יום חמישי, 23 בפברואר 2023

אנטיביוטיקה - הייצרנים, העמידות והיום שאחרי - מתן ארבל

 

רוצים לדעת קצת יותר על אנטיביוטיקה? אתם תוהים מי מייצר אנטיביוטיקה ומה המטרה שלה? מה הבעיה בשימוש תדיר באנטיביוטיקה? שואלים את עצמכם מה הפתרון ליום שאחרי? אז הרשומה הזו בשבילכם. 

אנטיביוטיקה זה שם כולל לשלל מולקולות אשר מיוצרות על ידי שלל רב של חיידקים ופטריות כדי לפגוע בתחרות בתוך אקוסיסטמה מסוימת. נגיד אתם חיידקים (דמיינו שנייה) שחיים באיזה שלולית כלשהי. ישנה תחרות בין כל המיקרואורגניזם שאיתכם בסביבה, מי יתחלק הכי מהר, ינצל את המשאבים בצורה הכי טובה והכי מהירה ויהיה האחרון שעומד. אבל לכם יש טריק. אתם לא צריכים להיות הכי טובים, אתם פשוט מייצרים חומר שידפוק את כל השאר. ואז בהשוואה אליהם, אתה מלך. 


האנטיביוטיקה הראשונה שגילו הייתה פניצילין, ב-1928, והיא מהר מאוד הוכיחה את עצמה. לפני גילוי האנטיביוטיקה, אחד הלוחמים הקטלנים בשדות הקטל של המלחמות, היה זיהומים חיידקים. במלחמת העולם השנייה התמונה כבר השתנתה, כשארצות הברית לבד ייצרה 2.3 מיליון מנות של פניצילין (אפשר לראות את הפטרייה שמייצרת אותו בתמונה הראשונה) לפני D day והיה להם אויב אחד פחות להילחם בו. מאז לא הפסקנו לגלות עוד ועוד מיקרואורגניזמים שמייצרים אנטיביוטיקה. אם זה חיידקים, כמו Streptomyces (בתמונה), שמהווה המקור לרוב האנטיביוטיקות המסחריות היום או עוד זנים של פטריות. 

כל סוג אחר של אנטיביוטיקה פועל בצורה קצת אחרת, אבל ההיגיון דומה, לעכב או למנוע פעולה חיונית של התא. העיכוב הזה לרוב מושג על ידי קישור ועיכוב של חלבון או מטרה ספציפית. 

מה הבעיה? אבולוציה. בסוף, החיידקים מוצאים 'פתרון' לכל אנטיביוטיקה שתזרוק עליהם (ברמת האוכלוסייה הכוללת, לא חולה ספציפי כמובן). 

יש מנגנוני עמידות שהם רחבים ומתאימים נגד הרבה סוגי אנטיביוטיקות, כמו משאבות שעובדות בלהוציא מהתא כל הזמן מולקולות מסוימות, ועל הדרך מוציאות גם אנטיביוטיקה. או אנזימים שונים שיודעים לבקע אזור מסוים באנטיביוטיקה וככה להשבית את פעילותה. 

לפעמיים זה פשוט מוטציה בחיידק, ככה שמה שהאנטיביוטיקה מתחברת אליו משתנה מספיק כדי כבר לא לעבוד. זה בעוד לנו מאוד קשה לעשות שינויים באנטיביוטיקות שיש לנו כי להתקדם במירוץ החימוש עם החיידקים. וגם מאוד קשה למצוא כל הזמן אנטיביוטיקות חדשות. 

עכשיו, צריך להבין שהיכולת החדשות של החיידקים להתמודד עם האנטיביוטיקה היא לא בחינם - הם משלמים על זה מחיר. אם אין אנטיביוטיקה כל הזמן, המחיר הזה לא שווה. וחיידקים ללא עמידות משתלטים על האוכלוסייה בסוף. אבל כל עוד כל הזמן יש אנטיביוטיקה בשטח, למספיק חיידקים 'משתלם' לשמור על אותם יכולות. ויש אנטיביוטיקות בכל מקום. 

הכי גרועה תעשיית הבשר, שדוחפת אנטיביוטיקה בלי הפסקה לכל החיות, כדי שלא ימותו בלי הפסקה בזמן שאנחנו מגדלים אותם בצפיפות ובתנאים היגייניים ירודים. 

אז מה עושים? איך מנצחים במירוץ החימוש מול החיידקים?
לדעתי יש שני תחומים שהם העתיד. אחד מהם, או שילוב של השניים הוא מה 
שיחזיר אלינו את יתרון הביתיות במאבק. 

פתרון אחד הוא פפטידים אנטימיקרוביאלים. כבר כתבתי עליהם פעם קצת. היתרון המשמעותי זה שבעזרת AI בעתיד נדע לתכנן פפטידים כאלו להיקשר לכל מטרה שאנחנו רוצים ולייצר אותם זה גם פשוט וזול (יחסית). הבעיות המרכזיות? יציבות של הפפטידים וכניסה שלהם לתוך התאים. זה האתגרים הבאים של התחום. 

האופציה השנייה היא בקטריופאגים (נגיפים של חיידקים בגדול). הם נלחמים בחיידקים כבר מליוני שנים, והם יכולים להתפתח ולהשתנות בקלות כדי להמשיך לנצח. אם זה פשוט למצוא מאגר של בקטריופאגים שתוקפים חיידקים שונים, ואז כל פעם לבחור את האחד הרלוונטי, או להשתמש בבקטריופאג אחד (או מספר מצומצם) מאופיין ומאוד נחקר. בקטריופאגים שונים ספציפים לחיידקים שונים, אבל תיאורטית על ידי הנדסת "הרגליים" שלו (שהם מה שקובעים לאיזה חיידק הוא יקשר וידביק) אפשר ליצור בקטריופאג מודולרי. כמובן שגם השיטה הזאת מצריכה מודל למידה חזק.


יתרון עצום נוסף של שתי השיטות האלו על פני אנטיביוטיקה, היא העובדה שהן תיאורטית הרבה יותר ספציפיות. הרי בגוף שלנו שוכנים גם מלא חיידקים שחיוניים לפעולת הגוף התקינה, ופתרון רחב כמו אנטיביוטיקה פוגעת גם בהם. תכנון פפטידים ו/בקטריופאג בעזרת כלי AI, כדי לפגוע במין אחד, ורק בו, זה שיפור מאוד משמעותי. 

היום יש כבר כמה טיפולי בקטריופאגים מאושרים (אפשר לקרוא עוד במאמר) וגם כמה טיפולים עם פפטידים. אבל זה רק תחילת המהפכה. מה יהיה בסוף? לא יודע. סתם ניחוש. אבל לא משנה מה, אנחנו ננצח בסוף. השאלה כמה בני אדם ימותו בדרך מחיידקים עמידים.


מתן ארבל הוא דוקטורנט במחלקה לביוטכנולוגיה ומיקרוביולוגיה באוניברסיטת ת"א ומנגיש מדע בזמנו הפנוי.


פורסם בטוויטר (X) של המחבר


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה