בסוף המאה ה-18 היתה כבר הכימיה מדע רציני ורציונלי, נקי מתעתועי האלכימיה. אלא שהתפיסה המקובלת הייתה כי עקרונות הכימיה תקפים לגבי החומרים שבקרקע, בים ובאטמוספרה, המים והמינרלים, ואילו החומרים הנוצרים ביצורים חיים - החומוים האורגניים - זה כבר משהו אחר. זהב אמנם לא ניתן ליצור באופן מלאכותי, זה כבר היה ברור לכימאים, אבל את התרכובות האי-אורגניות השנונות אכן ניתן להרכיב במעבדה. לא כן חומרים אורגניים, דוגמת סוכרים או חלבונים: אלה אינם יכולים להיווצר במעבדה, אלא רק בתאים חיים, תאיהם של צמחים ובעלי-חיים.
כדי להסביר את הפער הבלתי ניתן לגישור שבין יצירת תרכובות אי-אורגניות לחומרים אורגניים ייחסו ליצורים החיים כוח מיוחד, "כוח החיים" (הכוח הוויטלי). בנוכח זה, האמינו, ניחנים כל האורגניזמים, והוא משהו שאי אפשר להפיקו, ואף לא למדוד אותו בכלים מעבדתיים. לפיכך האמינו רוב הכימאים כי אין להעלות על הדעת יצירת חומר אורוגני מחומרים אי-אורגניים במעבדה הכימית.
והנה, בשנת 1828 ניסה הכימאי הגרמני פרידריך וולר (Wöhler) ליצור במעבדתו שבברלין את החומר האי-אורגני (כמובן אי-אורגני, שהרי מדוע לכלות את זמנו במשימה שידועה מראש לכישלון?) אמוניום-ציאנט. לשם כך הכניס למבחנה חומרי מוצא, בחש וחימם כדרך הכימאים. מה ורבה הייתה אכזבתו נשהתברר לו כי במבחנה - להכעיס - לא נוצר אמוניום-ציאנט. אך מה רבה הייתה תדהמתו כשהתברר שבמקומו נוצר בה שתנן (אוריאה) - חומר אורגני למהדרין.
פרידריך וולר
מקור
היה שלום "כוח החיים", וברוכה הבאה הכימיה האורגנית. משקרסה האמונה מרפת-הידיים, פתאום הצליחו כימאים רבים לייצר חומרים אורגניים במעבדה. כיום ניתן, עקרונית, לייצר במעבדה הכימית כל חומר אורגני שהוא. למעשה, כיום מייצרים חומרים "אורגניים" מלאכותיים, שכלל אינם נוצרים ביצורים חיים. אם החומרים האורגניים הם חברום מן המניין בקרב החומרים הכימיים, נשאלת השאלה: מה הופך חומר ל"חי"? התשובה היא: היותו חלק מיצור חי. המים שבכוס כלל וכלל אינם חיים אלא אם אשתה אותם, והם ייספגו לגופי, לדם ולתאי הגוף, ויהפנכו חלק מגופי החי. וכן, אם יוציאו ויפרידו מעט חלבונים או DNA מגופי ויחזיקו אותם במבחנה, שוב לא יהיו אלה חומרים חיים כלל וכלל, סתם מולקולות של חלבון או DNA. תגליתו המהפכנית של וולר באה באקראי. מעניין אילו התנגדויות היתה מעוררת תוכנית מכוונת-מראש ליצור חומר אורגני, בנוסח "חלילה לנו מלנסות לחקות את אלוהים".
פורסם ב"גליליאו" גיליון 53, ינואר 2003.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה