אז מה זה איברמקטין בכלל? איברמקטין זו תערובת של שתי מולקולות אורגניות בעלת מבנה קצת מסובך. אל תטעו לחשוב שהמלה אורגנית מתארת פה חומר טבעי שמופק מקליפה של עץ. זה כימיקל שמופק מחיידקים במעבדה, ועובר מודיפיקציה כימית במפעל תרופות.
איברמקטין התגלה בשנות ה-70 ע"י סטושי אומורה (Omura) וויליאם קמפבל (Campbell), וזה סיפור מעניין. זה קרה אחרי שאומורה ראה שזיהום בחיידק מסויים מרפא עכברים מתולעים. החיידק, מהסוג Streptomyces, שאומורה בודד מאדמה באי הונשו. קיבל את השם Streptomyces avermectinius (a-verm, כלומר נגד תולעים).
 |
| סטושי אומורה (למעלה) וויליאם קמפבל (למטה) במעמד קבלת הפרס בשטוקהולם. צילום: Bengt Nyman. wikimedia commons |
אומורה בודד מהחיידקים סדרה של חומרים שהוא קרא להם אברמקטינים, ומהר מאוד בודד מהם את החומר הכי פעיל. קמפבל, מחברת התרופות מרק, עבד ביחד עם אומורה לפתח מהחומרים האלו תרופה יעילה יותר.
אחרי מודיפיקציה כימית, וניסיונות של תערובות של כמה אברמקטינים, הם הגיעו לתערובת אידיאלית שכוללת שתי מולקולות. התערובת כונתה איברמקטין (Ivermectin), ועד היום היא נמכרת ע"י חברת מרק, שהודיעה לא מכבר שאינה ממליצה להשתמש בחומר נגד Covid-19.
 |
| Streptomyces avermectinius למעלה: בצלחת פטרי - Leibniz-Institut DSMZ © למטה: במיקרוסקופ אלקטרונים סורק, הוא נראה כמו כבל טלפון ארוך שהסתבך בעצמו - Wikimedia commons. |
איברמקטין הפכה לאחת התרופות היעילות ביותר כנגד טפילים רבים, הן בבני אדם והן כתרופה ווטרינרית. במערב אנחנו לא סובלים מזה הרבה, אבל תולעים וטפילים שונים הן בעיה רצינית בעולם המתפתח. על תרומתם למדע, ולבריאותם של מיליונים, זכו אומורה וקמפבל בפרס נובל בשנת 2015. זכיה ראויה מאוד!
אז איך איברמקטין עובד? ובכן להרבה מאוד טפילים וחרקים יש חלבון במערכת העצבים שנקרא Glutamate-gated Chloride Receptors. החלבון הזה חיוני לפעולה תקינה של מערכות העצבים של הטפילים האלו, וכאשר איברמקטין נקשר אליו, הוא גורם לחלבון הזה לפעול כאשר הוא לא אמור, מה שמוביל לשיתוק של הטפיל.
ליונקים יש חלבון די דומה לחלבון הזה, וגם אליו איברמקטין יכול להיקשר במידה מסוימת ולהפעיל אותו. מדוע אם כן איברמקטין לא רעיל ליונקים? משום שאצלנו אותו חלבון שאיברמקטין מסוגל להיקשר אליו, נמצא רק במערכת העצבים המרכזית, מאחורי מחסום הדם מוח (BBB), שאותו איברמקטין לא חוצה אלא אם הוא נלקח בכמויות גדולות. מחסום הדם מוח, הוא לא דלת כספת בלתי חדירה. הוא מאפשר להרבה דברים לעבור דרכו, ואם הריכוז שלהם בדם גבוה, אז יותר מאותו החומר גם יצליח לחצות את מחסום הדם מוח. במקרה של איברמקטין צריך כמויות אדירות של החומר, וליטול אותו במשך הרבה זמן. שזה בדיוק מה שקורה כשאנשים לוקחים את החומר הזה כטיפול פרופילקטי לאורך זמן, ובמינונים שאמורים לטפל בסוסים. וככה הופכים תרופה עם היסטוריה מדהימה, ופרופיל בטיחות מושלם, לאסון רפואי.
 |
| חלבון המטרה של האיברמקטין - Glutamate-gated Chloride Receptors המקור |
לכו להתחסן, ואל תקחו איברמקטין, בטוח לא כשאתם לא יודעים אם מדובר במוצר ווטרינרי או לבני-אדם.
אז למה איברמקטין בכלל עלה כטיפול אפשרי לקוביד-19? ובכן כי יש לחומר הזה היסטוריה בכל מיני ניסויים עם נגיפי RNA אחרים, לרבות זיקה, קדחת הנילוס המערבי, דנגי, ואפילו HIV (שטכנית לא נגיף RNA, אלא רטרווירוס).
המנגנון לא ברור, אך מה שמוצע כרגע הוא שאיברמקטין חוסם את היכולת של חלבוני הנגיף להיכנס לגרעין התא ולשבש את הפעילות האנטי-נגיפית הטבעית של התא. אך לא ברור כלל אם המנגנון הזה מסביר את התצפית שנערכה רק על תרביות תאים.
חשוב לציין שהתצפית היתה רק in vitro, כלומר בצלחת עם תרביות תאים. בניסויים על חיות מודל ואפילו בני-אדם לא ראו השפעה רצינית. אחת התיאוריות להבדל בין התצפית בשורת תאים, ובמודל חי, הם המינון והזמינות הביולוגית של החומר. אז בהחלט יתכן שיש סיבה ראשונית להתעניין בחומר כאפשרות עתידית לטיפול, למרות שבאף מקרה קודם המחקר לא הצליח לחצות את הפער שבין הצלחת במעבדה לבני אדם בשטח. כרגע כל ארגוני הבריאות הגדולים, וגם היצרנית - Merck קבעו שאין ראיות חזקות שהחומר מועיל.
גם להידרוכסיכלורוקווין, אבץ, ויטמין D, ועוד כל מיני חומרים, אפשר למצוא מנגנון ביולוגי אפשרי, אבל אם אין הוכחה שהם מועילים בבני אדם, המנגנון הזה לא שווה הרבה. אפילו לאקונומיקה אפשר הרי למצוא מנגנון יפה. כנ"ל לגבי איברמקטין.
עכשיו, האם זה אומר שאין טעם לנסות לחקור איברמקטין בהקשר של קוביד-19? ברור שלא. תמיד כדאי לבצע מחקר. ואכן, מתבצעים מספר מחקרים כאלו. ואם התוצאה שלהם תהיה חיובית - מה טוב! אבל עד אז כדאי להיזהר מאנשים שמדברים על איברמקטין כטיפול יעיל, במיוחד על אלו ששים להדביק קישורים לאתרים לא מוכרים, שהמלה איברמקטין מופיעה בכתובת שלהם.
את ההיסטוריה של איברמקטין כטיפול אנטיוויראלי סיכמה יפה רבקה ווטסון בסרטון ביוטיוב:
Why Are People **REALLY** Taking Horse Dewormer for COVID-19?
ואיך הגענו למצב שחומר עם תועלת תיאורטית הופך לתרופת פלא שהממסד מסתיר? ובכן, שילוב רעיל של פוליטיקה ומדע, קונספירטורים ושרלטנים ברשתות חברתיות, כמה מחקרים לא טובים, ועוד כמה מזוייפים.
ענר אוטולנגי הוא דוקטורנט לאימונולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון.
פורסם במקור בטוויטר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה