מבוך האיידס - מרית סלוין

בין הנדבקים בנגיף האיידס מצויה קבוצה יחודית - אלה הם הנשאים שמאריכים חיים מעל עשר שנים. האם הם עתידים לחלות? ואולי הם ניחנו בתכונות סגוליות שבעטיין יאריכו חיים ככל אדם בריא?

ט.ב, בן 41, נדבק בנגיף האיידס לפני 10־15 שנים, אך  לדברי רופאו, הוא סמל הבריאות. הוא עובד במשרה מלאה, עוסק בספורט, ומעולם לא נטל תרופות נגד הנגיף המקנן בגופו. הוא חרד כמובן, כשהוא נופל למשכב, אולם עד כה לא פיתח אף לא אחד מן הזיהומים הקשורים בהידרדרות מערכת החיסון והמאפיינים את חולי האיידס. ואכן, בדיקות תכופות של מערכת החיסון שלו משקפות תפקודים תקינים, בעיקר של תאי הלימפוציטים מסוג 4־CD, שאותם תוקף הנגיף (ראו: ״המירוץ אחר החיסון״ גליליאו 3).

תרשים של הנגיף HIV
US National Institute of Health

ט.ב נמנה עם בני המזל, אשר אף על פי שלפני שנים רבות נדבקו בנגיף האיידס, לא חלו במחלה. לא ידוע בכמה אנשים מדובר, כי עד כה לא נעשו די מחקרים בתחום הייחודי הזה. היום החוקרים מתמקדים בחקר הנשאים המאריכים לחיות, בתקווה כי דרכם יימצא הפתרון לחידת האיידס. האם מערכת החיסון של מאריכי החיים שונה בהיבטים מסוימים מזו של מפתחי המחלה? או אולי השוני הוא בנגיף? אם אכן חנן אותם הטבע בווריאציות ייחודיות - של הנגיף או של מערכת החיסון - הבנתן אולי תתרום לריפוי או למציאת תרכיב חיסון.

בשנות השמונים המוקדמות, עם גילוי המחלה, נראה היה כי כל מי שנדבק בנגיף, סופו למות בתוך שנים ספורות. היום ידוע כי 5 עד 10 אחוזים מן הנדבקים חיים 10 ואפילו 20 שנים ויותר, ללא פיתוח כל תסמינים של כשל חיסוני, וגם בדיקות המעבדה שלהם יציבות. זוהי ללא ספק הקבוצה המסקרנת ביותר בכל התצרף (פאזל) המסובך, והיא מעלה שאלה בסיסית: האומנם כל הנדבקים בנגיף האיידס יחלו במחלת הכשל החיסוני?

מי הם בני המזל?

בסיכום מחקרי מעקב בני עשר שנים, פורסמו הנתונים הבאים: כמחצית מן הנדבקים מפתחים בתוך עשר שנים מחלה גלויה, שיש בה מרבית הסימנים הקלסיים; בארבעים אחוזים נוספים ניתן למצוא שינויים קלים - קליניים או מעבדתיים המצביעים על התקדמות התהליך; עד עשרה אחוזים מהנדבקים אינם מגלים כל שינוי קליני ואינם מראים כל הפרעה משמעותית בתפקודי מערכת החיסון.

יש חוקרים הסבורים שהנשאים מאריכי החיים הם קבוצה מקרית, וכי הם בעצם מייצגים את צדה הקיצוני של עקומת הפעמון, המבטאת את פרק הזמן שנדרש לנגיף האיידס להתרבות בגוף עד להופעת המחלה. אולם יש חוקרים הסבורים אחרת. הם אומרים כי משהו שונה אצל קבוצה זו, וכל זמן שהביולוגיה של מחלת האיידס לא פוענחה עד תום, עקומת המחלה אינה מובנת ואי אפשר להסיק מכך מסקנות.

כל ניסיון למצוא מכנה משותף בין הנשאים מאריכי החיים עלה בתוהו. מחקרים מראים כי זוהי קבוצה מגוונת ואי אפשר למצוא שום גורם ביולוגי שיכול להסביר את חידת הישרדותם לעומת האחרים. דרך ההידבקות אצלם, כמו אצל כולם, הייתה דרך יחסי מין הומוסקסואליים או הטרוסקסואליים, במגע עם דם, דרך הזרקת סמים, או בעירוי תוצרי דם נגועים. לא נמצא כל קשר עם גורמים נוספים כמו חשיפה למחלות אחרות המועברות דרך מגע מיני, שימוש בסמים, תזונה או מתח. אך ייתכן שהסיבה היא תורשתית. ״אם הסיבות הן סביבתיות, אפשר להנחות את הנדבקים כיצד להימנע מחשיפה לגורמים אלו; אך אם הסיבות הן תורשתיות, אין כל אפשרות לעזור לחסרי המזל שנדבקו בנגיף״, אומר אחד החוקרים.

שיטות שפותחו בשנים האחרונות מאפשרות למדוד את כמות נגיף האיידס בדם. אלה מראות כי כמות הנגיף בדמם של הנשאים מאריכי החיים נמוכה לאין שיעור מכמותו בדמם של מפתחי המחלה, נשמע טוב - אך לא בכל המקרים. ואשר לנגיף עצמו - הוא נראה הרבה פחות אלים אצל בני המזל, זאת כאשר בדקו את מידת אלימותו במבחנה. יש חוקרים הסבורים כי אפשר שמדובר בנגיף שעבר מוטציה אשר גרמה לירידה באלימותו, והם מחפשים אצל בני קבוצה זו זנים פחות אלימים. זיהוי מוטציות מוחלשות יכול לתת דחיפה לפיתוח תרכיבי חיסון כנגד הנגיף.

נגיף פגום?

רונלד דסרוסיה (Desrosiers), וירולוג במרכז האזורי לפרימטים בניו־אינגלנד בארה״ב, פיתח תרכיב חיסון ניסויי נגד נגיף האיידס של הקופים (SIV). בהכנת התרכיב השתמש החוקר בנגיף, שמהחומר הגנטי שלו הוצא גן המכונה nef - גן שאיש אינו יודע מה תפקידו. הקופים שקיבלו את התרכיב לא נדבקו במחלה במשך יותר משלוש שנים. זהו התרכיב החזק ביותר שהוכן עד כה.

״ייתכן כי אצל הנשאים המאריכים לחיות ניתן למצוא נגיף פגום שחסר בו גן זה או אחר, המביא לירידה במידת אלימותו של הנגיף״, סבור דסרוסיה. בחיפושיו אחר נגיף כזה בדמם של חולי איידס, מצא מקרה אחד של נגיף חסר הגן nef אצל נשא הנושא את הנגיף למעלה מ-12 שנה.

ב־1994 דיווחו מדענים אוסטרלים על שישה אנשים אשר נדבקו בנגיף 14 שנים קודם לכן בעירויי דם מאותו תורם. התורם עצמו וחברי הקבוצה לא פיתחו עד כה את המחלה. במקרה מיוחד זה נראה כי התורם העביר נגיף פגום, אחרת, סבורים החוקרים, אין כל אפשרות להסביר כיצד קבוצה של פרטים השונים במערך הגנטי שלהם אינם מפתחים איידס אחרי זמן כה ממושך לאחר ההדבקה.

טיעון זה קשה להוכחה, וזאת מן הסיבה כי קשה לגדל את נגיף האיידס בתנאי מעבדה, וקשה שבעתיים לגדל נגיפים שעברו מוטציות. לעתים רחוקות בודדו נגיפים כאלה מקבוצת הנשאים מאריכי החיים, ועתה מנסים חוקרים למפות את המבנה הגנטי של אותם נגיפים, כדי למצוא את הפגם הגנטי שהם נושאים.

דייוויד שוורץ (Schwartz) מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת ג׳והן הופקינס בארה״ב, דיווח לאחרונה על אישה בת 43 שנדבקה בנגיף האיידס דרך עירויי דם שקיבלה לאחר לידת ילדה השני ב־1981. מאז לא פיתחה כל סימני מחלה, אולם תורם הדם מת מאיידס כמו שני אנשים נוספים שנדבקו באותה דרך מאותו תורם. האישה, שבדקה את עצמה לנוכחות נגיף האיידס ב־1985, ילדה במשך אותה תקופה עוד שני ילדים. אף אחד מארבעת ילדיה אינו נגוע, אף שאת כולם היניקה במשך שנה. גם בעלה לא נדבק ממנה. את נגיף האיידס שבגופה לא הצליחו לבודד. ד״ר שוורץ וצוותו חוקרים עוד שלושה מקרים דומים, בתקווה ללמוד מה מייחד את הנגיפים של קבוצת אנשים זו, או את החולים שמהם נדבקו.

הנגיף, החיסון והגנים

גם כאשר נגיף ״פגום״ תוקף, דרושה מערכת חיסון יעילה כדי להודפו; במקרה זה נראה כי הנגיף ומערכת החיסון חיים יחדיו

ב״דו־קיום״. כיצד מתפקדת מערכת החיסון במקרים כאלה? האם הפרטים הללו פיתחו חסינות לנגיף! התשובות לשאלות אלו אינן ברורות כלל ועיקר. יתרה מזאת, עד היום לא ברור למדענים עד תום מדוע מערכת החיסון באיידס קורסת, שכן הנגיף עצמו נמצא רק בחלק קטן יחסית מתאי 4־CD אשר מספרם יורד במהלך המחלה.

״ייתכן כי הנגיף מחליש את מערכת החיסון בדרך מתוחכמת שאינה מאפשרת לה לפעול כנגדו, דרך שאין באפשרותנו להתחקות אחריה״, אומר ד״ר פרד ולנטיין (Valentine), אימונולוג באוניברסיטת ניו־יורק, שהיה בין הראשונים שהכיר בחשיבותם של הנשאים מאריכי החיים להבנת הביולוגיה של האיידס. הוא סבור כי הבנת התהליכים אצלם תתרום להבנת יחסי הגומלין בין הנגיף ומערכת החיסון. ״אם נמצא תגובה חיסונית מסוימת אצל מאריכי החיים ולא באחרים, אולי נוכל לפתח דגם של תרכיב אשר ישפעל את התגובה החיסונית הזו״, הוא טוען.

צוות אחר, בראשותו של אנתוני פאוצ׳י (Fauci), העומד בראש המוסד הלאומי למחלות זיהומיות ואלרגיה בבטזדה שבארה״ב, מצא כי לא חלה ירידה במספר תאי הלימפוציטים בבלוטות הלימפה של הנשאים מאריכי החיים, והמבנה המיקרוסקופי של בלוטות הלימפה שלהם במצב טוב יותר משל אלו שפיתחו את המחלה. היום ידוע כי הנגיף, לאחר ההדבקה, מתמקם בבלוטות הלימפה, ומשם הוא פורץ חזרה. לזרם הדם. פרק הזמן שהוא שוהה בבלוטות לפני ההתפרצות הוא אותו פרק זמן שבו המודבק מוגדר כנשא.

בניסויים ראשוניים מצא ד״ר ברוס ווקר (Walker) מבית החולים הכללי של מסצ׳וסטס בבוסטון, ארה״ב, כי תאי לימפוציטים המכונים ״לימפוציטים ציטוטוקסיים״, האחראים על הריגת פולשים זרים דוגמת נגיף האיידס, פעילים יותר אצל הנשאים מאריכי החיים בהשוואה לאלה שפיתחו מחלה. מדענים מנסים לבדוק אם הבדלים אלו נובעים מכך שהתאים הללו יכולים לתקוף יותר אתרים על שטח פני התאים נושאי הנגיף. יש החושבים כי תאי מערכת החיסון של מאריכי החיים מייצרים גורם המדכא את הנגיף, משום שאצלם נמצאה פעילות אנטי־נגיפית חזקה ביותר. ״הם יצרני הגורם הזה, כנראה בגלל הרכב גנטי ייחודי שירשו״, סבור אחד החוקרים. ״אם ירשת יכולת דיכוי זו, קרוב לוודאי שלא תפתח את המחלה״.

רמז להשתתפות גורמים תורשתיים מצא צוותו של רוברט וינצ׳סטר (Winchester) מאוניברסיטת קולומביה בניו־יורק. הצוות מצא קשר בין צירופים מסוימים של מערך חיסוני הידוע בשם ״אנטיגנים של סיווג רקמות״, הייחודיים לכל פרט ומהווים את ׳׳תעודת הזהות״ שלו, לבין התקדמות המחלה.

כל העובדות הללו נותרות בינתיים בגדר רמזים בלבד, רמזים שלא בהכרח יביאו למציאת פתרון. אולם מקצת החוקרים אופטימיים וסבורים כי בשנים הקרובות תפוענח חידת האיידס. 

גורלם של הנדבקים

תוצאות קליניות של פרטים שנדבקו לפני 16-10 שנים בנגיף האיידס. זוהי אוכלוסייה שהיתה במעקב במרפאת העיר סן-פרנציסקו מאז שלבי הגילוי הראשונים של מגפת האיידס. תאי מערכת החיסון מסוג CD4 הם הנתקפים על-ידי הנגיף. לפיכך לאחר ההדבקה מספרם יורד בהדרגה. במרבית המקרים מופיעים תסמיני הכשל החיסוני כאשר מספרם יורד מתחת ל-200. הספירה התקינה של תאי CD4 נעה בין 1600-700. 

לפי נתוני המחלקה לבריאות הציבור בסן-פרנציסקו, ארה"ב. 

פורסם ב"גליליאו" 9, מרץ/אפריל 1995