הסיבה להתפשטות מגפת כולרה ברובע סוהו של העיר לונדון בשנת 1854 התגלתה על ידי רופא בשם ג'ון סנואו (Snow), שהיה גם הרופא המרדים הראשון. סנואו גילה כי מקור המחלה במי הבאר שממנה שאבו מים תושבי הרובע.
הציור מתאר את משאבת המים ככלי בידיו של מלאך המוות.
שמירת היגיינה, נפש בריאה בגוף בריאאף שלא ידעו על קיום חיידקים ומחוללי מחלות ולא הבינו את הסיבה ואת המסובב, ראו אנשי רומא חשיבות רבה בפעולות למניעת מחלות ובשמירה על תרבות הגוף. מה שמכונה היום בשם "קידום בריאות", שמירת כושר גופני, סנטיציה ודאגה לאיסוף הפרשות, בבחינת "והיה מחננו טהור". עדיין אפשר לראות בשרידי רומא העתיקה את מערכות המים והרחצה, לא כל שכן את מערכת בתי השימוש המשוכללת, אשר ללא כל ספק מנעה התפשטות מחלות. מניעת מגפה או עצירתה לפני התפשטות היא אחת התרומות החשובות לרפואה. ואי אפשר שלא להזכיר את הדרך בה הרחיקו את המצורעים כפי שמתואר במקרא.
הראשון שגילה את הקשר שבין המגורים בשכונות עוני לבין התפרצויות הכולרה ומחלות אחרות היה רופא כללי בליברפול שסיים את לימודי הרפואה בשנת 1829 ושמו ד״ר וויליאם דונקאן (Duncan). הוא שם לב למצבם של העניים בעיר ולקשר שבין תנאי המגורים למצב הבריאות (והחולי) של התושבים. אי לכך החל בפעולות מניעה והיה אחראי לתוכנית הסניטציה של העיר. מאוחר יותר הוא התמנה, לראשונה בעולם, לממונה על בריאות הציבור.
פלורנס נייטינגל, האימא הגדולה של מקצוע הסיעוד, שמה גם היא לב לקשר שבין תנאי חיים לתחלואה - במקרה שלה בית החולים בסקוטרי שבתורכיה, שהחיילים שהגיעו אליו נפטרו בעיקר ממחלות זיהומיות. פרט לכך שקבעה נורמות חדשות בבית החולים (ניקיון, רחצה, חיטוי) היא אספה את הנתונים לגבי תחלואה ותמותה והביאה אותם לפני השלטונות בצורת טבלאות ודיאגראמות. אלו הוכיחו ללא צל של ספק כי פעולות מניעה וניקיון מפחיתות תמותה ותחלואה, ולפיכך מאפשרות את חזרת החיילים לשדה הקרב.
מאז ועד היום נאבקים אנשי בריאות הציבור במחלות מידבקות ובאורחות חיים המהווים סיכון כמו עישון, השמנה וחוסר פעילות גופנית. אפשר לייחס את השינויים הכבירים שחלו בבריאות הציבור להכרה בתועלתן של פעולות מנע. מעניין לציין כי עוד בטרם ידע האדם מה גורם לשחפת, כבר היה ברור כי ניתן להקטין את התחלואה בשיעור ניכר על ידי שינוי בבניית השיכונים לפועלים ועל ידי שיפור התזונה ואורח החיים. פעולות למען בריאות הציבור נמשכות עד ימינו אלה בהתאם לאותם קווים שהותוו לראשונה כבר במאה הראשונה לספירה - "נפש בריאה בגוף בריא".
המיקרוביולוגיה - זיהוי מהוללי המחלה
זיהוי מחוללי המחלה, החיידקים, לא בא לפתע. לואי פסטר (Pasteur) או רוברט קוך (Koch) אינם היחידים שאפשר להציב את דמותם בפנתיאון האישים שתרמו לתובנה זו. רבים לפניהם העלו תאוריות שונות אשר היו נכונות, אך הן התפתחות החשיבה המדעית הן חוסר בטכנולוגיה מנעו מהתאוריות הללו לבוא לידי מימוש. כבר ב־1590 נוצר מכשיר ההגדלה הראשון, בשנת 1660 תאר רוברט הוק (Hooke) את שראה בעזרת "מיקרוסקופ" ואילו ואן לוונהוק (Van Leeuwenhoek) היה היוצר הראשון של המיקרוסקופ. כך אפשר היה להתבונן במה שאינו נראה לעין ולבצע ניסויים כדי להוכיח שחי נוצר רק מחי. מכאן היתה פתוחה הדרך ללואי פסטר וללורד ליסטר (Lister) לקבוע את הצורך ברחיצת ידים לפני ניתוח ובהתזת חומרי חיטוי כדי לחסל את גורמי המחלה. רוברט קוך (Koch), מגלה חיידק האנתרקס (גחלת), קבע את העקרונות שלו שהצעידו את המיקרוביולוגיה לתגליות הגדולות, ליצירת חיסונים ולביעור מחלות רבות. כל מי שתרם לידע זה הסתמך על מחקרים קודמים והוסיף משלו - בהתאם ליכולת הטכנית ולנסיבות.
פורסם ב"גליליאו" 100, דצמבר 2006
