על לידה טבעית, ניתוח קיסרי, חיידקים ומה שביניהם / דינה וולודרסקי.

אילו אוכלוסיות חיידקים מלוות את התינוק שנולד בלידה טבעית לעומת תינוקות שנולדו בניתוח קיסרי, ומהיכן מגיעים החיידקים אל עור התינוק?

בזמן הלידה נחשף היילוד בפעם הראשונה לחיידקים שונים, ובראש ובראשונה לחיידקים מגופה של אמו במעבר דרך תעלת הלידה. חשיפה זו עשויה להיות אירוע מכונן בחייו של הרך הנולד, שכן לחיידקים השוכנים בגופנו השפעה רבה על בריאותנו. כך, למשל, חיידקי המעיים ידועים בתרומתם למטבוליזם, לעמידות בפני חיידקים פתוגניים, להכנה של המערכת החיסונית ועוד.

צילום:    Drmies - Wikimedia commons

לאחרונה תינוקות רבים נולדים בניתוח קיסרי. בארצות הברית, למשל, כשליש מהלידות מתרחשות בעזרת ניתוחים קיסריים. במחקרים רבים בעבר נמצא שאוכלוסיית החיידקים במעיים מושפעת מאופן הלידה. כעת, חוקרים בראשותה של מריה דומינגואז-בלו (Dominguez-Bello) מאוניברסיטת פורטו-ריקו, מדווחים במאמר שהתפרסם ביוני בכתב-העת PNAS, כי גילו שאוכלוסיית החיידקים בגופם של תינוקות שנולדים לידה טבעית שונה בתכלית מאוכלוסיית החיידקים בגופם של תינוקות שנולדים בניתוח קיסרי, כלומר ההבדל הוא לא רק בחיידקי המעיים.

במחקר הנוכחי המטרה לא היתה להתמקד בסוג חיידק אחד או באיבר אחד כמו שנעשה במחקרים קודמים, אלא לבדוק באופן כללי את אוכלוסיית החיידקים בגופו של התינוק ככזו שתלויה באופן הלידה. דומינגואז-בלו ועמיתיה ריצפו את גן ה-16s rRNAמדגימות שנאספו בסמוך ללידה מהאימהות ומהתינוקות כדי לאפיין את אוכלוסיות החיידקים בדגימות אלה.

16s rRNA הוא מרכיב בריבוזומים של יצורים פרוקריוטיים כגון חיידקים וארכאונים. הריבוזומים הם "בתי חרושת" לחלבונים של התא החי והם משתתפים בתהליך שבו RNA מתורגם לחלבון. הגן המקודד בניית 16s rRNA משמש למחקרים פילוגנטיים רבים, משום שרצף זה מאופיין הן באזורים שמוּרים, המאפשרים לבודד אותו משאר ה-DNA הגנומי, והן באזורים אחרים ברצף. אזורים אלה שונים מאוד מקבוצה טקסונומית אחת לאחרת, ומאפשרים זיהוי של מיני החיידקים בדגימה. שימוש במידע כזה מאפשר זיהוי אמין של מין החיידק.

המחקר היה מצומצם בהיקפו והשתתפו בו בסך הכול תשע נשים ועשרת התינוקות שלהן. ארבע מהנשים ילדו לידה טבעית ואילו חמש האחרות ילדו בניתוח קיסרי. הדגימות נלקחו מהעור, מחלל הפה ומהנרתיק של האימהות כשעה טרם הלידה. מהתינוקות נלקחו דגימות מהעור, חלל הפה והאף חמש דקות לאחר הלידה.

כמו כן נלקחו דגימות מֶקוֹניוּם (הצואה הראשונה של התינוק) בתוך 24 שעות מרגע הלידה. מהדגימות הופק DNA והמקטעים המקודדים בניית 16s rRNA רוצפו. בסופו של תהליך פוענחו רצפי ה-DNA המדויקים של הגן המקודד ל-16s rRNA של החיידקים שהיו מיוצגים בדגימות. רצפים אלה משמשים מעין "טביעת אצבעות" של החיידקים בדגימה, לפיכך ניתוח הרצפים מאפשר זיהוי אמין של מגוון החיידקים – המיקרוביום – בכל אחת מהדגימות.

מן הממצאים עולה שבאימהות השתנו אוכלוסיות החיידקים בעיקר בהתאם לאיבר שממנו נלקחה הדגימה. לדוגמה, אוכלוסיית החיידקים על עורה של אישה א' נמצאה דומה יותר לאוכלוסיית החיידקים על עורה של אישה ב' מאשר לזו שנדגמה מחלל הפה של אישה א'. לעומת חלל הפה שבו נמצאו בעיקר סטרֶפְּטוקוקים, על גבי העור נמצאו, בין היתר, סטָפילוקוקים ובנרתיק (לֵדָן) היו נפוצים בעיקר לַקְטוֹבּצילים.

בניגוד גמור לאמותיהם, אצל התינוקות אוכלוסיית החיידקים היתה דומה בין האיברים השונים (חלל הפה, העור, האף והמעי) ושונה בין תינוק לרעהו. ממצאים אלה מראים כי בשלב מוקדם זה בתינוק החיידקים מפוזרים באופן אחיד. ממצא מעניין לא פחות הוא שאוכלוסיות החיידקים בתינוקות שנולדו בלידה טבעית היו שונות מאלה של התינוקות שנולדו בניתוח קיסרי. בתינוקות שעברו בתעלת הלידה ונולדו לידה טבעית נמצאו, כצפוי, אוכלוסיות חיידקים הדומות לאלה שנדגמו מהנרתיק אצל האימהות. לעומת זאת, בתינוקות שנולדו בניתוח קיסרי נמצאו חיידקים הדומים לאלה שנדגמו מדגימות עור של האימהות.

יתרה מכך, בתינוקות שנולדו לידה טבעית החיידקים היו דומים יותר לאלה שנדגמו מהנרתיק של אמם מאשר לאלה שנדגמו מהאימהות האחרות, ואילו בתינוקות שנולדו בניתוח קיסרי החיידקים לא היו דומים יותר לחיידקים מעור אמם מאשר לאלה שנדגמו מעור האימהות האחרות. ממצא זה מעיד על כי ייתכן שמקור החיידקים בתינוקות אלה לאו דווקא מעור אמם, אלא מבית החולים.

לממצאים המתוארים במחקר עשויה להיות השפעה על בריאותו של התינוק: חיידקי הסטפילוקוקוס אינם מזיקים בדרך כלל, אך הזן MRSA עמיד בפני אנטיביוטיקה ומסוכן. במחקרים קודמים התברר כי 80%-64% מהמקרים המדווחים של MRSA התרחשו ביילודים שנולדו בניתוח קיסרי.

במחקרים אחרים הוכח כי תינוקות שנולדו בניתוח קיסרי נוטים יותר לסבול מאלרגיות ומאסטמה. דומינגואז-בלו ועמיתיה סבורים כי אוכלוסיית החיידקים הראשונית משפיעה הן על דפוסי התיישבות החיידקים באיברים השונים לאורך זמן והן על מערכת החיסון של התינוק המתפתח.

עם זאת, החוקרים זהירים במסקנותיהם מכיוון שכאמור מדובר במחקר מצומצם ביותר בהיקפו, ונדרש מחקר המשך. זאת ועוד, שאלות מעניינות וחשובות נותרו פתוחות; למשל מתי וכיצד מתרחש השינוי מאוכלוסיית חיידקים אחידה כמו שנמצאה בתינוקות, לאוכלוסיות מותאמות לאיבר כמו שנמצאו באימהות?

דינה וולודרסקי היא בעלת תואר מוסמך במדעי החיים ממכון ויצמן למדע ותואר ראשון במדעי החיים מהאוניברסיטה העברית.

הכתבה התפרסמה במגזין גליליאו 144, אוגוסט 2010

מגפת השפעת H1N1 - היתה או לא היתה? - לוטם אליהו

מספר מאמרי ביקורת על החלטות ארגון הבריאות העולמי בנוגע לטיפול במגפת השפעת H1N1 ב-2009 צצו בשבועות האחרונים. מאמרים אלו העלו טענות קשות כנגד התנהלות הארגון, טענות שרובן אינן מבוססות או נובעות מתוך בורות של העולם המדעי.                                               

ב-11 ביוני 2009, ד"ר מרגרט צ'אן (Chan), העומדת בראש ארגון הבריאות העולמי WHO, הכריזה על נגיף השפעת מסוג H1N1 שהתפשט אז בעולם כמגפה רשמית. ההכרזה הובילה ליישום מדיניות תגובה במדינות רבות, הכוללת אגירת תרופות אנטי-וירליות והכנות לחיסונים המוניים נגד נגיף הH1N1. בשלב זה השפעת היתה עדיין ב"גל הראשון" שלה והפחד שליווה את החלטת ארגון הבריאות העולמי וכן של משרדי בריאות בממשלות רבות, היה שהגלים הבאים של הנגיף ייעשו מדבקים ואלימים יותר - בדומה למה שקרה במגפת השפעת של 1918.

היום אנחנו יודעים שזה לא קרה. הפחדים הגרועים ביותר שלנו לא התממשו. מגפת H1N1, רצינית ככל שהייתה, התפוגגה במהלך חורף 2009-2010, ויצרה באופן מפתיע עונת שפעת חלשה מהרגיל (מי שרוצה את המספרים יכול לגשת לאתר של  המרכז לבקרת מחלות באטלנטה. אך לעונת שפעת זו היו כמה שינויים מדאיגים. היא לא הרגה יותר אנשים, המספרים היו דומים,  אך בעוד שפעת רגילה הורגת בעיקר אנשים מבוגרים, H1N1 הראתה שיעורי תמותה גבוהים יותר בקרב בוגרים צעירים, נשים הרות, וילדים (חלק מהסיבה היא שחלק מהמבוגרים כבר נחשפו לנגיף דומה בעבר וכבר היו מחוסנים).

תחזית נוספת שלא התממשה הייתה כי מגפת הH1N1 תבוא בנוסף לעונת השפעת הרגילה. אך השפעת הרגילה לא הופיעה השנה ולמעשה כמעט ולא היו מקרים של שפעת עונתית. אין עדיין כל הסבר למה זה קרה, וסביר כי ייקחו מספר שנים לפני שנקבל תשובה ברורה.

מספר המקרים הנמוך (ביחס למצופה) של H1N1 השאיר חלקים נרחבים של הציבור עם התחושה כי המגפה היתה קצת כשלון וייתכן כי ארגוני הבריאות הגזימו בתגובתם. אמנם זה מקרה קלאסי של חשיבה בדיעבד, אך הניתוק הוביל לשאלות לגבי ההחלטות שהתקבלו על ידי ארגון הבריאות העולמי ובמיוחד לגבי היות החלטותיהם נקיות מניגודי אינטרסים.

המקור: Bearman2007, Flicker

בתחילת יוני 2010 פורסמו שני מאמרים, האחד מאת ועדה לחברה, בריאות וענייני משפחה של המועצה אירופאית והשני שפורסם בBritish Medical Journal-. גם כתבה מאת יפה שיר-רז שכותרתה "שפעת החזירים - המגפה שלא היתה" פורסמה בYNET ב-6.6.2010. מאמרים אלו העלו מספר שאלות לגיטימיות בנוגע להחלטות שהתקבלו על ידי ארגון הבריאות העולמי - האם ההחלטה להכריז על מגפה היתה מוצדקת? האם היו ניגודי אינטרסים של ממש בקרב המומחים שייעצו לארגון? האם ניגודי האינטרסים נחשפו כיאות? למותר לציין כי העלאת שאלות אינה כוללת בחובה אשמה וגזירת דין ובניגוד לדעה שיוצגה בתקשורת, אין מדובר בצייד מכשפות.

האם נכון היה להכריז על מגפה?

ארגון הבריאות העולמי למעשה החל להתכונן למגפת שפעת ב-1999 כאשר הכריז (בתרגום חופשי): "בלתי אפשרי לחזות מתי תתרחש מגפה. במקרה שנגיף השפעת האמיתי המתנהג כמו שקרה ב-1918 יופיע שנית, גם בהתחשב בהתקדמות הרפואה מאז, מקרי המחלה והמוות יהיו חסרי תקדים". מכאן נובעים העקרונות המנחים של הארגון - מגפות שפעת הן בלתי צפויות ועשויות להיות חמורות מאוד. נקודה נוספת שהתקבלה כבר אז היא כי כל פעולה משמעותית למניעת המגפה צריכה להתרחש לפני שהיא תגיע לשיאה. המחקר המדעי הראה שוב ושוב כי לנגיפי שפעת יש נטייה לעבור שינויים (מוטציות) במהלך מגפה, מקומית או עולמית. שינויים אלה פרושם כי הסיכוי שהנגיף יהפוך פתאום לאלים ו/או מדבק יותר הוא ממשי מאוד. זה קרה בעבר, בצורה הבולטת ביותר במגפה של 1918. אף אחד לא יכול לדעת עד כמה גרועה מגפה תהיה עד שכבר מאוחר מידי כדי לעשות צעדים משמעותיים. פיתוח וייצור של חיסונים לוקחים כמה חודשים, לפחות. גם מאגרי התרופות יאזלו במהירות בזמן מגפה אלא אם ייצרו מצבור שלהן.

העקרון המנחה לכן קובע - היכונו לרע ביותר, גם בזמן שמקווים לטוב. במקרה של H1N1 המגפה הייתה אמיתית ורצינית, עם הרבה מקרי מוות, ושיעור תמותה גבוה בקרב הצעירים והבריאים. אך השינוי המפחיד שיגביר את אלימות הנגיף לא קרה. נוספה לכך ההעדרות הבלתי צפויה של השפעת העונתית. לא היתה כל דרך למישהו לחזות תוצאות אלו.

זהו מעשה בלתי אחראי מצד פוליטיקאים ומנהיגים אחרים להיטפל אל ארגון הבריאות העולמי כאל שעיר לעזאזל, רק כי לא הצליח לחזות עתידות. מתקפות כאלה על ארגון הבריאות העולמי אולי משיגות לפוליטיקאי זמן תקשורת עכשיו אך עושות את ההכנה למגפה הבאה קשה בהרבה. מומחים לא יסכימו לסכן את שמם אם יותקפו במקרה שהתחזית הגרועה ביותר שלהם לא התגשמה. זה כמו לתבוע מנתח כל פעם שהוא מוציא תוספתן בריא. זה לא יהיה טוב לכל אותם מטופלים עתידיים עם פוטנציאל לדלקת בתוספתן.

ביקורת ציבורית בלתי אחראית שכזו על ארגון הבריאות העולמי עשויה ליצור מנטליות של "הילד שצעק זאב". מעט מידי אנשים תופסים עד כמה היה לנו מזל עם נגיף הH1N1 של 2009. בפעם הבאה שארגון הבריאות העולמי יזהה מחלה כמגפה יהיו אנשים, ואולי אפילו ממשלות, שיתעלמו מההמלצה תחת האמירה ש"זה מה שהם אמרו ב-2009". עצוב לומר אך ייתכן שאנו כבר נמצאים במצב בו קיים חוסר אמון בארגון הבריאות עולמי עקב החששות שעלו כנגד H5N1 (שפעת העופות) לפני שש שנים ולא התממשו. במחקר שפרסמו סטילפישר ושות' עולה כי קיימת בורות, לא רק בקרב הציבור הרחב אלא גם בקרב מספקי שירותי הבריאות, בכל הנוגע לבטיחות החיסון לשפעת. רק 53% מהרופאים שנשאלו לגבי החיסון לשפעת H1N1 המליצו לקבל אותו. האחרים המליצו נגד או ישבו על הגדר. החוקרים העלו חשש כי במידה ותתרחש מגפה נוספת הורים רבים יבחרו שלא להתחסן ולא לחסן את ילדיהם כי יחשבו שהסיכון העולה מהחיסון גבוה מזה של המחלה עצמה, חשש שאין לו בסיס במחקרים המדעיים.

מה שישרת בצורה הטובה יותר את הציבור הרחב הוא שמומחי העולם יחשבו בזהירות לגבי איך להתנהל בזמן מגפה פוטנציאלית, בהינתן כל האלמנטים הבלתי צפויים הבנויים לתוך מצב שכזה. אנחנו לא רוצים להכריז על מגפה בכל עונת שפעת, אך אנו גם לא רוצים להיתפס לא מוכנים. זה מצב עדין, וסביר בהחלט לצאת מנקודת מבט של זהירות - כלומר להכריז על יותר מגפות ממה שיתבררו כקטלניות במיוחד. העולם מעדיף כמה אזעקות שווא מאשר להיתפס לא מוכן, כמו ב-1918. נקודה אחת ספציפית שיש למבקרים היא שארגון הבריאות העולמי שינה את ההגדרה של "מתי מכריזים על מגפה" לכבוד נגיף H1N1 של 2009, בהסירו את ההכרח שמגפה חייבת לגרום נזק רציני. כאן יש להזכיר שתי נקודות, הראשונה, הסיבה המדעית שלשמה נערך השינוי הוא שההכנות אינן יכולות לחכות עד שהמגפה כבר תיצור נזק רציני. הנקודה השניה היא של תזמון. השינוי אמנם הוכרז בתקשורת באפריל 2009, אחרי הופעת המקרים הראשונים של שפעת H1N1, אך הטיוטה הסופית של הועדה שהמליצה על השינויים הוגשה בפברואר 2009, לפני הופעת אותם מקרים.

האם היו ניגודי אינטרסים?

המאמר בירחון הרפואה הבריטי העלה חשדות כי לחלק ניכר מהמומחים שעצתם הובילה להחלטת ארגון הבריאות העולמי להכריז על מגפה היו ניגודי אינטרסים שלא הוצהרו. ראשית, הטענה כי ההכרזה על השפעת כמגפה היא שהפעילה את החוזים של החברות המייצרות את החיסונים אינה נכונה. מדינות רבות, וביניהן ארצות הברית, אנגליה, צרפת, בלגיה, פינלנד, קנדה, הולנד ושוויץ הזמינו כמויות גדולות של חיסונים שבועות לפני שארגון הבריאות העולמי הכריז על שפעת הH1N1 כמגפה. הן עשו זאת על סמך הדעה של המומחים שלהן ולא של ארגון הבריאות העולמי.

שנית, ההגדרה של מהו ניגוד אינטרסים נמתחת על טווח רחב של מקרים. למשל, אם מומחה מקבל שוחד או עמלה עבור מתן חוות דעת אוהדת לחברה מסחרית, סביר שכולם יסכימו שמדובר בניגוד אינטרסים מפוקפק. אם מומחה מחזיק מניות של חברה שרווחיה מושפעים מההמלצה או מההחלטות של המומחה - זהו גם ניגוד אינטרסים מובהק. למעשה כל מקרה בו העצה או ההחלטה של מומחה ישפיעו ישירות על הכנסתו או הקריירה שלו. אך ישנו תחום אפור בין ניגודים ברורים אלו לבין העדר קשר כלשהו לתעשייה. אקדמאים ומומחים, במיוחד מאחר והם מומחים, לעיתים קרובות מקבלים כסף בכדי להרצות, לספק ייעוץ בתחום המומחיות שלהם, או בכדי לעצב ו/או לערוך מחקר עבור גופים מסחריים. בעוד אלו "קשרים לתעשייה" הם אינם ניגודי אינטרסים ברורים, מאחר והם הם לרוב קשרים זמניים ואינם בהכרח יוצרים מצב בו עצה או דעה עתידית שינתנו על ידי המומחה ישפיעו על ההכנסה או הקריירה שלו.

במקרה של שלושת המומחים המדוברים (מתוך ועדה של 22 מומחים) שייעצו לארגון הבריאות העולמי בנושא שפעת H1N1, כל ניגודי האינטרסים הם מהתחום האפור. לא היה שוחד או עמלה, ולא היו מומחים שעמדו להרוויח או להפסיד כסף כתוצאה מהעצה שלהם. אך רבים מהמומחים ייעצו בעבר לתעשייה וחלקם ערכו מחקרים קליניים עבור חברות תרופות המייצרות חיסונים או תרופות אנטי וירליות. היכן נוכל למצוא מומחה לקשיים שבייצור המוני של חיסונים שלא עבד עם חברה מסחרית בעבר? זה כמובן לא עצר את המבקרים מחפשי הקונספירציה מלעוות את המצב. מייק אדמס מ"חדשות טבעיות"  Mike Adams of Natural News, למשל, טען במשגה שירחון הרפואה הבריטי חשף מתן שוחד וקונספירציה אמיתית לרמות את הציבור לגבי מגפת ה-H1N1 (הם לא דיווחו על משהו קרוב לזה אפילו). אם ניתן לסמוך על התגובות למאמר שלYNET דעת הציבור נוטה יותר לכיוון הזה מאשר לגרסה שהירחון באמת דיווח עליה.

הציבור מרוויח כאשר המומחים הטובים ביותר מייעצים גם לתעשייה וגם לרשויות המפקחות ולרשויות הממשלה. התייחסות לכל קשר שכזה כאילו נעשה בזדון טומן בחובו נזק פוטנציאלי. החוקרים מסייעים לתעשייה להשקיע את כספי המחקר שלהם בצורה הנבונה ביותר ומסייעים לרשויות לקבל החלטות רציונליות ומבוססות ראיות. יש כאן עניין של איזון - אנחנו רוצים לאפשר למומחים לתת לציבור את הרווח המירבי מהמומחיות שלהם, מבלי ליצור ניגוד אינטרסים של ממש המסכן את העצה שלהם.

צורך בחשיפה מלאה

התחום האפור של ניגוד האינטרסים עשוי להיות מבלבל, אך ניתן להסכים כי ראוי שתהיה חשיפה מלאה ושקיפות לגבי ניגודי אינטרסים פוטנציאליים. המומחים אמנם מסרו את ניגודי האינטרסים שלהם לארגון הבריאות העולמי, אך שמות המומחים נשמרו בסוד, יחד עם ניגודי האינטרסים הפוטנציאלים שלהם. ארגון הבריאות העולמי מגבה החלטה זו בטיעון שהסתרת זהות המומחים מטרתה להגן עליהם מפני לחצים שעשויים להיות מופעלים מצד גורמים בתעשייה. החלטה זו עומדת כיום לביקורת, אך יש עימה היתרונות והחסרונות שלה.

לסיכום

קל מאוד להיות חכמים בדיעבד ולטעון כי ההכרזה על שפעת H1N1 כמגפה היתה מוגזמת, אך ההחלטה היתה אחראית בזמנה. אם בעתיד נמצא עצמנו במצב דומה של מגפת שפעת ממשמשת ובאה, תגובה דומה (אולי יכולים להיות כמה שינויים קטנים) תהיה הולמת. חשבו על האלטרנטיבות - הייתם מעדיפים שממשלות העולם יערכו ביתר למגפה שלא תגיע לשיא עוצמתה, או מיליוני מקרי מוות שניתן היה למנוע רק כי אותן ממשלות חששו מביקורת אפשרית?

הדיון לגבי ניגודי אינטרסים צריך להמשך. נראה כי הדיון הוסת רחוק מידי לכיוון בו כל קשר עם התעשייה נחשב כניגוד אינטרסים של ממש, והפך את הנושא יותר לציד מכשפות מאשר אמצעי זהירות הגיוני. הדיון צריך לחזור למקום מאוזן יותר - כדי שהציבור יוכל להרוויח מהמומחים הטובים ביותר בתחומים החשובים.

קיימת בורות מדעית בקרב הציבור הרחב והבנה טובה יותר של תהליכי קבלת ההחלטות עשויה להוביל לאמון. אחת הבעיות העיקריות בתפיסת הציבור היא כי המושלם הוא אויבו של הטוב. נראה כי הציבור רוצה שלמות ואינו סובלני לטעויות. נקודה זו מובילה לתקיפה ועיכוב של תוצאות טובות מאוד, גם אם לא מושלמות, המיועדות להגן על הציבור.

קיימים בשוק היום לא מעט גורמים מסחריים, חלקם אידאולוגיים, חלקם רמאים וחלקם סתם משוגעים, המוכרים לציבור רפואה חסרת טעויות וחסרת תופעות לוואי. זו רפואה שאינה עובדת. לפחות לא מעבר לאפקט הפלצבו.

קל לבקר, אך קשה באמת לפתור בעיות מורכבות. אם אתם חושבים שתגובת ארגון הבריאות העולמי לא הייתה טובה מספיק, הציעו משהו טוב יותר, משהו שלא כולל את הבלתי אפשרי כמו קריאת עתידות.

מקורות

מאמר מאת סטיב נובלה בScience based Medicine

אתר החדשות  NatureNews

פורסם במקור ב"מדע וחיות אחרות"  - הבלוג של המחברת ב"תפוז בלוגים"

נגיף חצבת נגד סרטן - דינה וולודרסקי

שלב ראשון של מחקר קליני מראה כי נגיף חצבת מוחלש עשוי לשמש לטיפול בסרטן השחלות

סרטן השחלות גורם למותן של 16,0000 נשים בכל שנה בארה״ב לבדה. רוב הנשים מגלות כי לקו בסרטן השחלות רק כאשר הסרטן כבר התפשט בכל חלל הבטן. ב-65% מהנשים שנותחו וטופלו בכימותרפיה, הסרטן חוזר כך שאי אפשר לטפל בו ביעילות באמצעים הקיימים. תרופות כימותרפיות כגון דוקסורוביצין (doxorubicin) אמנם עשויות להשפיע לטובה על חלק קטן מהחולות, אן התגובה לתרופה זמנית בדרך כלל ותופעות הלוואי קשות מאוד (לא בכדי תרופת הדוקסורוביצין שצבעה אדום קיבלה את כינוי החיבה המפוקפק ״השטן האדום״).

צביעה מיוחדת של פיסת רקמה שנלקחה מגידול של סרטן שחלבה רירני
המקור:  Nephron, Wikimedia commons

סרטן השחלות תחום לרוב בגבולות חלל הבטן ולכן אפשר להשתמש באסטרטגיות של טיפול מקומי, ביניהן "וירותרפיה׳׳ - ריפוי בעזרת נגיפים.

היתרון שבשימוש בנגיפים הוא העובדה שנגיפים מסוימים חודרים לתא ומשעבדים אותו לצורך ההתרבות שלהם, כך שבסופו של דבר התא עצמו מושמד. אם הנגיף תוקף תאים סרטניים בלבד או הונדס כך שיתקוף תאים סרטניים, אפשר להשתמש בו להשמדתם.

ד״ר סטפן ראסל (Russell) ועמיתיו מהמרכז הרפואי מאיו (Mayo clinic) שבארה״ב חוקרים נגיפים שעשויים לשמש לטיפול נגד סרטן. ״הנגיף שאנו מעוניינים בו אמור להשמיד תאי סרטן באופן ספיציפי כמו שנגיף ה-HBV (הפטיטיס B) משמיד תאי כבד, נגיף ה-HIV תוקף את תאי ה-T ונגיף הפוליו הורג תאי עצב" מסביר ראסל.

במעבדתו של ראסל התגלה כי לנגיף חצבת מוחלש, המשמש לחיסון כנגד מחלת החצבת, יכולת מיוחדת להרוס תאי סרטן. נגיף החצבת המשמש לחיסון בודד כבר ב-1954 מגרונו של דיוויד אדמונסטון (Edmonston) שלקה במחלה. הנגיף הוחלש על-ידי כך שגודל בתאים שאינם תאי המטרה הרגילים שלו, ובמהלך הסתגלותו לתנאים החדשים צבר מוטציות שגרמו לו לאבד את היכולת לגרום למחלה באדם. נראה כי בו בזמן צבר מוטציות שהפכו אותו לאלים במיוחד בעבור תאים סרטניים. ככל הנראה הסיבה לעובדת היותו של הנגיף המוחלש קטלני בעבור תאי סרטן היא שהנגיף חודר לתאים דרך קולטן CD46, המתבטא ביתר בתאים של גידולים סרטניים רבים (הקולטן משמש את הגידול להגנה מפני המערכת החיסונית של הגוף, ואילו הנגיף המוחלש משתמש בקולטן זה על מנת לחדור לתא).

ראסל ועמיתיו היו מעוניינים להשתמש בנגיף החצבת המוחלש כ״שליח״ שיהרוג תאי סרטן. כדי שיוכלו לעקוב אחר התרבות הנגיף בתוך גוף החולה הם הינדסו את הנגיף כך שהחדירו לתוכו גן המקודד יצירת חלבון ה - carcinoembryonic antigen, או בקיצור CEA. חלבון ה-CEA הוא גליקופרוטאין המתבטא בעובר ואינו מיוצר לאחר הלידה. בנסיוב (סרום) של חולי סרטן המעי הגס, ולעתים אף סרטן הריאה וסרטן השד, אפשר למצוא רמות גבוהות של החלבון ולכן חלבון ה-CEA משמש בדרך כלל כסמן למעקב אחרי חולי סרטן המעי הגס (עקב טיפול יעיל, למשל, נצפה לירידה של סמן זה אצל חולה סרטן המעי הגס). 

במחקר הנוכחי החוקרים לא השתמשו ב-CEA בתפקידו המסורתי אלא החדירו את הגן בנגיף החצבת המוחלש כך שיקודד יצירת ה-CEA, וכך אפשר יהיה לעקוב אחר התרבות הנגיף: עם התרבות הנגיף תעלה רמת ה-CEA בדם המטופלת. כלומר במקרה זה חלבון ה-CEA הוא מדד להתפשטות הנגיף ולא להתפשטות הסרטן. התפשטות הסרטן, לעומת זאת, נמדדת בין היתר בעזרת סמן אחר המכונה CA125 (שרמתו בדם מעידה על מצב סרטן השחלות).

החוקרים בדקו את השימוש בנגיף המוחלש בתאים in vitro (כלומר תאים הגדלים בתרבית) ומצאו כי תאי סרטן שאותם מדביק הנגיף מייצרים חלבונים התורמים ליכולתם של תאים אלה להתאחות עם תאים שכנים שאינם מודבקים וליצור צברים העוברים בסופו של דבר תהליך של אפופטוזה - מוות תאי מתוכנן, דבר המונע מהתא הנגוע להפוך לגידול ממאיר. בהמשך ניסו החוקרים להשתמש בנגיף החצבת המוחלש כנגד לימפומה, מיאלומה, סרטן הלבלב, סרטן השחלות, גליומה ועוד בעכבריים. סרטן השחלות היה מהגידולים הראשונים שהתברר כי הוא מעוכב על-ידי נגיף החצבת. החוקרים גידלו תאים של סרטן השחלות בתוך חלל הבטן של עכברות, והראו כי עכברות שהוחדר להן נגיף החצבת המוחלש חיו זמן ארוך יותר מאלה שלא טופלו. חשוב לא פחות, לא נמצא נזק לרקמות הבריאות בעכברות.

בפברואר 2010 פרסמו החוקרים בכתב-העת Clinical Cancer Research את תוצאות השלב הראשון של ניסוי קליני בבני אדם, שבו טיפלו באמצעות הנגיף המהונדס ב-21 נשים הסובלות מסרטן שחלות חוזר, ושטופלו בעבר בכימותרפיה. מטרות הניסוי היו לקבוע את המינון המרבי על-ידי מעקב אחר הנגיף והתרבותו, מעקב אחרי התגובה החיסונית של החולה למתן הנגיף, וכמובן בדיקת השפעת הנגיף על הגידול. הנשים שנבחרו לניסוי היו בעלות ערכי CEA נמוכים מכדי שאפשר יהיה לייחס ערכים גבוהים של CEA באופן בלעדי להתפשטות הנגיף. הנשים קיבלו את הנגיף המהונדס בעירוי של תמיסה פיזיולוגית. מבחינת רעילות הטיפול הניסיוני, החוקרים דיווחו על תופעות לוואי של חום, עייפות וכאב בטן. בחולה אחת הופיע כאב מפרקים שחלף עקב טיפול בנוגדי דלקת. באשר לתגובה החיסונית לטיפול דיווחו החוקרים כי לא נמצאה עלייה ניכרת ברמות הנוגדנים לנגיף המהונדס וכן לחלבון CEA שמבטא הנגיף. נמצא שיעילות הטיפול החדש תלויה במינון שניתן, אך תוחלת חייהן של החולות שהשתתפו בניסוי היתה 12.5 חודשים בממוצע, ואילו בטיפולים המקובלים התוחלת הצפויה עמדה על שישה חודשים בלבד.

זהו המחקר הקליני הראשון שבו נבדק שימוש בנגיף חצבת מהונדס לטיפול בסרטן ותוצאותיו מבטיחות: תוחלת חייהן של החולות הוכפלה ומצבן היה יציב במשך כל זמן הטיפול. החוקרים מציינים כי כבר החלו לבדוק את השימוש בנגיף החצבת המוחלש אף לטיפול בסוגי סרטן אחרים כגון גליובלסטומה.

לקריאה נוספת

באתר הבית של המרכז הרפואי מאיו

על סרטן השחלות באתר האגודה למלחמה בסרטן

דינה וולודרסקי היא בעלת תואר מוסמך במדעי החיים ממכון ויצמן ותואר ראשון במדעי החיים מהאוניברסיטה העברית.

פורסם ב"גליליאו" 140, אפריל 2010

האם אפשר להסתתר בעדר? - לוטם אליהו

 אנחנו חיים בעדר אנושי, אך האם ניתן להסתתר בתוכו מפני מחלות מדבקות?

אדוארד ג`נר היה הראשון שהתחיל עם תורת החיסונים כפי שאנו מכירים אותם כיום, אך יש עדויות כבר מ-200 שנה לפני הספירה מהודו וסין כי המקומיים היו חושפים עצמם למחלות קלות בכדי להימנע מהמחלות הקשות יותר. בהמשך, לואי פסטר גילה את הבסיס הרפואי לחיסונים בהכרה שמחלות מגיעות מחיידקים ולא מהתנהגות בלתי רצויה כפי שטענה הכנסייה. הוא היה גם מי שפיתח חיסון לכלבת. ג`ון סאלק ואדוארד סייבן פיתחו את החיסון לפוליו (שיתוק ילדים), מוריס הילמן פיתח מעל 30 חיסונים שונים. כיום יש חיסונים לאבעבועות שחורות, חצבת, כלבת, פוליו, דיפתריה, כולרה, טיפוס, טטנוס, צהבת B, שחפת, דלקת קרום המוח,שעלת, חזרת, אדמת ועוד. מדובר במחלות שעיקר הנפגעים מהן הם ילדים. העובדה שאדם שגדל ב-30 השנים האחרונות כלל לא חושב על המחלות הללו רק מוכיחה עד כמה החיסונים יעילים.          

בעקבות מחקר בעייתי, שתוצאותיו הופרכו מאז ב-12 מחקרים גדולים ומבוקרים, הורים מודאגים החלו לקשור בין החיסון המשולש לאוטיזם. את הקשר שמצא המחקר הראשוני ניתן להסביר בכך שאוטיזם היא מחלה המראה סימנים ראשונים בתקופת הילדות המוקדמת, שהיא גם התקופה בה מקבלים חיסונים רבים. הסטטיסטיקה מחייבת שחלק מהילדים יאובחנו באוטיזם סמוך לקבלת חיסון (וגם אינטרסים אישיים שפורסמו מאז של מחבר המאמר המקורי). מה כן גורם לאוטיזם? עוד לא ממש יודעים אבל העדויות המצטברות במחקרים מצביעות על בעיה באופן בו תאי העצב מסתדרים במוח עוד בשלבי ההריון המוקדמים. אך הבהלה ההורית עשתה את שלה ומאז אותו מאמר קמה תנועה המתנגדת לחיסונים בכלל אשר הובילה לירידה במספר הילדים המקבלים חיסון. מספר מקרי המחלות הניתנות למניעה בחיסון בקרב ילדים נמצא בעלייה.    

המחשה גרפית של חסינות העדר
משמאל: המצב ההתחלתי של אוכלוסיה  שיש בה שני פרטים חולים ומדביקים.
מימין:  אותה אוכלוסיה לאחר התפרצות/אי התפרצות הממחלה.
מקור התמונה:  National Institute of Allergy and Infectious Diseases  -NIAID

  

מי שכותב על חיסונים ואוטיזם (גם אני) מקבל לא מעט תגובות עויינות - למה? הורים לילדים אוטיסטים עשויים להיות רגישים וכועסים ומתקשים לקבל דעות שונות משלהם, הרגשות האלה מובנים אך אינם צריכים להוות שיקול שווה לתוצאות המחקרים המדעיים. התנועה המתנגדת לחיסונים טוענת שאין איזון בדיווחים בתקשורת, אך למה שיהיה? האם בכל פעם שמדברים על אבולוציה צריך להביא ייצוג לבריאתנות? המדע כולו באותו צד. אין ויכוח מדעי כפי שהתנועה מנסה להציג בתקשורת. התנועה מתמקדת באנקדוטות, בסיפורים דרמטיים שנמכרים טוב בתקשורת. דוגמא טובה לכך הוא הסיפור של המעודדת היפיפיה דזירה גנינגס.  כעשרה ימים לאחר שקיבלה חיסון נגד שפעת החלה להראות סימנים של מחלת עצבים. התקשורת מיהרה לפרסם את הידיעה, אך את הדיווח שבסוף התגלה כי מדובר בתופעה פסיכוסומטית (כלומר הכל היה אצלה בראש והיא לא באמת היתה חולה) לא תמצאו. אז בגוגל מונצח הדיווח המוטה. אנחנו אוהבים סיפורים, ככה התפתחנו, זו אהבה טבעית, חשיבה ביקורתית מצריכה לימוד ומאמץ, אך היא זו שמובילה למסקנות הראויות.      

למה כל כך מציק לי שאנשים לא מתחסנים? הרי ניתן לחשוב שזו בעיה שלהם, אם תהיה התפרצות הם יחלו ולא אני. המציאות יותר מורכבת מזה. העניין הוא שאף חיסון אינו מושלם. אם ניקח לדוגמה את החיסון לחצבת (שהוא חלק מהחיסון המשולש), הוא יעיל רק ב90-97%. כלומר מתוך 100 אנשים שיקבלו את החיסון 3-10 בכל זאת לא יפתחו עמידות למחלה גם אם כל האוכלוסייה תחוסן.         

לכן כולנו נסמכים על חיסוניות העדר (סרטון חמוד להדגמה - באנגלית). חיסוניות עדר היא אפקט מרתק ואחד מעמודי התווך של מאמץ החיסון הציבורי. הרעיון הוא שאם מספיק אנשים באוכלוסיה מחוסנים למחלה מסויימת, אז אלו שכן רגישים למחלה, יתקלו בה לעיתים רחוקות, והמחלה תתקשה להתפשט. זה מוביל להורדת הסכנה בהדבקה לאוכלוסיה כולה ללא קשר לחיסוניות האישית. מי הם הרגישים? אותם 3-10% שהחיסון לא התפתח כראוי אצלם אבל גם מקבלי תרופות המדכאות את המערכת החיסונית עקב השתלות, מקבלי כימותרפיה נגד סרטן, מקבלי סטרואידים נגד אסתמה, צעירים מידי (מתחת שנה), בעלי אלרגיות למרכיבי החיסון ועוד. כולנו מכירים לפחות אחד כזה. עשיתי ספירה, ממה שאני יודעת בסביבה המיידית שלי, אנשים שאני רואה לפחות פעם בשבוע, יש ארבעה שעונים על ההגדרות האלה. בטח יש עוד שאני פשוט לא יודעת עליהם. אלה אנשים שסומכים על החיסון שלי.    

תודות לד"ר אנדרו וייקפילד (Wakefield), מחבר אותו מאמר מפורסם, פחד מהחיסון המשולש (MMR) כגורם לאוטיזם הוביל לירידה בכמות המתחסנים נגד חצבת, במיוחד באנגליה. החיסונים באנגליה ירדו עד כדי כך שבנקודה מסוימת 20% מהילדים היו חשופים לאפשרות להידבק בחצבת, חזרת ואדמת. ירידה משמעותית בקבלת החיסונים ניכרה בשנים 2000-2004, נתון שניתן לייחס לירידה בביטחון של הציבור בחיסון המשולש.

כתוצאה מכך החצבת פרחה: 

"(בתרגום חופשי) נראה כי המחלוקת השפיעה על קבלת החלטות הורית. שיעורי קבלת החיסון המשולש באנגליה צנחו מ-87.4% ב-2001 ל- 79.9% ב2004, האחוז הנמוך ביותר מאז תחילת מתן החיסונים ב-1991. הירידה משמעותיות עוד יותר לאור העובדה שקבלת חיסונים נפרדים היתה זמינה רק דרך הרפואה הפרטית בעלות של כ-200 פאונד... הניסוי של וייקפילד הופרך בצורה נרחבת  ושיעורי קבלת החיסון המשולש התאוששו. ב-2007 עמדו על 84.6%. בינתיים ההתרעות על חצבת ב-2007-2006 היו הגבוהות ביותר מזה עשור".       

צניחה בשיעורי החיסון קיימת בעיקר בקרב אוכלוסיות מבוססות המקובצות בבתי ספר אלטרנטיביים (הבעיה עם קבוצות דתיות קיימת כבר הרבה שנים). חיסוניות עדר והמודלים המנסים לחזות מהם שיעורי החיסון הנחוצים כדי להגן על אוכלוסיה, מבוססים על כך שהאנשים הלא מחוסנים מפוזרים באופן אקראי באוכלוסיה, ולא מקובצים בבתי ספר אלטרנטיביים. במחוז קוויבק בקנדה התפרצות כזו הובילה ל-94 מקרי חצבת למרות רמת חיסוניות גבוהה באוכלוסיה הכללית (95%).         

הגרף הבא מראה כיצד בתי הספר האלטרנטיביים סייעו בהגברת המגפה:

בסיכום המאמר נאמר: "הנחה חשובה של המודלים המתמטיים היא שהאנשים הלא מחוסנים מפוזרים באופן אקראי באוכלוסיhה. במציאות, הבלתי מחוסנים אינם מפוזרים באקראי. קבוצות דתיות המתנגדות לחיסונים הן לרוב אוכלוסיות מאוחדות מאוד. ההתפרצות שבמאמר נגעה בשני בתי ספר אלטרנטיבים בלתי קשורים בהם למדו ילדים שהוריהם התנגדו לחיסונים על בסיס פילוסופי, הראתה כי גם אנשים אלו מתקבצים.... התקדמות המחלה דרך מספר דורות של חולים מעלה את האפשרות כי שינויים קטנים בשיעור החיסון באוכלוסיה, או ברמת ההתקבצות של אנשים בלתי מחוסנים, מובילים להמשך הדבקה למרות שיעור חיסוניות של 95% באוכלוסיה".      

ההצלחה המסחררת של החיסונים הובילה לאמונה כי בגלל ההגנה של חיסוניות העדר, לפרטים יש כיום את האפשרות להימנע מהעלות והסיכון של חיסון מתוך מחשבה שיש להם את אותה ירידה ברמת הסיכון כאילו היו מחוסנים.         

גם אם נניח בצד את העובדה שיש אנשים שאין להם ברירה אלא להסתמך על חסינות העדר כקו ההגנה היחיד שלהם נגד המחלות. שכחו שיש סף שמתחתיו חיסוניות העדר קורסת, אל תתייחסו לעובדה שההחלטה האישית שלא להתחסן מונעת מאחרים את קו ההגנה היחיד העומד לרשותם. ולבסוף, התעלמו מהפן האתי של להרוויח מההקרבה של האחר תוך כדי שחיקת היעילות של חיסוניות העדר אותה מנצלים. האם השיטה של להתחבא בתוך חיסוניות העדר מספקת את אותה הגנה כמו להתחסן, מבלי לקחת את הסיכון הקטן שבחיסונים?       

חד משמעית, לא.       

דיווחים רבים של התפרצויות מרחבי העולם מתארות באופן עקבי מספר לא פרופורציונלי של הדבקות במהלך התפרצויות, של מחלות שיש להן חיסון, שהתרחשו בבלתי מחוסנים. למשל, למשל, באינדיאנה בשנת 2005 התפרצות של חצבת הדביקה 34 אנשים. ההתפרצות נבעה מבחורה בת 17 בלתי מחוסנת שנדבקה במחלה ברומניה. בהתפרצות זו 94% מהנדבקים היו בלתי מחוסנים. התרחיש חזר על עצמו במהלך התפרצות חצבת בקליפורניה בשנת 2008 כאשר 12 ילדים נדבקו. מקור ההדבקה היה ילד לא מחוסן שטייל באירופה, והדביק את אחיו, חמישה חברים ללימודים וארבעה ילדים במשרד רופא הילדים שלו. אף אחד מהילדים לא היה מחוסן, למרות ששלושה מהילדים שהיו במשרד הרופא היו צעירים מידי כדי לקבל את החיסון (בארץ החיסון ניתן מעל גיל שנה). אפילו לא ילד מחוסן אחד נדבק.                 

דיווחים מאין אלו מדגימים כמה מהר המחלה יכולה להתפשט וכמה בקלות הבלתי מחוסנים מושפעים ממנה.  הם גם מדגימים את יעילות חיסוניות העדר במניעת התפשטות המחלה, ובאופן דיי חד משמעי מציעים, שגם עם חיסוניות עדר תקינה, המחוסנים והבלתי מחוסנים אינם נמצאים באותן רמות של סיכון.      

בכמה גדול יותר הסיכון של הבלתי מחוסנים? 10%?, 50%? פי שניים? יש למספרים אלו חשיבות להורים שצריכים לקבל את ההחלטה וכן לרופאים השוקלים את יעילות החיסון כנגד הסיכון שהוא מביא. קבוצת חוקרים מקולורדו ניסתה לעזור לשים מספר על הגברת הסיכון. במהלך השנה האחרונה הם פרסמו שני מחקרים שכימתו את גודל הסיכון לילדים עקב סרוב לחיסונים.        

המאמר הראשון מצא שסרוב לחסן נגד שעלת העמידה ילדים בסיכון גדול פי 23 להידבק במחלה. זה סיכון גדול פי 23 לחלות במחלה שבמהלך השנים 2004-2000 , בארה"ב, הצריכה אשפוז של 62.8% מהמקרים מתחת לגיל שנה (בארץ החיסון ניתן בגיל חודשיים), 55.8%  חוו דום נשימה, 12.7% דלקת ריאות ומוות ב0.8% מהמקרים. המחקר השני שלהם התמקד באבעבועות רוח עקב סרוב לחיסון. כאן הם מצאו סיכון גדול פי 8.6 ללקות במחלה, שעד שחרור החיסון ב-1995 גרמה בארה"ב לשלושה מליון הדבקות, 10,000 אשפוזים, 4,000 מקרים של דלקת ריאות, 600 מקרים של דלקת קרום המוח ו-100 מקרי מוות מידי שנה.          

ממצאים אלו מחזקים את העובדה כי גם באוכלוסיה עם חיסוניות עדר תקינה, הבחירה להישאר לא מחוסן שמה את הילדים בסיכון גדול בהרבה מאשר של חבריהם המחוסנים. יש לזנוח את האשליה כי חיסוניות העדר מספקת הגנה כמו החיסון עצמו.       

בבהירות ובכנות.      

הבחירה לסרב לחיסון, "להתחבא בעדר", היא בחירה פעילה לקבל את הסיכון המוגדל בהרבה להדבקה, הסיבוכים שלה, העלויות הרפואיות הנלוות ואובדן שכר, האחריות על הפצת המחלה לאחרים במידה ותתרחש הדבקה, והבחירה לערער את חיסוניות העדר עליה כולנו נסמכים. בשאלה האם להתחסן או לא, לא קיימת האפשרות "לשבת על הגדר".         

הורים רוצים להיות מיודעים לחלוטין לגבי ההחלטות הרפואיות שהם מקבלים עבור ילדיהם, וזכותם המלאה שמורה איתם. במקרה זה אנו עושים עוול לציבור כאשר אנו נותנים לשיח הציבורי להיות נשלט על ידי הסיכונים שבחיסונים לעומת נושאים חשובים אחרים, כמו הסיכונים של לא להתחסן. מחקרים מאין אלו נחוצים ומבורכים ומספקים תובנות חשובות לאנשים הרוצים לקבל החלטות מודעות.          

ההיסטוריה נוטה לחזור על עצמה, אך האם אנחנו באמת רוצים להגיע למצב בו כל אותן מחלות ילדות נוראיות יחזרו להשתולל באוכלוסיה? באמת צריך לחכות שילדים יתחילו למות?       

מקורות:       

Science based medicine - one, two      

עוד מידע על חיסונים ניתן למצוא בדף המיוחד להורים שהקים בית החולים לילדים בפילדלפיה (אנגלית).

פורסם במקור ב"מדע וחיות אחרות" - הבלוג של המחברת ב"תפוז בלוגים"

בטיחות החיסון לשפעת H1N1 2009 - לוטם אליהו

לפני מספר חודשים הסתובבו ברשת אזהרות רבות בנוגע לחיסון לשפעת החזירים. אזהרות שמטרתן העיקרית היתה זריעת פחד וקידום התנועה המתנגדת לחיסונים. כתוצאה מכך אנשים רבים חיכו לתוצאות המיידעות לגבי בטיחותו של החיסון, בין אם כדי להרגיע את חששותיהם ובין אם כדי לסתום כמה פיות. ארגון הבריאות העולמי WHO, פרסם ב-19 בנובמבר את הודעת העדכון מס` 16 - "בטיחות החיסונים למגיפה" ובו הם מסכמים מידע לגבי חיסונים מ-16 מדינות בהן ניתנו מעל 80 מליון מנות חיסון.

נגיף שפעת החזירים במיקרוסקופ אלקטרונים
המקור:  CDC/ C. S. Goldsmith and A. Balish

 לסיכום: "למרות שנמשכת בקרה אינטסיבית על החיסונים, כל המידע הקיים כיום מצביע כי החיסונים הקיימים למגפה (של השפעת) תואמים לפרופיל הבטיחות המצוין של חיסוני השפעת העונתיים, הנמצאים בשימוש כבר יותר מ-60 שנה".     

מאחר ומדענים אמיתיים לא מסתירים את החלק הפחות יפה של התוצאות, ארגון הבריאות העולמי מציין גם את תופעות הלוואי, שקיימות כמו עבור כל טיפול אחר:     

תופעות הלוואי שנצפו כוללות נפיחות, אדמדמות ו/או כאב באזור הזריקה, הנעלמים בדרך כלל זמן קצר לאחר קבלת החיסון. כמו כן התקבלו דיווחים להופעת חום, כאב ראש, עייפות, כאבי שרירים ומגוון תגובות אלרגיות זמן קצר אחר החיסון, אך במידת פחותה יותר. היו פחות מעשרה מקרים בהם הופיע סינדרום גיליאן-באר בקרב מקבלי החיסון. מספרים אלו תואמים לכמות רגילה בה מופיע הסינדרום באוכלוסיה, כל הפרטים החלימו מהסינדרום.       

מספר מקרי מוות דווחו בקרב אנשים שקיבלו את החיסון. כל המקרים נבחנים על ידי ארגון הבריאות העולמי, ועד כה אין כל קשר ישיר בין המוות וקבלת החיסון.       

לא נראה הבדל בטיחותי בין סוגי החיסונים השונים, עם חומרים מסייעים (adjuvants) או בלי, בין אם הפעילות של הנגיף הופסקה לחלוטין או אם נשמרה בחלקה.     

רוצים לדעת עוד על וירוסים? בואו לבלוג המצוין של פרופ` וינסנט רקיניילו, Virology Blog.

פורסם במקור ב"מדע וחיות אחרות" - הבלוג של המחברת ב"תפוז בלוגים"

חיידקים אמנותיים / נטלי אבון

חיידקים מהונדסים מציירים פרצופי מפורסמים

דמויות של מריה הקדושה התגלו עד היום למאמינים בטוסטים עם גבינה, בעצים ועכשיו - בצלוחיות פטרי. אבל

התופעה האחרונה לא הייתה התגלות שמיימית, היא הייתה סימן שהחיידקים הפוטוגרפיים של כריסטופר ווייט פעלו. בקיץ האחרון, הזריק הצוות שלו באוניברסיטת קליפורניה בסן-פרנסיסקו גנים חשי-אור ותקשורת ממגוון מיני חיידקים לתוך חיידקי Escherichia coli. לאחר מכן הוא הקרין דמות (כל דבר - החל מעיגול וכלה בפרופיל של אלפרד היצ׳קוק) על הצלוחית של החיידקים. כל אחד מהתאים חש אם הוא נמצא באור, ואלה הנמצאים בצל משחררים כימיקל. החיידקים המוארים הנמצאים ליד החיידקים המוצלים חשים את הכימיקל המשוחרר והופכים להיות שחורים, וכך יוצרים העתק של ההקרנה בציור קווי.

חובבי צילום: מדענים מקרינים דמות על צלוחית של חיידקי E. coli מהונדסים גנטית. 

החיידקים על קצות האזור המואר הופכים לשחורים ויוצרים קו מתאר של הצורה בתוך 14 שעות.

בשלב הבא, יוסיף הצוות של ווייט גנים חשי צבע ל-E. coli כך שהחיידקים יוכלו ליצור תמונות צבעוניות. זהו צעד מורכב יותר בדרך לתכנות מיקרואורגניזמים לבצע משימות שימושיות שדורשות פירוש סימנים על מנת לבצע החלטות. באמצעות השילוב הנכון של גנים, יוכלו אולי החוקרים בבוא היום ללמד שמרים לייצר את היין המושלם, או ליצור "חיידק חכם" אותו ניתן לכוון על מנת להרוג תאים סרטניים במערכת הדם, או להורות לתאים אנושיים להתקבץ באופן עצמאי וליצור איברים. "לא אכפת לנו איך הביולוגיה פועלת באופן רגיל", אומר ווייט: "אנחנו רוצים לגרום לה לעשות דברים בלתי טבעיים בשבילנו".

מדע פופולרי , 186: 19, 2009

חיידקים במקלחת - לוטם אליהו

במחקר שהתפרסם במגזין הנחשב PNAS, מיקרוביולוגים (מדענים המתמחים בחיידקים) בדקו הימצאות חיידקים בראש המקלחת (הדוש). הם מצאו שהמחילות הקטנות דרכן עוברים המים (החלק שמפזר את המים המגיעים מהצינור הראשי) הן בית גידול מעולה למושבות חיידקים, במיוחד של חיידקים מסוג Mycobacterium avium. החיידק הזה יכול לגרום זיהום בריאות. זה בעייתי במיוחד לאלה מאיתנו שאוהבים לפתוח את הברז ישר על הפרצוף. למי שאוהב מים חמים ולכן נאלץ לחכות לפחות חצי דקה עד שהמים מתחממים אין בעיה, בזמן הזה החיידקים שהצטברו נשטפים החוצה וזורמים אל הביוב. מלבד זאת, החיידק הזה מסוכן בעיקר למי שמערכת החיסון שלו כבר מעורערת (כמו חולי איידס או אנשים אחרי השתלות למשל). אם אתם בריאים בדרך כלל זה לא צריך להטריד אתכם. אם אתם נמנים על קבוצת הסיכון, או שהידיעה זאת סתם גרמה לכם לאי נוחות היגיינית, החוקרים מציעים להשתמש בראש מקלחת מתכתי ולא פלסטי ולהחליף אותו באופן תדיר. חוץ מזה, חכו 30 שניות לפני שאתם דוחפים את הפרצוף אל המים.

Nicole-Koehler, Wikimedia commons, CC-BY-SA 3.0

המקור מאתר DISCOVER

פורסם במקור ב"מדע וחיות אחרות" - הבלוג של המחברת ב"תפוז בלוגים"