על חיסונים ושואה - ענר אוטולנגי

 

מתנגדי חיסונים משווים את חיסוני הקורונה והתו הירוק לשואה, כי אין להם בושה. במקביל הציוץ הדוחה של סמוטריץ' הזכיר לי שבאחת ממערכות הבחירות הקודמות, כולם נזכרו שבן-גביר החלאה תלה תמונה של המחבל הנתעב גולדשטיין בביתו, וטען שתלה את התמונה משום שמדובר ברופא שעשה נפשות. 

בתגובה יצרתי שרשור בו הזכרתי רופאים, שאינם מחבלים נתעבים, שבאמת עשו נפשות לעולם, וחלקם אף יהודים, ולכן שווה לתלות את תמונתם בבית. בשרשור עלה, בין השאר, לודוויק פְלֵק - רופא יהודי בזמן השואה, עם סיפור פסיכי שקשור לחיסונים. ואני חושב שזה הזמן לדבר עליו עוד פעם. 

ד"ר לודוויג פלק - 1961-1896
המקור: Archiv fur Zeitgeschichte, Zurich

אבל לפני שמדברים על פלק, צריך לדבר על רודולף ווייגל - מיקרוביולוג פולני (עם שורשים גרמניים) שהיה מהראשונים לפתח חיסון יעיל לטיפוס הבהרות. עכשיו, נרחיב קצת על טיפוס, כי זו מן מחלה כזו ששומעים את השם שלה בכל מיני הקשרים 

טיפוס זה שם כולל לכל מיני מופעים שנגרמים מכל מיני גורמי מחלה שונים. לדוגמא - טיפוס הבטן שמוכר להרבה אנשים מטיולים בחו"ל נגרם מחיידק מאותה משפחה שגורמת לזיהומים נפוצים במערכת העיכול - סלמונלה. אבל הטיפוס שאנחנו מדברים עליו היום הוא טיפוס הבהרות, שנגרם מחיידקים ממשפחת הריקציה 

בישראל אולי המקרה הכי מפורסם של מוות מטיפוס הבהרות הוא כמובן של מאיר אריאל. מוות שאבחון נכון בזמן היה יכול למנוע אותו. אבל במהלך ההיסטוריה האנושית, לפני המהפכה המדעית וגם אחריה, ועד היום במדינות רבות - מליוני אנשים מתו מהמחלה הזו. 

בהקשר של השואה - אנה פרנק היא כנראה הדמות הכי מפורסמת שמתה מהמחלה, אך היא רחוקה מלהיות היחידה. יהודים רבים, ובמיוחד ילדים וקשישים מתו מהמחלה הזו שמתפשטת במהירות בתנאים של צפיפות ותברואה גרועה. הגטאות וחנות הריכוז היו מדגרות של כינים וטיפוס, ורבים מתו מהמחלה. 

אנה פרנק

אבל לא רק גטאות ומחנות ריכוז. שדות קרב, מחנות צבאיים, מגורי חיילים, שוחות ועמדות קדמיות - כל אלו היו אזורים של הפצת מחלות, לרבות טיפוס. והיסטורית אנו יודעים שצבאות רבים נחלו תבוסות, או שניצחונותיהם הועמו משום שרבים מהחיילים מתו מטיפוס. לעיתים הרבה יותר מאלו שמתו בקרב. 

ד"ר רודולף ויגל - 1957-1883
המקור: Muzeum Narodowe Ziemi Przemyskiej

National Museum of the Przemysl Region, Poland

וזה מחזיר אותנו לוייגל (עדיין לא פלק). וייגל כאמור היה מהראשונים לפתח חיסון לטיפוס הבהרות. באותה תקופה לא היו חיסוני RNA, וכדי לייצר חיסון השתמשו בטכנולוגיות הקלאסיות, המוכרות לנו מחיסני הטטנוס, החצבת והפוליו - חיסונים מומתים ומוחלשים. 

חיסונים אלו דורשים, כמובן, את הפתוגן. כלומר כדי לייצר חיידקים מומתים, אתה קודם כל צריך חיידקים. וזו בעיה, כי חיידקים מסויימים לא מאוד פשוט לגדל.

פריצת הדרך של וייגל הייתה בשנות ה-30, כשפיתח טכניקה לגידול של חיידקי טיפוס. השיטה? הוא פשוט גידל כינים. הבעיה היא שצריך להאכיל כינים 

חיידקי ריקציה בתוך תאים
צילום: Shomy774, Wikimedia commons

אז בהתחלה הוא ניסה להאכיל אותם בדם של שרקנים, אבל לבסוף הוא גילה שאין ברירה - חייבים דם של בני אדם. אז הוא השתמש במתנדבים, כולל הוא עצמו. התהליך כמובן כולל היחשפות לכינים שנושאות את חיידק הטיפוס, וכדי למנוע הדבקה, המתנדבים שלו חוסנו במעט החיסון שהצליח להפיק. זה לא תמיד עזר. 

במהלך הניסיונות שלו לייעל את התהליך, אפילו הוא נדבק וחלה בטיפוס, אך החלים. העבודה שלו התקדמה יפה מאוד אבל אז... מלחמת העולם השנייה פרצה.

כינת הגוף, הנשאית של חיידקי הטיפוס
המקור: CDC/ Frank Collins, Ph.D.

וייגל שרבים מעמיתיו היו יהודים, הצליח במהלך כל המלחמה להגן על יהודים, והציל לא מעט מהם ממוות. 

אבל הסיפור של וייגל ועמיתו פלק, הוא אולי הפסיכי מכולם. כי כפי שאמרתי - טיפוס זו לא רק בעיה של גטאות ומחנות ריכוז. זו גם בעיה של מחנות צבאיים, וגם של מחנות עבודה, שהכלכלה הגרמנית החלה להסתמך עליהם יותר ויותר.

לכן הגרמנים פנו לוייגל כדי שיפתח עבורם חיסון לטיפוס 

הגרמנים הציעו לוייגל את אחד מהדברים שהכי קשה להשיג במחקר, במיוחד של חיסונים - נבדקים. והרבה מהם. כמובן שהיה מדובר ביהודים, ספציפית יהודים במחנה הריכוז בוכנוואלד, ואף אחד לא שאל אותם דבר.

אני לא יודע מדוע וייגל הסכים, אולי לא הייתה לו ברירה, או שכבר אז הוא רקם מזימות

וייגל דרש וגם קיבל אסיסטנטים למחקר שלו. ספציפית הוא ביקש את מריאן צי'פלובסקי (פולני) ואת לודוויק פלק, הרופא היהודי. פלק בעצמו היה מעורב במחקר על טיפוס, ועבד עם וייגל בשנות העשרים על חיסון הטיפוס שלו, ואף ייצר חיסון לטיפוס בגטו וורשה (משתן, איכשהו)

פלק ואשתו הועברו לאשוויץ, שם פלק הועבד בתור רופא ולבורנט במעבדה סרולוגית לאבחון, עד שב-1943 הוא הועבר (בבקשתו של וייגל) לבוכנוואלד, לעבוד על ייצור החיסון לגרמנים.

ובבוכנוואלד, וייגל, צי'פלובסקי ופלק רקמו את המזימה הכי מטורפת ומדהימה בהיסטוריה של החיסונים

הם הבינו שיש להם חיסון, והם הבינו שהוא יעיל והם יכולים לייצר אותו בכמויות גדולות. הם גם הבינו שהגרמנים סביבם לא באמת מפקחים עליהם, ולא יודעים מה הם עושים. וכך הם החליטו בהחלטה, שכנראה דרשה לא מעט אומץ, לספק לגרמנים חיסון מזוייף שאינו יעיל כלל.

יתרה מכך, את החיסון היעיל הם הבריחו לגטאות ולמחנות ברחבי פולין. הערכות מדברות על כך שלפחות 5,000 אנשים ניצלו ממוות בצורה הזו. אלהים יודע כמו בני-בליעל לא זכו לצרי, ומתו מהקדחת במדי האס.אס. שלהם. 

לאחר המלחמה, וייגל קיבל על פועלו את התואר חסיד אומות עולם.

פלק נשאר בפולין, אך לאחר שחווה התקף לב, החליט לעלות ארצה בשנות החמישים, עם אשתו ובנו שגם שרדו את השואה. הוא קיבל משרה במכון הביולוגי בנס ציונה (כן, כן... זה מהחיסון הישראלי... וגם מהחיסון של האנתרקס). 

פלק התעניין לא מעט בהגות מדעית, ואף כתב בנושא. לאחר התקף לב שני הוא נפטר ב-1961 ונקבר בנס ציונה.

ב-1991 הוקדש לזכרו פרס הניתן לספרים בנושאי טכנולוגיה ומדע.

וייגל מת ב-1957 וקבור בפולין. צי'פלובסקי היגר לארה"ב, ומת ב-1973, שם גם נקבר. 

היום החיסון לטיפוס מיוצר בדרך קצת שונה. במחצית השנייה של המאה ה-20 פותח פרוטוקול לגידול החיידקים על חלמון ביצה (בדומה לחיסוני השפעת), מה שבעצם חתם את הגולל על השימוש בכינים בכדי לייצר את החיסון. 

אז... זהו... נאצים, חיידקים, כינים, מדענים וחיסונים.

נספח:

סתם כדי להסביר, השלב הבא אחרי שמגדלים את הכינים, זה לקחת את הבטן שלהן ולהפוך אותה למשחה, ואז לדלל את זה ולהעביר את זה איזשהו תהליך כימי. וזה פחות או יותר החיסון... משחה שעשויה מבטן של כינים. 

ולחשוב שאנשים היום לא רוצים לקבל חיסונים מודרניים שמיוצרים עם בקרת איכות מטורפת שמבטיחה שבחיסון יש בדיוק מה שצריך להיות בו ורק מה שצריך להיות בו, כי גידלו את הנגיפים על מצע של שורת תאים...

ענר אוטולנגי הוא דוקטורנט לאימונולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון.  

פורסם במקור בטוויטר של המחבר

לא ידוע איך החיסון ישפיע עלינו בעתיד? הפייק ניוז ברשת - מול האמת המדעית - ענר אוטולנגי

 

עם כניסת חיסוני הקורונה לחיינו, קמה תעשיית ענק ברשתות החברתיות שמפיצה שקרים וחצאי אמיתות על הסיכון שבחיסונים. ynet בשיתוף מומחי עמותת "מדעת" מנתחים את הטענות ומביאים לכם את העובדות האמיתיות. על המוקד הפעם - ד"ר לורנס פלבסקי, מתנגד חיסונים ידוע, שסרטון הווידאו שלו על "סכנות החיסון" מככב ברשתות

ד"ר לורנס פלבסקי הוא מתנגד חיסונים ידוע ובמהלך כל ההרצאה שלו, שמופצת באופן נרחב ברשתות החברתיות, הוא חוזר על ססמאות ישנות ומופרכות בנוגע לחיסונים בכלל, וחיסוני RNA בפרט. מומחי עמותת "מדעת" לקידום בריאות הציבור בישראל ניתחו את הטענות והאמירות שלו ומראים כמה קל לעשות מניפולציות במידע ולפזר שקרים וחצאי אמיתות.

פלבסקי טוען בהרצאתו שחיות בניסויי המעבדה של חיסוני ה-RNA מתו, והניסויים הופסקו בגלל הנזק שנצפה. אלא שהאמת רחוקה שנות דור מכך. כך למשל במחקר של מודרנה במכרסמים נמצא כי החיסון שלהם דווקא בטוח ואפקטיבי ולא דווח על שום חיה שמתה. באותה נשימה טוען הד"ר כי לא נעשו ניסויים בבעלי חיים בחיסון לקורונה. זהו כמובן שקר. כאן תוכלו לקרוא את העובדות הנכונות בנושא.

טענה נוספת שנשמעה באותו סרטון וידאו של פלבסקי היא שהחיסון אולי לא ימנע העברה של הנגיף (הדבקה). עובדה זה נכונה חלקית והסטטוס לגבי זה עדיין לא ברור, אולם יש עדויות ראשוניות שהחיסון כן משנה את הדינמיקה של ההעברה, במחקר הזה למשל. כך או כך, חיסון שמונע מחלה בלבד הוא עדיין חיסון בעל חשיבות.

"חברות החיסונים יוכלו לרשום עליכם פטנטים"

פלבסקי מדבר בהרצאה על הפוליאתילן גליקול (פא"ג), שלטענתו הוא ננו-חלקיק המצפה את ה-RNA כדי לייצב אותו ומאפשר ל-RNA להיכנס לגרעין ואף חודר למוח. ואולם, פא"ג אינו ננו-חלקיק ולא מייצב את ה-RNA אלא מהווה חלק מהמעטפת השומנית שמאפשרת ל-RNA לחדור לתא. הוא נשאר בממברנת התא, ובוודאי לא מאפשר חדירה לגרעין. הקידומת "ננו" בסך הכל מסמנת שמדובר בחלקיק קטן בסדר גודל של ננומטרים. עצם העובדה שמדובר בחלקיק בסדר גודל כזה, אין משמעותה מעבר של מחסום הדם-מוח. גם הטענה של פלבסקי כי מתן הפא"ג בהזרקה גורם לתגובות אנפילקטיות קשות בתדירות גבוהה - נטולת כל בסיס. נכון להיום לא נרשמו תגובות אנפילקטיות קשות בתדירות יוצאת דופן לחיסוני RNA.

שקרים וחצאי אמיתות. מתוך ההרצאה של פלבסקי. צילום מסך מתוך ההרצאה שלו 

עוד טוען פלבסקי, שכלל לא נבדק עד כה האם ה-RNA נכנס לגרעין התא. הדבר אינו נכון. אנו יודעים ומבינים היום היטב את המנגנונים התאיים. ה-RNA לא נכנס לגרעין וגם אם בטעות הוא מוצא את דרכו אל הגרעין - הוא לא מסוגל להיכנס לגנום שעשוי מחומר אחר לגמרי, הלוא הוא ה-DNA. פלבסקי מוסיף ואומר שחברות החיסונים יוכלו לרשום עלינו פטנט, כי ה-RNA ייכנס לגרעין התא. זה פייק ניוז מוחלט שמתחבר לחשש מפגיעה של משטרים בזכויות הפרט. פטנטים על גנים עובדים בצורה אחרת לגמרי, וכמובן שגם אנשים שעוברים טיפולים גנטיים הכוללים שינוי גנטי של ממש - אינם שייכים לחברות שטיפלו בהם.

ויטמין C ואישור החירום

בהרצאה שלו מביא פלבסקי סטטיסטיקות של הפרעות התפתחות והפרעות קוגניטיביות שכביכול מיוחסות לחיסונים אחרים. זו טענה ישנה של מתנגדי חיסונים ושקר שהופרך כבר במחקרים רבים, דוגמת המחקר הענק שנערך בדנמרק והוכיח שחיסונים לא גורמים לאוטיזם או הפרעות קשב וריכוז. 

 

חברות החיסונים, אומר פלבסקי, אינן אחראיות על נזקים מהחיסון. זה דווקא נכון. תביעות של משפחות שטענו כי ילדיהם נפגעו מחיסונים גזלו משאבים עצומים מחברות התרופות, והדבר הוביל לכך שאותן חברות פשוט הפסיקו לייצר חיסונים. מחשש למחסור בחיסונים, הושגו הסדרים שקבעו כי המדינות ישאו בעול המשפטי והכלכלי של פיצוי בעת הצורך. זה בסך הכל הגיוני - המדינה כגוף שמעוניין לקדם את החיסונים היא זו שצריכה לשאת בנטל

פלבסקי ממשיך לטעון כנגד החיסון ומציין שהוא לא אושר על ידי ה-FDA אלא באישור חירום, תוך השתקת רופאים שיצאו נגדו וכי יש טיפולים יעילים אחרים - הידרוכסיכלורוקווין, איברמקטין, אבץ, ויטמין D ו-C. בכך הוא למעשה חוזר על שקרים או קביעות לא מבוססות המשותפים למכחישי קורונה ומתנגדי חיסונים. האישור שניתן לחיסון הוא באמת אישור חירום, אך ככל שזה נוגע לבטיחות שלו - בוצעו כל הבדיקות הדרושות. הידרוקסיכלורוקווין (תרופה למלריה) נמצאה במחקרים רבים כלא יעילה. איברמקטין (תרופה לטיפול בזיהום הנגרם מטפילים) נבחנה אך אין עדיין הוכחה ליעילותה. מחסור בוויטמין D אמנם נמצא כקשור לחומרת המחלה, איך אין הוכחה שטיפול בו לאחר ההדבקה מועיל. כך גם לא הוכחה יעילות בנטילת ויטמין C או אבץ. 

עוד טוען פלבסקי, שלא ידוע אם נטרול של חלבון הספייק (אותו כתר המקיף את הווירוס) גורם לנטרול של הנגיף. זהו שקר ואנחנו יודעים בהחלט. ראשית, הדבר ניכר מתוצאות הניסויים. זה גם הוכח באמצעות טכניקות שונות במעבדה, בבעלי חיים ואף בבני אדם. המנגנון הזה אפילו עזר לנשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ להחלים מהר יותר מהקורונה - עם  הטיפול בתרופה של ריג'נרון.

מוות, פגיעה בפוריות והשלכות ארוכות טווח

פלבסקי מעלה עוד כמה תיאוריות קונספירציה ללא כל הוכחה. כך הטענה של מוות כתוצאה מהחיסון - כאשר לא תועד מקרה אחד של מוות שנקשר לחיסון; טענות על כך שמידע על החיסונים צונזר מהתקשורת וכי הוא גורם לפגיעה בפוריות ולהפלות. גם טיעונים אלו אין בהם ממש. פייזר ומודרנה חלקו את כל המידע שלהם עם הרשויות הרגולטוריות כמתבקש, ואף מסרו אותו לציבור. באשר לפוריות ולהפלות - לא הוצע שום מנגנון ביולוגי שיסביר תופעה כזו, והיא אכן לא נצפתה מאז תחילת החיסונים. אם כבר, זו הקורונה עצמה  שנמצאה כפוגעת בספירת הזרע של גברים ומעמידה בסיכון רב נשים בהריון ויולדות.

אין היום הבנה של אפקטים קצרי טווח וארוכי טווח של החיסון - טוען פלבסקי. אך הטענה אינה נכונה כלל. החיסונים נבחנו בצורה נרחבת על מאות אנשים בשלב 1 ו-2, ועל אלפים נוספים בשלב 3, כך שקיימת היום הבנה של אפקטים קצרי טווח. לגבי השלכות בטווח הארוך, מדובר בהפחדה חסרת ביסוס. ראשית, יש ניסיון של מספר שנים בניסויים בחיסוני RNA, לרבות בבני אדם. 

בנוסף, רוב הטענות לגבי השלכות ארוכות טווח מהחיסון כלל אינן נוגעות לטכנולוגיה שלו, אלא קשורות לחשש מסינדרומים אוטואימוניים, אך תגובת לוואי אוטואימונית לחיסון מופיעה בדרך-כלל לא יותר משישה שבועות לאחר מתן החיסון, כך שאם היו תגובות כאלו, מזמן כבר היינו שומעים עליהן. נושא המחלות האוטואימוניות נדון רבות סביב בטיחות החיסונים וקיימת הסכמה רחבה שאין סכנה כזו. מעבר לכך, כמעט כל מנגנון סביר בו ניתן לדמיין התפתחות של סינדרום אוטואימוני בתגובה לחיסון, צריך להופיע גם במחלה עצמה. מעניין לראות שפלבסקי חושש מתגובות הלוואי של החיסון, אך  אינו מקדיש רגע לחשש מהשלכות ארוכות הטווח של מחלת הקורונה, שהן עשויות להיות חמורות, כפי שכולנו רואים בעת האחרונה.

ענר אוטולנגי הוא דוקטורנט לאימונולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, וחבר בעמותת "מדעת", הפועלת למסירת מידע רפואי אמין ובדוק לציבור העומד בסטנדרטים מקצועיים. 

פורסם במקור ב-YNET. 

על הקשר המבוסס (או שלא) בין גורמי מחלות (חיידקים ונגיפים) למחלות - ענר אוטולנגי

יש לא מעט ממתנגדי החיסונים שמכחישים את הקשר המבוסס מאוד בין חיידקים או נגיפים למחלות. זו הזדמנות להזכיר את המקרה הנפלא של ד"ר דייויד בארדן (Barden), וד"ר סטפן לאנקה (Lanka). הימים ימי טרום קורונה וטראמפ, בארץ גרמניה שמעבר לריין. הצרות הגדולות בעולם המחלות הן התפרצויות מקומיות של חצבת בגלל מתנגדי חיסונים. 

ד"ר לנקה, ביולוג בהכשרתו, אך כזה המחזיק בדעות... דעות לא קונבנציונאליות, נאמר כך. ביניהן הדעה שנגיף החצבת לא גורם למחלת החצבת. דעה מאד לא קונבנציונאלית. כה בטוח בדעתו היה ד"ר לנקה, שהוא הציע התערבות - כל מי שיספק לו ראיה אחת בלבד שחצבת נגרמת יקבל ממנו 100,000 אירו. 

לבמה עולה ד"ר דיויד בארדן, רופא צעיר. ד"ר בארדן לא סיפק לד"ר לנקה ראיה אחת שחצבת אכן נגרמת מנגיף החצבת, אלא לא פחות מ-6 ראיות! שישה מאמרים המתארים מחקרים שמקשרים את הנגיף והמחלה. משום שאין איש שיוותר בחפץ לב על 100,000 יורו, לנקה גרר את בארדן לבית המשפט. 

ד"ר דיויד בארדן 
ויקיפדיה

לבית המשפט הגיע פאנל של ווירולוגים רמי דרג, שהביעו את דעתם המקצועית לפיה בארדן צודק, ולנקה הוא, כמובן, אידיוט גמור. בית המשפט פסק לטובתו של בארדן, אך לנקה ערער לערכאה גבוהה יותר ושם הוא דווקא ניצח. כיצד? אתם לבטח שואלים. הרי לנקה אידיוט גמור. 

הביולוג ד"ר סטפן לנקה
המקור

ובכן קו ההגנה של לנקה, שהתקבל ע"י בית המשפט, היה שלנקה דרש *ראיה אחת*, אבל בארדן הציג שש, ולכן לא עמד בכללי ההתערבות.

זה היה ב-2016. מאז המשפט התגלגל לערכאה הפדרלית בגרמניה. ולמיטב ידיעתי נדחה ממנה מאותה סיבה. ב-2017, למי שזוכר מה היה פה לפני 2020, התרחשה התפרצות חצבת בעולם. 

ילד עם חצבת 
CDC/NIP/ Barbara Rice

במהלך ההתפרצות הזאת, הניצחון של לנקה צוטט לא פעם ע"י מתנגדי חיסונים כהוכחה לכך שנגיף החצבת אינו גורם לחצבת. מה שמוכיח שלפחות חלק ממתנגדי החיסונים הם אידיוטים גמורים כמן לנקה, או מרושעים, ובטוח שפחדנים שפלים.

חצבת אכן נגרמת מנגיף החצבת, והיא קוטלת עשרות אלפי אנשים בשנה ברחבי העולם.

ענר אוטולנגי הוא דוקטורנט לאימונולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון.  

פורסם במקור בטוויטר (X) של המחבר

קטלין קריקו - אשת השנה - אביאל חנקין

 

שני החיסונים היעילים ביותר כיום נגד הקורונה הם החיסוני מבוססי ה-mRNA של פייזר ומודרנה. מכיוון שכל הישג מדעי הוא מרגש יותר כשיש מאחוריו סיפור אנושי מעורר השראה, הגיע הזמן לדבר קצת על האישה שמאחורי החיסונים האלה – ד"ר קטלין קריקו (Katalin Karikó) ההונגרית.

קטלין קריקו (4/2020)

צילום:   Krdobyns, Wikimedia commons

ב-1995, היא כמעט גורשה מאוניברסיטת פנסילבניה שבה עבדה. זה היה השבוע הקשה בחייה: בקשותיה למענקי מחקר (גרנטים) נדחו שוב ושוב, בעלה שנסע להונגריה להסדיר את ענייני הוויזה שלו נתקע ללא יכולת לחזור לארה"ב למשך חצי שנה לפחות – מותיר אותה לבדה עם בתם בת ה-12, ואם זה לא מספיק, היא גם התבשרה שהיא חולה בסרטן ושעליה לעבור שני ניתוחים לפחות.

לאחר כל הבשורות האלה, הממונים עליה באוניברסיטה זימנו אותה לשיחה, בה הבהירו לה שהיא מבזבזת את זמנה במחקר על mRNA, והציבו בפניה אולטימטום: תעזבי מרצונך, או שנבטל את מסלול הקידום שלך לפרופסורה, נוריד אותך בדרגה ונקצץ בשכרך. לא היו לה הרבה ברירות: הוויזה שלה לארה"ב היתה תלויה בהמשך העסקתה, והיא ידעה שלא תוכל לממן את הלימודים האקדמיים של בתה ללא ההנחה לעובדי האוניברסיטה. היא ספגה את ההשפלה ונשארה. המשכורת שלה היתה נמוכה מזו של טכנאי המעבדה שעבד איתה.

היא נשארה - למזלנו.

קריקו נולדה בהונגריה ב-1955. בגיל 21, במהלך לימודי התואר הראשון באוניברסיטת סגד, היא נחשפה לראשונה לרעיון של שימוש ב-mRNA לטיפול במחלות, וזה הדליק אותה לגמרי. בשנות ה-50 וה-60 הבינו שהחוליה המקשרת בין "ספר ההוראות" שנעול בגרעין התא (ה-DNA) לפסי הייצור שנמצאים בחוץ (הריבוזומים) הוא ה-mRNA. זה היה גילוי מכונן, אבל RNA היה מולקולה חמקמקה מאוד, והטכנולוגיה לא היתה מתוחכמת מספיק כדי לייצר אותו בכמויות שיאפשרו מחקר הולם. רוב המחקר באותה תקופה התמקד ב-DNA היציב והנוח יותר.

בשנות ה-80 פותחו שיטות טובות לייצור mRNA בכמויות הולמות. קטלין החליטה לנצל את ההזדמנות, ובשנת 1985 היא ובעלה עברו לפילדפיה עם ביתם בת השנתיים, ובובת דובי שבתוכה נתפרו $1,200 ממכירת הרכב שלהם בשוק השחור (אסור היה אז להוציא מהמדינה הקומוניסטית יותר מ-$100). העתיד נראה מבטיח כשהם פרקו את הארגזים בדירתם הקטנה, אבל לא לאורך זמן.

קריקו ו-וייסמן מקבלים את החיסון שפותח בזכותם המקור: pennmedicine.org

במחצית הראשונה של שנות ה-90, ההתלהבות סביב mRNA החלה לדעוך: בכל פעם שהזריקו את הגנום הזה לבעלי חיים, התגובה החיסונית היתה כל כך חזקה שה-mRNA הושמד מיד. שום פתרון לא עבד, ההשקעות במחקרים אלו הפכו למסוכנות מדי, ומדענים רבים התייאשו ועזבו את התחום. קריקו התעקשה להמשיך ולבקש גרנטים למחקרים, אבל כל בקשותיה סורבו. הבוסים שלה חשבו שהיא מבזבזת את הזמן, וב-1995 הציבו לה את האולטימטום. היא קיבלה את ההחלטה הקשה להישאר, ובכך הצילה אותנו.

קרן האור בסיפור הופיעה ב-1997. במהלך שימוש במכונת צילום בספרייה, היא נקלעה לוויכוח עם חוקר אחר שביקש להשתמש בה. הוויכוח הפך לשיחת היכרות, והחוקר – אימונולוג מבטיח בשם דרו וייסמן (Drew Weissman) – הוקסם מהמחקר של קריקו. הוא הציע לה להשיג את הגרנטים הדרושים, ושיתוף הפעולה יצא לדרך. עם אנרגיות מחודשות, היא החלה לבדוק מה ב-mRNA מעורר תגובה חיסונית כל כך חזקה, ואיך ניתן למנוע זאת. לאחר נסיונות רבים במעבדה, היא הצליחה לשנות מעט את ההרכב הכימי של האות U (אחת מארבע האותיות המרכיבות את שפת ה-mRNA), כך שה-mRNA מצליח לחמוק ממערכת החיסון, אך עדיין מקודד את החלבונים הנדרשים.

הם הזריקו את הקוד החדש לעכברים, ולא הופיעה שום תגובה חיסונית. וייסמן זכר בראיון איך צעק "oh my god, זה לא אימונוגני!". שניהם הבינו את המשמעות האדירה של ההמצאה. הם פרסמו מאמר ורשמו פטנט על הפיתוח.

חוקר בשם דריק רוסי (Derrick Rossi), שעבד באותה תקופה על פוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד, קרא את המאמר של קריקו ו-וייסמן ונדלק מיד. הוא יצר קשר עם החוקרים וסיפר להם על חברה שהקים יחד עם מספר פרופסורים מהרווארד ו-MIT, בשם מודרנא (הלחם של המילים modified RNA), לייצור תרופות וחיסונים על בסיס mRNA. חברה נוספת שביקשה מהם אישור לשימוש בפטנט היתה חברת BioNTech, שמייצרת היום את החיסון של חברת פייזר.

ב-2013, עוד לפני הקורונה, אוניברסיטת פנסילבניה עדיין סירבה להחזיר את קריקו למסלולה המקורי לפרופסורה. הם עדיין לא הבינו את משמעות המחקרים שלה. כאשר הודיעה להם כי קיבלה הצעה להיות סגנית נשיא חברת BioNTech, הם צחקו על כך שאין לחברה הזו אפילו אתר אינטרנט. היא עזבה בטריקת דלת.

שתי החברות הללו מובילות את ייצור החיסונים לקורונה היום, עם הזמנות של מיליארדי מנות. קריקו מספרת שכשהיא ראתה את התוצאות המעולות בניסויים הקליניים, היא לא קפצה או צרחה מהתרגשות – "הנחתי שהחיסון יהיה יעיל מאוד".

קריקו היא אחד השמות החמים ביותר לפרס נובל בכימיה או רפואה בשנים הקרובות. יהיה תענוג לדמיין את פניהם של מנהליה לשעבר באוניברסיטת פנסילבניה, צופים בה מקבלת את הפרס בטלוויזיה.

תמונה של קריקו במעבדה ב-1989 מהאלבום המשפחתי של קריקו

פורסם במקור בדף הפייסבוק של המחבר

על גילוי הנגיף EBV והקשר ללימפומה על-שם בורקיט - אורן קובילר

 

על הגילוי של הנגיף היחיד (לדעתי) שנקרא על שם שני אנשים: אנתוני אפשטיין (Epstein) ואיבון באר (Barr).

הסיפור מתחיל באוגנדה ב-1958. רופא בריטי בשם דניס בורקיט (Burkitt) שחי באפריקה ומזהה גידול שמופיע בילדים אפריקאים. הלימפומה שנקראת על-שם בורקיט גדלה מאוד מהר ובשלב זה מאוד קטלנית. הלימפומה מופיעה באזורים גשומים וחמים בדומה לפיזור המלריה. דר׳ בורקיט חושד שהגידול נגרם על-ידי נגיף המועבר על-ידי יתוש. 

ב-1961 בורקיט נוסע לאנגליה לסבב הרצאות.  בקהל בלונדון יושב חוקר צעיר, דר׳ אפשטיין, שעובד על נגיפים של תרנגולות שגורמים לסרטן (עד אז ידוע שנגיפים עלולים לגרום לסרטן בבעלי חיים אבל לא נמצא עדיין נגיף שגורם לסרטן בבני אדם). הוא ובורקיט יושבים לתה אחרי ההרצאה ומחליטים לשתף פעולה.

בורקיט חוזר לאפריקה ושולח דוגמאות של הגידולים לאפשטיין באנגליה. אפשטיין מקבל את הגידולים ומושיב את איבון באר, אז חוקרת הצעירה במעבדה שלו, להסתכל על הגידולים במיקרוסקופ אלקטרונים. במשך שנתיים היא לא רואה שום סימן של נגיפים בתאי הגידול אבל בורקיט ממשיך לשלוח דוגמאות.

יום אחד, בשל ערפל כבד, המטוס עם הדוגמאות נתקע בדרך, ומהדוגמאות, בשל העיכוב, מתחילים להשתחרר תאים בודדים מהגידול, באר מחליטה לבדוק את התאים הבודדים ומזהה בהם לראשונה את חלקיקי הנגיף. 

שני נגיפי אפשטיין-באר במיקרוסקופ אלקטרונים
המקור: Liza Gross, Wikimedia commons

הנגיף נקרא ב-1965 ע״ש אפשטיין ובאר ומתגלה כנגיף ממשפחת נגיפי ההרפס והנגיף ההומני הראשון הגורם לסרטן, מאז התברר שהוא קשור למספר סרטנים נוספים ולמחלת הנשיקה. 

חשוב לזכור שכיום אנחנו יודעים שכ-20% מהגידולים האנושיים קשורים למחלות זיהומיות, שחלקם: פפילומה וצהבת B יכולים להמנע בעזרת חיסון. 

פרופסור אורן קובילר הוא וירולוג במחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית באוניברסיטת תל-אביב, ומתנדב בעמותת "מדעת" 

פורסם בטוויטר של המחבר - ינואר 2021

עפצי חיידקים על הרדוף הנחלים - איגור ארמיאץ'

 

עפץ חיידקי על הרדוף הנחלים, כפר-סבא.
צילום: איגור ארמיאץ'

לאחרונה אני לומד שבטבע אין תופעות משעממות, רק תופעות שלא חקרו מספיק. אני גם לומד שבמאות האחרונות ביצעו המון מחקר.

כשהייתי מחפש חרקים על שיחי הרדוף הנחלים (Nerium oleander), הייתי מתעלם מהעפצים הרבים, שמקורם בבירור מיקרואורגניזמי ולא חרקי.

הפעם לא התעלמתי, ולא התאכזבתי.

אז מה גיליתי: ראשית, הם נגרמים על-ידי חיידק בשם Pseudomonas savastanoi, מאותו הסוג שגורם לדלקת ריאות בבני-אדם. שנית - העפצים מתפתחים בזכות ההורמון הצמחי אוקסין (auxin) שהחיידקים מפרישים. שלישית - בטפילי צמחים בני הסוג הזה התגלו חלבונים שמעלים את טמפרטורת הקיפאון של מים, בכך שהם מעודדים יצירת גבישי קרח סביבם. מסיבה זו, החיידק משמש כתוסף למים במכונות שלג מלאכותי. מה שיותר חשוב, הוא שאפשרי כי חיידקים אלה ישמשו לשם זריעת עננים, בנסיונותנו למסך את תהליך המדבור הנגרם משינוי האקלים.

מי היה מנחש שלגוש חסר הצורה הזה יש כל-כך הרבה לתרום למין האנושי?

איגור ארמיאץ' הוא דוקטורנט באוסף העכבישנים הלאומי

פורסם בדף הפייסבוק "ארצות החמרה - שמירת טבע במישור החוף" - 10 בינואר 2021

מחלת קופידון - אוליבר סאקס

קופידון מכין את קשתו
After Anthony van Dyck  (1599–1641)  - Art UK

לא מכבר הגיעה למרפאה שלנו אשה בת תשעים, שמחה ועליזה, ושמה נטאשה ק׳. היא סיפרה שמיד לאחר יום הולדתה השמונים ושמונה הבחינה ב״שינוי״. איזה מין שינוי? שאלנו.

״שינוי מענג!״ ענתה. ״נהניתי ממנו מאוד. הרגשתי נמרצת יותר, מלאת חיים - חזרתי להרגיש צעירה. התחלתי להתעניין בגברים צעירים. אפשר להגיד שהתחלתי להרגיש ׳שובבה, - כן, שובבה.״

״זה היווה בעיה?״

״לא, לא בהתחלה. הרגשתי טוב, טוב מאור - למה שאחשוב שמשהו לא בסדר?״

״ואז?״

״החברים שלי התחילו לדאוג. בתחילה הם אמרו: ׳את קורנת כולך- קיבלת משמים חיים חדשים!׳ אבל אחר־כך הם התחילו לחשוב שזה לא בדיוק מתאים. ׳תמיד היית ביישנית כל־כך,׳ הם אמרו, ׳ועכשיו את מפלרטטת. את מצחקקת, את מספרת בדיחות - את חושבת שזה מתאים לגיל שלך?׳״

״ואיך את הרגשת?״

״אני התחלתי לחשוב. עד אז נסחפתי, ולא עצרתי לשאול את עצמי מה קורה. אבל עכשיו עצרתי. אמרתי לעצמי: ׳את בת 89, נטאשה - זה נמשך כבר שנה. תמיד היית טיפוס מתון ומיושב - ועכשיו כל ההגזמות האלה! את אשה זקנה, קרובה לסוף ימייך. מה הסיבה לעליזות הפתאומית הזאת?׳ וברגע שחשבתי על עליזות, השתנו פני הדברים... ׳את חולה, יקירתי,׳ אמרתי לעצמי. ׳את מרגישה יותר מדי טוב, את בטח חולה!׳״

״חולה? מבחינה רגשית? חולת נפש?״

״כן, מחלת קופידון - אתה יודע, עגבת. לפני כמעט שבעים שנה עבדתי בבית־זונות בסלוניקי. חטפתי עגבת - הרבה בנות תפסו את המחלה - קראנו לזה מחלת קופידון. בעלי הציל אותי, הוציא אותי משם ודאג שאקבל טיפול. זה היה שנים לפני שהמציאו את הפניצילין, כמובן. האם ייתכן שהמחלה תחזור אלי אחרי כל־כך הרבה שנים?״

חיידקי Treponema pallidum ברקמה נגועה. מקור: CDC  

תיתכן תקופת חביון ממושכת מאוד בין הזיהום הראשוני לבין הופעת הנאורוסיפיליס, במיוחד במקרים שהזיהום הראשוני דוכא אך לא חוסל. היה לי חולה שטופל בסלוורסאן בידי ארליך עצמו, אשר סבל מכליון מוח השדרה״* - אחת מצורות הנאורוסיפיליס - כעבור יותר מחמישים שנה.

אך מעולם לא שמעתי על מרווח של שבעים שנה - וגם לא על אבחון עצמי של עגבת מוחית, הנידון במידה כזו של שלווה ובהירות.

״זה רעיון מדהים,״ עניתי לאחר מחשבה. ״זה לא היה עולה על דעתי - אבל אולי את צודקת.״

היא צדקה. הנוזל השדרתי שלה היה חיובי: היא אכן סבלה מנאורוסיפיליס: חיידק השלשלת אכן גירה את קליפת המוח שלה. כעת עלתה שאלת הטיפול. אך כאן התעוררה דילמה אחרת, שהוצגה בבהירות האופיינית לגברת ק/ ״אני לא יודעת אם אני רוצה לטפל בזה,״ אמרה. ״אני יודעת שזו מחלה, אך היא נותנת לי הרגשה טובה. אני נהניתי ממנה, עדיין נהנית ממנה, וזו האמת. בעטיה אני מרגישה מלאת חיים, עליזה, כמו שלא הרגשתי כבר עשרים שנה. זה כיף. אבל אני יודעת מתי דבר טוב עובר את הגבול, ומפסיק להיות טוב. היו לי מחשבות, היו לי דחפים, אני לא יכולה לספר לך... כאלה, נו, מביכים וטיפשיים. כאילו הייתי קצת שיכורה, קצת מבוסמת... אבל אם זה יעבור את הגבול...״ היא חיקתה מטורף המתעוות ומזיל ריר. ״תיארתי לעצמי שזו מחלת קופידון, לכן באתי אליך. אני לא רוצה שהיא תחמיר, זה יהיה נורא: אבל אני לא רוצה לרפא אותה,  זה יהיה נורא באותה מידה. אתה חושב שתוכל לשמור על המחלה כמו שהיא?"

חשבנו זמן־מה, ולמרבה המזל היה ברור לנו כיצד לטפל בה. נתנו לה פניצילין שחיסל את השלשלות, אך אינו יכול להחזיר לקדמותם את הנזקים המוחיים, את שחרור העכבות שגרם החיידק.

וכעת נהנית גברת ק׳ משני העולמות: שחרור עכבות קל, מתן דרור למחשבות ולדחפים, בלי שהשליטה העצמית שלה תיפגע יבלי שייגרם נזק נוסף לקליפת המוח. היא מקווה לשנים ארוכות של חיים ונעורים מחודשים. ״זה נחמד,״ היא אומרת. ״כל הכבוד לקופידון.״ 

תרגום: אילן רוזנברג

מתוך: האיש שחשב שאשתו היא כובע (1985) תורגם לעברית  1990, בהוצאת כנרת זמורה - דביר - עמודים 115-113