של אינטרסים כלכליים כשזה נוגע לחברות הפארמה, אבל אין להם שום בעיה עם חברות מסחריות אחרות שעושות כסף. בואו נראה כמה כסף מגלגלות תעשיות שמתנגדי חיסונים ממליצים עליהן בחום, צורכים אותן בהתלהבות ורבים מהם אף מתפרנסים מהן: תעשיות הרפואה האלטרנטיבית ותוספי התזונה.

📣 נתון: ביחד, רפואה אלטרנטיבית (17) ותוספי תזונה (18) הכניסו ב-2025 כמעט 400 מיליארד דולר. זה יוצא בערך פי 6.5 יותר ממה שחברות הפארמה הכניסו מחיסונים. זה גם לא מפתיע: חיסונים נמכרים בעיקר לגופים ממשלתיים במחיר סיטונאי, אבל טיפולים אלטרנטיביים ותוספי תזונה נמכרים לרוב ישירות לצרכן במחיר מלא. כמה מלא? לדוגמה, בקבוק קטן של ויטמין סי ליפוזומלי עולה כ-200 ש״ח (בקרב מתנגדי חיסונים יש הסכמה רחבה שצריך לצרוך אותו ותוספים יקרים אחרים על בסיס קבוע ובכמויות עצומות).

״ספקנות כלפי גופים שמרוויחים מיליארדים איננה קונספירציה - זו חשיבה ביקורתית בסיסית״ זו הדרך שבה מתנגדי חיסונים נוטים להצדיק את הפקפוק שלהם במניעים של חברות הפארמה - אבל באורח פלא, כשמדובר בויטמין סי ליפוזומלי אף אחד לא מפקפק במניעים של החברה שמייצרת אותו, או של מי שממליצים לצרוך אותו בכמויות מטורפות. אגב - לדעת רבים מאנשי המקצוע הערך הבריאותי שלו אפסי (19).

אה, ואם כבר הזכרתי משפיענים? קישורים לרכישת תוספי תזונה שמתנגדי חיסונים משתפים בהחלט נוטים להיות קישורי שיווק שותפים שמישהו מקבל דרכם עמלה על כל קנייה. אז מי פה באמת המשפיענית מהסטורי?

סיכום

הטיעון שמאחורי חיסונים יש אינטרסים כלכליים יכול להשמע משכנע אינטואיטיבית: ברור שזו תעשייה שמגלגלת הרבה כסף, ונשמע סביר שאיפה שיש כסף יש גם שחיתות. אבל כשבודקים את הפרטים, מתברר שהטענות עצמן לא מחזיקות מים:

• תעשיית החיסונים היא רק חלק קטנטן מתעשיית הפארמה, ולא החלק הרווחי שלה;
• אין לחברות הפארמה שום אינטרס כלכלי לגרום לילדים ״לפתח״ אוטיזם;
• חברות הפארמה בהחלט לא מממנות את כל המחקרים על חיסונים, וגם את אלה שהן מממנות הן מבצעות תחת פיקוח חיצוני קפדני;
• אין התכנות כלכלית או עסקית לטענות על שוחד של כל עובדי וחוקרי הבריאות בעולם, של הצורך ״לחסל מלאי״ או של התמריצים הכלכליים לעובדי מערכת הבריאות;
• כשחברה מייצרת בטעות מוצר שגורם נזק, זה מוביל לחיסול ואיפוס הרווחים שלה;
• והכי חשוב, אותם אנשים שמנפנפים באינטרסים הכלכליים של הפארמה, מפגינים מוסר כפול כשהם מתעלמים לחלוטין מהאינטרסים הכלכליים של תעשיות שהם כן אוהבים.

האמת הפשוטה היא שיש לכולנו אינטרסים משותפים - גם לחברות הפארמה, גם למשרד הבריאות, וגם לנו. חוץ מהאינטרס שכולם יהיו בריאים - יש לכולנו גם אינטרסים כלכליים, רק בקטע חיובי:

• למשרד הבריאות יש אינטרס להימנע ממימון אשפוזים ארוכים, ניתוחים יקרים, תרופות וקצבאות לחולים קשים וכרוניים (מערכת בריאות ציבורית, זוכרים?). אם חיסונים היו מייצרים חולים כרוניים, משרד הבריאות היה ממליץ במפורש להימנע מהם, כפי שהוא ממליץ להימנע מסיגריות, למרות האינטרס הכלכלי של חברות הטבק.
• לחברות הפארמה יש אינטרס להרוויח כסף, והרבה - אבל הרווחים הבאמת גדולים מגיעים מפיתוח מוצרים שגורמים לנו להיות בריאים יותר ולא חולים יותר. זה מה שמושך משקיעים, מאפשר לחברות לגייס הון, לפתח עוד מוצרים, להרוויח עוד כסף וחוזר חלילה.
• וגם לנו יש אינטרס שחברות הפארמה ירוויחו כמה שיותר - מהסיבה הפשוטה שכולנו יכולים לקנות מניות פארמה ולהנות בעצמנו מנתח מהרווחים (20).
• 
  

עבדתי כמה שעות על הפוסט הזה ועל איסוף הנתונים וניתוח שלהם. להמציא שקר מפחיד לוקח כמה שניות - להפריך אותו כבר דורש מאמץ. אם אין לכם סבלנות להתאמץ להפריך כל טענה מפחידה שראיתם ברשת - פשוט תניחו שזה שקר. רוב הסיכויים שזה נכון.

מקורות וקריאה נוספת 

(1) שוק החיסונים העולמי ב-2025

(2) שוק הפארמה ב-2025

(3) Keytruda

(4) Ozempic

(5) Eliquis

(6) Dupixent

(7) Biktarvy

(8) שוק התרופות הקשורות לאוטיזם

(9) מימון של 185 מטא-אנליזות (ניתוח תוצאות של מחקרים רבים בנושא מסוים, כדי להפיק מסקנה כוללת מדויקת וחזקה יותר מזו של מחקר בודד) בנושא חיסונים.

בונוס: בתקופת הקורונה עלה שיעור המחקרים שמומנו ע״י חברות הפארמה אבל גם אז רוב המימון היה ציבורי:

(10) עובדי בריאות בכל העולם

(11) חוקרי בריאות בכל העולם

(12) רווח תפעולי ממוצע של חברות הפארמה 

(13) שימוש ברווחים וחלוקת דיווידנדים

(14) רופא סרב למיליון דולר

(15) הסכם שכר קיבוצי של אחיות

(16) פרשת רמדיה - בויקיפדיה

בונוס: הסבר על תיאמין ומדוע הוא חיוני

(17) שוק הרפואה האלטרנטיבית

(18) שוק תוספי תזונה

(19) על צפדינה (Scurvy) וויטמין C (חומצה אסקורבית)

(20) למי שרוצים להשקיע במניות פארמה, - סיכום ספר שיכול לעזור בצעדים הראשונים בעולם ההשקעות - ״המדריך למשקיע המתחיל״

‏

תודה לדליה שזיפי ודרור בר-ניר על ההערות והעזרה בכתיבה 🙏

אורית סופר - מתנדבת בעמותת מדעת ומנהלת בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים

 
פורסם בקבוצת הפייסבוק של עמותת מדעת "מדברים על חיסונים" 

איך הפסקתי לפחד מחיסונים, ולמדתי לא לסמוך על האינטואיציה שלי - אורית סופר

 

השנה היא 2001. אני דודה טרייה, ללא ילדים משלי, קוראת מעבר לכתף של גיסתי באתר שעוסק בהורות ״טבעית״. באתר הזה מדברים גם על חיסונים - ולא בנימה הכי אוהדת. הדיון מתון יחסית להיום; יש הסכמה עקרונית שחיסונים יכולים למנוע מחלות, אבל שני טיעונים חוזרים שם שוב ושוב: המחלות שמחסנים נגדן הן בעצם קלות ולא מסוכנות, בטח לא לתינוק בריא ויונק; ולא בטוח שבאמת צריך חיסונים או שממליצים עליהם בגלל אינטרסים כספיים.

הבנתם נכון: כבר בשנת 2001 היה שיח של מתנגדי חיסונים ברשת. מתנגדי חיסונים לא נוצרו עם הקורונה; הם היו קיימים מאז שיש חיסונים, והם היו ברשת מאז שיש רשת. למעשה, שנה לפני הקורונה, ארגון הבריאות העולמי הכריז עליהם כעל אחד מעשרת איומי הבריאות המשמעותיים על האנושות (קישור בתגובות).

תודה לארז גרטי שהפך את הסיפור שלי לקומיקס חח
ארז הוא אחד האנשים שעזרו לי ללמוד על חיסונים ולהפריך המון שקרים - הוא לא יודע את זה אבל למדתי המון מהפוסטים שלו בפייסבוק בשנים של הקורונה

הפוסט הזה מוקדש לכל אמא שנחשפה למידע מלחיץ על חיסונים ולכל אבא מוטרד. אני רוצה לספר לכם איך קרה שהפכתי, כמוכם, למה שנקרא ״הססנית חיסונים״; מה גרם לי להתפכח; ולמה אני ממליצה גם לכם להפסיק לסמוך על האינטואיציה שלכם.

השנה היא 2006. ילדתי בשעה טובה, ומצוידת באותן טענות שקראתי (מה שנקרא, ״עשיתי את המחקר שלי״), החלטתי שלא אצמד לתכנית החיסונים של משרד הבריאות. אני יודעת שהרבה פה שואלים את עצמם מה עובר להורים שלא מחסנים בראש, אז אסביר: חשבתי שאני אמא טובה יותר ממפני שאני לא פועלת ״אוטומטית״ ולא עושה כל מה שאומרים לי בלי לבדוק.

איך בדקתי? קבעתי תור ל-״ייעוץ חיסונים״, בתשלום, אצל רופאה. היום אני יודעת שהיא אחת מהרבה שרלטנים שגוזרים קופון על פחדים של הורים תמימים. לא ממש טרחתי לחפש מידע מעבר למה שהיא אמרה לי; עצם העובדה שהתייעצתי עם רופאת ילדים גרמה לי להרגיש רגועה - הרי לא יתכן שרופאה תמליץ לי לפעול בדרך שעלולה לפגוע בתינוק שלי??? (אוי, התמימות).

וכך עמדתי בפקקים עם ילד בן חודשיים כדי לקבל בגדול את ההמלצות הבאות: לפצל את המחומשת לסדרה של 12 (!!!!) זריקות במקום 4, ולדחות את חיסוני הצהבת ו-MMR לקראת גיל ההתבגרות. ההמלצה הראשונה נשמעה לי הזויה אפילו אז - לא ראיתי שום הגיון בלדקור ילד 12 פעמים במקום 4, ולא ראיתי איך זה מקל עליו בשום צורה. אבל את חיסוני הצהבת ואת MMR אכן דחיתי - ככל שידעתי אז, לא חשבתי שיש סיבה למהר לתת אותם.

חשוב לי להבהיר - לא התכחשתי אפילו אז לעצם קיום המחלות או לעובדה שלפחות חלק מהן מסוכנות. לגבי טטנוס לא היתה לי שום התלבטות אפילו לשניה, והבנתי שכל המחלות שכלולות במחומשת מסוכנות במיוחד לפני גיל שנה (אפילו הרופאה איתה התיעצתי חשבה כך) ולכן מטומטם לדחות חיסונים שממש קריטי לקבל סמוך ללידה.

אבל כן נפלתי לשקר שצהבת B היא מחלת מין, ולכן תינוקות לא צריכים להתחסן נגדה; וחששתי גם מ- MMR, ופה יאמר לזכותי שאותו ״מחקר״ מזויף שיצא בשנת 1998, והחל את מחול השדים האינסופי סביב השקר של חיסונים שגורמים כביכול לאוטיזם, נמשך והופרך סופית רק בשנת 2010 - כמה שנים אחרי אותו ״יעוץ״ חיסונים.

בשלב הזה בעצם סיימתי את ההתלבטות שלי בנושא חיסונים. את הילד השני חיסנתי לפי אותו נוהל כמו את הראשון, ומאותו רגע לא היה לי שום עניין להשתתף בדיוני חיסונים עם הורים אחרים. כשהתחברתי לפייסבוק כמה שנים מאוחר יותר, לא טרחתי בכלל להצטרף לקבוצות חיסונים. ידעתי שיש כאלה, ידעתי שיש כאלה שבהן יש שיח ״בעד ונגד״ חיסונים, חשבתי שהשיח הזה בסך הכל לגיטימי, אבל בסך הכל - לא חשבתי על זה יותר מדי.

בשנת 2013 החל מבצע ״שתי טיפות״ לחיסון בפוליו חי מוחלש. קיבלתי הודעה מטיפת חלב לבוא לחסן את הבנים, אבל ראיתי בפייסבוק פוסט של מישהי שהכרתי שכתבה שלא כדאי להתחסן, וחיברה את זה שוב, איכשהו, ל-״אינטרסים הכלכליים״ של חברות הפארמה. לא ממש טרחתי להתעמק בהגיון של מה שהיא כתבה, או לאמת את זה מול אנשי מקצוע. זו היתה מישהי שהכרתי קצת; הנחתי שהיא יודעת על מה היא מדברת; ואם היא כותבת שלא כדאי להתחסן, כנראה יש סיבה. בזאת הסתכם שיקול הדעת שהוביל להחלטה להשאיר את הבנים שלי חשופים להדבקה (גם אם לא לסיבוכים) בפוליו.

וזו הנקודה הכי חשובה: לא באמת חשבתי או התעמקתי בטיעונים נגד חיסונים.

עברו עוד כמה שנים. יום אחד, בעודי גוללת את הפיד, נתקלתי בתמונה הבאה, והזדעזעתי. לתדהמתי הגדולה נוכחתי לדעת שהצילום לקוח מתוך קבוצת פייסבוק שעד אז חשבתי שהיא קבוצה לגיטימית שעוסקת בדיון על חיסונים - רק שאף פעם לא ביקרתי בה, אז לא באמת ידעתי מה קורה שם. נכנסתי לקבוצה וחיפשתי את הפוסט המקורי; אתם יודעים, לפעמים עריכה מגמתית יכולה להציג תמונה שחורה יותר מהמציאות. אבל לא - כשנכנסתי לקבוצה גיליתי שהדיון המלא אפילו יותר גרוע, ושהקבוצה מלאה וגדושה דיונים דומים (*).

(*) אל תנסו לחפש את הפוסט שבתמונה; הקבוצה שבה הוא פורסם נסגרה, אבל לצערי השיח בקבוצות אחרות של מתנגדי חיסונים מסוכן ומטורלל בדיוק באותה מידה גם היום. התמונה נלקחה מהעמוד של ד״ר ליאור אונגר, רופא שעסק בעבר בחשיפה של הנעשה בקבוצות של מתנגדי חיסונים. הוא התחיל לעסוק בכך אחרי שהגיע לחדר הניתוחים שלו תינוק שנפל קורבן לתעמולה של מתנגדי חיסונים וסבל מדימום מוחי לאחר שלא קיבל ויטמין K אחרי הלידה. התינוק שרד, אבל נותר עם פגיעה מוחית.

באותו יום התחלתי לחשוב.

הבנתי מהר מאד שזו לא קבוצה של ״בעד ונגד״, אלא נגד חיסונים, ולא רק נגד חיסונים אלא נגד רפואה מודרנית בכלל. נחרדתי לגלות שהקבוצה מעודדת הורים להזניח ילדים חולים ופצועים, ולמנוע מהם לא רק רפואה מונעת אלא טיפול רפואי מכל סוג, כולל הקלה על כאב, גם במצבים קיצוניים כמו בפוסט שצרפתי. ולמרות כל זה הטענות שהועלו שם נגד חיסונים עדיין נשמעו לי הגיוניות בחלקן; לכל הפחות, כאלה שמצריכות בדיקה. אז התחלתי לבדוק, והפעם באמת.

זה היה השלב שבו הגעתי לקבוצה  ״מדברים על חיסונים״. התחלתי לקרוא את ההסברים המפורטים שנכתבו שם ע״י רופאים, מדעניות, אחיות וחוקרים. כל פעם שחיפשתי פה הסבר לטענה כלשהי מצאתי לא דיון אחד אלא עשרות שהפריכו אותה מכל כיוון אפשרי. מפה המשכתי גם לאתרים חיצוניים - בלוגים ועמודי פייסבוק של מדענים, רופאים וחובבי מדע (אצרף רשימת קישורים בתגובות), אתר ״מדעת״ כמובן, הבלוג של מכון דוידסון, מחקרים רבים ועוד ועוד.

אחת אחת, כל הטענות המפחידות קרסו. זה לקח זמן, ולעתים קרובות הייתי צריכה להתאמץ כדי לפענח הסברים ביולוגיים או סטטיסטיים שאין לי את הההשכלה המתאימה להבין אותם בשלוף. אבל לבסוף, כעבור שבועות רבים, הגעתי למסקנה פשוטה: אין למתנגדי חיסונים ולו טענה אחת נכונה. הבנתי שגם כל טענה חדשה שאתקל בה תתגלה כשקר ברגע שאבדוק, ואכן, עד עצם היום הזה, 7 שנים מאוחר יותר, עדיין לא נתקלתי בטענה שלא התגלתה כשקר.

מה זה אומר שהתחלתי לחשוב?

יש לנו שתי מערכות חשיבה: אחת מהירה ואינטואיטיבית, והשניה איטית ורציונלית.

במצבי חירום, חשיבה אינטואיטיבית יכולה ליטרלי להציל אותנו; בתור ציידים לקטים, כששמענו רחש בשיחים לא היה לנו זמן לבדוק איזה חיה בדיוק עומדת לזנק עלינו - היינו צריכים לסמוך על האינטואיציה ופשוט להתחיל לרוץ. יש רק בעיה אחת עם חשיבה אינטואיטיבית: היא לא אמינה. לפעמים היא יכולה להציל אותנו ממוות ודאי, ולפעמים נגלה בדיעבד שהרחש בשיחים היה רק קיפוד או אנטילופה.

חשיבה רציונלית היא חשיבה איטית שבעזרתה אנחנו אוספים מידע ובודקים נתונים. רוב הזמן אנחנו לא משתמשים בה, מפני שהיא דורשת מאמץ - אבל זו החשיבה שמונעת מאיתנו לעשות טעויות.

כשאנחנו צריכים להחליט אם לחסן, זה לא מצב חירום; לכן צריך להפעיל חשיבה רציונלית - כי החשיבה האינטואיטיבית עלולה להטעות אותנו. וזה בדיוק מה שקרה לי.

כשמניחים את האינטואיציה בצד, אי אפשר להתעלם מהסתירות, השגיאות, הנחות היסוד השגויות ולעתים קרובות - השקרים הבוטים, בטענות של מתנגדי חיסונים. בפוסט נפרד אדגים כמה קל לפרק טענות נפוצות של מתנגדי חיסונים כשמפעילים חשיבה רציונלית, ואיך מה שאינטואיטיבית נשמע הגיוני, מתפורר לחלוטין כשמסתכלים על נתונים.

לכולנו יש נטייה לחשוב אינטואיטיבית רוב הזמן, אבל הורים טריים מועדים לזה במיוחד, כי ההורמונים והחששות הטבעיים בתקופה הזאת מקשים על חשיבה רציונלית.

מתנגדי חיסונים יודעים את זה מצוין. הם יודעים שרובכם לא משתמשים בחשיבה רציונלית, ומקבלים החלטות אינטואיטיביות ומבוססות רגש. הם יודעים שהם יכולים להפיץ דיסאינפורמציה כי רובכם לא תעשו בדיקת עובדות, ולא תלכו לחפש בעצמכם את הנתונים, או לקרוא את המחקר המקורי. הם יודעים שהם יכולים להמציא נתונים, לסלף אותם, ולשקר בגלוי - ורובכם תאמינו.

ולכן אני ממליצה לא לסמוך על האינטואיציה שלכם. זה בסדר להקשיב לה; זה מצוין אם היא גורמת לכם לשאול שאלות. אבל אם תתנו לה לקבל החלטות, היא תכנס לפאניקה, ותגרום לכם ליפול לשקרים ולדיסאינפורמציה.

ראיתם תוכן שהפחיד אתכם?

תזכרו שהאינטואיציה שלכם פועלת נגדכם, מפעילה את אזורי הרגש והפחד במוח, והם מפריעים לכם לבדוק את העובדות.

שימו את הפחד בצד, קחו את הזמן ו ת ח ש ב ו.

תבקשו לראות מקורות.

תבקשו לראות נתונים.

תאמתו את העובדות.

ואם אתם לא טובים בלעשות את כל זה בעצמכם - תשאלו אנשי מקצוע.

אל תתנו למתנגדי חיסונים לגרום לכם לסכן את הילדים שלכם, כמו שאני סיכנתי את שלי.

אחרי שנים שאני צופה מהצד בשטף ההולך וגובר של דיסאינפורמציה שהורים טריים מתמודדים איתו, בפרט בנושא חיסונים אבל ממש לא רק, החלטתי להתנדב במדעת ולעזור בניהול הקבוצה. את התסכול והתיעוב שלי מאותם אנשים שמפיצים דיסאינפורמציה, חרדה ובלבול, וגורמים לסבל ומוות מיותר של תינוקות - אני מתעלת לפעילות שלי כאן.

אתם מוזמנים לשתף.

לקריאה נוספת, ומקורות מידע אמינים שרבים מהם עזרו לי בתקופה שבה התפכחתי מהשקרים. 

התנגדות לחיסונים כאחד מהאיומים על האנושות (קישור מלפני הקורונה) - באתר ה-WHO - מ-2019

הסכנה בהתנגדות לחיסונים - בכתב העת Human Vaccines & Immunotherapeutics מ-2017

אתרים ובלוגים עם מידע אמין על חיסונים:

חיסוני השגרה - מידע מאתר משרד הבריאות

מדעת - האתר הישראלי הראשון העומד בקריטריונים של ארגון הבריאות העולמי, ונכלל ברשת בטיחות החיסונים 

הבלוג של תומר רובין, רופא וביולוג

הבלוג של ד״ר אפי, רופא ילדים

הבלוג של ד״ר מהדי, רופא ילדים

הבלוג של כבי שינדלר, ד״ר לביולוגיה מולקולרית

הבלוג של אשד לין, מאסטר בבריאות הציבור

הבלוג של קולו אור (קשה להגדיר אותו… תתרשמו בעצמכם)

הבלוג של מכון דוידסון

מידע על חיסונים באתר בי״ח שניידר לילדים

מידע על חיסונים באתר בי״ח לילדים בפילדלפיה (באנגלית)

מידע מאתר איגוד רופאי הילדים בארה״ב (באנגלית)

על שתי מערכות חשיבה - האינטואיטיבית והרציונלית - בויקיפדיה

דף הפייסבוק של ד״ר ליאור אונגר (צריך לגלול לפוסטים מ 2018-2021)

אורית סופר - מתנדבת בעמותת מדעת ומנהלת בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים

 
פורסם בקבוצת הפייסבוק של עמותת מדעת "מדברים על חיסונים" 

כך באמת בודקים בטיחות של חיסונים - דליה שזיפי ויואל קיי

 

למה "ניסוי פלסבו כפול-סמיות" הוא לא ״מבחן הזהב״ לחיסונים?

הטענה ש"חיסונים שלא נבדקו מול פלסבו בניסוי קליני אקראי כפול-סמיות" היא טענה מטעה, שמטרתה לבלבל ולפגוע באמון הציבור על ידי הטלת דופי בשיטות המחקר המדעי. במציאות, חיסונים עוברים תהליך ארוך ומבוקר לפני שניתן האישור הרגולטורי לשימוש, ומבדקי בטיחות הם חלק מרכזי בתהליך הזה. לא תמיד בדיקה מול פלסבו היא הבדיקה הטובה ביותר להערכת בטיחות ויעילות, ויש מקרים שבהם היא אינה רלוונטית כלל.

מה הדרך הטובה ביותר להעריך בטיחות של חיסון?

לא קיימת בדיקה אחת יחידה. בטיחות חיסוני השגרה מוערכת בתהליך רב שלבי של ניסויים ובדיקת נתונים, כאשר כל שלב מחזק את השלב הקודם. במקרים בהם באחד השלבים מתגלות בעיות בטיחות, הנושא נבדק לעומק, ובמקרים רבים החיסון לא מאושר לשימוש או אפילו מוצא משימוש לאחר שכבר אושר.

מהן הדרישות הרגולטוריות של ארגוני בריאות, כמו ה-FDA וה-EMA?

הפיתוח הראשוני של החיסונים כולל בין היתר בדיקות פעילות ורעילות בתרביות תאים ובבעלי-חיים. רק חיסון שעובר את השלבים האלה בהצלחה ממשיך לשלב הניסויים הקליניים בבני אדם, שבהם בודקים את בטיחות ויעילות החיסון. ניסויים קליניים של תרופות וחיסונים נערכים בשלושה שלבים, כאשר בכל שלב עולה מספר המשתתפים ונבחנות יכולות החיסון בהרחבה. כל מעבר לשלב הבא מותנה בהצלחה של השלב הקודם.

● בשלב הראשון בודקים בעיקר בטיחות, והוא נערך עם מתנדבים בריאים ובמינונים שונים, כדי לזהות תופעות לוואי ולוודא שהחיסון מעורר תגובה חיסונית ראשונית.

● בשלב השני משתתפים כבר מאות נבדקים, ובוחנים בו את עוצמת התגובה החיסונית, יחד עם המשך הערכה של הבטיחות.

● בשלב השלישי נבדק החיסון באלפי אנשים בתנאים אמיתיים, כדי לקבוע אם הוא יעיל במניעת המחלה ובטוח לשימוש רחב.

רק חלק קטן מהחיסונים שמתחילים את התהליך מצליחים לעבור את כל שלבי הניסויים הקליניים בהצלחה, ומאושרים לשימוש. בשגרה, תהליך האישור של תרופות וחיסונים אורך מעל 10 שנים. בזמני חירום, כמו למשל בתקופת התפרצות הקורונה, ניתן לקצר את הזמן עד לאישור החיסון ע"י קיצור הבירוקרטיה והתחלת מספר שלבים במקביל, אך מבלי לוותר על אף אחד מהם. גם בזמני חירום, כמו בתהליך אישור חיסוני הקורונה, אין ולא הייתה התפשרות או ויתור על דרישות הבטיחות. (ניתן לקרוא עוד בהרחבה על השלבים השונים בניסויים קליניים בקישורים שבתגובה הראשונה)

מה זה ניסוי קליני אקראי מבוקר?

השלבים השונים של הניסויים הקליניים שתוארו מבוצעים בשיטה הנקראת ניסוי קליני אקראי מבוקר (;Randomized Controlled Trial בקיצור - RCT) שבה מחלקים את הנבדקים באופן אקראי לקבוצת ביקורת וקבוצת טיפול. בניסוי שהוא גם כפול סמיות, המשתתפים והחוקרים לא יודעים מי באיזה קבוצה, כדי למנוע הטיות. כך ניתן לבדוק בצורה אמינה את יעילות הטיפול (החיסון, במקרה זה) וכן את תופעות הלוואי, בהשוואה לקבוצת הביקורת. (דוגמאות היסטוריות ועדכניות של ניסויים קליניים אקראיים בתגובה הראשונה)

מתי כן משתמשים בפלסבו?

כאן צריך להבדיל בין שני סוגי חיסונים חדשים:

1. חיסון כנגד מחלה שלא קיים נגדה חיסון

2. חיסון חדש כנגד מחלה שכבר קיים נגדה חיסון, כשהחיסון החדש אמור להיות משופר בהשוואה לחיסון הקיים (הוספת זנים, שיפור יעילות, שינוי מרכיבים וכו')

ניקח לדוגמה את הדרישות של ארגון הבריאות של האיחוד האירופי (שוב, קישור בתגובה הראשונה): בפרק שעוסק בתכנון מבדקי יעילות (פרק 5.2), מוסבר שיעילות חיסונים יכולה להימדד על‑ידי השוואת הירידה בשכיחות המחלה הרלוונטית בקרב הקבוצה שחוסנה בחיסון שנבדק, מול השכיחות בקבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו בניסוי אקראי כפול סמיות.

למה לא תמיד עושים ניסוי קליני אקראי מבוקר עם פלסבו כקבוצת ביקורת?

כאשר מפתחים חיסון חדש נגד מחלה שלא היה קיים נגדה חיסון קודם, מטבע הדברים, הניסויים הקליניים נערכים ע"י השוואה של קבוצת טיפול שמקבלת את החיסון החדש, מול קבוצת ביקורת שמקבלת פלסבו. לדוגמא, החיסונים הראשונים שפותחו נגד נגיף הקורונה בשנת 2020 נבדקו מול פלסבו. דוגמא עכשווית נוספת הוא חיסון ה- RSV החדש שניתן לתינוקות (קישורים בתגובות). תרכיבי החיסונים מכילים את המרכיב הפעיל (נגיף או חיידק, מוחלשים, מומתים או חלבון אחד מתוכם), ובנוסף חומרים אחרים שמטרתם לייצב ולשמור על המרכיב הפעיל וכך לגרום לתגובה של המערכת החיסונית. ברוב המקרים, תרכיב הפלסבו בניסויים הקליניים מכיל תמיסה זהה לתרכיב החיסון, רק בלי החומר הפעיל, כלומר - את כל המרכיבים האחרים.

אם החיסון המועמד נועד למנוע מחלה חמורה עם סיבוכים קשים, וקיים חיסון מאושר למניעת אותה מחלה, השימוש בקבוצת פלסבו אינו מתאים. למה אינו מתאים? כי כאשר כבר קיים חיסון, מסיבות אתיות, לא ניתן לחלק את הנבדקים המתנדבים לשתי קבוצות, אחת מחוסנת אחת לא, ולסכן את אלה שלא מקבלים הגנה בכלל. במקרה כזה, ניתן לתכנן את הניסוי כך שהשוואה תהיה בין חיסון חדש לחיסון קיים, כדי לבדוק אם החיסון החדש יעיל יותר או בטוח יותר.

האם אחרי אישור החיסונים, ממשיכים לעקוב אחרי הבטיחות והיעילות שלהם?

חיסונים שעברו את שלב הניסויים הקליניים ומאושרים לשימוש, נמצאים במעקב גם אחרי שהם כבר בשימוש נרחב. כאן מגיעים מחקרים משמעותיים וחזקים ביותר - מחקרי עוקבה. אלו מחקרים שעורכים השוואות בין מחוסנים ללא מחוסנים לאורך שנים, באוכלוסיות גדולות של מאות אלפים ומיליוני אנשים. המחקרים האלו מאפשרים זיהוי וניתוח של תופעות לוואי נדירות לאחר החיסון, גם אירועים נדירים ברמה של אחד ל-100,000 או אחד למיליון, שלא יכלו להתגלות בניסוי קליני שמטבעו הוא קטן יותר ומוגבל בזמן.

לסיכום

הדרישה של מתנגדי חיסונים ל "RCT עם פלסבו" נשמעת לוגית, אבל בפועל היא לא מבוססת על המציאות, אינה עומדת בקנה אחד עם שיטת מחקר אמינות ומקצועיות, לא אתית, ולא באמת רלוונטית לשאלת הבטיחות או היעילות של החיסונים. המדע משתמש בכלים הרבה יותר טובים לבדיקת יעילות ובטיחות. בניגוד לטענה שמנסים, כביכול, להסתיר תופעות לוואי, יש מאות מחקרי עוקבה שמשווים מחוסנים ללא מחוסנים. התוצאות עקביות עשרות שנים: חיסוני השגרה בטוחים, מצילים חיים, ומלווים לעתים בתופעות לוואי קלות.

דליה שזיפי היא ד"ר לביוטכנולוגיה, ד"ר יואל קיי הוא ד"ר לאימונולוגיה

סיוע ועריכה: נחשון שטייף, אורית סופר, ירדן לוין (אחות-טיפת חלב), ד"ר דרור בר-ניר (מיקרוביולוג)

פורסם מטעם עמותת מדעת בדפי הפייסבוק של מדעת ומדברים על חיסונים

כשלים לוגיים בשיח על חיסונים - חלק ב’ - נחשון שטייף

 

ממשיכים לזהות טיעונים שמסתתרים מאחורי מראית עין של “היגיון”.

(זהו החלק השני בסדרה שמטרתה להעניק כלים לחשיבה ביקורתית בנושאי חיסונים.)

נתחיל עם כשל לוגי בשם הזזת השער

זה אולי הכשל הלוגי הנפוץ ביותר בשיח שלנו, שקורה כאשר צד אחד בדיון מעלה טענה, וכאשר מתקבל מענה, הוא מציב רף חדש ומשנה את הטענה רק כדי להתבצר בדעותיו ולהמשיך את הדיון.

דוגמאות? "החיסון המשולש גורם לאוטיזם. לא? אז זה התימרוסל. אין תמרוסל בחיסונים? אז האלומיניום. לא האלומיניום? אז שילוב מספר חיסונים בתרכיב אחד. גם זה לא? אבל לא ערכו מחקר שמשווה מחוסנים ללא מחוסנים. כן ערכו? לא השתמשו בפלסבו. יש מחקרי פלסבו? אבל לא בדקו השפעה שנים קדימה. יש מחקרים שנים קדימה? אבל אלו מחקרים מדנמרק ושם אמהות מניקות למרחקים ארוכים." וכן הלאה...

הכשל הזה מתחבר במידה מסוימת לטכניקה רטורית שנקראת דהרת גיש (Gish gallop) - כאשר מתדיין מנסה להציף יריב במספר מוגזם של טיעונים, ללא התחשבות בדיוקם או בחוזקם של הטיעונים הללו. לא ניתן לענות על מבול של טענות, מופרכות ככל שיהיו, במסגרת של דיון אחד.

דוגמאות? "אין מערכת ניטור אמינה לתופעות לוואי, אין מחקרי פלסבו, חיסון השעלת הישן היה יעיל יותר, בשנת 2011 היתה התפרצות שעלת בספרד ורוב הנדבקים היו מחוסנים, אף אחד לא באמת יודע מה יש בחיסונים, לתת הרבה חיסונים יחד גורם יותר תופעות לוואי, אלומיניום מוזרק נשאר שנים בגוף ולא כמו בחשיפה ממזון, יש מחקרים שהוסתרו, הרופאים מקבלים כסף, יש עלייה באוטיזם, והנתונים של משרד הבריאות מפוברקים!”

יש כאן המון טענות. חלקן פשוט לא נכונות, חלקן מבוססות על אי הבנה, חלקן קונספירטיבות, וחלקן שקר מוחלט. נדרש זמן להפריך אותן אחת-אחת, אבל בדקה אחת אפשר לזרוק חמש טענות נוספות.

שיעורי בית: להלן מספר טענות דהרת-גיש, מוזמנים לנסות להפריך אותן בתגובות: "אכילת אבוקדו בחורף גורמת לנשירת שיער, שתיית מיים קרים בחורף מחלבנת את החלמוציטים שיש לנו בעור, ענידת שעון ביד ימין משבשת את שדה הראייה, אנשים שמעדיפים כוסברה על פטרוזיליה פחות טובים במתמטיקה, אכילת בננות בנסיעה משבשת את יכולת הניווט של הווייז, פתיחת מקרר אחרי חצות משבשת את הקוטב המגנטי האישי, קריאת ספרים עבים מגבירה את כוח המשיכה המקומי בבית, לימוד שפות זרות בלי לשתות תה גורם לאבד את אוצר המילים בשפת האם, חבישת כובע בחדר סגור מעלה סיכון לעייפות קוונטית."

עוד כשל נפוץ הוא כשל פנייה אל הסמכות

ניסיון לבסס את הטיעון על מקור סמכות, אף על פי שאינו רלוונטי, תוך ניצול הרצון הרגשי של בני אנוש להסתמך על מקורות סמכותיים. “אפילו בועדת הבריאות של הקונגרס האמריקאי אמרו שחיסונים גורמים לאוטיזם.”

עצם קיומה של טענה לא הופך אותה לנכונה, גם אם הדיון עלה במקום מכובד, ואפילו אם הטוען הוא אדם בעל תואר מכובד. השאלה היא אם ישנן ראיות שתומכות בטענה הזו. גם בועדת הבריאות של הכנסת הופיעו בעבר מזומנים שטענו שחיסונים גורמים לאוטיזם, ואין ראיות שתומכות בטענה הזו (מה גם שכולנו מכירים את רמת הדיונים בועדות הכנסת).

כשל חוסר עקביות, או כשל הסתירה

כשאדם מציג שתי טענות שאינן יכולות להיות נכונות בו־זמנית: "המחלות נעלמו בגלל אנטיביוטיקה ולא בגלל חיסונים - אסור לקחת אנטיביוטיקה, זה רעל." / "המחלה לא מסוכנת - החיסון מכיל את המחלה ולכן הוא מסוכן." / "שילוב של 5 חיסונים בזריקה אחת זה מסוכן ועדיף חיסון נפרד לכל מחלה - יותר מדי זריקות זה מסוכן." / "ההגנה הכי טובה היא מחלה טבעית - חיסונים מעמיסים על מערכת החיסון של התינוק." / "הגוף יודע להתגבר לבד - חשיפה מבוקרת בעזרת חיסון תגרום לו לקרוס." / "החיסון מסוכן כי יש בו וירוס חי מוחלש - החיסון מסוכן כי הוא בטכנולוגיה חדשה."

וכשל אחרון במסגרת הכשלים הנפוצים: אד טמפרנטיאם (שביל הזהב)

האמונה שהאמת נמצאת באמצע. אמנם לעיתים קרובות פשרה בין שתי עמדות היא הדרך הנכונה, אבל במדע, כאשר ישנן שתי טענות מנוגדות לחלוטין (או שחיסונים גורמים לאוטיזם או שלא), אין דרך אמצע. כמו שהדיון על צורת הארץ לא יסתכם ב"פשרה" בין תיאוריית הארץ השטוחה לבין הארץ הכדורית (אלא אם כן נתעקש שהארץ בצורת כדור פוטבול אמריקאי).

נמשיך הלאה עם עוד כשלים. זו רשימה חלקית, אבל מייצגת:

טיעון מיוחד (Special pleading)

כשל שבו אדם טוען לחריגה מן הכלל. "אם לילד שלך לא היו תופעות לוואי אחרי חיסון, אתה לא יכול להבין על מה אני מדברת."

כשל הרכבה

כאשר מסיקים שמשהו נכון ביחס לכלל מתוך העובדה שהוא נכון לחלק מהקבוצה. “חיסון אחד בעבר נפסל, סימן שכל החיסונים מסוכנים.”

הטיעון כושל, משום שהמקרה פרטי אינו מעיד על הכלל, מה גם שהעובדה שחיסון מסוים הוצא משימוש עקב בעיות בטיחות דווקא מעידה על הרמה הגבוהה של הבקרה והרגולציה בתחום.

סקוטי אמיתי

אם הראיות לא מתיישבות עם תפיסת העולם שלי, אני פשוט משנה את החוקים. במקום להתמודד עם הראיות (למשל, מחקרים שמוכיחים את בטיחות חיסוני השגרה), טוענים שהמחקרים "לא אמיתיים" או "לא טהורים מספיק".

כשל הצלף הבודד

בחירת מקרה יוצא דופן והתעלמות מכל היתר. “הכרתי מישהי שהתחסנה לשעלת וילדה מוקדם.”

למעשה, כעשירית מההריונות מסתיימים בלידה מוקדמת, גם אצל נשים שמתחסנות וגם אצל נשים שלא מתחסנות. הטוען מתעלם מהסטטיסטיקה הכללית.

טיעון מחוסר אמון

כאשר הטוען מרגיש שטענה חייבת להיות שגויה משום שהיא סותרת את הציפיות או האמונות האישיות שלו. "אני לא מכיר אף מקרה של ילד שמת משעלת."

אני גם לא מכיר אף מדליסט אולימפי, אבל זו אינה הוכחה לאי קיומם של מדליסטים אולימפיים (במאמר מוסגר, אם ישנם מדליסטים אולימפיים שקוראים כאן, אשמח להכיר). כשל דומה הוא כשל היסק מהעדר (from absence): "אם לא ראיתי, זה לא קיים."

כשל הסחה

הצפת הדיון בטענות שוליות או חסרות משמעות כדי להסיח את תשומת הלב. "אז המחקרים האלו מראים שחיסוני השגרה בטוחים, אבל יש היום הרבה יותר חיסונים ממה שהיה כשאנחנו היינו ילדים"

הקבלה שגויה

אם שני דברים דומים, המשמעות שלהם זהה. למשל, “יש בחיסון פורמלין, זה חומר לשימור גופות."

למעשה, גוף האדם (גם של תינוק בן יומו) מייצר פורמלין כחלק מתהליכים מטבולים טבעיים, במינונים גבוהים בהרבה ממש שיש בחיסונים. מינון הפרומלין בחיסונים הוא בסדרי גודל מתחת למינון שעלול להיות מסוכן.

אינפלציית סכסוך

הדגשת מחלוקות מינוריות בין מומחים כדי לערער את תחום הידע כולו או לפסול מסקנה מבוססת היטב. “אם מדינות שונות נותנות חיסונים שונים, איך אפשר לסמוך על תכנית חיסוני השגרה בישראל?"

במציאות, יש התאמות אפידמיולוגיות מקומיות שמבוססות על תפוצה מקומית של מחלות, זמינות חיסונים, ותקציבי בריאות ציבוריים, לא ויכוח מדעי.

כשל הפתרון המושלם

הנטייה להניח שיש פתרון מושלם לבעיה מסוימת, ושיש לדחות כל פתרון שאינו מושלם, כשלמעשה אין פתרון כזה באף תחום. "עד שלא יהיה חיסון בלי תופעות לוואי, אני לא מחסן.”

טענה חוזרת ונשנית

כאשר טענה חוזרת על עצמה שוב ושוב, גם אחרי שהופרכה. “לא בדקו קשר למוות בעריסה” - הנה עשרות מחקרים ממדינות שונות שבדקו מיליוני ילדים, השוו מחוסנים ללא מחוסנים, ולא נמצאה שכיחות יתר של מוות בעריסה בקרב מחוסנים, או סמיכות זמנים כלשהי - "אבל מעולם לא ערכו מחקר שהשווה מחוסנים ללא מחוסנים."

כשל הפסיכולוג

למשל, הורים שמדווחים שלאחר החיסון הופיעו אצל הילד בעיות התפתחות, כשלמעשה בסיכומים רפואיים או מעקבי התפתחות מוקדמים, מלפני החיסון, כבר הופיעו סימנים. כאן הטוען יאמר "החוויה הסובייקטיבית שלי היא האמת."

טיעון טון

לפסול טיעון בגלל אופן האמירה. “הרופא היה לא נחמד, אז לא אאמין לו.”

נכון שעדיף שרופא הילדים יהיה מסביר פנים וסבלני, אבל רופא יכול להיות חסר סבלנות ועדיין לספק מידע מבוסס.

"אני זכאי לדעה שלי"

נכון, אבל דעה אינה ראיה. זכותו של אדם לדעה אישית אינה רלוונטית לשאלה האם הטענה שלו נכונה או שקרית.

סיכום

כשלים לוגיים נמצאים בכל מקום: בשיח הציבורי, בדיוני פייסבוק, בסרטונים מרגשים, באתרי אינטרנט שמתיימרים להראות מקצועיים, ועוד.

היכולת לזהות אותם חשובה לא כדי “לנצח בויכוח”, אלא כדי לפתח כישורים של אוריינות מידע, ולהבין על אילו מקורות מידע ניתן לסמוך כאשר מקבלים החלטות רפואיות עבור עצמנו ועבור הילדים שלנו.

ככל שנפתח חשיבה ביקורתית, נלמד להפריד בין דעה לעובדה, ונבחן טיעונים דרך עדשה של היגיון וראיות, השיח סביב חיסונים יהפוך לשפוי יותר, מדויק יותר ובסוף גם בטוח יותר לכולנו.

בריאות לכולם!

עוד בסדרה

איך מזהים טענות שמבוססות על הפחדה ולא על מדע

כשלים לוגיים חלק א'

נחשון שטייף  - מתנדב בעמותת "מדעת" ומנהל בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" שמופעלת ע"י העמותה

פורסם בקבוצת הפייסבוק - מדברים על חיסונים. 

החיידק שמייצר אינסולין אנושי - ג'ו סקולר

בשנת 1978, במעבדה קטנה של Genentech בסן-פרנציסקו, ישב בחור צעיר בשם דייויד גוֹדל (Goeddel) ובהה בחיידק אחד דרך המיקרוסקופ.

החיידק היה E. coli רגיל, כזה שחי מאז ומתמיד במעיים של כולנו, חי חיים שקטים מעכל סיבים ופולט גזים. אף אחד לא חשב עליו כמשהו מיוחד. אבל דייויד ראה בו מפעל ריק שמחכה שיכניסו לו מכונות ייצור. הוא לקח את הגן הקטן שמקודד לאינסולין אנושי - שני קטעי DNA קצרים, אחד לשרשרת A ואחד ל B - וחתך אותם כמו נייר עם מספריים מולקולריות. אחר כך לקח פלסמיד, טבעת DNA קטנה שהחיידקים מעבירים ביניהם כמו שמועות רכילות, ותפר לתוכה את שני הגנים האנושיים.

Escherichia coli
DataBase Center for Life Science (DBCLS)

בלילה אחד, בתוך מיכל זכוכית קטן, הוא פתח את החיידקים עם חום וסידן, דחף פנימה את הפלסמידים החדשים, וסגר את הדלת. כשהתעורר בבוקר, החיידק כבר לא היה אותו חיידק. הוא התחיל לייצר אינסולין. בהתחלה רק טיפות זעירות, כמעט בלתי נראות, אבל זה היה אינסולין אנושי אמיתי, לא של חזיר ולא של פרה, Humulin.

האדם עשה כאן משהו שהטבע לא עשה מעולם, לקח יצור שהתפתח מיליארדי שנים כדי לשרוד ברעב ובקור, ושינה אותו תוך לילה אחד כדי שכל מטרת חייו תהיה לייצר תרופה לבני אדם. בשנים שבאו אחר כך, המדענים לא הסתפקו בזה. הם המשיכו לעדן את החיידק כמו ציור. מחקו לו גנים שהפריעו, השביתו לו אנזימים שאכלו את האינסולין לפני שהוא מספיק לצאת, שתלו לו מתגים חדשים שמדליקים את הייצור רק כשמגיעה הטמפרטורה הנכונה. הם לימדו אותו לגדול פי שלושה מהר יותר, לאכול זול יותר, ולירות החוצה כמויות כאלה של חלבון שאפשר למדוד אותן בקילוגרמים.

כשהעבירו אותו למכלי נירוסטה ענקיים בגודל של בית קטן, החיידק כבר לא זיהה את עצמו. בטן של מכל אחד כזה מכילה היום יותר תאים חיים מכל בני האדם שהלכו אי-פעם על כדור הארץ. בכל שלושה ימים הם מייצרים טונות של אינסולין טהור, מספיק למיליוני אנשים שבלעדיו היו נרדמים ולא מתעוררים.

החיידק הזה כבר לא חיידק בר. הוא לא יכול לשרוד יותר מיום אחד מחוץ למכל. הוא לא יודע לעכל סיבים, לא יודע לברוח מטורפים, לא יודע שום דבר חוץ מדבר אחד, לייצר אינסולין. האדם לקח אותו, שבר את כל האבולוציה שלו, ובנה אותו מחדש לפי צורך שלנו.

זו אבולוציה הפוכה במהירות האור - לא החיידק בחר בה, אנחנו בחרנו בשבילו. והיום, בכל פעם שילד עם סוכרת סוג 1 לוחץ על העט ומזריק לעצמו את המנה של הבוקר, איפשהו בעולם, בתוך מכל פלדה חשוך וחם, טריליוני צאצאים של אותו חיידק קטן מסן פרנסיסקו 1978 ממשיכים לעבוד בשבילו, בלי לדעת למה, בלי לשאול, פשוט כי ככה שינו להם את ה-DNA.

המאמר המקורי של Goeddel ב-PNAS - מינואר 1979. 

פורסם בטוויטר (X) של המחבר

כשלים לוגיים בשיח על חיסונים - חלק א’ - נחשון שטייף

 

איך לזהות טיעונים שנשמעים משכנעים, אבל מבוססים על היגיון שגוי

הוויכוחים על חיסונים מאופיינים לא פעם בסערת רגשות, הצפת מידע ובלבול בין עובדות לפרשנויות. אתגר אמיתי בשיח הזה הוא העובדה שחלק גדול מהטיעונים שנשמעים כביכול הגיוניים מבוססים בפועל על כשלים לוגיים - טעויות חשיבה שמטעות אותנו בלי שנרגיש.

חשוב להדגיש שהתופעה של כשלים לוגיים אינה מעידה לרעה על מי שחושש. רוב האנשים שמשתפים טיעונים כאלו לא מנסים להטעות, הם פשוט נחשפים למידע שנשמע להם הגיוני אבל מושתת על כשלים, וחשוב ללמוד לזהות את הכשלים האלו. אם בכל זאת נרצה למצוא אשמים, אפשר להפנות אצבע אל עבר משרד החינוך, שלא מלמד את המיומנויות האלו ולא מקנה אוריינות מידע בסיסית לתלמידים, ולכן האחריות עוברת אלינו - ללמוד לזהות את הכשלים הללו כדי לקבל החלטות על בסיס ידע אמיתי.

ועכשיו אחרי ההקדמה הגענו לתוכן, בואו נתחיל.

אד הומינם

במקום לענות לגופו של עניין, תוקפים את זהות הדובר. “הוא חלק מהמערכת, אז אי אפשר לסמוך עליו.”

הכללה נמהרת

מסיפור אחד למסקנה כוללת, הסקה רחבה מדי מהפרט. “אני מכירה ילד שחלה בחצבת והחלים בקלות, סימן שלא צריך חיסון"

תת־כשל של הכללה נמהרת נקרא כשל חיוניות מטעה - הדגשה של מקרה חריג כאילו הוא מייצג את הכלל.

פנייה אל הטבע

טיעון שמניח שטבעי זה בטוח, מלאכותי זה מסוכן. "עדיף לחלות, זה טבעי. חיסון לא טבעי ולכן מזיק". אבל גם וירוסים, רעלנים, נחשי צפע וגלי צונאמי כולם טבעיים.

אולי הדוגמה האהובה עלי בכשל הפניה אל הטבע, שהיא גם דוגמה של כשל מסוג משאלת לב (Wishful thinking): “עדיף לחלות וכך לפתח חסינות טבעית.” - ראשית, זו התעלמות מכך שחיסונים מגינים מפני מחלות שעלולות לגרום לסיבוכים חמורים ואף למוות. שנית, לטעון ש”עדיף לחלות כדי לפתח חסינות טבעית” זה כמו לטעון שהריון הוא אמצעי מניעה. אמנם אחרי כניסה להריון באמת יש כמה חודשים שבהם אי אפשר להקלט, אבל זה לגמרי מפספס את הנקודה…

אנלוגיה שגויה

השוואה שלא באמת עובדת: “אם החיסונים עובדים, למה לפחד מלא מחוסנים?”

כי חיסונים מפחיתים סיכון, הם לא קסם.

איש קש

הצגת טענה מעוותת כדי לתקוף אותה. “אתה אומר שהחיסונים בטוחים? אז אתה מאמין לכל מה שאומרים לך.”

הטענה המקורית הייתה שחיסונים בטוחים בסדרי גודל מהמחלות מפניהן הם מגינים, עם תופעות לוואי נדירות בהשוואה לסיכוני המחלות.

הרינג אדום

הסחת דיון לנושא לא קשור כדי לחמוק מהשאלה. "איך אפשר לסמוך על חיסון שעלת בהריון אם לא פרסמו פרוטוקולי קורונה?”

דילמה כוזבת

הצגת האפשרויות כבלעדיות כאשר המצב בפועל אינו כזה. "אם החיסון לא מונע הדבקה ב 100% - אז הוא לא יעיל בכלל."

במציאות אין כמעט שום דבר בעולם שהוא 100%.

טיעון מעגלי

כשההנחה עליה נשענת המסקנה זקוקה להוכחה בדיוק כמו המסקנה עצמה. "חיסונים אולי מונעים מחלות מסויימות, אבל גורמים למחלות אחרות".

נדרשת הוכחה לטענה שחיסונים גורמים למחלות. במציאות, חיסונים מונעים מחלות ספציפיות, ואינם גורמים למחלות אחרות.

כשל “מה אם”

חשש תאורטי ללא בסיס. “מה אם בעוד 20 שנה נגלה נזק שלא ידוע עכשיו?”

אפשר לשאול “מה אם” על כל טיפול רפואי, אוכל או טכנולוגיה.

היפוך נטל ההוכחה

תסביר למה זה לא נכון, או "תוכיח לי שהחיסון לא גורם להצהבת שיניים.”

חובת ההוכחה היא על מי שמביא טענה, לא להפך.

דוגמה טובה לטיעון הזה (שאינה עוסקת ישירות בחיסונים), היא קנקן התה של ראסל: "אילו טענתי שבין כדור הארץ למאדים מסתובב קנקן תה מחרסינה במסלול אליפטי סביב השמש, איש לא היה יכול להפריך את הטַענה שלי כל עוד הייתי דואג לציין שמידות הקנקן כה קטנות, כך שלא ניתן לצפות בו אף בטלסקופ החזק ביותר העומד לרשותנו. אך אילו הייתי עומד על הטיעון שלי ואומר כי מכיוון שלא ניתן להפריך את הטענה, זו תהיה עזות מצח לפקפק בה, אחשב בצדק למי שמדבר שטויות."

כשל פוסט הוק

בלבול בין צירוף מקרים לסיבתיות. “הילד קיבל חיסון ואז הופיעה בעיה, החיסון אשם.”

הטיית אישור

אני רואה רק מה שמתאים לתפיסת העולם שלי. “אני מכירה המון שנפגעו מחיסונים.”

אנשים נוטים לשים לב רק למקרים שתומכים במה שהם כבר מאמינים, ולהתעלם ממקרים שסותרים את זה (כמו מיליוני ילדים שחוסנו ללא בעיה).

זה כמובן לא נעשה בזדון, כך המוח האנושי עובד. השיטה המדעית נועדה בדיוק כדי להתגבר על ההטיה הזו.

מדרון חלקלק

זה כשל שמניח שתוצאה קיצונית תתרחש בהכרח, למרות שאין שום קשר סיבתי. “אם נאשר לחסן את הילד, עוד יכריחו אותנו לחסן בכפייה.”

בפועל, המלצות חיסון מבוססות על נתונים בלבד, לא על תכניות אפלות.

טיעון הפופולריות

“אם כל כך הרבה הורים חושבים שחיסונים גרמו נזק, כנראה שמשהו שם נכון.”

תפיסה רווחת אינה הוכחה. טיעון שמבוסס על פופולריות ולא על עובדות.

תחושת בטן (Appeal to intuition)

תחושת בטן במקום ראיות. “הגוף של התינוק מרגיש לי קטן מדי לחיסון” או "לא נראה לי הגיוני להכניס חומרים זרים לגוף של תינוק קטן כל כך".

אינטואיציה היא כלי נהדר שהורים משתמשים בו בהצלחה רבה. אמא בדרך כלל באמת יודעת יותר טוב מכולם מתי הילד שלה מרגיש לא טוב, אבל האינטואיציה הזו לא יכולה לסייע לה לזהות את הגורם לתחושה הזו. במציאות, חיסונים נבדקים לאורך שנים, עם מעקבים על מאות אלפי מקרים, בעוד שאינטואיציה היא פשוט תחושת בטן. היא חשובה, אבל אינה מהווה תחליף לנתונים.

היוריסטיקה של זמינות (Availability heuristic)

“יש המון סרטוני טיקטוק על נפגעי חיסונים, אז זה חייב להיות נפוץ.” המוח שלנו מעריך סיכון לפי מה שזמין לנו בתודעה, ואם נחשפים להרבה סיפורים נראה לנו שהתופעה שכיחה.

טיעון מן הבורות

“לא יודעים הכול על החיסון, אז ייתכן שהוא מסוכן.”

חוסר ידע לא מוכיח סיכון. המעבר הזה הוא כשל לוגי קלאסי, שמתחבר לכשל הזזת השער. אם הוכח שחיסון לא גורם לאוטיזם, ינסו לטעון שלא ידוע אם החיסון לא גורם למחלות אוטואימוניות, ואם הוכח שהחיסון לא גורם למחלות אוטואימוניות, ינסו לטעון שלא הוכח שהחיסון לא גורם לנשירת שיער, וכן הלאה.

“אני רק שאלה”

רמיזה במקום טיעון, כוללת משפטים כמו “אני רק שואלת למה יש אלומיניום בחיסון”, לעיתים אינה באמת שאלה אלא טקטיקה שמטרתה לעורר חשד.

פנייה לרגש

“תסתכלו על סרטון של אמא שבוכה על הילד שלה, איך אתם ממשיכים לחסן?” הכאב אמיתי ומובן, אבל החלטות רפואיות חייבות להתבסס על ראיות, לא על רגש, אחרת היינו מפחדים לעלות על רכב אחרי כל כתבה על תאונת דרכים.

אנקדוטות, או סיפורים אישיים

“התחסנתי נגד שפעת ואחרי כמה ימים חליתי” - גם אם אכן חלית במחלה ולא רק סבלת מחום זמני כתגובה לחיסון, סיפור אישי אינו ראיה מדעית.

חיסון מגן מפני מחלה ספציפית, וניתן להדבק במחלות אחרות גם ללא קשר לחיסון.

סיכום חלק א’

כשלים לוגיים הם לא “תכסיס” של מתנגדי חיסונים, הם חלק מהדרך שבה המוח האנושי עובד. היכולת לזהות אותם מאפשרת לנו לנקות רעשים, לראות את המציאות בבהירות ולקבל החלטות רפואיות מבוססות נתונים ולא מבוססות על רגש, בלבול או הפחדות.

כשמנקים את רעשי הרקע ומביטים בטיעונים בעיניים פקוחות, מגלים שחלק גדול מהוויכוחים סביב חיסונים לא נובע ממידע רפואי סותר אלא מהיגיון שגוי, מהשוואות לא נכונות, ומפירוש מוטעה של צירופי מקרים.

כשלים לוגיים יכולים לגרום לטיעון להישמע חזק גם כשהוא חסר בסיס, ולכן הם כל כך נפוצים בשיח הזה.

בפוסט הבא (חלק ב’) נצלול לכשלים נוספים שמופיעים שוב ושוב בשיח.

בריאות לכולם.

לקריאה נוספת 

איך מזהים טענות שמבוססות על הפחדה ולא על מדע? - נחשון שטייף 

נחשון שטייף  - מתנדב בעמותת "מדעת" ומנהל בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" שמופעלת ע"י העמותה

פורסם בקבוצת הפייסבוק - מדברים על חיסונים.