משהו קרה - הלן אפשטיין

האיידס היא המגפה המודרנית, בת המאה ה־20. מיליונים של בני אדם מתו כתוצאה ממנה, ועשרות מיליונים עוד ימותו. מחוללה הוא נגיף, ה-HIV. מה מקורו של נגיף ה-HIV? האם הוא פרי תאונה מדעית? מה הקשר בין האיידס לפוליו? מה לשימפנזים ולאיידס? האם האיידס היא מחלה עתיקה או חדשה ומדוע החלה להתפשט דווקא בסוף המאה ה־20? 

בסרט שנעשה על פי ספרו של ה.ג. וולס ״האי של ד״ר מורו״, נוסע שספינתו נטרפה נאסף בלב ים על ידי ספינת משא המובילה כלובי קופים, אריות וחיות בר אחרות לאי בדרום האוקיינוס השקט, אי עליו שוכן מדען מסתורי ומתבודד. בשלב מסוים במסע, שואל הנוסע את אחד המלחים ״תגיד, מה פשר המסתורין האופף את ד״ר מורו ואת האי שלו?״ ״אני לא יודע״ משיב לו המלח ״וגם לו ידעתי, אולי הייתי מעדיף לשכוח״.

ילדים אפריקאים נשאי איידס

ד״ר מורו מנסה את כוחו במשחק האבולוציה. הוא פרש למעבדה שהקים על האי הנידח על מנת ליצור גזע מעורב, חציו חיה חציו אדם. הוא רוצה לשנות את"הפיסיולוגיה, את המקצב הכימי" של היצורים הללו, והוא רואה בפעולה זו משהו המדמה חיסון. מורו מאמין באמת ובתמים כי מחקרו משרת את המדע ואת המין האנושי, אך בסופו של דבר אנשי־החיה שברא קמים עליו, משמידים את מעבדתו ואת האי כולו. 

בזמן שקראתי את הספר ״הנהר״, ספרו של אדוארד הופר המוקדש לחקר מקורות מגפת האיידס, תהיתי לעצמי האם מכיר הופר את ספרו של וולס, או שמא יצא לו לצפות בסרט ״אי הנשמות האבודות״. מצאתי את עצמי תוהה גם באיזו מידה ספרו של וולס חזה את הנולד, ומתאר נכוחה את המתרחש כיום במעבדות הביולוגיה המודרניות. ״רוחו של ד״ר מורו בריאה ושלימה, ומיוצגת היטב בארצות הברית״ כותב סופר המדע הבדיוני בריאן אלדיס בהקדמה להוצאה חדשה של ספרו של וולס. ״בימינו, הוא אף היה זוכה למימון ממשלתי״.

בעולם חיים כיום שלושים ושלושה מיליון אנשים הנושאים HIV, נגיף האיידס. עד כה, מתו ארבעה עשר מיליון מאיידס. באזורים עירוניים מסוימים בבוטסואנה, זימבבואה ומלוואי, למעלה מ־20% מן המבוגרים הפעילים מינית הם נשאי H1V. האו״ם מעריך כי בכל יום מתים באפריקה 5,300 איש מאיידס. המחלה זורעת הרס במשפחות, כפרים, בתי עסק וצבאות, ומותירה שובל של עצב כה עמוק, שיעברו עשרות שנים עד שיתחיל להירפא.

HIV

מחלת האיידס נגרמת ממשפחה של נגיפים הנקראים HIV הפוגעים במערכת החיסונית המגינה על הגוף מפני מחלות. הנגיפים הללו מועברים בין אנשים בהפרשות של הגוף במגע מיני. הם עוברים גם בעירויי דם, בתכשירים רפואיים המבוססים על מוצרי דם ובאמצעות מחטים מזוהמות בדם. אמהות הנושאות את הנגיף עלולות להעביר את הנגיף לילדיהן בעודם ברחם או לאחר מכן בהנקה. אין תרופה למחלה, וההגנה החיסונית של הגוף קורסת בסופו של דבר, אפילו בקרב אותם חולים היכולים להרשות לעצמם את הטיפולים החדשים והיקרים ביותר. המחלה הנוראה, הנגרמת על־ידי נגיפים מוזרים שבעבר היו נדירים ביותר, היא קטלנית, ולעתים מלווה המוות בכאבים קשים ובסבל רב.

קופים אפריקאים מסוימים נושאים נגיפים הדומים ל-HIV, ורוב חוקרי האיידס מאמינים כעת כי נגיף ה-HIV הוא במקורו נגיף של פרימטים ש׳׳קפץ״ בדרך כלשהי אל בני האדם. מקורו של הנגיף 1-H1V, שאחראי למרבית מקרי האיידס שנתגלו עד כה, הוא ככל הנראה בקופי השימפנזה, וישנה סבירות גבוהה שהנגיף 2-HIV, שהוא פחות תוקפני ונפוץ יותר בקרב חולי איידס ממערב אפריקה, בא מקוף בשם ׳מנגבי אפור׳ (Sooty Mangabey).

לאורך אלפי שנות היסטוריה אנושית, אין עדות ולו למקרה יחיד של אדם שחלה באיידס לפני שנת 1959. ייתכן אומנם שהיו מקרים לפני שנה זו, אך לא היה אף קצין בריאות קולוניאלי, רופא אפריקאי, או מרפא מסורתי ששם לב אליהם. כיום נדבקים מדי יום ביומו 16 אלף בני אדם ב-HIV, ו־7000 בני אדם מתים מאיידס. מדוע החלו הנגיפים הנוראיים הללו להרוג מספרים עצומים של בני אדם רק עתה, ולא בשום נקודת זמן בעבר? הסברים רבים הוצעו כתשובה לשאלה זו. יש הרואים במחלת האיידס התערבות אלוהית, שבאה להעניש את האנושות על התרחקותה מן האל. אחרים מאמינים כי נגיף ה-HIV יוצר באופן מלאכותי במעבדות במרילנד בארצות הברית, או לחילופין בברית המועצות לשעבר, או לחילופין באו׳׳ם, ואז התפשט בטעות. יש אפילו הטוענים כי מקורו של הנגיף בחלל החיצון. הופר עוסק בשאלה זו מזה יותר מעשור, ונראה שאפילו הוא אינו יודע בוודאות מדוע הופיע ה־HIV דווקא עכשיו. עם זאת, הוא מחזיק בדעה הקושרת את הופעת ה-HIV לתאונה שארעה במעבדת ג׳ונגל בשנות החמישים, תאונה שאין הבדל מהותי בינה לבין התאונה שארעה לד״ר מורו.

איידס והחיסון לפוליו

בשנות החמישים, קבוצה של מדענים הקשורים לחברת התרופות האמריקאית לדרלה, ומאוחר יותר גם למכון וויסטאר בפילדלפיה, השתתפה במרוץ לפיתוח החיסון הראשון נגד מחלת הפוליו שניתן לקחתו דרך הפה ולא בזריקה. בראש הקבוצה הזו עמד הילארי קופראוסקי (Koprowski), מומחה פולני־אמריקאי לחיסונים.

חיסוני פוליו הניתנים בשתיה נחשבים כיום לאחת ההצלחות הכבירות של המדע המודרני. חיסונים אלה ניתנים כיום לאוכלוסיות רבות ברחבי העולם, ולפי תחזיות ארגון הבריאות העולמי (של האו״ם) תוך שנים מעטות יביא אולי מסע החיסון הבינלאומי הנרחב להכחדה מוחלטת של מחלת הפוליו מן העולם. החיסון הנפוץ כיום הוא זה שפותח על ידי אלברט סייבין (Sabin), שניצח בסופו של דבר במרוץ נגד קופראוסקי, אך בשלב מסוים היו שתי קבוצות המחקר בתחרות צמודה מאד.

קופראוסקי היה להוט, עוד בשנות החמישים, לבדוק את החיסון שפיתח על קבוצות גדולות של אנשים, והוא ניצל לשם כך קשרים שהיו לו עם רופאים בלגיים בקונגו, ויזם שם ניסיון חיסון רחב הקף. הרשויות הבלגיות גילו נכונות רבה לשיתוף פעולה, ובימים ההם די היה בהסכמה זו. במשך תקופה שנמשכה שלוש שנים, בין 1957 ל־1960 הלעיטו קופראוסקי ועמיתיו כמיליון אפריקאים בקונגו, רואנדה ובורונדי בחיסון הפוליו שפיתחו.

למרות שפעילות זו התבצעה במסגרת ניסוי, הנבדקים האפריקאים לא היו מודעים לכך. הם ידעו רק שראשי השבטים המקומיים כינסו אותם והעמידו אותם בשורה אל מול חבורה של רופאים לבנים. רופאים אלה אמרו לאפריקאים שהם מחלקים להם"ממתקים״, אך למעשה התיזו לפיהם מנות של החיסון מתוך מזרק מתכת. קופראוסקי ועמיתיו החזיקו מושבה ובה כמה מאות קופי שימפנזה בתחנת מחקר באזור נידח בקונגו, לצד נהר הלינדי. באמצעות הקופים הללו ערכו החוקרים ניסויים בהם בחנו את הבטיחות והיעילות של חיסוני הפוליו. בכל מקרה, הופר מאמין כי החיסונים בהם השתמש קופראוסקי בניסויים שערך באפריקה הזדהמו בגרסה הפרימטית של נגיף ה-HIV, וכי מקורו של נגיף זה בשימפנזים.

החיסון האוראלי (הפומי, דהיינו - הנלקח דרך הפה) לפוליו מורכב מנגיפי פוליו"מוחלשים", שאינם גורמים מחלה. בשנות החמישים גידלו מדענים את הנגיפים לפוליו בכליות קופים שנפרסו לחתיכות זעירות והושמו בצנצנת מלאה נוזל. מתוך חתיכות הרקמה הללו צומחים תאים היוצרים מעין שכבה תת־מימית על תחתית הכלי. לקערית זו מוסיפים מספר טיפות של תמיסה המכילה נגיף פוליו מוחלש המיועד לחיסון; הנגיף מתרבה בתוך התאים, ולאחר כשבוע שורץ הנוזל נגיפי פוליו. את הנוזל מסננים, מדללים, ואז מחסנים באמצעותו בני אדם.

הופר מאמין שקופראוסקי שלח כליות שמקורן בשימפנזים מתחנת המחקר בלינדי למעבדה שלו בפילדלפיה, והשתמש בהן לייצור החיסון שבו השתמש במסגרת הניסויים שערך באפריקה. בספרו"הנהר״ מנסה הופר לעקוב בקפדנות אחר כל אחד ואחד מהשימפנזים שהוחזקו בלינדי בסוף שנות החמישים. הוא גילה שרבים מן הקופים מתו זמן קצר לאחר שנלקחו בשבי, ורבים נוספים מתו לאחר ששימשו במחקרים שונים, אך לטענת הופר גורלם של כמה תריסרי קופים אינו מופיע ברשומות. אם אכן, כפי שמאמין הופר, נעשה שימוש בכליות של הקופים החסרים הללו על מנת לייצר את החיסון של קופראוסקי, אזי בהחלט ייתכן שהחיסון הכיל את גרסת הנגיף 1-H1V שמקורה בשימפנזים. בכליות הפרימטים נמצאים מקרופגים, תאי מערכת החיסון שבהם מסוגלים נגיפים מסוג HIV להתרבות. ייצור חיסונים בשנות החמישים התבצע בשיטות פרימיטיביות למדי, כך שאם קופראוסקי אכן השתמש בכליות של שימפנזים, ואם הכליות מקורן בשימפנזים שנשאו 1-H1V, הרי שישנה אפשרות שהוא אכן גידל HIV שמקורו בשימפנזים בתוך חיסון הפוליו שלו! כך, חלק מן הילדים האפריקאים שהחיסון ניתן להם היו יכולים להידבק בנגיף הקופי דרך חתכים בחלל הפה, או דרך הרקמות הריריות בפה. כאשר הילדים הללו גדלו הם העבירו את הנגיף לבני זוג עימם קיימו יחסי מין ולילדיהם, ועד מהרה יכולה היתה לפרוץ מגפת האיידס העולמית, או כך לפחות רואה הופר את הדברים.

גרסאות שונות של הסיפור הזה מסתובבות כבר מספר שנים, אך רוב המדענים כבר אינם מתייחסים אליהן ברצינות. הסיפור הוצג לראשונה בשנת 1987 על ידי אווה לי סניד (Snead), רופאה ממדינת טקסס אשר רשיונה נשלל, ואשר מאוחר יותר כתבה ספר הנקרא: ״יש הקוראים לזה איידס, אני קוראת לזה רצח! הקשר בין סרטן, איידס, חיסונים ורצח עם״. פילוסוף בשם לואי פסקאל שמע ברדיו שיחה עם סניד בה היא פרשה את דעותיה לגבי הקשר בין מגפת האיידס וחיסוני פוליו, והחליט לבדוק את העניין לעומק. בעקבות זאת, הוא פרסם דו׳׳ח מחקר מפורט בו הוא מסביר שמבחינה טכנית הייתה אפשרות שחיסוני הפוליו בהם השתמשו בקונגו אכן היו נגועים בנגיף הקופי שהתפתח מאוחר יותר ל-HIV. הוא גם השמיע ביקורת נוקבת על הקהיליה המדעית ועל עורכי כתבי־העת המובילים בעולם הרפואה והמדע Lancet ו־Nature, שסירבו לפרסם את מאמריו. 

מאוחר יותר, פרסם העיתונאי טום קרטיס מאמר פחות קיצוני המפרט את תיאוריית הפוליו בשבועון Rolling Stone. כל השלושה, סניד, פסקאל וקרטיס, טענו שהסתננותו של האיידס למין האנושי דרך חיסון נגד פוליו אינה בגדר מקרה יוצא דופן ויחיד במינו. חיסוני פוליו רבים משנות הששים היו מזוהמים בנגיף ממקור קופי הנקרא SV40, ויש המאמינים שנגיף זה מקל על התפשטות סוגי סרטן שונים בקרב בני אדם, ביניהם סרטן ריאות הרסני בשם מזותליומה.

הופר דבק בטענות הללו, ומקדם אותן צעד נוסף קדימה. יש לציין כי הופר הוא עיתונאי ולא מדען, אך ספרו עב כרס ומכיל 850 עמודים ועוד 250 עמודי הערות. הופר הסתובב ברחבי אירופה וארצות הברית, וראיין אנשים שונים, החל מחוקרי איידס מפורסמים כמו דיוויד הו ורוברט גאלו (Ho, Gallo) ואנשים שעבדו עם קופראוסקי בקונגו. הפרטים הרבים שמופיעים בספר הם בחלקם מעניינים ובחלקם מבלבלים. עם זאת, אין ספק כי"הנהר״ מהווה את אחת הסקירות הטובות ביותר שהופיעו לאחרונה על התפשטותה של מחלת האיידס ועל האפידמיולוגיה שלה.

אם התיאוריה של הופר תתברר כנכונה, אזי קופראוסקי היה צריך להשתמש בכליות של שימפנזים על מנת לייצר את החיסון האפריקאי. קופראוסקי, לעומת זאת, טוען כי הוא גידל את החיסון בכליות של קופים אסיאתיים, לא בכליות של שימפנזים, וכי השימפנזים בקונגו שימשו אך ורק לבדיקת החיסון. כל האנשים האחרים שהיו יכולים לדעת אילו כליות אכן שימשו לייצור החיסון אינם זוכרים או שכבר אינם בין החיים. אנשים מסוימים שהיו קשורים לקבוצת המחקר בקונגו בשנות החמישים זוכרים שכליות של שימפנזים נשלחו מעבר לאוקיינוס האטלנטי והגיעו למעבדה הנמצאת מול מעבדתו של קופראוסקי בפילדלפיה, אך עדיין לא ברור האם הגיעו הכליות הללו גם לקופראוסקי עצמו. קופראוסקי אומר שהמסמכים שלו אבדו, ושאין בנמצא רישומים נוספים העשויים לשפוך אור על הפרשה. הופר גילה שהמקרים הראשונים של H1V ואיידס נתגלו באותם אזורים בקונגו, רואנדה ובורונדי בהם ערך קופראוסקי את חיסוני המבחן שלו, ולעתים אף באותם כפרים שבקרבם פעל. האם ייתכן ש-HIV חמק ממעבדתו של קופראוסקי והתפשט ברחבי העולם?

האמנם קונספירציה?

יש מדענים שאינם רוצים לקבל תשובה לשאלות הללו, בדומה לתחושות שמביע המלח ב״אי הנשמות האבודות״. העיתונאי קרטיס מצטט מדבריו של דיוויד היימן (Heymann), מארגון הבריאות העולמי, כי ״אין כיום עניין מדעי במקורו של נגיף האיידס״. חוקר איידס נוסף, אמר לו בזעם: "למי אכפת מה מקור הנגיף?... העיסוק בשאלה הזו מסיט את תשומת הלב מן העניינים החשובים, הוא אינו תורם מאומה, ומבלבל את הציבור...״.

האם יש ערך מדעי במציאת מענה לשאלה מה מקורו של הנגיף? אני חושבת שכן. נגיף ה-HIV עבר מפרימטים לאוכלוסייה אנושית לפחות פעמיים, ואולי אף יותר, ככל הנראה בשנות הארבעים והחמישים, או אולי כמה עשרות שנים קודם לכן. הדרך היחידה למנוע הישנות של מקרים כאלה בנגיפים נוספים שמקורם בשימפנזים או בקופים אחרים היא לדעת כיצד מעברים כאלה מתרחשים. לו היה מתרחש המקרה ההפוך, וקבוצה של מדענים אפריקאים הייתה מגיעה לארצות הברית ומטפלת במיליוני אנשים עם משהו שאולי הביא בעקבותיו את המגפה הנוראית ביותר הידועה כיום למין האנושי, גם אם הסיכוי הזה קלוש ביותר, אני חושבת שהיינו רוצים לדעת על זה.

אחים עומדים על קבר הורים שנפטרו מאיידס

עם זאת, גם מדענים המכירים בחשיבות המחקר המנסה להתחקות אחר מקורות ה-HIV, אינם תומכים נלהבים של התיאוריה המפנה את האצבע כלפי חיסוני הפוליו. ג׳ון מור (Moore) ממרכז אהרון דיאמונד לחקר האיידס בניו יורק, משווה את השערתו של הופר בדבר הקשר בין פוליו לאיידס לתיאוריות הקונספירציה הסובבות את ההתנקשות בחייו של הנשיא קנדי. קופראוסקי מתנגד נחרצות לאפשרות כי החיסון שלו הוא שהוביל לפרוץ מגפת האיידס. באוקטובר 1992 בדקה ועדה של מומחים בתחום האיידס את התיאוריה הנוגעת לחיסון הפוליו וניקתה את החיסון ואת קופראוסקי מכל חשד. בדצמבר של אותה שנה הגיש קופראוסקי תביעת דיבה נגד העיתון Rolling Stone והכתב טום קרטיס. התביעה יושבה מחוץ לכותלי בית המשפט.

החלטתה של מועצת המומחים יישבה את הסוגיה הזו עבור רבים מן העוקבים אחר הפרשה, והיא הניחה גם את דעתי. אך במהלך קריאת ״הנהר״, נזכרתי בוועדת המומחים שכונסה לפני כעשר שנים בבריטניה, ויצאה בהכרזה שבשר הבקר שמקורו בפרות הבריטיות הוא בטוח למאכל, למרות שמאות אלפי פרות החלו מתות ממחלת מוח חדשה לחלוטין שעוררה פחד רב, ״מחלת הפרה המשוגעת"(BSE; וראו: "חידת הפריונים״, גליליאו 15). 47 בריטים מתו מסוג חדש של מחלת קרויצפלד־יעקב (מחלת פריונים, כמוה כמחלת"הפרה המשוגעת״), שיש חשש כי מקורה אכילת בשרן של פרות שלקו ב-BSE. מספר שנים לפני שוועדת ה-BSE קיבלה את החלטתה, ועדה צרפתית החליטה לעכב הליכים חדשים של טיפול בחום של מוצרי דם המיועדים ללוקים בשתת־דם (המופיליה), וכן לעכב הכנסתן של בדיקות חדישות של דם המיועד לעירויים. מאות חולי המופיליה נדבקו ב-HIV, הדבקה שניתן היה למונעה בקלות יחסית. אכן, גם ועדות מומחים טועות לעתים, ויש שמתוך כוונה למנוע בלבול וחרדה בציבור, הן למעשה חושפות אותו לסכנות בריאותיות משמעותיות.

המודרניזציה והתפשטות האיידס

חוקרים רבים מאמינים בקיומו של הסבר משביע רצון לגבי מקורות האיידס. הופר מכנה הסבר זה"ההעברה הטבעית". על פי תיאוריה זו, איידס היא למעשה מחלה ישנה, ונגיף ה-HIV היה מאז ומעולם נפוץ למדי בקרב קהילות קטנות שהתגוררו בג׳ונגל, אשר צדו וניזונו מקופים. ציידים היו עלולים להידבק בגרסה הקופית של נגיף ה-HIV בזמן שניסו להשתלט על הקופים, או לאחר מכן כאשר שחטו וחתכו אותם, אם ידיהם נפצעו ודמם של הקופים או השימפנזים ניגר אל תוך הפצעים הללו. אולם, מאחר שמדובר בשבטים מבודדים בכפריהם, לא הועברו הנגיפים הלאה. התמורות הקיצוניות שחלו בחברה האפריקאית בשנות החמישים שינו את התמונה מן הקצה אל הקצה. לאחר מלחמת העולם השניה, האזורים המרוחקים ביותר של היבשת הגדולה התקרבו זה לזה באמצעות כבישים ראשיים, הגירתם של מחפשי עבודה ממקום למקום, ותנועתם של פליטים. יתכן מאד שדרכי המלך שנסללו עבור אנשים שימשו גם את הנגיפים.

מלחמות השחרור האפריקאיות, צמיחת הערים האפריקאיות, דרכים חדשות ונתיבי משאיות והרחבת תעשיית המכרות האפריקאית, כל אלה חברו יחדיו להוציא את הגברים מן הסביבה הכפרית. נשים, ילדים וזקנים נותרו מאחור בכפרים, בעוד הגברים תרו אחר תעסוקה, לעתים במרחק של מאות קילומטרים, ותופעת הזנות שגשגה. כעת נפתחו בפני נגיף ה-HIV הזדמנויות רבות לצאת מן הג׳ונגל, וכל אחת מן הקהיליות האורבניות, תחנות המשאיות והמחנות הצבאיים היוו קרקע פורייה להתפשטות ה-HIV. רוב הנדבקים ב-HIV מפתחים את מחלת האיידס רק כעבור חמש עד עשר שנים ממועד ההידבקות. במשך תקופה ארוכה זו הם ממשיכים להעביר את הנגיף בלא יודעין לאנשים נוספים.

משפחה אפריקאית שלמה נגועה באיידס

האמנם ״העברה טבעית״?

תיאוריה זו היא הגיונית, למרות הניחוח הויקטוריאני הנושב ממנה. במאה התשע עשרה נפוצו תיאוריות שניסו לתלות את פגיעותם הרבה של האפריקאים לשחפת, בהשפעה השלילית שיש לחיים האורבניים המודרניים על הנפשות העדינות שהגיעו מן הכפריים השבטיים המסורתיים. מן הסתם יש כאלה המבינים את תיאוריית ההעברה הטבעית כאומרת שהאיידס הוא המחיר שמשלמים האפריקאיים על עצמאות, מלחמה, התפתחות אורבנית, מתירנות מינית והתאכזרות ארוכת שנים לשימפנזים ולקופים אחרים.

הופר גם הוא אינו מקבל את תיאוריית ההעברה הטבעית, אך מסיבות אחרות, והסבריו דורשים התייחסות רצינית. מצאתי עניין רב באותם חלקים בספרו של הופר שבהם הוא בוחן את תיאוריית "ההעברה הטבעית", המקובלת על חוגים רחבים מאז שנות השמונים, ודוחה אותה. ראשית, טוען הופר, תיאוריית ההעברה הטבעית אינה מסבירה באמת מדוע האיידס הופיע בשעה שהופיע. אפריקאים נוהגים לקטול ולאכול קופים מזה 50,000 שנה לפחות, ובכל התקופה הזו רופאים אפריקאיים או קולוניאליים, אפילו אלה שפעלו במרכזי בריאות כפריים, מעולם לא נתקלו במחלה הדומה לאיידס. יתר על כן, אין בסיס להנחה שאפריקה הקולוניאלית או הפרקולוניאלית הייתה מורכבת אך ורק מכפרים שקטים ומשפחות יציבות. אין איש החולק על כך שבמאה התשע עשרה הייתה תופעת הזנות קיימת, וכמוה גם סחר רחב הקף בין פנים היבשת לאזורי החופים. כמו כן, מאז המאה השש־עשרה, אפריקאים רבים היו מעורבים במלחמות, אם נגד הפולשים האירופאיים ואם בינם לבין עצמם.

סחר העבדים, אשר שלח זרועות ארוכות עמוק לפנים היבשת, התקיים באפריקה הרבה לפני ההשתלטות הקולוניאלית, והקפו גדל לאחר בוא הפורטוגזים לאפריקה במאה החמש עשרה. על פי הערכות שונות, בין השנים 1700 ו־1850 כעשרים ואחד מיליון אפריקאים נשבו לעבדות, ולפחות תשעה מיליון מהם הועברו לחופים ונשלחו לרחבי העולם. במהלך שתי מלחמות העולם גויסו גברים אפריקאים כחיילים ונלחמו בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. הגירה זו הביאה להתפשטות הנגיף 1-HTLV, נגיף הדומה ל-HIV שככל הנראה מקורו גם כן בשימפנזים, וכן להתפשטות מלריה וקדחת צהובה. אם כך, מדוע לא HIV?

הופר מטיל ספק בתיאוריית ההעברה הטבעית משום שהוא מאמין שהיה צורך ביותר מפציעה של צייד על מנת להתחיל את מגפת האיידס. בקרב קהיליות של שבטי הפיגמים שעדיין מתגוררים ביערות וצדים שימפנזים הנושאים נגיפים הדומים ל-HIV-l, ישנם מעט מאד נשאים של 1-H1V. ציידי הפיגמי משתמשים בכלים גסים לקטילת צידם, ותיאוריית ההעברה הטבעית מנבאת, לפיכך, שדווקא הפיגמים יהיו נגועים ב-HIV. אולם, מתברר כי הפיגמים היחידים שזוהו כנשאים של H1V עד כה הם כאלה שהיו בקשר עם ערים גדולות יותר, וככל הנראה שם נדבקו בנגיף. לעומת זאת, בני פיגמי רבים נושאים את הנגיף 1-HTLV, שמועבר דרך הדם ומקורו בשימפנזים. אם הפיגמים נדבקים ב־1-HTLV מן השימפנזים, מדוע הם אינם נדבקים ב-HIV?

סיבה אפשרית אחת היא שגרסאות הנגיף HIV המצויות בשימפנזים ובקופים אחרים אינן מזיקות לבני אדם, ואולי אף אינן מועברות מאדם לאדם. בשנת 1990 נדבק עובד מעבדה בנגיף ממקור קופי, הקשור לנגיף אשר ממנו ככל הנראה התפתח נגיף 2-H1V במערב אפריקה. הוא עבד עם דם של קוף מקאק אשר הודבק בנגיף דמוי HIV שמקורו במנגבי אפור. לא ברור איך בדיוק נדבק העובד בנגיף, אך ידוע שהוא סבל מפריחה בידיו וכפפות הגומי הכאיבו לו ולכן הסיר אותן. כיום, יותר מעשר שנים לאחר שנדבק, עובד המעבדה עדיין בריא לחלוטין. בדומה, מספר אפריקאים נדבקו בנגיף מן המנגבי האפור שככל הנראה מהווה את המקור של 2-H1V; וגם במקרים אלה נראה כי המחלה אינה מתפתחת. אנשים אלה אינם חולים, ונראה כי הם לא העבירו את הנגיפים בהם נדבקו הלאה, לאנשים אחרים. תופעות אלו חורגות לחלוטין מן הניסיון המוכר של הידבקות ב-HIV, אשר לעולם אינה נעלמת, ועד כמה שידוע כיום, מסתיימת תמיד במוות.

סביר להניח שאכן קרה משהו במרכז אפריקה לפני שנות הששים, ואולי במקביל גם במערב אפריקה. משהו שגרם למספר זעום של נגיפים ממקור קופי, אשר לפני כן לא הזיקו לבני אדם, להפוך לקטלניים. איכשהו, לנגיפים אלה יכולת ״להתגנב״ לנוזל הזרע ולהפרשות אחרות, לעבור מאדם לאדם, ואיכשהו הם גם התחילו להתרבות בקצב רצחני בדם האנושי.

מה בדיוק קרה הוא עדיין בגדר תעלומה, ואפילו התיאוריה של הופר, המצביעה על חיסון הפוליו, אינה מספקת הסבר מלא. ראשית, אין כל הוכחה, או אפילו סיבה טובה להאמין, שאכן נעשה שימוש בכליות של שימפנזים לייצור החיסון שהופץ באפריקה. היחידה המעידה שהיא זוכרת שכליות של שימפנזים נשלחו למעבדתו של קופראוסקי היא אשתו של אחד הטכנאים, ואפילו היא מודה כי אינה זוכרת בבירור את התקופה בה מדובר. היא אמנם אומרת להופר שכליות שימפנזים נשלחו למעבדה של קופראוסקי, אך מאחר שאין אף אחד מלבדה שזוכר זאת, ומאחר שאין רישום כלשהו לגבי השימוש שעשה קופראוסקי בכליות, אין זו עדות מכריעה. יתרה מכך, ייתכן שמאז שהסתיימו המחקרים על חיסון הפוליו התפרץ נגיף HIV קטלני נוסף. יש סיכוי שהנגיף הידוע בכינוי H1V-1N, שהוא נדיר ביותר וזוהה עד כה רק במקרים ספורים בסביבות קמרון, עבר משימפנזים לאנשים רק לאחרונה.

בנוסף לכך, התיאוריה של הופר חסרה את השלב המכריע, דהיינו, המוטציה שהפכה את הנגיף הקופי לנגיף האנושי האלים והקטלני, HIV. אם פיגמים הצדים שימפנזים ועובדי מעבדה השופכים על ידיהם דם קופים אינם מפתחים איידס, מדוע שאנשים יחלו באיידס לאחר חשיפה לנגיף בתוך חיסון נגד פוליו?

אז מה קרה באמת?

ומה באמת קרה? כיצד הפך נגיף קופים תמים־לכאורה לרוצח קטלני? במהלך כתיבת המאמר הזה, שאלתי מספר חוקרי איידס מה לדעתם מקורו של HIV. רובם אמרו כי לדעתם מדובר במחלה אפריקאית ותיקה אשר הגיחה מן הג׳ונגל בעקבות השינויים שהתחוללו ביבשת שגורמים שונים כגון עיור (אורבניזציה), מלחמה, תחבורה, מכרות וזנות תרמו כולם להתפשטות ה-HIV. הסכמתי עימם שככל הנראה הגורמים הללו מסייעים לנגיף להגיע לתפוצה רחבה מאד, אך ציינתי שגם טענותיו של הופר, כי מחלת האיידס אינה נראית כמו מחלה אפריקאית ישנה, מקובלות עלי. לי נראה שהמעבר של HIV מפרימטים לבני אדם התרחש לאחרונה.

הופר מציג בספרו השערה אחת אשר עוררה בי עניין מיוחד. מזה מספר שנים, קבוצה קטנה של מדענים מצביעה בצנעה על האפשרות שנגיף HIV החל להתפשט באוכלוסיית האדם (ואולי אף ממשיך לעשות כן) דרך מחטים לא סטריליות המשמשות במרפאות או במבצעי חיסון, או אפילו דרך עירויי דם. במהלך שיחתי עם פטרישיה פולץ (Fultz), החוקרת נגיפי HIV בקופים באוניברסיטת אלבמה, היא הפנתה אותי לעבודתו של אופנדרה נאראיאן (Narayan) באוניברסיטת קנזס. וכך נודע לי כי נאראיאן הצליח להפוך, במעבדת המחקר שלו, נגיף קופי תמים לנגיף המחולל איידס.

נאראיאן עובד עם נגיף מהונדס גנטית הנקרא SHIV, כעין גרסה של HIV בה מדביקים קופים המשמשים למחקר. ה-SHIV מתרבה בקופים, אך אינו גורם להם למחלה ואינו מועבר לקופים אחרים באמצעות יחסי מין, נשיכה או אמצעים טבעיים אחרים. אולם, ניתן להעביר את הנגיף הזה בין קופים באופן מלאכותי, למשל על ידי עירויי דם או השתלות של מח עצם. אם מעבירים את ה-SHIV מקוף לקוף באופן מלאכותי מספר רב של פעמים, בתוך פרק זמן קצר, בתהליך הנקרא דילוג, הוא עלול להפוך לנגיף המתפשט בקלות וגורם לאיידס בקופים!

"עובדה זו ידועה מאז ימי לואי פסטר״ אמר לי נאראיאן. ״כל נגיף שתקחי ותעבירי במהירות דרך מספר פרטים של מין חדש, בתהליך הדילוג, יהפוך בסופו של דבר לנגיף פתוגני יותר״. על מנת להוכיח זאת עבור SHIV, הזריקו נאראיאן ועמיתיו את הנגיף לקוף, וחיכו שהוא יתרבה. לרוב, מערכת החיסון של הקוף מצליחה להשתלט על הנגיף ולחסל אותו, אך תהליך זה אורך כחודש. לאחר מספר שבועות, הוציא נאראיאן את הנגיף שהזריק לקוף ממח העצם שלו, שם המשיך הנגיף להתרבות, והזריק אותו לקוף שני. לאחר מספר שבועות חזרו על התהליך. לשני הקופים הראשונים לא גרם הנגיף מחלה כלשהי, אך הקוף השלישי היה חולה קלות לאחר שהוזרק לו הנגיף. כאשר הוצא נגיף מן הקוף השלישי והוחדר לקוף רביעי, קוף זה כבר פיתח את כל הסממנים של איידס. יתר על כן, הנגיף הזה חולל את המחלה בכל קוף נוסף שאליו הועבר.

בהחלט ייתכן שתהליך דומה עבר על HIV. אם צייד קופים נדבק בנגיף הקופי, וזמן קצר לאחר מכן העביר אותו לאדם נוסף, אשר גם הוא העביר אותו למישהו אחר תוך מספר שבועות, יכול להיות שהנגיף הקופי המקורי הפך בתהליך זה ל-HIV הפתוגני המוכר לנו כיום. בדומה ל-SHIV של נאראיאן, יכול להיות שהנגיף המקורי לא היה יכול לעבור מן הצייד הראשון לאנשים נוספים דרך יחסי מין, אבל אולי המעבר כן היה אפשרי דרך העברת דם. ייתכן שהמעבר התרחש במרפאות ובבתי החולים של אפריקה המודרנית.

אולי צייד הנושא בדמו נגיף קופי תמים תרם דם לבנק דם, או קיבל זריקה. אולי אדם אחר קיבל עירוי מן הדם שלו, או אולי המחט שימשה אדם נוסף, מבלי שעברה חיטוי. אולי כמה שבועות לאחר מכן, הנגיף הועבר לאדם שלישי, שוב באמצעות עירוי דם או זריקה נוספת. יכול להיות שדי בכך ל״הזניק״ את הנגיף במסלולו הקטלני. תהליך דילוג כזה יכול לאפשר לנגיף להתרבות במהירות בתאי אדם, וכן לאפשר לו לעבור לאנשים אחרים באמצעים ״טבעיים״ יותר, ולא רק דרך עירויי דם ומחטים מזוהמות. אולי כך הפך הנגיף לנגיף קטלני העובר ביחסי מין. השימוש במחטי מזרק החל באפריקה בתחילת המאה העשרים, ובנקי הדם הראשונים הוקמו ביבשת לאחר מלחמת העולם השניה. שאלתי את ד״ר נאראיאן האם לדעתו ייתכן ש-HIV הקופי התאים את עצמו לסביבה האנושית לאחר תהליך דילוג. ״כן״ הייתה תשובתו ״יכול להיות שזה מה שקרה״. אך יש לציין, מכל מקום, כי אירועי דילוג כאלה הם נדירים ביותר.

קידמה כמקור לאסונות

כך קורה, שלעתים מאמצי האדם להיטיב עם עצמו מביאים יותר נזק מתועלת. אם אכן H1V חדר למין האנושי דרך טכנולוגיות רפואיות חדישות כגון מחטים, עירויי דם, או אפילו חיסון נגד פוליו, לא תהיה זו הפעם הראשונה בה חיידק או נגיף משגשגים כתוצאה מהתפתחויות מדעיות. אבעבועות שחורות, ברוצלוזיס, גחלת ושחפת הן כולן מחלות בקר; השפעת מקורה בחזירים, הצרעת הגיעה מתאו המים, הצינון מן הסוסים, החצבת והכלבת הגיעו אלינו מחברינו הכלבים. סביר כי בני אדם החלו להיפגע מן המחלות הללו רק לאחר ביות בעלי החיים הנושאים אותן, וכאשר צפיפות האוכלוסייה האנושית הגיעה לממדים שאפשרו למחלות להתפשט. מגפות הפוליו הראשונות פרצו בתחילת המאה התשע עשרה, עם השיפורים במערכת הסניטציה. ביות בעלי החיים והסניטציה מהוות ללא ספק התקדמות עבור המין האנושי, והצילו דורות רבים מפגעי הדיזינטריה, הכולרה, תת־התזונה ושאר מרעין בישין, אך כל זאת רק על מנת שמגפות חדשות יתפרצו ויתפסו את מקומן.

עוני ואיידס

כיום, כשכבר ברור כי לא ניתן לעצור את מגפת האיידס, עדיין נותרת בעינה השאלה מדוע המחלה פוגעת בצורה הקשה ביותר במדינות מתפתחות, ומהווה בעיה רצינית בארצות הברית, בעיקר בקרב אוכלוסיות מצוקה. בשנת 1998 נדבקו 5.8 מיליון בני אדם ב-HIV, מתוכם יותר משני שליש בתחומי אפריקה שמדרום למדבר הסהרה. אסיה ממהרת בעקבות אפריקה: כיום 7 מיליון הודים הם נשאי HIV, וכן כמיליון סינים. בארצות הברית יש אמנם ירידה בשיעורי המוות מאיידס, בעיקר בשל ההצלחות שרושמות תרופות חדשות, אך מספר הנדבקים החדשים הוא יציב ואולי אף נמצא במגמת עליה מתונה, בעיקר בקרב נשים ומיעוטים.

ממשלות רבות מתקשות להתמודד עם מגפת האיידס. אמנם מדינות כמו אוגנדה או תאילנד, אשר השקיעו משאבים רבים בהעלאת המודעות הציבוריות לסכנות האיידס והפצת מידע על מניעתה, הצילו ללא ספק את חייהם של אלפי בני אדם; ועדיין, הנגיף מגלה עמידות מפתיעה גם בקרב קהילות מודעות. סקר שנערך באוגנדה בשנת 1995 מגלה כי יותר משני שליש מן הנשאלים ידעו כיצד ניתן למנוע הידבקות ב-HIV, למשל על ידי שימוש בקונדום. אך סקר שני, שנערך במקביל, מעלה כי פחות מ־5% מן הנשים השתמשו אי פעם בקונדום. הקונדומים הם יקרים עבור אנשים רבים במדינות מתפתחות, ולעתים קרובות איכותם ירודה ואף קשה להשיגם. הגברים אינם רואים אותם בעין יפה, ונשים רבות אינן מצליחות לכפות את השימוש בהם.

מנואל קרבלו (Carbaiio), אחד מיוזמי תוכנית האיידס של ארגון הבריאות העולמי בשנות השמונים, שיתף אותי באמונתו כי "האיידס כפוף למתאר האי־שוויון בחברה". בימיה הראשונים של המגפה, אחוזים גבוהים מנפגעי האיידס באו מאוכלוסיות חזקות יחסית, כולל בעלי מקצוע באפריקה וגברים הומוסקסואליים בארצות הברית. אך בהדרגה הופכת האיידס יותר ויותר למחלה של העניים, הן במדינות המתפתחות והן במערב. עוני, חוסר אונים והרחקה ממעגלים חברתיים רבים מהווים כיום את גורמי הסיכון המשמעותיים ביותר להידבקות ב-HIV.

תרגום: ענת פריאור

הלן אפשטיין (Helen Epstein), לימדה ביולוגיה מולקולרית בבית הספד לרפואה באוניברסיטת מאקרר באוגנדה, כותבת על רפואה ציבורית בכתב־העת ניו־סיינטיסט ועוד.

פורסם ב"גליליאו"  39, מרץ-אפריל 2000