חיידקי Staphylococcus epidermidis מהונדסים לחיסון נגד מלנומה - אסף לוי

 

לפני חודש התפרסם מאמר שומט לסת ב-Science שהראה איך חיידקים יכולים לחסן כנגד סרטן או לרפא סרטן. את העבודה הוביל מייקל פישבאך (Fischbach), חוקר צעיר מסטנפורד והסטודנטית המובילה היא ארין צ'ן (Chen).

בשנים האחרונות תחום המיקרוביום מקבל המון תשומת לב. אותם טריליוני חיידקים שחיים עלינו ומקיימים איתנו יחסי גומלין או רק ניזונים מהמזון שאנו מעכלים. הם גם מאמנים את מערכת החיסון שלנו להבדיל בין טוב (תאי הגוף, מזון) לרע (פתוגנים) ולכן ילדים צעירים הגדלים בסביבות יותר מלוכלכות או עם בעלי-חיים שמביאים הרבה חיידקים איתם, מפתחים פחות מחלות אוטואימוניות ואלרגיות בהן מערכת החיסון תוקפת גורם שגוי. ילדים שמטופלים בהרבה אנטיביוטיקה בשלב חיים מוקדם מאד מגדילים סיכון לאותן המחלות כי אצלם אין את מגוון החיידקים הדרוש לאימון מערכת החיסון.

אחת השאלות המעניינות היא איך מגיבה מערכת החיסון שלנו לחיידקים הנייטרלים. אלו מכונים גם קומנסאלים ומהווים את רוב חיידקי הגוף. נצפתה נגדם בעבר תגובה חיסונית מסקרנת למרות שהם לא גורמים לאינפקציה. במחקר הנוכחי החוקרים רצו לבדוק את אופי התגובה החיסונית הנ"ל.

הם הינדסו לתוך חיידק העור הנפוץ Staphylococcus epidermidis גן לחלבון מתוך סרטן מלנומה כך שהחיידק ייצר את החלבון והציג אותו על פני התא וגם הפריש אותו. כל זאת כדי להטעות את מערכת החיסון שהחלבון הוא מזהה ספציפי של החיידק ויש לזהותו ולתקוף תאים הנושאים אותו (אנטיגן). 

חיידקי Staphylococcus epidermidis במיקרוסקופ אלקטרונים סורק 
צילום:  NIAID

החיידקים המהונדסים נמרחו על פרוות עכברים. שבוע אחר-כך הוזרקו לעכברים תאי סרטן מלנומה אגרסיביים. העכברים שטופלו בחיידקים המהונדסים ייצרו תאי T כנגד תאי הסרטן המכילים את האנטיגן באופן טבעי, שנדדו בגוף עד הסרטן ותקפו אותו עד לכדי דעיכה משמעותית בגודל הסרטן! כלומר, החיידקים חיסנו את העכברים כנגד הסרטן. אותו טיפול עבד גם כנגד סרטן גרורתי. מה שדי מפתיע שכל הטיפול כלל מריחה עדינה של חיידקים על הפרווה, ללא שום טיפול חודרני. הטיפול עבד יפה כנגד הסרטן גם כאשר החיידקים נמרחו 25 יום לפני הזרקת הסרטן. במצב כזה כבר אין חיידקים ביום ההזרקה של הסרטן אך נותר זיכרון חיסוני כנגד הסרטן המבוסס על האנטיגן מהחיידק. שילוב של החיידק עם אימונותרפיה ידועה (checkpoint inhibitors) פעל ביעילות אפילו גבוהה יותר. מעבר למניעת הסרטן החוקרים גם בדקו אם ניתן להשתמש בחיידקים כתרופה. הם קודם הזריקו את הסרטן ורק שבוע אח"כ את החיידקים. גם כאן היה אפקט יפה של תקיפת הסרטן על ידי תאי T שפעלו כנגד האנטיגן הסרטני. 

בקיצור: וואו!!

המודל הוא שמערכת החיסון במקרה זה מאומנת שהסרטן הוא כביכול תאי חיידקים שיצרו אינפקציה ולכן יוצאת לחפשו ולהשמידו. החיידקים משמשים כ-adjuvant להגביר את התגובה החיסונית.

נושא המיקרוביום הוא לטעמי קצת הייפ בשנים האחרונות עם הרבה הבטחות שרק חלקן הקטן מקויים. זו אחת העבודות המדעיות המהפכניות שמראה את הכוח של שילוב חיידקים עם מערכת החיסון שלנו.

המאמר ב-Science. 

ד"ר אסף לוי - המחלקה למחלות צמחים ומיקרוביולוגיה, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית

פורסם בטוויטר של המחבר - מאי 2023

חדקונית מדברית וחיידקי Citrobacter סימביוטיים - איגור ארמיאץ'

 

כשביקרתי לפני חודש בביו-בליץ ערד, הימרתי על כך שבחודש מאי הזה יתפרצו נמפיות החורשף. היו המוני זחלים שלהן במדבר. אבל הטבע כמו תמיד הפתיע, ואחרי התפרצויות קודמות של נמפיות, שפיריות, רצניות וארבה, קיבלנו השנה גל של אלפי חדקוניות מדבריות מהמין Menecleonus virgatus, שהגיעו לכל חופי הארץ במספרים גדולים.

חידקונית מדברית - שמורת חוף גדור, 5.2023

אלה חיפושיות גדולות ויפות, שקשה לפספס. הן נראות מאוד מעניינות, אבל את השלב המעניין ביותר הן כבר עברו. בעודה זחל, החדקונית הזאת בונה פקעת בוץ סביב שורשיו שיח מלחית, אי-שם בנגב. היא חיה משתיית נוזלי השורשים ומתגלמת באותה פקעת בוץ בה גדלה. 

עולה השאלה - כיצד הזחל של חיפושית זו והדומות לה משלים את תזונתו, הדלה בחלבונים וחומרי מזון אחרים שכמעט אינם קיימים במוהל השורשים?

החשד נופל על חיידקים סימביוטיים, שהרי תרומתם כבר הודגמה בבעלי-חיים אחרים. צוות מחקר מאוניברסיטת בן-גוריון, שהחל בבחינת הסוגיה, מצא* כי פלורת חיידקי המעיים של זחלי החדקונית שונה ממצאי החיידקים בסביבת הזחל. עוד נמצא כי החיידקים הדומיננטיים בפלורה זאת שייכים לסוג Citrobacter. חיידקים אלה ידועים כסימביוטיים של בעלי-חיים אחרים, ומסייעים בקיבוע חנקן, במחזור חומצת שתן ובפירוק תאית. הצוות טרם הגיע למסקנה, אך ההימור הוא על כך שלחיידקים אלה תפקיד בקיבוע חנקן במערכת העיכול של החדקוניות - מה שמאפשר לייצר חומצות אמינו "מהאוויר". מיחזור חומצת שתן יכול להועיל גם הוא. מכיוון שהזחלים לא לועסים את השורשים, כנראה שאין בתזונתם תאית לפרק. 

החדקוניות המדבריות התפרצו לתודעה הישראלית לשבוע אחד, ובקרוב יישכחו. כנראה שיהיו התפרצויות נוספות, בעשורים הקרובים. ואז בוודאי יהיו לנו הרבה תגליות חדשות ומדהימות על החיפושית המעניינת הזאת.

שמורת חוף גדור, 5.2023

 המחקר (*)

Gut bacteria of weevils developing on plant roots under extreme desert conditions

איגור ארמיאץ' הוא דוקטורנט באוסף העכבישנים הלאומי

פורסם בדף הפייסבוק "ארצות החמרה - שמירת טבע במישור החוף" - 14 במאי 2023

אבחון פרקינסון באמצעות המיקרוביום - מתן ארבל

 

האם אפשר לאבחן פרקינסון מוקדם על ידי ניטור המיקרוביום האנושי? מחקר חדש שיצא ב-nature communication טוען שכן. 

פרקינסון זה מחלה ניורודגנרטיבית שמתאפיינת  באובדן הדרגתי של שליטה מוטורית על הגוף. ישנם בערך חצי מיליון חולי פרקינסון בארצות הברית, אבל מומחים מעריכים שהקושי באבחון גורם לכך שיתכן מאוד שיש מספר דומה של חולים לא מאובחנים. אבחון פרקינסון היום נעשה בדרך השלילה, כאשר אין באמת בדיקה שתאבחן את המחלה, אלא רופא מומחה יכול לקבוע בסבירות גבוהה שזה אכן המחלה בהתחשב התסמינים של החולה ובדיקות שלילות למחלות אחרות. 

איור: Pete Gamlen

אחד מהסממנים המוקדמים למחלה היא RBD, תסמונת בה יש אובדן הנתק בין המוח לגוף במהלך שנת REM. שנת REM, החלק בשינה שבו אנו חולמים באופן פעיל, מתאפיינת בנתק בין הגוף למוח והתנועה היחידה שאפשר לראות במצב תקין היא של האישונים. אצל חולי RBD הנתק הזה אינו קיים ולכן כל מה שגופם עושה בחולם, הם עושים גם במציאות. זה יכול להסתכם בתנועות קטנות במיטה, אבל זה יכול לגרום גם ל'ריצה' במיטה, תנועות אלימות ועוד. בין 40-65% ממי שמפתח RBD, מפתח בטווח של עשר שנים לאחר מכן פרקינסון (מסיבות שלא ברורות לנו כל כך).

במאמר החדש, לקחו חולי פרקינסון בשלבים מוקדמים של המחלה, חולי RBD ומשפחותיהם וקבוצת ביקרות. החוקרים הפיקו בעזרת דגימות צואה תמונה של הרכב המיקרוביום, אותו אוסף של חיידקים, פטריות ווירוסים שנמצאים במעיים שלנו והראו שיש הבדל מובהק שחוזר על עצמו בין הרכב המיקרוביום של חולי הפרקינסון והRBD וקבוצת הביקורת, או אפילו בני משפחתם של חולי הRBD. 

בהתאם לרוח התקופה, הם יצרו AI שניתח את הדגימות ומצא הבדלים בין הדגימות הבריאות לחולות. האם זה אומר שיהיה אפשר בעתיד לאבחן מוקדם פרקינסון בעזרת דגימות צואה? אולי. האם החולים ירוויחו מזה המון? כנראה שלא. 

פרקינסון נכון להיום היא מחלה חשוכת מרפא ואין לה פתרון. אבל טיפול תרופתי מוקדם כן יכול לעכב את הדרדרות המחלה וגם אבחון יותר טוב של המחלה תאפשר צבירת יותר מידע ותשפר את יכולת המחקר של המעבדות הרלוונטיות. זה גם זמן טוב (כתמיד) לדבר על נסיבתיות - זה שהרכב המיקריוביום משתנה אצל החולים, ממש לא אומר שהרכב המיקרוביום הוא שגורם למחלה. לכן גילויים כאלו יכולים לעזור לאבחון המחלה, אבל לא לפתרונה, או להבנה יותר עמוקה שלה. אם מישהו מהתחום יש הסבר או השערה איך RBD גורם/תורם לפרקינסון, אני אשמח לשמוע. ולמי שלא, ושמע על RBD פעם ראשונה היום (כמוני) יש פה סקירה שנראית מעניינת.

הם לא מצאו הבדל משמעותי בין RBD לפרקינסון. בערך 70 אחוז מחולי RBD מפתחים או דמנציה או פרקינסון, אז גם לדעת לאבחן RBD, מה שהיום לא יודעים, זה גם נחמד, אבל זה אכן פחות חזק. אגב חולי פרקינסון עם RBD גם מראים על הדרדרות מחלה מהירה יחסית לחולי פרקינסון אחרים.

המחקר  מ-nature communication. 

מתן ארבל  הוא דוקטורנט במחלקה לביוטכנולוגיה ומיקרוביולוגיה באוניברסיטת ת"א ומנגיש מדע בזמנו הפנוי.

פורסם במקור בטוויטר (X) של המחבר, מאי 2023

איך החקלאות עיצבה את הגנטיקה שלנו? - אסף לוי

הדמיון הגנומי בין אנשים בריאים הוא גבוה. כ 99.4%-99.9% דמיון ברצף ה-DNA, כאשר עיקר השוני הוא באזורים ב-DNA שלא מאד משפיעים על הביולוגיה שלנו. השינויים המשמעותיים ב-DNA לרוב קשורים בשינויים בתוך או ליד גנים ומתורגמים להבדל בפעילות של חלבון כלשהו. 

הבדל בנוכחות או היעדר של גן שלם או במספר העותקים שלו בין אנשים הוא נדיר מאד ולכן מעניין לבחון את המקרים שזה בכל זאת קרה. גנים שמראים דפוס של הכפלת עותקים שלמים ושונות בין אנשים במספר העותקים מעידים על אבולוציה מהירה של אותו הגן שאולי קשורה לתפקיד המעניין של אותו הגן.

זה מביא אותנו לסיפור היפה של amy1, גן המייצר את האנזים עמילאז שמפרק עמילן ברוק ואחראי לטעם המתוק שמשתחרר כשאנו אוכלים אוכל עם עמילן. עמילן הוא רב סוכר עשוי גלוקוז. אנו סופגים בעיקר עמילן מדגנים ואת הדגנים התחלנו לצרוך רק לפני כמה אלפי שנים כתוצאה מהמהפיכה החקלאית כשבייתנו צמחים.

כחלק מהשינוי בדיאטה נוצר צורך באנזים Amy1 ברוק ותוך כמה אלפי שנים קרה תהליך אבולוציוני נדיר בו מספר העותקים של הגן לאנזים זינק אצל אנשים מסויימים ומה שיותר מעניין, עם שונות גבוהה מאד באוכלוסיה: בין 2 ל 20+ עותקים של הגן אצל אנשים שונים בעוד שגן סטנדרטי אחר מצוי רק ב 2 עותקים בכל תא (אחד מכל הורה). 

מה יותר מעניין? ב-2007 נמצא שמספר העותקים של הגן הוא במתאם עם צריכת עמילן. אנשים מחברות שצורכות הרבה עמילן (חברות מודרניות למשל) מכילים מספר חציוני של 7 עותקים של Amy1 ואנשים מחברות שצורכות פחות עמילן (למשל ציידים לקטים באזורים טרופיים) מכילים מספר חציוני של 5 עותקים של הגן. לאנשים עם מספר עותקים גבוה יותר יש גם ייצור של יותר חלבון עמילאז ברוק ולכן יכולת יעילה יותר לפרק עמילן. איך אפשר להוכיח שזה לא מקרי? אפשר להסתכל למשל על קופי האדם. לגורילה ולשימפנזה יש רק 3 עותקים של הגן ולנאנדרטלים טוענים שהיו שני עותקים. כלומר, יש פה גן שעבר אבולוציה מאד מהירה תוך כמה אלפי שנים. 

עכשיו מה אפילו יותר מגניב? מסתבר שדרך החקלאות לא השפענו רק על amy1 אצלנו אלא גם אצל החיות הסמוכות על שולחננו!

במאמר מ-2019 נמצא שהעליה במספר העותקים של הגן נמצאת גם אצל העכבר והחולדה שאוכלים כבר אלפי שנים משדותינו לעומת מכרסמים אחרים, רואים גם עליה חזקה אצל חזירי בית ואולי הכי מדהים: אצל כלבי הבית יש 6-7 עותקים של Amy1 מול רק עותק אחד אצל הזאב קרוב המשפחה. 

במאמר אחר על גנטיקה של חיות בחנו גזעים שונים של כלבים ושם גם רואים שונות גבוהה במספר העותקים של הגן כאשר מספר העותקים הכי נמוך שנמצא היה אצל גזעים של כלבי מזחלות, כגון סמוייד, הניזונים בעיקר מבשר ולא צורכים הרבה עמילן (במקרה הזה השונות היתה בגן דומה מאד שפעיל בלבלב ולא ברוק). 

מה עוד השתנה אצלנו עם מספר העותקים של הגן amy1? חיידקי הפה שלנו. מכיוון שנוצרת סביבה עשירה יותר בגלוקוז עם פירוק העמילן גם האקולוגיה של חיידקי הפה משתנה. לאנשים עם מספר עותקים נמוך של הגן יש חיידקים בעלי יכולת טובה יותר לפרק פחמימות מורכבות (אולי מפצים על כך שלנשאים שלהם יש יכולת מופחתת). מעבר לכך רצו לבדוק מה המשמעות של ההבדל בהרכב החיידקים. לקחו חיידקים מאנשים עם מספר גבוה ונמוך של עותקים של amy1 והעבירו אותם לעכברים. העכברים שקבלו חיידקים מפה של אנשים עם מספר עותקים גבוה של amy 1 יצרו עליה ברקמת השומן אצל עכברים והביאו לעליה במשקלם. 

זה היה סיפור קטן איך החקלאות עיצבה את הגנטיקה של המין האנושי דרך תזונה עשירה בעמילן, גנטיקה של חיות שאנו באופן ישיר או עקיף מאכילים ואת החיידקים שלנו. על גנים המשתנים מאד מהר נאמר שהם תחת סלקציה חיובית, סופגים הרבה שינויים כדי ליצור מגוון והתאמה לסביבה משתנה (רוב הגנים ממש לא משתנים כדי לשמור על הפונקציה שלהם). סלקציה חיובית היא תופעה מוכרת למשל מגנים של מערכת החיסון שמשתנים בגלל פתוגנים המהווים מטרות נעות.

כמה מקורות:

https://cell.com/cell-host-microbe/fulltext/S1931-3128(19)30113-1?_returnURL=https%3A%2F%2Flinkinghub.elsevier.com%2Fretrieve%2Fpii%2FS1931312819301131%3Fshowall%3Dtrue

https://nature.com/articles/ng2123

https://elifesciences.org/articles/44628

https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/age.12179

ד"ר אסף לוי - המחלקה למחלות צמחים ומיקרוביולוגיה, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית

פורסם בטוויטר של המחבר - מאי 2023

תומאס ברוק והחיידק התרמופילי - מאיפה הגיע ה-PCR? - אסף לוי

 

מעיין Octupus בפארק ילוסטון. המקור: LPI

בתמונה המעיין Octupus בפארק ילוסטון.

בשנות ה-60 הצליח המיקרוביולוג תומאס ברוק (Brock) לבודד מתוך המעיין חיידק ביזארי שחי בטמפרטורה של 70-65 מעלות צלזיוס. בחלק העליון מימין של התמונה (האזור הורדרד) יש חיידקים שמותאמים אפילו לטמפרטורה גבוהה יותר. הסקרנות לגלות איך חיידקים שורדים בטמפרטורה כה גבוהה הביאה לגילוי האנזימים שהחיידק הזה, שנקרא Thermus squaticus (ובקיצור Taq) משתמש בהם כדי לשכפל את ה-DNA שלו מבלי לההרס. חלבון קלאסי בגוף שלנו מאבד את הפעילות שלו סביב 45-40 מעלות אך לחלבון של Taq זה לא מזיז. עד כאן מיקרוביולוגיה איזוטרית.

חיידקי Thermus squaticus צילום: Diane Montpetit (Food Research and Development Centre, Agriculture and Agri-Food Canada)

אלא שכ-20 שנה אח"כ הגיע הביוכימאי קארי מוליס (Mullis) ופיתח על בסיס התכונה הזו של החלבון שיטה יעילה מאד לשכפל DNA באופן ספציפי הכרוכה בחימום של ה-DNA לטמפרטורה שתפתח אותו (DNA הוא דו גדילי) אך לא תקלקל את החלבון (האנזים) שמשכפל את ה-DNA. אותו אנזים נלקח מ-Taq ונקרא Taq polymerase.

לשיטה הזו קוראים PCR והיא עד היום (כמו שכולנו זוכרים) שיטה מעולה מעולה וזולה לאבחון נוכחות של DNA או RNA בעל רצף ספציפי (למשל של וירוס קורונה או כל DNA אחר) בדוגמא ביולוגית. והכל בזכות המחקר בסיסי של תום ברוק.

תומאס ברוק (2021-1926) 
צילום: Hyunsoo Leo Kim, Wisconsin university.

תום ברוק נפטר לפני שנתיים. עוד תגלית שלו היא מיקרוב אחר שחי בילוסטון והתברר שהוא שייך לקבוצה העצומה שנקראת ארכיאונים (Archaea); על ממלכה שלמה של מיקרואורגניזמים שהתגלתה רק בשנות ה-80 ומכילה שילוב תכונות של חיידקים יחד עם תכונות של יצורים בעלי גרעין תא (בע"ח, צמחים ועוד). אבל זה לציוץ אחר כי זה סיפור יפה בפני עצמו.

עץ החיים
Spang and Ettema, 2016

מקווה ששכנעתי למה מחקר בסיסי הוא חשוב ויכול להוביל מעבר להבנת העולם גם לדברים שימושיים.

ד"ר אסף לוי - המחלקה למחלות צמחים ומיקרוביולוגיה, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית

פורסם בטוויטר של המחבר - אפריל 2023

LUCA, האב הקדמון של כל היצורים החיים? - ערן אפרת

 

תכירו:

LUCA- last universal common ancestor - היה יצור חד-תאי שחי במי גופרית רותחים ושנא חמצן.

הוא השתכשך להנאתו בנביעות תרמיות במעמקי הים לפני כ-4 מיליארד שנה והוא למעשה מי שממנו התפתחו כל! היצורים החיים על פני כדור הארץ...

תא איקריוטי -  מוצאו משני צאצאים של LUCA

ברגע שהאדם גילה את מבנה ה-DNA ובעקבות זאת פוענח גם הקוד הגנטי- החוליה המקשרת המאפשרת לתאים לייצר חלבונים על פי המידע השמור ב-DNA, נורתה יריית הפתיחה לאיתור האב הקדמון שלנו.

החוקרים בחנו בעלי חיים, צמחים וחיידקים ומצאו שלכולם DNA ששמורות בו הוראות לייצור חלבונים. עד כאן מכירים…

אבל גם נמצאו גֵנים דומים ביצורים שונים מאוד זה מזה. החלבונים שיוצרו לפי הגֵנים הללו ביצעו פעולות דומות מה שהוביל למסקנה – כל היצורים החיים כיום, מהחיידקים דרך עץ השסק של השכן שלכם וכלבת השיאצו של הדודה - כולם! חולקים מקור משותף ולמעשה הם קרובי משפחה.

חמושים בממצאים האלו - חיפשו החוקרים גֵנים הנמצאים בשתי קבוצות של חד-תאיים – חיידקים וארכאונים – כדי לשחזר בעזרתם את הגנים שקרוב לוודאי נמצאו גם בגנום של LUCA. שתי הקבוצות האלה מייצגות את הפיצול הגדול הראשון בעולם החי וכל היצורים הם צאצאיהם של החיידקים או של הארכאונים הקדומים.

לכן, גֵנים משותפים לשתי הקבוצות נמצאו ככל הנראה גם באב הקדמון המשותף שלהן. החוקרים מצאו מיליוני גֵנים כאלה וקיבצו אותם ליותר מ-280 אלף משפחות של גנים דומים יחסית. 

בעזרת שיטות שונות ומשעממות להסבר וכתיבה והשוואות למינים אחרים של חיידקים וארכאונים, הם גם הסירו מהרשימה גֵנים שנוצרו כנראה אחרי הפיצול ועברו בין הקבוצות.

לאחר הסינון, נותרו החוקרים עם 355 גֵנים שהם בטוחים למדי שנמצאו באב הקדמון המשותף והנה! Hold my beer My Heritage!

הגנים הללו נותנים לנו הצצה לחייו של LUCA, לפני כמעט 4 מיליארד שנה. 

LUCA לא היה זקוק לחמצן כדי להתקיים והוא חי בסביבה עשירה במימן, בפחמן דו-חמצני, במתכות ובגופרית ואהב חום קיצוני.

אבא קלאסי… רגע! זה מוכר!!! יש לנו כזה מקום!!! כן, LUCA ככל הנראה חי בנביעות הידרותרמיות שם מתקיימים כל התנאים האלה.

מעשנות הידרותרמיות 

אגב, גם כיום חיים בנביעות גאותרמיות חיידקים וארכאונים כמו LUCA.

כמובן שבין התא החי הראשון ל-LUCA הפרידו מיליוני שנים ושינויים רבים. אבל בסוף, לא תוכלו לברוח מזה - כולנו הילדים של LUCA ומשפחה לא בוחרים…

למחקר: 

ערן אפרת - יזם, מייסד קבוצת VerDiesel, המתמירה אשפה לאנרגיה ירוקה,  אוהב בעלי חיים,  כותב ב-Tweeter (כיום X) ובגלובס תרבות.  

פורסם בטוויטר של המחבר - אפריל 2023

אין שמש - ערן אפרת

 

מה יקרה אם השמש לפתע - תעלם? או! טוב ששאלתם…

אם השמש פתאום תחליט שהספיק לה מהחבר׳ה פה על כדור הארץ ותעבור לשהות במחיצת יצורים יותר תבוניים, נגלה את ההחלטה הזאת רק אחרי 8 דקות ו-20 שניות (מהירות האור וכו'...).

אחרי 8.21 דקות, חושך יכסה את כדור הארץ והוא יחל לנוע לכיוון ה-Deep space במהירות של 30 מטר לשניה.

ללא השמש, גם הירח לא יאיר יותר ונשאר רק עם שביל החלב שמאיר רק 1/300 מהאור שירח מלא מספק. לא להיט בקיצור.

הטמפרטורה כעבור שבוע תרד אל מתחת ל-0 מעלות וכעבור שנה, תגיע בערך למינוס 75 מעלות.

השיא יהיה מינוס 240 מעלות אבל זה עלול לקחת כמה אלפי שנים לפי ההשערות - אז חפיף, יש זמן…

ללא פוטוסינתזה, הצמחייה תחזיק מעמד מקסימום כמה שבועות.

אמנם לא יהיה חמצן חדש אבל באטמוספרה יש מספיק חמצן לכל האורגניזמים החיים על פני כדור הארץ ל-700 שנה - אז בקטע הזה אנחנו די מסודרים.

מבחינת אנרגיה, ניתן יהיה לשרוד על דלקי מאובנים (החיים יהיו בזבל ממילא אז אפשר לזהם חופשי).

ומי שיש לו גישה לגאותרמי יוכל להפיק אנרגיה גיאותרמית וכמובן להתחמם בצורה יעילה יותר כל עוד זה יהיה בקונספט של ערים סגורות.

פאניקה ומלחמות על מקורות אנרגיה ומזון יכחידו, סביר להניח, את הגזע האנושי והיחידים שישרדו פה אלו יהיו חיידקים שחיים בנביעות הידרותרמיות ועושים כמוסינתזה.

כדור הארץ הקפוא יסתובב בודד ביקום מיליוני שנים, אוצר בתוכו חיידקים שהם העתודה של כדור הארץ, עד שמערכת אחרת עם אור וחום מספק, ״תאמץ״ אותו אליה.

ואם המערכת החדשה תאפשר חיים - אפשר יהיה להתחיל מהתחלה…

ערן אפרת - יזם, מייסד קבוצת VerDiesel, המתמירה אשפה לאנרגיה ירוקה,  אוהב בעלי חיים,  כותב ב-Tweeter (כיום X) ובגלובס תרבות.  

פורסם בטוויטר של המחבר - אפריל 2023