כששתי מגיפות מתחברות ויוצרות מגיפה אחת
באפידמיולוגיה נהוג לדבר על שלוש רמות של תחלואה: אנדמיה ("תחלואת בסיס רגילה"), אפידמיה (תחלואה חריגה) ופנדמיה - אפידמיה שמערבת מספר רב של מדינות, לרוב בשתי יבשות או יותר. אבל מה קורה כששתי מגפות שונות משפיעות ומחזקות אחת את השנייה? שהתחלואה באחת מגבירה את התחלואה באחרת? זו 'סינדמיה'.
ידועות לא מעט סינדמיות, אבל אולי המוכרת שבכולן היא השילוב הקטלני בין נגיף ה-HIV לבין החיידקים שגורמים לשחפת (Mycobacterium tuberculosis).
לפני שנמשיך בכיוון הזה, בואו נדבר רגע על שחפת. שחפת, או בלועזית 'Tuberculosis', היא מחלה ריאתית קשה שמקורה בחיידק Mycobacterium tuberculosis. כשליש מהאוכלוסייה האנושית נדבק בחיידקים אלו, ובכל שנה כ-2-1.5 מיליון בני אדם מוצאים את מותם בגללם. מרבית האנשים שנחשפים לא חולים כלל בכל ימי חייהם, אבל המיעוט שכן חולה - מפתח מחלה לא פשוטה בכלל.
מה שקורה זה שלאחר שנחשפים לחיידקים, חלק מהאנשים נדבקים. מכאן יש שתי אופציות: או שמערכת החיסון תצליח להשמיד את החיידקים במהרה, או שהחיידקים יגברו עליה ויצליחו לשרוד בגופו של הנשא. במידה והחיידקים הצליחו לשרוד, הם עלולים לעורר מחלה באופן מיידי, או לחילופין - יכנסו למסלול של הדבקה 'רדומה', לטנטית.
החיידקים מסוגלים לשרוד בתנאים לטנטיים במשך עשרות שנים - ממתינים בשקט לתנאים אידיאליים, ואז בבת אחת מתעוררים ומתרבים.
כאשר לבסוף המאבק בחיידק יוצא לפועל, מע' החיסון מתגייסת בצורה פתולוגית, ולמעשה נוצרים מעין 'גושים', או מסות, של תאים-חיסוניים. גושים אלו נקראים 'טוברקל' (tubercle), ומכאן השם 'טוברקולוזיס' - ריבוי של טוברקלים.
במקום רקמת ריאה פעילה, ישנם גושים מוזרים, נזק רקמתי, ופגיעה תפקודית.
האמת היא שטוברקלים יכולים להתפתח גם באתרים חוץ-ריאתיים. אתרים נפוצים כאלה הם הקרומים העוטפים את הריאות, קרומי המוח, הטחול, הכבד, בלוטות האדרנל, החצוצרות, והאפידידימיס. מה שכן, הם יכולים להתפתח בכל רקמות הגוף.
האמת היא שטוברקלים יכולים להתפתח גם באתרים חוץ-ריאתיים. אתרים נפוצים כאלה הם הקרומים העוטפים את הריאות, קרומי המוח, הטחול, הכבד, בלוטות האדרנל, החצוצרות, והאפידידימיס. מה שכן, הם יכולים להתפתח בכל רקמות הגוף.
לכן הביטויים הקליניים של מחלה פעילה בשחפת כוללים בעיקר תחלואה נשימתית דמוית שפעת - חום, כאבי שרירים, קוצר נשימה, שיעול כרוני - אבל לעיתים גם תופעות רבות אחרות.
בין היתר אפשר למנות כאבים בחזה, כאבי בטן וגב, כאבי ראש, שיתוק, עקרות וכו', הכל כתלות במקום בו מתפתח טוברקל.
מהם התנאים שמעודדים התפרצות של שחפת?
ובכן, מדובר בעיקר על מצבים שבהם מערכת החיסון נחלשת. זקנה, סרטן, ותת-תזונה. אלה חלק מהגורמים המובילים לכך. גורם מהותי נוסף, כמו שאפשר לנחש, הוא הידבקות קודמת ב-HIV.
למעשה, בעוד שנשאי HIV מהווים כ-10% מהנדבקים בשחפת, הם גם כ-30-50% מהנפטרים.
הממשק שבין HIV לבין שחפת הוא יותר מסתם דיכוי חיסוני. הטיפול התרופתי שמיועד למלחמה ב-HIV מגיב לרעה עם האנטיביוטיקות שנותנים כנגד השחפת, ולהפך. אגב, המנגנון המרכזי שידוע שבאמצעותו HIV מחמיר את השחפת הוא דלדול תאי T, אפילו עוד לפני התפרצות איידס.
סינדמיה
מסתבר שקורונה ושחפת גם הן מהוות סינדמיה. אולי בישראל זה לא כל כך מורגש, אבל כאשר שליש מהאוכלוסייה האנושית נשא של שחפת, אי אפשר להתעלם מההשפעה של הידבקות בקורונה על קבוצה זו. הידבקות בקורונה מגבירה פלאים את הסיכון להופעת מחלת שחפת פעילה, ואם זה לא מספיק, אז גם כזו שהיא חמורה יותר.
מנגד, חולי שחפת פעילים גם רגישים יותר לקורונה, ונוטים לסבול מתחלואה קשה יותר. באיזורים מוכי-שחפת, זה הרסני, שכן מופיעה קבוצה של מטופלים שיכולים להיות מדבקים בו זמנית בשתי מחלות נשימתיות שונות - עם ביטויים דומים.
אז איך קורונה מגבירה את הסיכוי להופעת שחפת?
התשובה לכך ככל הנראה נעוצה בתופעה שכתבתי עליה ברשומה קודמת - דלדול רחב היקף של תאי T. הקורונה הורגת את חלק מהתאים החיסוניים שלנו, וכך מייצרת תנאים אידיאליים להתפרצות של שחפת.
אגב, יש חיסון לשחפת בשם BCG (ה-B מציין 'Bacillus' שזו הצורה של החיידק, ואילו C ו-G מציינים את שמות המפתחים של החיסון - Calmette ו-Guerin). החיסון ניתן ימים ספורים לאחר הלידה במקומות בהם הוא בשימוש, והוא אחד החיסונים הכי נפוצים בהיסטוריה. לצערנו, ההגנה כנגד הדבקה שלו נמוכה, כ-20%, אבל הוא מפחית בצורה משמעותית את הסיכוי של הדרדרות משחפת רדומה לשחפת פעילה. סך הכל יעילות של כ-80% במניעת תחלואה. יש אגב הבדל ביעילות בהתאם לזנים של החיידק.
בישראל החיסון לשחפת לא נמצא בשימוש שגרתי, אלא ניתן בעיקר לעולים חדשים ממדינות המוכות בתחלואה גבוהה. הסיבה המרכזית לשימוש הנמוך בחיסון בארץ הוא בדיקות הסקר לזיהוי שחפת. הבדיקות לזיהוי שחפת נשענות על תגובה חיסונית, ולכן קשה לזהות שחפת בלתי פעילה באוכלוסייה מחוסנת, ומכאן גם קשה להתערב תרופתית כשצריך. שחפת מדבקת רק בזמן מחלה פעילה, בניגוד למחלות נשימתיות אחרות, ולכן יש בכך היגיון. עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם, לאן אני חותר?
אקדים, שמדובר בתופעה מעניינת (מי ידע שאיזה חיידק עלום, שקיים בגופם של כ-2 מיליארד איש, יכול להתרבות עשרות שנים אחרי שהוא מתמקם בריאה בגלל נגיף סיני שמקורו בעטלף?). אבל, חשוב מזה, ישנה מיסקונספציה לפיה הקורונה פוגעת באנשים עם תחלואה נשימתית קשה מיידית, וזהו. או שמתים, או שלא. בפועל זה רחוק מאוד מהמציאות. הקורונה מעלה משמעותית את הסיכון לתופעות קרדיווסקולריות שונות עד שנה אחרי שנדבקים, מעלה את הסיכון להפרעות אוטואימוניות, מגבירה סיכון לשחפת - ועוד. לכן, אין מנוס מלבחון מחדש את היקפי התחלואה והתמותה מקורונה, ומכזו שלא נרשמה כויראלית.
מקווה שהיה מעניין, ורק בריאות.
מקורות וקריאה נוספת
סקירה על הדבקה משותפת בשחפת ו-Covid-19 - מ- Frontiers in Medicine
סקירה על הדבקה משותפת בשחפת ו-HIV - מ- Clinical Microbiology Reviews
סתיו כסלו, בוגר תואר ראשון (בהצטיינות יתרה) במדעי הרפואה מאוניברסיטת תל אביב. סטודנט לרפואה בטכניון.
פורסם במקור בטוויטר של המחבר
