על הקשר המבוסס (או שלא) בין גורמי מחלות (חיידקים ונגיפים) למחלות - ענר אוטולנגי

יש לא מעט ממתנגדי החיסונים שמכחישים את הקשר המבוסס מאוד בין חיידקים או נגיפים למחלות. זו הזדמנות להזכיר את המקרה הנפלא של ד"ר דייויד בארדן (Barden), וד"ר סטפן לאנקה (Lanka). הימים ימי טרום קורונה וטראמפ, בארץ גרמניה שמעבר לריין. הצרות הגדולות בעולם המחלות הן התפרצויות מקומיות של חצבת בגלל מתנגדי חיסונים. 

ד"ר לנקה, ביולוג בהכשרתו, אך כזה המחזיק בדעות... דעות לא קונבנציונאליות, נאמר כך. ביניהן הדעה שנגיף החצבת לא גורם למחלת החצבת. דעה מאד לא קונבנציונאלית. כה בטוח בדעתו היה ד"ר לנקה, שהוא הציע התערבות - כל מי שיספק לו ראיה אחת בלבד שחצבת נגרמת יקבל ממנו 100,000 אירו. 

לבמה עולה ד"ר דיויד בארדן, רופא צעיר. ד"ר בארדן לא סיפק לד"ר לנקה ראיה אחת שחצבת אכן נגרמת מנגיף החצבת, אלא לא פחות מ-6 ראיות! שישה מאמרים המתארים מחקרים שמקשרים את הנגיף והמחלה. משום שאין איש שיוותר בחפץ לב על 100,000 יורו, לנקה גרר את בארדן לבית המשפט. 

ד"ר דיויד בארדן 
ויקיפדיה

לבית המשפט הגיע פאנל של ווירולוגים רמי דרג, שהביעו את דעתם המקצועית לפיה בארדן צודק, ולנקה הוא, כמובן, אידיוט גמור. בית המשפט פסק לטובתו של בארדן, אך לנקה ערער לערכאה גבוהה יותר ושם הוא דווקא ניצח. כיצד? אתם לבטח שואלים. הרי לנקה אידיוט גמור. 

הביולוג ד"ר סטפן לנקה
המקור

ובכן קו ההגנה של לנקה, שהתקבל ע"י בית המשפט, היה שלנקה דרש *ראיה אחת*, אבל בארדן הציג שש, ולכן לא עמד בכללי ההתערבות.

זה היה ב-2016. מאז המשפט התגלגל לערכאה הפדרלית בגרמניה. ולמיטב ידיעתי נדחה ממנה מאותה סיבה. ב-2017, למי שזוכר מה היה פה לפני 2020, התרחשה התפרצות חצבת בעולם. 

ילד עם חצבת 
CDC/NIP/ Barbara Rice

במהלך ההתפרצות הזאת, הניצחון של לנקה צוטט לא פעם ע"י מתנגדי חיסונים כהוכחה לכך שנגיף החצבת אינו גורם לחצבת. מה שמוכיח שלפחות חלק ממתנגדי החיסונים הם אידיוטים גמורים כמן לנקה, או מרושעים, ובטוח שפחדנים שפלים.

חצבת אכן נגרמת מנגיף החצבת, והיא קוטלת עשרות אלפי אנשים בשנה ברחבי העולם.

ענר אוטולנגי הוא דוקטורנט לאימונולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון.  

פורסם במקור בטוויטר (X) של המחבר

קטלין קריקו - אשת השנה - אביאל חנקין

 

שני החיסונים היעילים ביותר כיום נגד הקורונה הם החיסוני מבוססי ה-mRNA של פייזר ומודרנה. מכיוון שכל הישג מדעי הוא מרגש יותר כשיש מאחוריו סיפור אנושי מעורר השראה, הגיע הזמן לדבר קצת על האישה שמאחורי החיסונים האלה – ד"ר קטלין קריקו (Katalin Karikó) ההונגרית.

קטלין קריקו (4/2020)

צילום:   Krdobyns, Wikimedia commons

ב-1995, היא כמעט גורשה מאוניברסיטת פנסילבניה שבה עבדה. זה היה השבוע הקשה בחייה: בקשותיה למענקי מחקר (גרנטים) נדחו שוב ושוב, בעלה שנסע להונגריה להסדיר את ענייני הוויזה שלו נתקע ללא יכולת לחזור לארה"ב למשך חצי שנה לפחות – מותיר אותה לבדה עם בתם בת ה-12, ואם זה לא מספיק, היא גם התבשרה שהיא חולה בסרטן ושעליה לעבור שני ניתוחים לפחות.

לאחר כל הבשורות האלה, הממונים עליה באוניברסיטה זימנו אותה לשיחה, בה הבהירו לה שהיא מבזבזת את זמנה במחקר על mRNA, והציבו בפניה אולטימטום: תעזבי מרצונך, או שנבטל את מסלול הקידום שלך לפרופסורה, נוריד אותך בדרגה ונקצץ בשכרך. לא היו לה הרבה ברירות: הוויזה שלה לארה"ב היתה תלויה בהמשך העסקתה, והיא ידעה שלא תוכל לממן את הלימודים האקדמיים של בתה ללא ההנחה לעובדי האוניברסיטה. היא ספגה את ההשפלה ונשארה. המשכורת שלה היתה נמוכה מזו של טכנאי המעבדה שעבד איתה.

היא נשארה - למזלנו.

קריקו נולדה בהונגריה ב-1955. בגיל 21, במהלך לימודי התואר הראשון באוניברסיטת סגד, היא נחשפה לראשונה לרעיון של שימוש ב-mRNA לטיפול במחלות, וזה הדליק אותה לגמרי. בשנות ה-50 וה-60 הבינו שהחוליה המקשרת בין "ספר ההוראות" שנעול בגרעין התא (ה-DNA) לפסי הייצור שנמצאים בחוץ (הריבוזומים) הוא ה-mRNA. זה היה גילוי מכונן, אבל RNA היה מולקולה חמקמקה מאוד, והטכנולוגיה לא היתה מתוחכמת מספיק כדי לייצר אותו בכמויות שיאפשרו מחקר הולם. רוב המחקר באותה תקופה התמקד ב-DNA היציב והנוח יותר.

בשנות ה-80 פותחו שיטות טובות לייצור mRNA בכמויות הולמות. קטלין החליטה לנצל את ההזדמנות, ובשנת 1985 היא ובעלה עברו לפילדפיה עם ביתם בת השנתיים, ובובת דובי שבתוכה נתפרו $1,200 ממכירת הרכב שלהם בשוק השחור (אסור היה אז להוציא מהמדינה הקומוניסטית יותר מ-$100). העתיד נראה מבטיח כשהם פרקו את הארגזים בדירתם הקטנה, אבל לא לאורך זמן.

קריקו ו-וייסמן מקבלים את החיסון שפותח בזכותם המקור: pennmedicine.org

במחצית הראשונה של שנות ה-90, ההתלהבות סביב mRNA החלה לדעוך: בכל פעם שהזריקו את הגנום הזה לבעלי חיים, התגובה החיסונית היתה כל כך חזקה שה-mRNA הושמד מיד. שום פתרון לא עבד, ההשקעות במחקרים אלו הפכו למסוכנות מדי, ומדענים רבים התייאשו ועזבו את התחום. קריקו התעקשה להמשיך ולבקש גרנטים למחקרים, אבל כל בקשותיה סורבו. הבוסים שלה חשבו שהיא מבזבזת את הזמן, וב-1995 הציבו לה את האולטימטום. היא קיבלה את ההחלטה הקשה להישאר, ובכך הצילה אותנו.

קרן האור בסיפור הופיעה ב-1997. במהלך שימוש במכונת צילום בספרייה, היא נקלעה לוויכוח עם חוקר אחר שביקש להשתמש בה. הוויכוח הפך לשיחת היכרות, והחוקר – אימונולוג מבטיח בשם דרו וייסמן (Drew Weissman) – הוקסם מהמחקר של קריקו. הוא הציע לה להשיג את הגרנטים הדרושים, ושיתוף הפעולה יצא לדרך. עם אנרגיות מחודשות, היא החלה לבדוק מה ב-mRNA מעורר תגובה חיסונית כל כך חזקה, ואיך ניתן למנוע זאת. לאחר נסיונות רבים במעבדה, היא הצליחה לשנות מעט את ההרכב הכימי של האות U (אחת מארבע האותיות המרכיבות את שפת ה-mRNA), כך שה-mRNA מצליח לחמוק ממערכת החיסון, אך עדיין מקודד את החלבונים הנדרשים.

הם הזריקו את הקוד החדש לעכברים, ולא הופיעה שום תגובה חיסונית. וייסמן זכר בראיון איך צעק "oh my god, זה לא אימונוגני!". שניהם הבינו את המשמעות האדירה של ההמצאה. הם פרסמו מאמר ורשמו פטנט על הפיתוח.

חוקר בשם דריק רוסי (Derrick Rossi), שעבד באותה תקופה על פוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד, קרא את המאמר של קריקו ו-וייסמן ונדלק מיד. הוא יצר קשר עם החוקרים וסיפר להם על חברה שהקים יחד עם מספר פרופסורים מהרווארד ו-MIT, בשם מודרנא (הלחם של המילים modified RNA), לייצור תרופות וחיסונים על בסיס mRNA. חברה נוספת שביקשה מהם אישור לשימוש בפטנט היתה חברת BioNTech, שמייצרת היום את החיסון של חברת פייזר.

ב-2013, עוד לפני הקורונה, אוניברסיטת פנסילבניה עדיין סירבה להחזיר את קריקו למסלולה המקורי לפרופסורה. הם עדיין לא הבינו את משמעות המחקרים שלה. כאשר הודיעה להם כי קיבלה הצעה להיות סגנית נשיא חברת BioNTech, הם צחקו על כך שאין לחברה הזו אפילו אתר אינטרנט. היא עזבה בטריקת דלת.

שתי החברות הללו מובילות את ייצור החיסונים לקורונה היום, עם הזמנות של מיליארדי מנות. קריקו מספרת שכשהיא ראתה את התוצאות המעולות בניסויים הקליניים, היא לא קפצה או צרחה מהתרגשות – "הנחתי שהחיסון יהיה יעיל מאוד".

קריקו היא אחד השמות החמים ביותר לפרס נובל בכימיה או רפואה בשנים הקרובות. יהיה תענוג לדמיין את פניהם של מנהליה לשעבר באוניברסיטת פנסילבניה, צופים בה מקבלת את הפרס בטלוויזיה.

תמונה של קריקו במעבדה ב-1989 מהאלבום המשפחתי של קריקו

פורסם במקור בדף הפייסבוק של המחבר

על גילוי הנגיף EBV והקשר ללימפומה על-שם בורקיט - אורן קובילר

 

על הגילוי של הנגיף היחיד (לדעתי) שנקרא על שם שני אנשים: אנתוני אפשטיין (Epstein) ואיבון באר (Barr).

הסיפור מתחיל באוגנדה ב-1958. רופא בריטי בשם דניס בורקיט (Burkitt) שחי באפריקה ומזהה גידול שמופיע בילדים אפריקאים. הלימפומה שנקראת על-שם בורקיט גדלה מאוד מהר ובשלב זה מאוד קטלנית. הלימפומה מופיעה באזורים גשומים וחמים בדומה לפיזור המלריה. דר׳ בורקיט חושד שהגידול נגרם על-ידי נגיף המועבר על-ידי יתוש. 

ב-1961 בורקיט נוסע לאנגליה לסבב הרצאות.  בקהל בלונדון יושב חוקר צעיר, דר׳ אפשטיין, שעובד על נגיפים של תרנגולות שגורמים לסרטן (עד אז ידוע שנגיפים עלולים לגרום לסרטן בבעלי חיים אבל לא נמצא עדיין נגיף שגורם לסרטן בבני אדם). הוא ובורקיט יושבים לתה אחרי ההרצאה ומחליטים לשתף פעולה.

בורקיט חוזר לאפריקה ושולח דוגמאות של הגידולים לאפשטיין באנגליה. אפשטיין מקבל את הגידולים ומושיב את איבון באר, אז חוקרת הצעירה במעבדה שלו, להסתכל על הגידולים במיקרוסקופ אלקטרונים. במשך שנתיים היא לא רואה שום סימן של נגיפים בתאי הגידול אבל בורקיט ממשיך לשלוח דוגמאות.

יום אחד, בשל ערפל כבד, המטוס עם הדוגמאות נתקע בדרך, ומהדוגמאות, בשל העיכוב, מתחילים להשתחרר תאים בודדים מהגידול, באר מחליטה לבדוק את התאים הבודדים ומזהה בהם לראשונה את חלקיקי הנגיף. 

שני נגיפי אפשטיין-באר במיקרוסקופ אלקטרונים
המקור: Liza Gross, Wikimedia commons

הנגיף נקרא ב-1965 ע״ש אפשטיין ובאר ומתגלה כנגיף ממשפחת נגיפי ההרפס והנגיף ההומני הראשון הגורם לסרטן, מאז התברר שהוא קשור למספר סרטנים נוספים ולמחלת הנשיקה. 

חשוב לזכור שכיום אנחנו יודעים שכ-20% מהגידולים האנושיים קשורים למחלות זיהומיות, שחלקם: פפילומה וצהבת B יכולים להמנע בעזרת חיסון. 

פרופסור אורן קובילר הוא וירולוג במחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית באוניברסיטת תל-אביב, ומתנדב בעמותת "מדעת" 

פורסם בטוויטר של המחבר - ינואר 2021

עפצי חיידקים על הרדוף הנחלים - איגור ארמיאץ'

 

עפץ חיידקי על הרדוף הנחלים, כפר-סבא.
צילום: איגור ארמיאץ'

לאחרונה אני לומד שבטבע אין תופעות משעממות, רק תופעות שלא חקרו מספיק. אני גם לומד שבמאות האחרונות ביצעו המון מחקר.

כשהייתי מחפש חרקים על שיחי הרדוף הנחלים (Nerium oleander), הייתי מתעלם מהעפצים הרבים, שמקורם בבירור מיקרואורגניזמי ולא חרקי.

הפעם לא התעלמתי, ולא התאכזבתי.

אז מה גיליתי: ראשית, הם נגרמים על-ידי חיידק בשם Pseudomonas savastanoi, מאותו הסוג שגורם לדלקת ריאות בבני-אדם. שנית - העפצים מתפתחים בזכות ההורמון הצמחי אוקסין (auxin) שהחיידקים מפרישים. שלישית - בטפילי צמחים בני הסוג הזה התגלו חלבונים שמעלים את טמפרטורת הקיפאון של מים, בכך שהם מעודדים יצירת גבישי קרח סביבם. מסיבה זו, החיידק משמש כתוסף למים במכונות שלג מלאכותי. מה שיותר חשוב, הוא שאפשרי כי חיידקים אלה ישמשו לשם זריעת עננים, בנסיונותנו למסך את תהליך המדבור הנגרם משינוי האקלים.

מי היה מנחש שלגוש חסר הצורה הזה יש כל-כך הרבה לתרום למין האנושי?

איגור ארמיאץ' הוא דוקטורנט באוסף העכבישנים הלאומי

פורסם בדף הפייסבוק "ארצות החמרה - שמירת טבע במישור החוף" - 10 בינואר 2021

מחלת קופידון - אוליבר סאקס

קופידון מכין את קשתו
After Anthony van Dyck  (1599–1641)  - Art UK

לא מכבר הגיעה למרפאה שלנו אשה בת תשעים, שמחה ועליזה, ושמה נטאשה ק׳. היא סיפרה שמיד לאחר יום הולדתה השמונים ושמונה הבחינה ב״שינוי״. איזה מין שינוי? שאלנו.

״שינוי מענג!״ ענתה. ״נהניתי ממנו מאוד. הרגשתי נמרצת יותר, מלאת חיים - חזרתי להרגיש צעירה. התחלתי להתעניין בגברים צעירים. אפשר להגיד שהתחלתי להרגיש ׳שובבה, - כן, שובבה.״

״זה היווה בעיה?״

״לא, לא בהתחלה. הרגשתי טוב, טוב מאור - למה שאחשוב שמשהו לא בסדר?״

״ואז?״

״החברים שלי התחילו לדאוג. בתחילה הם אמרו: ׳את קורנת כולך- קיבלת משמים חיים חדשים!׳ אבל אחר־כך הם התחילו לחשוב שזה לא בדיוק מתאים. ׳תמיד היית ביישנית כל־כך,׳ הם אמרו, ׳ועכשיו את מפלרטטת. את מצחקקת, את מספרת בדיחות - את חושבת שזה מתאים לגיל שלך?׳״

״ואיך את הרגשת?״

״אני התחלתי לחשוב. עד אז נסחפתי, ולא עצרתי לשאול את עצמי מה קורה. אבל עכשיו עצרתי. אמרתי לעצמי: ׳את בת 89, נטאשה - זה נמשך כבר שנה. תמיד היית טיפוס מתון ומיושב - ועכשיו כל ההגזמות האלה! את אשה זקנה, קרובה לסוף ימייך. מה הסיבה לעליזות הפתאומית הזאת?׳ וברגע שחשבתי על עליזות, השתנו פני הדברים... ׳את חולה, יקירתי,׳ אמרתי לעצמי. ׳את מרגישה יותר מדי טוב, את בטח חולה!׳״

״חולה? מבחינה רגשית? חולת נפש?״

״כן, מחלת קופידון - אתה יודע, עגבת. לפני כמעט שבעים שנה עבדתי בבית־זונות בסלוניקי. חטפתי עגבת - הרבה בנות תפסו את המחלה - קראנו לזה מחלת קופידון. בעלי הציל אותי, הוציא אותי משם ודאג שאקבל טיפול. זה היה שנים לפני שהמציאו את הפניצילין, כמובן. האם ייתכן שהמחלה תחזור אלי אחרי כל־כך הרבה שנים?״

חיידקי Treponema pallidum ברקמה נגועה. מקור: CDC  

תיתכן תקופת חביון ממושכת מאוד בין הזיהום הראשוני לבין הופעת הנאורוסיפיליס, במיוחד במקרים שהזיהום הראשוני דוכא אך לא חוסל. היה לי חולה שטופל בסלוורסאן בידי ארליך עצמו, אשר סבל מכליון מוח השדרה״* - אחת מצורות הנאורוסיפיליס - כעבור יותר מחמישים שנה.

אך מעולם לא שמעתי על מרווח של שבעים שנה - וגם לא על אבחון עצמי של עגבת מוחית, הנידון במידה כזו של שלווה ובהירות.

״זה רעיון מדהים,״ עניתי לאחר מחשבה. ״זה לא היה עולה על דעתי - אבל אולי את צודקת.״

היא צדקה. הנוזל השדרתי שלה היה חיובי: היא אכן סבלה מנאורוסיפיליס: חיידק השלשלת אכן גירה את קליפת המוח שלה. כעת עלתה שאלת הטיפול. אך כאן התעוררה דילמה אחרת, שהוצגה בבהירות האופיינית לגברת ק/ ״אני לא יודעת אם אני רוצה לטפל בזה,״ אמרה. ״אני יודעת שזו מחלה, אך היא נותנת לי הרגשה טובה. אני נהניתי ממנה, עדיין נהנית ממנה, וזו האמת. בעטיה אני מרגישה מלאת חיים, עליזה, כמו שלא הרגשתי כבר עשרים שנה. זה כיף. אבל אני יודעת מתי דבר טוב עובר את הגבול, ומפסיק להיות טוב. היו לי מחשבות, היו לי דחפים, אני לא יכולה לספר לך... כאלה, נו, מביכים וטיפשיים. כאילו הייתי קצת שיכורה, קצת מבוסמת... אבל אם זה יעבור את הגבול...״ היא חיקתה מטורף המתעוות ומזיל ריר. ״תיארתי לעצמי שזו מחלת קופידון, לכן באתי אליך. אני לא רוצה שהיא תחמיר, זה יהיה נורא: אבל אני לא רוצה לרפא אותה,  זה יהיה נורא באותה מידה. אתה חושב שתוכל לשמור על המחלה כמו שהיא?"

חשבנו זמן־מה, ולמרבה המזל היה ברור לנו כיצד לטפל בה. נתנו לה פניצילין שחיסל את השלשלות, אך אינו יכול להחזיר לקדמותם את הנזקים המוחיים, את שחרור העכבות שגרם החיידק.

וכעת נהנית גברת ק׳ משני העולמות: שחרור עכבות קל, מתן דרור למחשבות ולדחפים, בלי שהשליטה העצמית שלה תיפגע יבלי שייגרם נזק נוסף לקליפת המוח. היא מקווה לשנים ארוכות של חיים ונעורים מחודשים. ״זה נחמד,״ היא אומרת. ״כל הכבוד לקופידון.״ 

תרגום: אילן רוזנברג

מתוך: האיש שחשב שאשתו היא כובע (1985) תורגם לעברית  1990, בהוצאת כנרת זמורה - דביר - עמודים 115-113

טענות של מתנגדי חיסונים, שהן בעצם בעד.... - ראובן נוה.

 

יש למתנגדי החיסונים הרבה טיעונים שונים ומשונים. חלקם כאלה שדורשים הפרכה מסודרת (לרוב בידי אנשי מקצוע שבקיאים בסטטיסטיקה, ביולוגיה ואימונולוגיה) כדי להסביר מדוע ההפחדה התורנית היא שקרית. אבל כאן מדובר בסוג אחר של טיעונים - בניגוד לאחרים, הם אמיתיים לגמרי. אבל משום מה הם מוצגים כטיעונים נגד התחסנות, כשמדובר לחלוטין בטיעונים *בעד*. אם זה נשמע מוזר אז הנה פשוט הרשימה ומוזמנים לבדוק בעצמכם.

The cow-pock - James Gillray - 1802
ספריית הקונגרס, Wikimedia commoms

1. "זה חיסון חברתי שנועד להגן על אנשים אחרים מהדבקה"

הטיעון הזה ראוי לפוסט נפרד כי למרבה הצער אכן הרבה מאוד אנשים אימצו אותו, למרות שבעיני זו אחת האמירות החיוביות ביותר שאפשר להגיד על חיסונים - זה רק מעידים כמה הם אמצעי יעיל וחשוב למניעת הדבקה ולמניעת התפשטות של מחלה, מה יכול להיות רע בזה? ונכון, לפעמים מחסנים אנשים בריאים כדי שלא ידביקו את מי שנמצאים בסיכון גבוה מהמחלה וזה מצוין. אם לתת דוגמה אקטואלית - אם מחר בבוקר יפתחו שני חיסונים לקורונה, האחד מגן רק על המחוסן והאחר מגן רק מהדבקה, אני אעדיף בלי שמץ היסוס את השני כי אני מעוניין לא להדביק את אמא שלי או כל אדם אחר בסיכון גבוה מהמחלה.

זה מעניין שהטיעון הזה מושמע בעיקר נגד פוליו מוחלש, שהוא החיסון שהכי מדגים את הכח של "החיסון הסביבתי". שם לא רק שהחיסון מגן מאנשים לחלות, אלא שהמחלה עצמה כמעט הודברה באופן מוחלט מהעולם. כלומר לא רק שזה לא חיסון מיותר אלא שמי שמתנגד לו מונע הדברת מחלה מסוכנת.

(צריך גם להגיד שבניגוד לדברי הפתיחה שלי הטיעון הזה גם כולל מרכיב שקר מסוים, כי אין חיסון שהוא "רק" סביבתי, וכל חיסון מגן גם על המתחסן עצמו מהמחלה, גם אם לפעמים זו לא הסיבה העיקרית לחסן)

2. "זה חיסון שנועד להקטין אישפוזים"

התייחסתי לטיעון הזה בעבר והוא באמת אחד המוזרים (שומעים אותו הרבה בנוגע לרוטה ולשפעת). אפשר לחשוב שאשפוזים זה לא דבר רע שצריך למנוע אלא מתנה מטעם המדינה לאזרחיה והחיסון הרשע מונע את זה מהם. נראה לי שזה בערך כל ההתייחסות שראוי לתת לטיעון הזה.

(ע"ע סעיף 5)

3. "זה חיסון כלכלי"

זו הרחבה של הטענה הקודמת, והיא באה להגיד שהמטרה של החיסונים היא לא חלילה רק להגן ממחלות, אלא שיש סיבה כלכלית לפתח חיסונים: כידוע, אשפוזים ותרופות עולות כסף, אנשים חולים מפסידים ימי עבודה, וכו' וכו'. מסתבר שיש אנשים שחושבים שזה דבר רע לשקול שיקולים כאלה ועדיף לתת למשק לקרוס והעיקר שנוכל לחלות כיאות.

(הימור סביר הוא שכשיצוץ החיסון לקורונה הטיעון הזה יעלה בנוסח "זו בכלל לא מחלה מסוכנת, פיתחו את החיסון רק כדי להציל את הכלכלה העולמית")

4. "גם משפעת אפשר למות"

זה טיעון שמעלים אותו נגד כל חיסון, מלבד כמובן החיסון לשפעת. אני יכול להבין איך הוא טיעון בעד התחסנות לשפעת, אבל לא איך הוא טיעון נגד חיסונים אחרים.

5. "מתים כל שנה אלפי אנשים מזיהומים בבתי חולים"

חוץ מהוואטאבאוטיזם החביב, זה אולי הטיעון הכי טוב בעד רפואה מונעת שאני מכיר. אכן זה עסק בעייתי ומסוכן להגיע לבתי חולים ויש בהם המון אנשים חולים והמון הזדמנויות לחטוף מחלה או להדביק מישהו אחר ולכן אמצעי שמונע אישפוזים זה דבר נפלא.

(ע"ע סעיף 2)

6. "יש הרבה מחלות שאין להן חיסון"

עוד טיעון וואטאבאוטיסטי להפליא, אבל בנוסף צריך להגיד שזה לא טיעון נגד החיסונים הקיימים אלא בעד כל החיסונים שעוד לא פותחו למחלות שאין נגדן חיסון (אהמ קורונה אהמ).

7. "כשהיינו ילדים היו הרבה פחות חיסונים מאשר היום"

זה טיעון ממש ממש נפוץ. אנשים אשכרה משתפים טבלאות שמראות שבשנות ה80 היו הרבה פחות חיסונים מהיום וחושבים שזה נורא. בעיני זו ההמחשה הטובה ביותר להתפתחות הרפואה והמדע ואני מאוד שמח שכמו שאני חוסנתי לדיפטריה (מחלה שכמעט הרגה את אמא שלי כילדה) ככה הילדים שלי מחוסנים לאבעבועות רוח ורוטה וחזרת בזמן שהדור שלי חלה במחלות הללו כי לא היה להם חיסון.

(וכמובן כדאי לשים לב לסתירה המסוימת בין הנקודה הזו לנקודה הקודמת. אם למחלה אין חיסון אז "תראו מחלה שאין לה חיסון, למה לחסן?" ואם מפתחים לה חיסון זה "אוי ואבוי למה לחסן למחלה שפעם חלינו בה?")

8. "כבר הרבה שנים שאף אחד לא מת מהמחלה הזו"

הגרסה הספציפית של הטיעון הזה הייתה "מאז 2004 לא מת אף אחד מחצבת" אבל אז ההתפרצות של 2018 הרסה את זה. בכל אופן אפשר לשמוע גירסאות שלו לטטנוס, לדיפטריה ולעוד מחלות שמסיבה מסתורית כלשהי אנשים הפסיקו למות מהן.

(צריך כמובן להגיד שיש אכן לטיעון המופלא הזה גרסה שאכן תומכת באי התחסנות: כאשר החיסון נהיה כל כך יעיל במניעת המחלה שהיא מודברת מהעולם או מחלקים ממנו, אכן אפשר להפסיק לחסן נגדה. גם זה לא בדיוק טיעון מוצלח במיוחד נגד חיסונים, יש להגיד)

9. "זו בסך הכל מחלה ויראלית"

בחיי ששמעתי את הטענה הזו. ספציפית על חצבת, אבל באותה המידה אפשר היה להעלות אותה על שפעת, קורונה, איידס ואבולה.

ונעבור לשיא השיאים שאני חושב שאפשר להותיר ללא הסבר (וכן, יש אנשים שאומרים את זה כעילה לא לחסן):

10. "אני לא רוצה להכניס חיידקים/נגיפים מסוכנים לגוף של הילד שלי"

אדווארד ג'נר מחסן את  ג'יימס פיפס (Phipps) - 14 במאי 1798
ציור:  Ernest Board, מוזיאון הצלב האדום הבריטי. 

ראובן נוה (PhD, מוסיקולוגיה), הדיוט בנושאי רפואה שמשתדל תמיד להקשיב לאנשי מקצוע.

פורסם בדף הפייסבוק של המחבר, מרץ 2020

ניהול מגיפה זה עסק מורכב - ענת אל-השחר

על ההתמודדות בישראל עם התפשטות נגיף הקורונה החדש

אנחנו עכשיו די בהתחלה של אירוע שברור שהוא משבר של בריאות הציבור הגדול ביותר במאה השנה האחרונות. זה לא סוף העולם. זו לא האפוקליפסה. זה כן משבר דרמטי. והדבר היה ברור לאנשי מקצוע כבר כמה שבועות. בדיוק בגלל זה משרד הבריאות שלנו נערך כבר הרבה זמן לאירוע הזה.

עכשיו תראו, יש תחום שלם ברפואה ובמדע שנקרא אפידמיולוגיה. חקר התפשטות מגפות, אם תרצו. יש אנשים שמתמחים בזה, כולל רופאים שעושים התמחות ארוכה וקשה.

לאפידמיולוגים יש כלים גם לנתח את הנתונים וגם לפעול בתחום בריאות הציבור כדי לנסות לצמצם את התחלואה והתמותה. ארגז כלים שלם, שכולל כל מיני דברים, החל מהנחיות לשטיפת ידיים וכלה בסגר נוסח ווהאן ובאמצע כל מיני אמצעים אחרים.

מתארגנים ללחימה בנגיף - כבאים בקוריאה הדרומית
National Fire Agency, קוריאה הדרומית

מטבעו של מצב חירום, ההחלטות לגבי איזה צעדים לנקוט נעשות לפעמים בתנאי אי ודאות. זה גם קורה עכשיו. וגם זה - חוסר הודאות בזמן התפרצות - זה משהו שאפידמיולוגים מבינים ומכירים. זה חלק מהתחום ויש גם שיטות ודרכים להתמודד עם זה בניהול הסיכונים.

אני מבטיחה לכם שכן, הם יודעים שאולי יש חולים לא מאובחנים. וכן, הם יודעים שאחוז התמותה אולי לא מדויק בגלל זה (וגם מסיבות אחרות). והם יודעים שיש אנשים שלפעמים מפרים את ההנחיות. והם יודעים מה צריך לעשות כדי להגביר הענות כשצריך. לא סתם יושבים אנשים ולומדים את זה שנים. זה חלק מהמקצוע.

אז כשאתם קוראים על צעדי ההכלה, קחו את זה בחשבון. גם אם לכם הם לא נראים הגיוניים באותו הרגע. גם אם אתם "עשיתם את החישוב" והגעתם למסקנה אחרת. יושבים אנשי מקצוע במשרד הבריאות, באמת טובים (אני מכירה שניים מהם), עובדים מסביב לשעון בלחץ כבר שבועות כדי לנהל את המשבר הזה, בתנאים של חוסר ודאות ושל תקציב וכח אדם מוגבלים (והם תמיד יהיו מוגבלים).

האם חלק מהצעדים שגויים? אולי בדיעבד נגלה שהם היו חמורים מדי, או להיפך, לא מספיק חמורים. הם נכונים לכרגע, הם דינאמיים והם מתמודדים עם אי ודאות. ולא, אם אתם לא אנשי מקצוע בתחום, ולא יושבים בצוותים שמנהלים את המשבר, לא הייתם יכולים להגיע להחלטות טובות יותר. בהגדרה. זה לא המקצוע שלכם.

אז מה לעשות? להרגע, קודם כל. לנשום עמוק. להבין שהנגיף המלעון הזה כאן והוא כנראה לא הולך לשומקום עד שיהיה לו חיסון. מה שיקח בתרחיש הכי אופטימי לפחות שנה. במהלך השנה הזאת, כולנו נתמודד עם הרבה קשיים.

אני מניחה שגם נראה סוגים שונים של צעדי הכלה. בבקשה, התייחסו אליהם בשיא הרצינות. שיתוף הפעולה, גם במחיר כואב של הפסד אישי של כל מיני דברים, יוכל לחסוך לנו חיי אדם בסופו של דבר.

ובנימה אישית, יש לנו כרטיסי טיסה למיאמי. היא יוצאת עוד כמה שעות מנתב"ג. טיול כיפי של שלושה שבועות בפלורידה, חלום נכון? לא נהיה על הטיסה, כמובן. נספוג את עלות הביטול (כי הביטוח לא מכיר בזה). זה מחיר קטן לשלם ביחס לאתגר הלאומי והגלובלי שכולנו צריכים לעמוד בו עכשיו.זה ממש זמן טוב לפתח פרופורציות. 

בריאות לכולם!

נגיפי SARS-CoV-2 במיקרוסקופ אלקטרונים
NIAID-RML

ענת אל-השחר - בלוגרית שמתעניינת בבריאות הציבור ובחיים בריאים, פעילה בעמותת מדעת ופועלת להנגשת מידע רפואי אמין לציבור.

פורסם בדף הפייסבוק של המחברת