הצפיפות הגבוהה של דגים בבריכות הדגים פוגעת בשרשרת האקולוגית, בה כל יצור חי עושה שימוש יעיל וחסכוני בסביבתו הטבעית.
התוצאה היא היווצרות עודפים של חנקן, שרעיל לדגים. שטיפת חנקן רעיל זה נעשית על ידי החלפת המים או על ידי ניקוי המים בביופילטרים. שיטות אלה מהוות פתרונות יקרים מאוד. צוות חוקרים בטכניון בראשות פרופ' יורם אבנימלך מהפקולטה להנדסה חקלאית, בדק שיטה חלופית ומצא כי הוספת חומר פחממני לבריכה כגון: עמילן, קמח חיטה, או תאית, המתקבל כתוצר לוואי בתעשיית הנייר, יכולה להביא להורדת ריכוז החנקן במים ובכך לפתור את בעיית הרעלת הדגים.
פרופ, יורם אבנימלך, שערך את המחקר במסגרת עיסוקו בשימור הסביבה ומיחזור מקורות טבעיים, מסביר את התהליך: "החומר הפחממני משמש מזון לחיידקים. החיידקים מפרקים את החומר, משתמשים בחלק ממנו לאנרגיה וביתרת החומר משתמשים ליצירת תאים חדשים. יצירת תאים חדשים דורשת יצירת חלבון - תהליך הכרוך בניצול חנקן ופחמן. התוצאה היא ירידה מהירה בריכוז החנקן". אולם יתרון זה איננו הרווח היחידי. תוך כדי ניצול החנקן, מייצרים החיידקים חלבון, המהווה כ־30% ממזון הדגים והוא החלק היקר שבו. כך מתקבל מקור מזון ״מקומי״ וזול לדגים בבריכה.
 |
| בריכת דגים באזור חדרה מלי קוך, מתוך אתר פיקיויקי |
הגישה המוצעת מביאה לחסכון כפול: חסכון משמעותי במים - במקום 5,000 קוב מים לדונם ליום, ניתן להסתפק ב־200-100 קוב מים; בנוסף, אפשר להגיע לחסכון של כשליש מההוצאות על מזון, על ידי ניצול מרבי של שיירי המזון הנשארים במים ואינם נשטפים החוצה. מערכת המים הסגורה מאפשרת מיחזור החנקן וחסכון בחלק ניכר מהחלבון. מחיר הוספת החומר הפתממני נמוך לאין שעור ממחיר החלבון, במיוחד כיום, כאשר מחירי החלבון בעולם הולכים ועולים בגלל הקושי בהשגתו.
השיטה כבר פועלת בהצלחה במושב קדש ברנע בדרום הארץ, מקום בו החסכון במים מהווה גורם מכריע.
פורסם ב"גליליאו" גיליון 23, יולי-אוגוסט 1997
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה