אחרי הצבא עשיתי מה שכולם עושים: תיק על הגב, כרטיס בכיוון אחד, ויצאתי לטייל. מצאתי את עצמי בלאוס, מדינה קטנה, ירוקה ורגועה בדרום מזרח אסיה. יום אחד צעדתי ברחוב מאובק בעיר הבירה, כשלפתע הרגשתי צריבה חדה: דרכתי על קרש, ומסמר חלוד ננעץ לי ברגל, עמוק. עמוק מדי.
על הכאב עוד הצלחתי להתגבר, אבל בראש התחיל להבהב לי אור אדום: טטנוס. זכרתי שקיבלתי חיסונים ביום הגיוס, אבל האם זה כלל טטנוס? ואם כן, הוא עדיין בתוקף? האם נדרש חיסון נוסף? כמה זמן יש לי?
 |
| איור: Chatgpt |
זה היה לפני עידן הטלפונים החכמים. אם רצית לבדוק משהו באינטרנט, היית הולך לחנות קטנה עם שורת מחשבים ומאוורר תקרה שמקרטע מעל הראש, ומשלם לפי שעה. אז מצאתי אחת כזו, התיישבתי, נכנסתי לחשבון ההוטמייל שלי (כן, היה פעם דבר כזה שנקרא הוטמייל, ואף אחד לא התבייש בזה) ושלחתי מייל דחוף לאחי בישראל: “תבדוק בבקשה במרפאה מתי קיבלתי חיסון טטנוס, ואם הוא עדיין תקף.”
אחרי ששלחתי, יצאתי לחפש בית חולים. מצאתי אחד, קטן, מוזנח, רחוק שנות אור מבית חולים ישראלי. רציתי רק לשאול אם אני צריך חיסון, ואם יש לי זמן להגיע לבנגקוק לפני שזה נהיה מסוכן (בבנגקוק יש בתי חולים מצוינים), אבל אף אחד לא דיבר אנגלית. אף אחד. בשלב מסוים הופיע מתמחה צעיר, והצלחתי להבין ממנו שהוא למד בפריז וישמח לתקשר איתי בצרפתית. שברתי שיניים. אני אמרתי tetanus ואמרתי vaccination, הוא אמר משהו עם incubation ומשהו עם infection, מילים שדומות באנגלית ובצרפתית, אבל איכשהו לא עזרו לי להבין כלום ממה שבעצם רציתי לשאול.
בסוף ויתרתי, אמרתי לעצמי שאם אחי לא עונה למייל אני פשוט לוקח רכבת לילה של 14 שעות לבנגקוק וזהו.
בינתיים האחיות שטפו לי את הרגל עד הברך עם הרבה יוד, חבשו היטב, נתנו לי חופן אנטיביוטיקה וחופן אפילו גדול יותר של משככי כאבים, והגישו חשבון: עשרה דולר.
ניסיתי להסביר, בצרפתית של תייר שלא מדבר צרפתית במדינה שפעם היתה קולוניה צרפתית, שאני לא צריך משככי כאבים, ושאשמח רק לאנטיביוטיקה. אחרי כמה דקות של בלבול הדדי, הן הנהנו, הורידו את משככי הכאבים מהחשבון, הכפילו את מחיר האנטיביוטיקה, והתוצאה היתה אותו סכום בדיוק: 10 דולר.
התרגשתי מהיצירתיות, אמרתי merci ושילמתי.
חזרתי לחנות האינטרנט, פתחתי שוב את ההוטמייל, ושם חיכתה לי הודעה מאחי: “כן, חוסנת ביום הגיוס. החיסון בתוקף.”
הללויה. פתאום לאוס נראתה שוב יפהפיה.
למה אני מספר את הסיפור המוזר הזה? כי לא רק שלכולם היום יש אינטנט בכף היד, בכל מקום בעולם, אלא שהיום יש גם את הקבוצה הזו (אנחנו במדברים על חיסונים, כן?), וכל מי שמעוניין יכול לקבל מענה מקצועי, מבוסס, ומהימן מהמתנדבים הנהדרים של מדעת ומחברי הקבוצה שתורמים מזמנם ומרצם.
כן, כשישבתי שם, מגמגם בצרפתית מקרטעת בחדר טיפול מתפורר, הבנתי כמה חיסונים הם לא רק מדע - הם תחושת ביטחון. כמה ידע הוא לא רק מידע - הוא עוגן.
זה הכל, אני פשוט רוצה לומר תודה לכל מי שעונה פה.
ואסיים בציטוט: "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר האור". (א.ד. גורדון)
נחשון שטייף - מתנדב בעמותת "מדעת" ומנהל בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" שמופעלת ע"י העמותה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה